"הצילו! אני מת מפחד" - התקף חרדה

לעולם לא אשכח את התקף החרדה הראשון שלי. זה היה בשעת ערב מאוחרת לאחר אירוע משפחתי לא נעים ולא שגרתי. טרם  הספקתי להתאושש מהדרמה שהתחוללה רגעים ספורים קודם לכן, וכבר החל מחנק מטפס בגרוני. תחושת מצוקה הציפה אותי, כאשר מוחי, החש במצוקה הגוברת, נתן הוראה אוטומטית להזרמת כמויות חמצן לא פרופורציונאליות דרך קנה הנשימה, שנדמה היה שהולך ומצטמק. הגוף, כבכל מצב חירום, נכנס לדריכות שיא, בעוד התחושה היא שמשהו גדול ומפחיד עומד להתרחש. באותם הרגעים, בהם נותרתי בגפי, בטוחה הייתי כי בעוד רגעים ספורים תפרח נשמתי ותותיר את גופי שוכב חסר חיות. לא ידעתי את נפשי.

מצאתי עצמי זועקת לבורא עולם שיושיע, שיציל. מבטיחה להשתדל יותר. מבקשת שינהג עימי שלא כפי מעשיי, אלא ברוב חסדו, מאוצר מתנות חינם. לא ידעתי מה יוליד הרגע הבא ואם בכלל אגיע אליו.

אין ספק שתחושה זו הינה התחושה המאיימת והמפחידה ביותר שחוויתי מאודי.

כמו שבוודאי ניתן להבין, אכן נותרתי בחיים. ומאז אותו מקרה ואלו שלאחריו, למדתי דבר או שניים, אולי אף יותר בכל הנוגע לחרדות.

נתונים יבשים מלמדים שרוב אוכלוסיית ארץ הקודש, בת דורנו, סובלת ממצבי חרדה שונים, שכידוע, מגיעה לרוב עם בן לווייתה הלא סימפטי, הוא הדיכאון.

להלן מספר נתונים שחשוב לדעת בעניין החרדות:

*אף אחד לא מת מחרדה - אף פעם! במצב חרדה הגוף מזרים לתוכו חמצן בכמויות אדירות, כמתכונן למצב סכנה, מה שגורם לחוסר איזון בין חמצן לפחמן, לסחרחורות, דפיקות לב מואצות, בחילות, כאב בטן, מחנק, אימה, והרגשה ש"אני עומד למות". אומנם, מחקרים רפואיים מלמדים שמעולם לא מת אף אדם כתוצאה מהתקף חרדה. אין שום סיבה בעולם, מבחינה סטטיסטית, שנהיה אנו הראשונים. זה פשוט לא הסתברותי.

*חשוב שנשים לב לכך שברוב המקרים, הפחד הינו מדבר שמעולם לא קרה, או שקרה פעם אחת ותו לא. זאת אומרת שהפחד מהחרדה, הוא שיוצר את תסמיניה, ובעצם "מזמין" אותה. בעוד שבמציאות, בעצם לא מתרחש או יתרחש, המצב ממנו אנו כה חרדים.

*הכל בראש. עלינו להבין שהמח אינו יודע להבדיל בין דמיון למציאות. הדמיונות שלנו הם שגורמים למח להכניס את הגוף כולו למצב חירום.

*באמצעות תרגול נכון ניתן לטפל בחרדות, גם אם הן כבר הפכו לאורחות קבועות, אם כי בלתי רצויות במחוזותינו.

אז מה עושים?

*תרגול נשימות – אחת הסיבות בשלן יוצא גופנו מאיזון, היא חוסר הפרופורציה שבהזרמת חמצן יתר לתוכנו. המחנק והפחד מונעים מאיתנו ליצור סירקולציית אוויר מאוזנת. תרגול עקבי של נשימות, שלא בשעת חרדה, יסייע לנו להשתמש בנשימות הכה חיוניות להרגעת גופנו בזמן התקף. את הנשימות רצוי לתרגל כמה שיותר במהלך היום.

נשימות עמוקות – למניעה והורדת סף החרדה בתחילתה יש למלא את הריאות ואת חלל הבטן באוויר ולהחזיק מעט. לשחרר האוויר באיטיות ולחזור על הפעולה מספר פעמים, עד להרפיה מיטבית של הגוף.

נשימות קצובות – לטיפול והרגעה בשעת התקף יש להתרכז בהוצאת האוויר בכדי ליצור סירקולציה מאוזנת של חמצן מול פחמן. בתרגיל הזה המיקוד הינו על הנשיפה החוצה, והוא מזכיר את אופן הנשיפות של יולדת בשעת צירי הלחץ.

*אמבטיה חמה ומוסיקה מרגיעה בשילוב נשימות עמוקות, יכולים בהחלט למנוע את המצב הסטרסורי הקודם להתקף, או לחילופין, לסייע כשסף החרדה מתחיל לעלות.

*אין מקום לשתי מחשבות בבת אחת – העבודה העיקרית היא "לתפוס" את המחשבות הפולשניות המייצרות ומזמינות את החרדה עוד בתחילתן, ולהמירן במחשבות מודעות. מחשבה מודעת הינה מחשבה שאני בוחרת לחשוב, בשונה ממחשבה אוטומטית שפשוט קופצת לראש ומתחילה למשוך אותנו למחוזות לא רצויים.

תרגול – נקבע לעצמנו זמנים מסוימים, קבועים או שאינם קבועים, במהלך היום, בהם נעצור ברגע אחד מכל עיסוקנו ונבחן את המחשבות האחרונות שחלפו בראשנו. ניתן וכדאי לשים לעצמנו תזכורות שיזכירו לנו לעצור ולהתבונן. רצוי לכתוב לעצמנו מה הן המחשבות שחלפו בראשנו ובאיזה מצב הן עלו. נשוב ונתבונן במה שכתבנו פרק זמן לאחר מכן.  ניתן להיעזר ב "מה עובר עלי?!" – קלפים טיפוליים שפיתחתי במיוחד לצורך התרגול שזה עתה הזכרתי, של הכרת מחשבותינו, התבוננות בהן והמרתן ברגשות חיוביים. העבודה באמצעות הערכה דומה בתרגולה לתהליך הרגשי ההדרגתי שנעבור על ידי איש מקצוע. 

נזכור שידע הינו כח – ידיעת והכרת מחשבותינו, יחזירו לנו את השליטה בהן.

*שיטת ה- CBT  הינה שיטה מוכרת וידועה לטיפול בחרדות בדרגות שונות, והיא נעשית על ידי איש מקצוע מוסמך בתחום. אדגיש ואומר שאם וכאשר החלטנו לגשת לאיש מקצוע, רצוי שנבדוק שאכן יש לו תעודות מתאימות לטיפול בשיטה בתוספת של קבלת המלצות, ובל נסתמך על סיפורים בלבד.

תרגול נעים ובהצלחה!

חגית אמאייב היא יועצת משפחתית ופסיכותרפיסטית. מפתחת קלפים טיפוליים לייעוץ והעצמה מהבית. כנסו לאתר הבית 'בשניים ויותר' או כתבו למייל bshnaeem@gmail.com