הרבנית חגית שירה: עשרה בטבת, יום של תקווה

עשרה בטבת נתפס אצלנו כעוד יום של צום, זכר למצור. לא עושים ממנו עסק ולא מתכוננים אליו. את מקלה לעצמך אם לצום או לא, ולא מודעת כלל עד כמה היום הזה גדול ועד כמה הוא מסוגל בכל מה שקשור לעתיד.

ביום זה החלו את המצור על העיר, ובית המקדש היה בסכנה. ביום זה בעצם החל המסלול הנורא אל הגלות ואל החורבן. כותב החתם סופר (מובא בבית יוסף, סימן תק"נ) על הפסוק "בעצם היום הזה", שאילו היה יוצא עשרה בטבת ביום השבת - היו מתענים בשבת (אולם צום עשרה בטבת לעולם לא יצא בשבת).

ידוע שכל הצומות אינם דוחים את השבת חוץ מיום הכיפורים (והפלא, גם הוא עשירי בחודש). ובאמת- פלא! הרי ביום זה מתאבלים רק על תחילת המצור על ירושלים, ורק לאחר שנתיים וחצי נחרבה העיר.

אז איך כותבים גדולי ישראל שצום עשרה בטבת ידחה את השבת? הרי תשעה באב שבו באמת חרב הבית- לא דוחה את השבת וי"ז בתמוז, יום בו הובקעה החומה, לא דוחה את השבת? על כך מסביר החתם סופר, כי באותו יום בו החל המצור על ירושלים, התכנסו אף בבית דין של מעלה לדון בחורבן המקדש ובגלות ישראל, ואכן נגזר אז החורבן ונגזרה הגלות שלנו הקשה והכואבת!

(צילום: shutterstock)

ללמדנו שמצור לא מסמל חורבן, אלא איתות סכנה לכך שעוד אפשר לתקן.

ולראיה, כבר כמה פעמים בהיסטוריה התרחש מצור ועם ישראל ניצלו בנס, כמו אצל יהודית בת בארי, הזכורה לנו מחנוכה. המצור התרחש, אבל בית המקדש עדיין עמד על מתכונתו, כוהנים בעבודתם ולווים בדוכנם, אבל לדאבון הלב, המשיכו המריבות והמשיכה המחלוקת, העם לא עשה תשובה זאת אומרת, שיכלו לתקן ולא תיקנו... ואכן כתוב ש"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו -כאילו חרב בימיו, וכל שנה שלא נבנה בימיה - כאילו חרב בימיה".

לכן, צום עשרה בטבת מרמז על משפט, על איתות לעם ישראל ועל זה שאפשר עוד לתקן. אפשר עוד לבקש שהשנה בע"ה לא נצום את תשעה באב, שיהפוך לנו ליום שמחה.

זאת ועוד, כתוב שזה יום בו מתכנסים בבית דין של מעלה, לדון על העתיד ובפרט על אם לבנות לנו את הבית השנה או לא; אם ניגאל השנה או לא, ולכן הוא דוחה את השבת בדיוק כמו תענית חלום, שהיא תענית המותרת בשבת, לאדם שחלם משהו לא טוב ורוצה לצום בשבת בשביל להמתיק עליו את הדין. זאת אומרת, לא מדובר בצום על העבר, אלא בצום על העתיד להיות – לכן זה מותר. וזאת בדומה לצום עשרה בטבת, שגם הוא צום על העתיד, ובשונה מצום תשעה באב, י"ז בתמוז ושאר הצומות , שהם צער על מה שהיה.

רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א, אומר כי יש להתעורר ביום הזה. זה לא סתם יום צום, אלא כל מעשה ופעולה ביום הזה מטים את הכף על כל עם ישראל. בגלל שנאת חינם נחרב הבית ונגזרה הגלות; ירד לעולם צער גדול, הלוא הוא צער אימהות וצער המתנת הרווקות; צער הפרנסה וכל המחלות הכואבות; צער הבדידות וצער הספק וההיעלם, ושורש הכל – שנאת חינם.

הבחירות ושנאת חינם

בעניין שנאת חינם, אי אפשר שלא להזכיר את הבחירות הקרבות. הבחירות, מביאות לנו הרבה לשון הרע ורכילות, ולכן הכי טוב לשתוק. גם ככה את לא יכולה להועיל כלום והמצב קשה- ולכן עדיף לשתוק. את שומעת דברים נוראים, זכרי – הכל זה יצר הרע שמשתולל. אל תיגררי לדיבורים מיותרים. יותר מזה – לא מומלץ לשמוע ולרדוף אחרי כל מבזק או עדכון הנוגע לכך, שמרי על שפיות. אני באופן אישי מסבירה לילדי ולכל מי שנכנס אלי הביתה: "לשון הרע מחוץ לדלת".  נכנסת הביתה? עברת את הדלת? שקט! כל מה שקורה לנו, הוא רק סימן שהגאולה קרובה, כי שורש הגלות – הלא הוא שנאת חינם – מתעורר בבהלה נוראה ומשתולל בצחוק שטני של חילול ה', לשון רעה ואיבוד הדעת של כולנו.

אז מה לעשות את שואלת? לאהוב. זריקות של אהבת ישראל ואחדות, של הבנה, וויתור וכף זכות. התחילי מהקרובים לך, הלא הם בעלך וילדייך, הורים ושכנות קרובות. זכרי, מהמקומות הקטנים שלנו, מהוויתורים הקטנים והאהבה – כף הזכות יתהפך עלינו לטובה.

(צילום: shutterstock)

לסיכום, עשרה בטבת הוא יום צום, אבל גם יום של תקווה ותפילה על העתיד של השנה הזו. יום שורש החורבן. נתקן את השורש, הלא הוא שנאת חינם.

חשוב לזכור שאנחנו יכולים לתקן, שבהשתדלות ובעבודה שלנו על עצמנו, אנחנו יכולות לגרום לכך שישבו הדיינים בבית דין של מעלה ויגזרו לנו תשעה באב שמח, ושלא יהיה לך שום חורבן חס ושלום השנה, וגם פרנסה טובה ובריאות, חתן וילדים, נחת והרבה בשורות טובות.

אז נשים יקרות, תצומו ותקראו הרבה תהילים ביום זה. מוסיף הרב בידרמן באחד מספריו, שמומלץ ביום זה לערוך חשבון נפש, ולבדוק מאיפה מתחילות הנפילות שלך, שכן מדובר ביום גדול של התבוננות.

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.

*הדברים ברובם מובאים מרבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א.