פארק היורה: מציאות או דמיון?

במקומות שונים על פני כדור הארץ מתגלים מדי פעם שרידי שלדים או עצמות של חיות גדולות מאוד, אשר גודלם (של השלדים) מגיע לשלושים מטר ויותר, וגובהם לעשרה מטרים. לפי הערכת המדענים, משקלן של חיות אלו עשוי להגיע לכמה עשרות טונות. שלדים אלו הם, למעשה, עצמות, שבמשך השנים חדר לתוכן עפר באיטיות רבה עד שהן ''התאבנו'' (הפכו לאבן) וצורתם היא כצורת העצמות המקוריות.
לאחר שברבות השנים נמצאו עוד ועוד שרידי שלדים ועצמות שכאלו, העריכו החוקרים שכפי הנראה חיו בעבר יצורים אשר דמו ללטאות של ימינו, רק במימדים הרבה יותר גדולים, והם העניקו להם את השם ''דינוזאורים''.

מאחר שמעבר למציאת השלדים לא היו לחוקרים נתונים נוספים, הם פיתחו תאוריה שתסביר מה התרחש עם היצורים המרתקים והמוזרים הללו שהיו ואינם. אוכלוסיית הדינוזאורים, לשיטתם, היתה קיימת בעבר הרחוק והוכחדה ''פתאום'' מעל פני כדור הארץ לפני כשישים וחמישה מיליון שנה. החוקרים לא ויתרו ואף טרחו לברר מהו בדיוק הגורם להכחדה ''פתאומית'' זו. אכן הועלו השערות שונות ומשונות, אך למרבה הפלא, דווקא ההשערה הדמיונית מבין כולן, היא זו ש"תפסה", וכיום, מבחינתם, היא מהווה את ההסבר המדעי לתופעה. ההשערה שבעבר הרחוק התנגש אסטרואיד בכדור הארץ והחריב חלק גדול ממנו. אחת ההשלכות שנגרמה כתוצאה מההרס שנגרם היתה הכחדת הצמחיה. מאחר שעל פי השערתם ניזונו הדינוזאורים מצמחים, לאחר נפילת האסטרואיד לא היה להם מה לאכול והם "מתו מרעב".

הרעיון הדמיוני הזה הלהיב מדענים נוספים, ואף הם הלכו לחפש את ''המקום'' בו נפל האסטרואיד הדמיוני הזה. מהר מאד הם ''מצאו'' אותו, ולדעתם הוא שוכן במפרץ מקסיקו, כאשר חציו בים, חציו ביבשה, וקוטרו מגיע לכמאתיים קילומטר. אמנם היתה להם בעיה מאחר והמכתש שנוצר במקום הראה בברור על הימצאו של הר געש קדמון, ולא בדיוק התאים לשטח המורה על נפילת אסטרואיד. למרות זאת, כיוון שכבר קיבלו על עצמם לכתחילה את רעיון האסטרואיד, הר הגעש נאלץ אחר כבוד לפנות את מקומו ל"מכתש הדינוזאורים". החוקרים ''מצאו'' וה"עובדות" נמצאו.
למעשה, על עצם קיומן של חיות במימדים גדולים כאלו שחיו בעבר, אין לנו כל עוררין. כתוב בספר הזוהר ובמקומות נוספים בחז''ל שבני דור המבול היו ענקים אף יותר מן הדינוזאורים! ככתוב (מתורגם מהזוהר): ''רבי חייא ורבי יהודה היו הולכים בדרך, והגיעו להרים גבוהים ומצאו בין ההרים עצמות של בני אדם שהיו של דור המבול, ופסעו שלוש מאות פסיעות לאורך עצם אחת''.
שלוש מאות פסיעות הן יותר ממאה מטר. כלומר, הגובה של אנשי המבול הגיע לכמה מאות מטרים. יש לשער שהיו גם חיות בגודל דומה, כך שהדינוזאורים של הגיאולוגים כיום, הם אך כחגבים ביחס לגודל אנשי המבול... ויתכן מאד שהיצורים הללו, שנראים בעינינו כיום כה גדולים ומרשימים, היו בסך הכל הלטאות של פעם...

מפליא מדוע נזקקים הגיאולוגים למאורעות משונים שכאלו כמו נפילת אסטרואיד, כדי להכחיד את אוכלוסיית הדינוזאורים, ועוד בתאריך דמיוני של לפני ''כשישים וחמישה מיליון שנה''. הרי אפשר למצוא בספר התנ''ך (שתורגם כבר ליותר ממאה שפות), בפרשת נח, שהיה מבול שהכחיד את כל החי על פני הארץ לפני לא יותר מארבעת אלפים ומאה שנה! כך שאין צורך באסטרואיד וגם לא בהיסטוריה דמיונית של שישים וחמישה מיליון שנה.

הנה לפניכם דברי המלבי''ם בפרשת נח:
''…והנה שהרבה נשארו עצמותיהם החזקים כמטילי ברזל ולא נימוחו, בכל זאת נימוחו מן הארץ כי על ידי שטף המים הובלו הפגרים לתוך העמקים ורובם נבלעו בעמקי תהום, אשר האדמה פצתה את פיה מעומק תהום רבה וירדו כמה אלפים אמה לעמקי שאול, עד שבצאת נח מן התיבה לא מצא שום רושם מפגרי בעלי חיים ועצמות הענקים ובעלי חיים הגדולים שהיו קודם המבול. ועדות ה' נאמנה מחכימת פתי להשיב דבר לחכמי הגיאולוגיה, שחופרים במעמקי האדמה ומוצאים עצמות גדולות מענקים ובעלי חיים גדולים שנאבדו מן הארץ ואינם עוד מימי המבול ואילך, והם מוכיחים מזה קדמות העולם, כי יחשבו את האדמה שעשויה מינים מינים, שבכל עומק ידוע יש מין אדמה אחרת, ויחשבו לפי איכות האדמה שימצאו העצמות שם, ולפי חשבון כמה היה צריך עד שיולדו שטחי האדמה שהעולם קדמון מרבוא שנים, ושכבר היו בעלי חיים מימי קדם קודם לזמן היצירה שלנו. וכל זה הבל וריק, כי בעת המבול פתחה האדמה את לועה על ידי הרעשים שבאו מעומק שאול ותהום רבה והפכה תחתונים למעלה ועליונים למטה והורידה פגרי הבעלי חיים עמוק עמוק, ונבדקה חכמת הדורשים והחופרים לדעת איכות המהפכה הזאת אשר עשתה נפלאות במשך 150 יום של עמידת המים, עד שכל הסדרים שסדרו להן החוקרים מאיכות האדמה בכל שטח וכל חשבונותיהם בזה נתבלבלו אז וכל השערותיהם ודמיונותיהם ישא רוח יקח הבל, ולא חכמו ישכילו זאת ויראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולת שאול איך מחה את כל היקום מעל פני האדמה ויטביעם בשאול תחתית עדי אובד''. עד כאן לשונו.
למרות שבזמן המלבי"ם שיטות הגיאולוגים היו שונות מהיום, והן מראות, כביכול על הימצאות החיות הללו לפני עשרות מיליוני שנים, הרי שנימוקו של המלבי''ם עדיין שריר וקיים. בזמן המבול נשתנו לחלוטין כל סדרי בראשית, ותהליכים שהיו לוקחים מיליוני שנים באופן טבעי, נעשו תוך מספר שעות או ימים. כך, למשל, עברו העצמות של בעלי החיים הללו תהליך של התאבנות מהיר ביותר, אשר באופן טבעי היה אמור להמשך מיליוני שנים. עקב הלחצים האדירים שפעלו על העצמות הללו, אשר החדירו את העפר במהירות עצומה לתוכן, הן הפכו לאבנים שצורתן כצורת העצמות של החיות כפי שאנו רואים היום.
בנוגע למבול, זה המקום לציין כי המדענים החוקרים את טבעות העצים מצאו סוף סוף את מה שהיה ידוע לנו זה מכבר בכתובים. מניתוח טבעות של עצים עתיקים ששרדו במקומות רבים בעולם, התברר כי לפני כארבעת אלפים שנה בערך, היה עודף מים גדול מאוד על פני האדמה, דהיינו, רוחב הטבעות באותן שנים היה הרבה יותר גדול משאר הטבעות, והדבר מקביל בדיוק לזמן בו התרחש המבול על פי התאור המקראי.

בשנות השלושים של המאה הקודמת חפרו קבוצת ארכיאולוגיים בראשות הארכיאולוג האנגלי ליאונרד וולי את קברות "מלכי אור" בתל אל-מוקייר שבאור כשדים. לאחר התגליות הרבות שמצאו, החליט וולי להגיע בחפירותיו אל שכבת הקרקע הנמוכה ביותר שם הוקם היישוב הראשון שבראשונים. בשלב מסויים, הוא וחברי קבוצתו, הוציאו שכבת טיט עבה שעוררה אצלם תמיהות קשות.
את תיאורו של הממצא המרתק שמצאו וולי ועמיתיו, מביא ורנר קלר בספרו ''התנ''ך כהיסטוריה'': ''קרקע המחפורת, במקום בו מתחילה שכבת הטיט, גבוהה מטרים רבים מעל פני הנהר. לא ייתכן, איפוא, שאלה הם חומרי המשקע של נהר הפרת. מה היא, אם כן, משמעותה של שכבה מוזרה זו? כיצד נוצרה? תשובה לשאלה זו לא נמצאה בפי אף אחד מעוזריו. הם הוסיפו לחפור ולהעמיק את הפיר. במתיחות רבה התבונן וולי בעלייתם של הסלים. סל אחר סל עלה מן הפיר, ותכניהם נבדקו מייד. המעדרים שקעו יותר ויותר בשכבה זו, מטר אחר מטר – ועדיין כל מה שנמצא היה טיט נקי. לאחר כשלושה מטרים, לפתע נעלמה שכבת טיט זו...
הסלים הראשונים שהופיעו טמנו בתוכם דברים שאיש מהחופרים לא יכול היה לחלום עליהם. הם לא האמינו למראה עיניהם. הם שיערו כי יגיעו לקרקע נקיה וטהורה, אך הדבר שהופיע כעת לאור השמש הלוהטת, היה אשפה ושוב אשפה... פסולת עתיקה. בתוך פסולת זו היו שברי כלי חרס מבלי מספר. התברר שמתחת לשכבת טיט בעובי שלושה מטרים, שוב הגיעו לשרידי ישוב אנושי.

מראה הקרמיקה ואופיה השתנו באופן מפתיע – כדים וקערות שנעשו במלאכת כפיים, לא כמו אלו שנמצאו מעל הטיט שהיו עשויים בעזרת אבנים. כל כמה שהקפידו בבדיקת תוכני הסלים וניפויים, מתוך מתיחות גדולה וגוברת של כל הנוגעים בדבר – לא נמצאו בכל אלה שברי מתכות. כלי המלאכה הפרימיטיביים שהתגלו שם היו כאלה העשויים אבני צור מסותתות. המסקנה המתבקשת זעקה עד לב השמיים, והם אכן זעקו אותה: "גילינו את המבול!". בו ביום העביר הטלגרף מארם נהריים את הידיעה המרעישה לעולם, שהסעירה את הרוחות: ''הגענו לתקופת האבן דרך המבול!''.

דבר הממצא המרעיש התפרסם בעיתונות ארצות הברית ואנגליה באותיות קידוש לבנה''.
בנוסף, בין הממצאים שנתגלו בתוך שכבת הבוץ, היו עקבות של חיות ים קטנות ששקעו בתוך הטיט, עדות לכך שמי הים הגיעו עם הסחף הגדול עד לשם. מבדיקה שערכו וולי ושאר הארכיאולוגים שהיו עימו, התברר ששכבת הסחף משתרעת על פני שטח שאורכו 630 ק''מ ורוחבו 160 ק''מ! שכבת הסחף, למעשה, הפרידה בין שתי תקופות – זו שלפני המבול וזו שלאחריה.

ממצאים ארכיאולוגים רבים נתגלו, היכולים להוכיח את התרחשות המבול בתאום מפליא עם הסיפור המקראי, אך לא נוכל לפרט את כולם. יחד עם זאת, נוכל להסיק לאור נתונים אלו שהדינוזאורים, כפי הנראה היו קיימים, אך לפני המבול, מן הסתם, הם לא הרשימו אף אחד. הם הסתובבו בין יתר הענקים שחיו באותו הדור, ומעבר למבט סתמי הם לא זכו למבט נוסף, ובטח שלא לכתבה במגזין 'הידברות'.