מי אתה, קרח?

הלילה ירד וחיות היער מתכוננות לשנתן, כולן - חוץ מהאריה. האריה עדיין תר אחר ארוחת ערב, שמשום מה בוששה הפעם מלבוא. לפתע אורו עיניו, הנה השועל! אוה! שמח האריה, הזדמנה לידי ארוחה דשנה...

אני חייב לחלץ את עצמי מהצרה הזו, חושב השועל. מה עושים? מוחו החל פועל בקדחתנות והתוצאות לא אחרו מלבוא. פנה השועל לאריה, קד קידה עמוקה, וכך אמר לו: אדוני האריה ירום הודו! אני מבין שטרם סעדת את לבך, ומחובתי כנתין מסור לספק לך את כל צרכיך. אם תטרוף אותי לא תבוא על סיפוקך. כמה אני כבר שוקל? שבע – שמונה קילו... בוא אחרי, הכנתי לך ארוחה דשנה ומזינה, תאכל ותשבע, ואם תרצה תאכל אותי בתור מנה אחרונה...

האריה מתפתה והחל צועד בעקבות השועל. הם צעדו עד שהגיעו למקום בו ראו אדם רחב ממדים יושב על שפת הבור ומתפלל לאלוקיו. פנה השועל לאריה ואמר -  בבקשה אדוני המלך, הנה לך ארוחה דשנה, בתאבון... הביט האריה בשועל ואמר לו, אני חושש לאכול אותו, אני מפחד מנקמה של אלוקיו... אל תדאג! אמר השועל, אלוקי היהודים רחמן ומאריך אף, לא בטוח שהוא יבצע פעולת נקם, וגם אם כן – אתה יכול להיות רגוע, מקסימום הנכד שלך יסבול על כך, אבל אתה - אתה יכול להיות רגוע, שיהיה לך בתאבון...

האריה התפתה, זינק אל האיש - ו... נפל לבור. זעק האריה לשועל ממעמקי הבור - הבטחת לי שאלוקים לא ינקום בי אלא רק בנכדי, והנה, נפלתי בבור?!... אכן, אמר השועל בניצחון, על מה שאתה עשית נכדך יסבול, אולם עכשיו אתה סובל כי סבא שלך חטא. מה? נזעק האריה וקולו הדהד בכל היער, "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"? אני צריך לסבול בגלל שסבי חטא??-  נו באמת, ענה השועל, למה מקודם לא חשבת על זה?...

 מדוע אכן האריה לא חשב על זה קודם? פשוט הוא היה רעב, כל מעיינותיו היו נתונים בטרף, מעבר לזה הוא לא ראה כלום... 

נעזוב לרגע את עולם החי ונשוב אלינו, בני האדם.

אנו לא כאותו אריה?

פרשתנו מספרת את סיפורו של קורח, אציע בפניכם אספקט מסוים, שבסופו נבין שקורח אינו רק דמות מקראית היסטוריונית. קורח זה אני, אתה ואת, ובעצם כולנו.

איני רוצה להלאות אתכם בפרטים ולהסביר מה בדיוק קרה עם קורח, פתחו חומש בזמנכם החופשי ועיינו בפרשה, אכתוב רק את הנקודה העיקרית. קורח החליט להקים אופוזיציה נגד משה. מה עשה? הוא איגד סביבו מאתיים חמישים איש, והתחיל להסית את עם ישראל בטענה, שמשה פועל על דעת עצמו על פי אינטרסים אישיים, הוא ממנה לכהונה ולנשיאות את מי שהוא מחליט, הוא כלל לא פועל לפי רצון האלוקים.

אלוקים, שהוא היחיד שמסוגל לעשות "רנטגן" לנפש, מעיד, שהעילה האמיתית שבגינה פרצה המחלוקת היא, קנאת קורח על  כך שמשה מינה את אליצפן - שהיה בן דודו של קורח - לנשיאות שבט. לפי חשבון שהוא עשה, נשיאות זו שייכת לו ולא לאליצפן. לכן החליט לחלוק על משה.

הסוף ידוע לכולנו, קורח ועדתו נענשו מיידית בעונש חריג, האדמה פתחה את פיה וכולם ירדו חיים שאולה.

קורח הכיר היטב את משה, אין שום ספק בדבר. הוא חווה את כל הניסים שעשה משה לפרעה והמצרים, הוא ראה אותו מדבר עם השכינה בהר סיני, בתוך תוכו הוא לא פקפק כהוא זה באמיתות נבואת משה. אלא מה? כרגע הפוקוס מתמקד על דבר אחד - נשיאות. קורח רוצה נשיאות, זה הדבר היחיד שעומד אל מול עיניו, השאר- פשוט לא קיים...

לכולנו יש כוח להתמקד בדבר אחד, ולטשטש את כל השאר...

איך זה קורה?  

קיימות באדם שתי מערכות, האחת שכלית והשנייה רגשית. המערכת השכלית פירושה שיקול אובייקטיבי וקר. למשל: שתים כפול שתים תמיד יהיה ארבע.   

המערכת הרגשית כבר הרבה יותר מסובכת, מהסיבה שהזכרנו - היכולת להתמקד בנקודה ולטשטש את השאר.

בואו נעשה טסט פנימי:

אני אשאל שאלה וכל אחד יחשוב עם עצמו. האם אני כועס מהר מידי? יש לי סבלנות? אני מפרגן לחבר? אני עוזר בבית? כל אחד יענה לעצמו. וכעת אשאל: האם אני אדם טוב? ללא ספק, שכל אחד חושב, שלמרות המגרעות שקיימות בי, סך הכול אני אדם טוב. איך שתי התשובות מסתדרות יחד? מצד אחד אני מודע היטב לחסרונותיי, ומצד שני אני טוען שאני אדם טוב, איך זה מסתדר? והמעניין  הוא, שכשאני מסתכל על החבר, אותם מגרעות שיש בו הופכות אותו בעיני לאדם לא טוב. למה?

לאור הדברים שהזכרנו התשובה פשוטה. כשאדם שופט את עצמו, כיוון שהוא קרוב אצל עצמו ואוהב את עצמו, בזמן שהוא שופט הוא מפעיל את המערכת הרגשית בה הוא מתמקד במעלותיו ומקטין את חסרונותיו. הוא משוחד. אולם כשהוא מסתכל על החבר הוא מפעיל את המערכת השכלית, ללא נגיעות, ולכן החסרונות בולטים יותר.

אגב, לגיטימי מאוד שאדם אוהב את עצמו, ואכן כך ראוי. אהבה נותנת מימד נוסף להתבונן על הדברים, עבודתנו בחיים זה לנהוג כך גם ביחס לחבר.

נסיים בתובנה נוספת. קורח לקח עימו מאתיים וחמישים איש נוספים, ושכנע את כולם לשים קטורת במחתות (דבר שסיכן את חייהם), למרות שקורח יודע שרק אחד ייבחר לכהונה. הוא טען שהאחד שיבחר זה הוא. נו, אם אתה בטוח בעצמך שהכהונה מגיעה לך למה אתה לוקח אתך אנשים נוספים?  

זה בן אדם, אנו צריכים להכיר את עצמנו. כשאדם רוצה משהו, לא אכפת לו שכולם יסבלו, העיקר שהוא ישיג את מבוקשו... 

קורח לקח בחשבון אופציה של עונש מוות, אמר קורח לעצמו, אם כבר למות – למה שאני אמות לבד?

נספר סיפור אחרון  - סיפור אחד שווה אלף מילים...

האגדה מספרת על שועל ערמומי שחדר מדי ערב ללול וטרף תרנגולות. יום אחד החליט  בעל הלול לשים קץ לתופעה, והמתין לשועל עם גרזן בידו. בערב נכנס השועל, בעל הבית הניף את הגרזן ואופס! השועל הצליח לחמוק, אבל זנבו נפגע ונקצץ... חשב השועל לעצמו, עכשיו "אבוד עלי", בעל הבית יודע שהשועל קצוץ הזנב הוא הבעייתי... יבא יום והוא יתפוס אותי. כיוון שערמומי היה, כינס את חבריו השועלים לאסיפת חירום ואמר להם: ידידיי! אני רוצה להקל עליכם את החיים, במקום לרדוף אחרי ארנבות כל היום, מעבר לנהר ישנו מעיין מלא דגים, נשחה לשם ונחיה בטוב ובנעימים ללא דאגות פרנסה, לשם כך כל אחד מכם יקשור כד לזנבו, נשחה לשם, נמלא את הכד בדגים, ונשוב. השועלים היו מרוצים מהתכנית, ואכן כל שועל קשר כד לזנבו והחלו לשחות. ואז שלא במפתיע, קרה הדבר הבא: במהלך השחייה הכדים התמלאו מים והשועלים היו בסכנת טביעה... בדיוק לרגע זה חיכה השועל הערמומי, ואמר, חבר'ה! אין ברירה, כל שועל יחתוך בשיניו את זנב חברו, הכדים יפלו וחיינו ינצלו...

נשם השועל לרווחה... כעת בעל הבית לא יוכל לזהות אותי, כולם קצוצי זנב...

והמבין יבין...