סולם יעקב: ראיון עם קובי אפללו

"שמע את קולי דופק על הדלתות / לספר היכן מצא תקוות (...) וכשהלב שלי נשבר פניך אל תסתר / אוי אבא אל נא תעזוב / רחמנא הֶיה שומר" (קובי אפללו - "שמע")

לפני כשנה וחצי ישבו לשיחה חברית קובי אפללו, דוד ד´אור ושדרן הרדיו מושיקו שטרן. בין הדיבורים על המוזיקה והתעשייה, השתרבבו לשיחה גם נושאי אמונה. שלושתם, יהודים מאמינים, הגיעו למסקנה משותפת שמאוד חסר בחייהם מימד של קביעת עתים לתורה. באותם רגעים לא היה ברור להם לאן הדבר יוביל, אך למעשה, שם נטמן הזרע.

זמן קצר לאחר מכן שוחח שטרן עם הרב יצחק גבאי, שהיה מוכר כבר אז בערוץ הידברות, וביקש ממנו להעביר שיעור גמרא שבועי לקבוצת האומנים שהוא בונה. הרב גבאי הסכים מיד, והחל מהשיעור הראשון התרחבו המעגלים בשיטת "חבר מביא חבר". אל הקבוצה הצטרפו אומנים כמו יהודה מסס, נתי רביץ, שלמה בר ותומר מתנה. תוך זמן קצר השיעור הפך לאחד הטריגרים המשמעותיים לשינוי רוחני בחייהם. בין האומנים נרקמה חברות אמיצה, גם בלי קשר לשיעור, ולפני כשנה הם אף העלו מופע משותף, שבמהלכו נשאו דברי תורה הרב זמיר כהן והרב יצחק גבאי.

"היום הקבוצה יותר מגובשת, וגם הצטרפו אנשים חדשים", מספר אפללו. "אומנים נוספים או אנשי תעשייה שואלים אותנו כל הזמן איך מצטרפים, אבל לחלקם קשה מבחינת הזמנים. אגב, כשנכנסתי לעולם הזה הופתעתי לגלות ש-80% מהאומנים נמצאים בעולם האמונה באופן הרבה יותר חזק ממה שחשבתי. אני חושב שהקשר בין אומן לאמונה הוא קשר מתבקש, ובלעדיו אומן יכול לאבד את הדרך. בלי ההבנה שהוא שליח, שהוא כלי שאמור להשפיע, הסיכוי שלו לשרוד בעולם הזה נמוך לדעתי. יש המון אומנים שמאיזושהי סיבה לא רוצים להיחשף, אבל הם לגמרי נמצאים בעולם התורה".

* * *

המפגש הראשון שלי עם קובי אפללו נערך בשנת 2004, אצלי בבית, בפוזיציות שונות מאשר היום - אני, ככתב צעיר ונלהב במוסף התרבות של "מעריב", והוא, כסולן הצעיר והנלהב של להקת "שימעונה" הגלילית. באותם ימים שחררה הלהקה אלבום בכורה, וזכתה לכתבה מפרגנת אחרי ששירה "יהודי שמח" (המבוסס על השיר העממי "אם יהודי היה יודע מה כוחה של התפילה, היה שמח ורוקד 120 שנה" וכו´), שבה את לבי. כבר באותו מפגש, שנערך בנוכחות כל חברי הלהקה שהגיעו ממעלות, שמתי לב לסולן קובי אפללו. הוא נראה מוכשר מאוד, בעל זיקה רוחנית בולטת, אם כי אני זוכר שחשבתי לעצמי שאין יותר מדי סיכויים שהוא, צעיר נטול קשרים ממעלות, יצליח יותר מדי בתעשיית המוזיקה הדורסנית. במרוצת השנים שמחתי להתבדות.

"שימעונה היה הרכב שקם על טהרת המוזיקה", נזכר אפללו בלהקת נעוריו, שהתפרקה זמן קצר לאחר צאת אלבום הבכורה. "זה לא היה הרכב שחלמנו איתו בגדול. החלומות הצטרפו למסע. היינו ילדים שקיבלו מקלט שהפך להיות חדר החזרות של הלהקה, והתחלנו פשוט לנגן ולאסוף חומרים. אני כתבתי את החומרים, ואליהם הוספנו קאברים וחומרים מבית אבא. משם נכנסנו להקליט אלבום, ותוך כדי התהליך גם למדנו איך להוציא שירים לרדיו. זו היתה מן טירונות, סוג של בית ספר שחווינו".

למרות החלומות והשאיפות, להקת שימעונה, בעלת הסגנון היהודי-רוחני-שאנטי, חוותה לא מעט דחיות. "עד היום אני משוכנע שזה אלבום טוב שלא קיבל פרגון, אחרת היינו יכולים להיות במקומות אחרים. אבל, אתה יודע, זה רצון ה´, וכנראה שכל אחד היה צריך לעשות דרך אחרת", אומר אפללו. "אגב, כל חברי הלהקה באו מבתים מסורתיים, וכולנו למדו בשיעורי תורה. הרוח האמונית שלטה לגמרי באווירה הכללית של הלהקה. ניגנו בבתי כנסת ובהמון מסגרות דתיות. זה היה עוד לפני הפריצה של המוזיקה היהודית. באופן מסוים אני חושב שדי הקדמנו את זמננו. חיברנו בין מוזיקת השאנטי לבין המוזיקה היהודית".

באופן חצי אירוני, כבר בשימעונה אחזת בקו יהודי-רוחני, אפילו יותר מאשר בתחילת קריירת הסולו שלך.

"נכון, האלבום של שימעונה נכתב בהשראת המקורות. השירים נכתבו בגוף של ´אנחנו´ - מן התוועדות מוזיקלית למען מטרה נעלה מאיתנו. זו היתה אווירה של אנשים שמנגנים כדי לשבח את ה´. כשהלכתי לקריירה עצמאית זה כבר הלך למקום אחר, יותר בגוף ראשון. תמיד היה טון אמוני, אבל אצלי זה תרתי משמע. אני משחק כל הזמן עם מטאפורות, כך שגם אם אני שר בלשון נקבית, זו למעשה שירה לשכינה, שמעבר לרבדים החיצוניים והשטחיים, המאזין מקבל גם משהו פנימה. אצלי אין דבר כזה שהשפה לא תהיה נקייה, אין גם רמיזות ברוח לא טהורה. אני מרגיש איזושהי אחריות. אני גם שם דגש על עברית ששאובה מהמקורות. זו המלחמה הקטנטנה שלי, לשמור על פיסות בעברית שכבר לא משתמשים בהן - מילים כמו ´מהות´, ´מזור´ שבדרך כלל מופיעות יותר בשיעורי תורה ואמונה".

למרות שהביא עמו משב רוח מעניין וטבעי, אפללו לא הצליח לחדור במהירות לתעשיית המוזיקה. כבר במקביל לפעילות עם שימעונה הוא ניסה להריץ קריירת סולו, שלח סקיצות למנהלי הפקה, לחברות תקליטים ולגורמים נוספים בשוק, אך זכה להתעלמות כמעט טוטאלית. היום הוא מבין שהיה מדובר בתהליך למידה חשוב, וגם פחות כואב לו על אלבום הבכורה שהוא גנז בעקבות הדשדוש. מנגד, הוא רואה את ההשגחה העליונה בכך שלאחר תשע שנות ציפייה, השיר שסלל לו את הדרך לפלייליסט היה דווקא "בא מן השתיקה". "השיר הוקלט בארבע שעות, והיה אמור להיות רצועת בונוס עם גיטרה אקוסטית. ברגע האחרון העשרנו את ההפקה שלו", הוא מספר כלא מאמין.

איך הרגשת עם כל הדחיות וההתעלמויות בדרך?

"היו לי עליות ומורדות והמון שאלות. לא הצלחתי להבין מה הקב"ה רוצה ממני. משהו בתוכי האמין שזה יכול לעשות טוב למאזינים. לא הבנתי למה ניתנו לי כנפיים ולא ניתן לי הכח לעוף. בדיעבד, אני יכול להבין שזה תהליך שהייתי חייב לעבור. אם ההצלחה היתה מגיעה דקה קודם, לא הייתי מוכן לכך נפשית, והייתי אף עלול ליפול למידות לא טובות".

למרות שנות ההכנה הארוכות, ההצלחה תפסה את אפללו מופתע לגמרי. "שלחנו לערוץ המוזיקה את הקליפ ל´בא מן השתיקה´ רק שנה אחרי צאת הסינגל, ולמרות זאת פתאום נפתחו השערים", הוא מספר. "באתי עם רמת ציפיות מאוד נמוכה, כך שההצלחה תפסה אותי עם ביטחון עצמי מאוד נמוך. רק האמונה החזיקה אותי בתקופה הזו. לדוגמא, באלבום הראשון יש לי שיר בשם ´אין לי דבר´, שבו אני מנסה להסביר לקב"ה שאני לא רואה תכלית אחרת בעולם עבורי. מנגד, כשההצלחה הגיעה, מאוד חשדתי בה בהתחלה. היה מן פחד שזו מן סוכריה עם חוט, שברגע שארצה ליהנות ממנה בפועל ואגיש את היד - פשוט ימשכו לי אותה אחורה. אמרתי לעצמי כל הזמן ´תיזהר, אולי זה זמני´. כנראה שזה היה מנגנון הגנה שחשש להיפגע. ברגע שהתחילה הפריצה, זה קרה מהר, אבל בניגוד לקצב של ההצלחה, שמרתי על איזושהי איטיות כזו. הייתי בצפון 90% מהזמן. עכשיו אני מחלק את זמני 50-50%. עדיין יש לי פינה קטנה בצפון, כי אני לא רוצה לוותר עליו. רציתי לשמור עדיין על החיים שיש לי שם ולא להאמין לגמרי בהצלחה הנוכחית".

"אז אני שר, כי מה נשאר / מהעתיד, מהעבר / אני נקרע כששיר נוצר / ואז זועק בלב נשבר / ענני..." (קובי אפללו, "ענני")

במרוצת השנים נפגשתי כמה פעמים נוספות עם אפללו. לפני חמש שנים ראיינתי אותו ל"רייטינג", ואחרי הראיון הוא נשאר לשעה ארוכה שבה דיברנו על אמונה.

אני זוכר שהייתי חוזר בתשובה די טרי, וניסיתי להפעיל עליך את קסמיי ולשכנע אותך לשמור שבת.

(צוחק) "נכון, אני זוכר. אני יכול להגיד לך שהיום אני נמצא במקום הרבה יותר חזק כתוצאה מהשיעורים. קודם כל, אני יודע יותר. בוא נאמר שאם אז לא היו לי עתים לתורה - היום יש. אני גם מבין את הקשר הכל כך חשוב בין אומן לאמונה. ברור לי שאם לא אזין את עצמי כל הזמן באמונה - אני יכול להתבלבל ממש. אפשר לומר שאם בזמנו האמונה שלי היתה אז עוד איזשהו כלי בחיים שלי, היום היא המצפן העיקרי.

בכלל, אני הרבה יותר ער מבחינה רוחנית. התורה לגמרי נמצאת בחיים שלי השכם וערב, ולגמרי מנחה אותי. אני פונה אליה בכל מה שקשור לעצה, היא פשוט המצפן שלי. אני פחות ברמה של הגדרות, אבל ברמת המעשים - אני נמצא הרבה יותר במקום הזה. אם אני מסתכל על היום שלי, הוא די עטוף בתורה".

איך זה בא לידי ביטוי?

"ברגע שאני מתעורר אני מתפלל, מניח תפילין, לומד תורה, ושומר שבת כמובן. פעמיים בשבוע אני לומד תורה, ורוב החברים שלי הם אנשים מאמינים שלומדים איתי. אני נמצא בקשר מאוד קרוב עם רבנים שמנחים אותי - הרב דוד אבוחצירא, שהוא ממש מלאך ה´, הרב דוד גרוסמן, הרב בניהו שמואלי ועוד. בכל הנוגע לשאלות הלכתיות אני נמצא בקשר עם הרב יצחק גבאי, שאיתו אנו לומדים פעם בשבוע בימי שלישי. אגב, יום שלישי מוקדש ללימוד: אנו, חברי הקבוצה, לומדים גם אצל הרב יובל הכהן אשרוב קבלה וחסידות, ומיד לאחד מכן נוסעים ביחד אל השיעור של הרב גבאי, שבו אנו לומדים גמרא. כרגע אנחנו במסכת בבא קמא.

ואם כבר מדברים על רבנים, מגיע פרגון ענק לרב זמיר כהן ולערוץ הידברות, שמעניקים לעם ישראל שיעורי תורה זמינים - במיוחד לאדם כמוני, ששיגרת היום שלו לא רגילה. כל יום אצלי נראה אחרת מבחינת שעות העבודה, ובמידה ולא הספקתי ללמוד תורה באותו יום, אני עדיין יכול לצפות בשיעורי תורה בשעות הקטנות של הלילה בערוץ הידברות. זה דבר גדול בשבילי ואני מאד מוכיר את הארגון על כך".

מתי בדיוק גילית את ערוץ הידברות?

"לפני ארבע שנים. במרוצת השנים היה כיף גדול לראות איך הערוץ הזה התפתח וצמח, ואיך הוא יצר מאז נקודות וחיבורים. הקדמה הטכנולוגית מאפשרת שתורה תהיה זמינה בלחיצת כפתור, ממש כך. זו זכות אדירה וזיכוי הרבים אדיר. גם הדרך שבה הרב זמיר כהן מעביר את התורה, בדרך שכולה נועם, מקסימה בעיניי. זו גם רוח הערוץ כולו. בכלל, הרב זמיר שבה אותי מהתחלה. הוא מצליח לחדור אליך כמעיין נובע של חכמה. בכל שיעור שלו אתה שומע חידוש אחר, משהו שמעשיר אותך. גם הדרך שבה הוא מדבר, שפת הגוף שלו, הגישה - הכל מושך ומקרב. הוא בא ומראה שהתורה יפהפייה - רק שיחסי הציבור שלה לא היו משובחים עד כה".

עד כמה היהדות עזרה לך לפתח כלים רוחניים במקצוע?

"המבחן הכי גדול של אומן נמצא בשורש של המידות. אומרים ששורש כל המידות הטובות טמון בענווה, ושורש המידות הרעות טמון בגאווה. מאוד קל ליפול למקום של גאווה ברגע שאתה עולה על במה ומריעים לך. המלחמה הזו בינך לבין עצמך, להבין שאתה שליח של משהו גדול ממך ולא שלך עצמך - היא המבחן. אני חושב שמבין כל המקצועות, האומנים חווים את זה בצורה הכי קיצונית, כי אתה עומד על במה, ואתה יכול להתבלבל כל הזמן.

מצד שני, אני אומן בעל אמונה. לכן אני מתרגל את האמונה שלי ע"י שיעורים, ומזין אותה כל הזמן. אחרת אפשר להתבלבל בקלות ולחשוב שמעריצים אותך, ולא שבסך הכל מעריכים את המוזיקה שלך. אתה צריך להתאמן כל הזמן במחשבות שאתה לא מושא ההערצה, שהרי, אף אחד לא מכיר אותך באמת. לא אתייפייף ואגיד שזה קל, לא אטען שאני לא נופל לפעמים למחשבות של גאווה מקצועית, אבל היום, בגלל לימוד התורה - גם אם מחשבות כאלה מגיעות אליי, אני זורק אותן הלאה ומתמלא בתודה לה´. זו הדרך היחידה, למעשה, לשמור על מחשבה בריאה. אתה אמור להרגיש טוב עם זה שניתן לך להעביר משהו טוב בעולם. הקב"ה רוצה שנשמח בשליחות שניתנת לנו".

"והסודות על פני המים / מרחפים שם מלאכים / וכל חידות חיי בינתיים מבקשות גשמים / ואין מקרה כשאני אין / בעולמו של אלוקים" (קובי אפללו - "סודות")

מה דעתך על הקמפיין התקשורתי האחרון כלפי החרדים?

"לצערי התקשורת לא מראה את הצדדים היפים שיש בתורה ובדת. לצד הדברים שמראים בזוויות מסוימות, אפשר גם להראות הרבה מפעלי חסד שמסייעים בהצלת נפשות על בסיס יומיומי, וזה בשם התורה. עולם התורה מלא במפעל חסד עצום, ואלו דברים שפחות מראים. פה הגדיל לעשות הרב גרוסמן, שבכל חג עוזר למשפחות בלי קשר לרקע התורני שלהן. משם התחברתי אליו כל כך. הוא בא וממחיש החוצה מהי אהבת ישראל אמיתית.

"שמעתי גם את הרב זמיר והרב פנגר מתבטאים נגד הקיצוניים למיניהם, שנוקטים באלימות. זו אכן לא הדרך. לדעתי, בדור שבו אנחנו חיים, הדרך היחידה לקרב אנשים היא להציג את התורה כמשהו שכל-כולו דרכי נועם. אסור לשכוח שגם בעלי התשובה הכי אדוקים היו פעם בדיוק כמו אותו חילוני שלא מקפיד על כלום. חייבים להיות סבלניים כלפיהם. המצפן הכי גדול שהתורה צריכה להוציא החוצה הוא, למעשה, אהבת ישראל. הרי זה דור שמתמודד עם דברים שתנאים גדולים לא רצו להתמודד איתו...".

בעניין התמודדויות, אני מניח שגם לך יש לא מעט כאלה בתעשיית המוזיקה.

"נכון, אבל אני מפנה אל הרבנים כל דילמה שאני נתקל בה, ממש ככה. אני הולך לרבי דוד, שואל את הרב גרוסמן וכן הלאה. כך לדוגמה, היו לי התחבטויות לגבי התכנים של קליפים שלי - אם כן להכניס בחורה או לא וכן הלאה. אפילו לא התייעצתי במקום הזה - החלטתי פשוט לעשות קליפים שגם דתיים יוכלו לראות בלי שום בעיה. בקליפים האחרונים שעשיתי לא הופיעו נשים, אבל גם אם אכניס בהמשך - זה יהיה באופן מאוד צנוע ומכבד. יש לי לא מעט קהל דתי שאני מכבד, ואני לא רוצה להחטיא חלילה אף אחד, כולל לא את עצמי".

* * *

במקביל לעשייה המוזיקלית ולהגדיל את חדרי הלב בלימוד התורה, מעוניין אפללו לבנות בית משל עצמו, ומחפש בנרות את אשתו לעתיד. "אני מדמיין את הבית שלי כבית חם, אוהב, עם רוח יהודית ודרך ארץ", הוא מסכם. "בית שמושתת על ´ואהבת לרעך כמוך´, בית מאושר, מלא שמחה וצחוק, מלא מוזיקה וילדים - כמה שיותר ילדים, אני מקווה. וכמובן, כולל שמירה על טהרת המשפחה, שמירת שבת ושאר הדברים המתבקשים שיסייעו לנו בבניית הבית היהודי שלנו".