חדשות בארץ
נהג משאית בכביש 1: היה לי נס!
הוא נסע במהירות 90 קמ"ש, ולפתע צמיג המשאית הכבדה, נקרע לשני חלקים. הוא כבר ראה את הסוף המר מול עיניו, אבל אז רק התחילה שרשרת הנסים
- שיפי חריטן
- פורסם א' כסלו התשע"ה
הודעה מרגשת עוברת בימים אלו בין קבוצות תוכנת המסרים "ווצאפ", שמתוכנה קשה היה להתעלם. "היום היה לי נס! נהגתי על משאית חמש טון, בכביש תל אביב - ירושלים. כשני קילומטרים לפני ירושלים, כשהייתי במהירות של 90 קמ"ש, הגלגל הקידמי הימני נקרע(!) לשניים.
מעבר למדור חדשות – כל החדשות, המבזקים והידיעות.
כל הרכב איבד משיווי המשקל, ואני כבר ראיתי את עצמי מאבד שליטה על המשאית ולא רוצה לחשוב על התוצאות. בחסדי השם הצלחתי לבלום את המשאית ולהיעמד על אי-תנועה בכביש בין כביש היציאה ממוצא - לכביש מספר 1.
לא היו לי שוליים בשביל לצאת ולנסות להחליף גלגל, ו... אף פעם לא יצא לי להחליף גלגל של משאית. תאמינו לי זה קשה מאוד! רק לפתוח את ה'אומים' של הגלגל, ולהוציא את הגלגל רזרבי - זה סיפור קשה בפני עצמו.
החלה שרשרת של ניסים (אילוסטרציה: shutterstock) ראשית הזמנתי ניידת משטרה. פחדתי לצאת באזור ללא שוליים, בעיקר לאחר ששמעתי לא מעט סיפורים על דריסות שהתרחשו במקרים זהים.
זמן מה לאחר מכן, התקשרתי לארגון 'ידידים', אולי אולי מישהו יכול לעזור לי.
לאחר כמה דקות התקשר אלי כונן מ'ידידים', אברך בשם נחום רוטנשטיין הי''ו, ששאל אותי איפה אני ממוקם, ואמר לי שתוך חצי שעה הוא יכול להגיע לאיזור שלי לנסות לעזור. אמרתי לו שאשמח מאוד אם הוא יוכל לעזור לי.
ניידת משטרה לא הגיעה למעלה משעתיים מאז ה'קריאה'. לאחר חצי שעה מהשיחה, נחום הגיע כמובן. למותר לציין שהוא לא עבר 'במקרה' באזור, אלא הגיע במיוחד בשביל לחלץ אותי.
כל מילה שאספר לא תוכל לתאר כמה שהוא עזר לי. בחוץ כבר החשיך, אבל הוא ידע בדיוק מה לעשות ואיך לעשות. והוא עשה את זה בענק, ועל כך רציתי להודות לו ולפרסם עושי מצווה. (כמובן שכשהצעתי לו תשלום הוא סירב בתוקף ואמר שמצוות לא נמכרות בכסף).
ושוב תודה רבה! י.ש."
מאחר ולא הצלחנו לאתר את הנהג ששלח את ההודעה, פנינו לנחום רוטנשטיין, המתנדב שהוזכר בסיפור. הוא אימת את הפרטים, וסיפר את הצד שהוא מכיר - כמתנדב.
"זה קרה לפני תקופה קצרה", הוא משחזר בשיחה עם הידברות. "קיבלתי את הקריאה במירס, כמו מתנדבים רבים נוספים, ושמתי לב שאין היענות לקריאה. לא תמיד יש באזור מתנדבים, בפרט שמדובר בכביש ראשי. החלטתי שאני יוצא אליו בכל מקרה. הוא היה נשמע נואש. כשהגעתי למקום, בערך חצי שעה אחרי שעדכנתי אותו שאגיע, הוא היה אסיר תודה. התנהלנו מאוד בזהירות, כי המקום שוקק מכוניות, מה גם שהחושך התחיל לאותת, וזה היה מפחיד. למרבה הנס, הנהג נסע עם חבר במשאית, ביקשנו ממנו שיעמוד לידנו עם פנס רב עוצמה שהיה ברשותו, ויאיר את האזור בו עמדנו".
רוטנשטיין רגיל להגיש עזרה ראשונה קלה בדרכים, אבל הוא לא תיאר לעצמו שהעבודה על המשאית תהיה כל כך קשה וארוכה. "הייתי איתו לפחות שעה שלימה", הוא משחזר. "לפתוח את הברגים, לבצע את ההחלפה, מדובר בגודל לא שגרתי. בכל הזמן הזה לא הגיעה ניידת משטרה, או כל סיוע אחר. משאית עומדת לה במקום מאוד מרכזי בכביש ראשי, ופשוט שום סיוע".
"לא היה לי לב לעזוב אותו שם לבד", הוא אומר. "ידעתי שפשוט אין מי שיעזור לו, והחלטתי שאם כבר הגעתי לשם, והזדמנה לידי מצווה - לא אוותר עליה".
תוך כדי עבודה סיפר לו הנהג על הנס שאירע לו רגע לפני שהצליח לבלום את הרכב הכבד, והביע את רגשות התודה על העזרה הבלתי צפויה שהגיש לו, הרבה מעבר למחויבות אליה הוא רגיל כמתנדב. "בסוף הוא ממש רצה לשלם לי על המצווה", אומר רוטנשטיין, שמבלי להסס סירב בכל תוקף.
"הרגע הרווחתי את אחת המצוות הגדולות שלי, שאמכור אותה"? הוא זורק את השאלה לחלל האוויר, ודרך הטלפון אני יכולה לשמוע את הנחישות שבקול.
"ללא ספק, לא" - אני עונה, מודה לו על השיחה, וחושבת לעצמי על החלק הקטן שלי - לפרסם עושי מצווה.