עשרה בטבת: למה לא לתרגם תורה ליוונית?

אחת מן הסיבות שבהן אנחנו צמים בעשרה בטבת היא בגלל "תרגום השבעים". היום בו תלמי מלך מצרים כפה על שבעים מחכמי ישראל לתרגם את התורה כולה ליוונית. האמת שקצת מוזר לחשוב על כך שזו סיבה לצום. בעצם זו היתה אמורה להיות סיבה למסיבה. אם נחזור מעט בציר הזמן לאחור, הרי בני ישראל כשנכנסו לארץ הם תרגמו את כל התורה כולה לשבעים לשון על גבי אבנים גדולות המסוידות בסיד, על מנת שכל אדם שרק ירצה יוכל ללמוד ולקיים את התורה.

וזה לא סתם. הרי הנביא בפירוש מגדיר את תפקידו של עם ישראל להיות "לאור גויים". נו, אז מה יותר טוב מכך שסופסוף הגויים מכירים בנו ורוצים לתרגם את התורה. הן תפקידנו הלאומי במשפחת האומות הוא להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ושיאמרו הגויים "ומי עם חכם ונבון" כמו עם ישראל בגלל התורה והקרבה לאלוקים.

ורק כבדרך אגב, את כל כרכי "התלמוד הבבלי" מתרגמים היום לקוריאנית במדינה המזרח-אסייתית, דבר שפך לגאווה יהודית-ישראלית, וגם המכון ללימודי הים התיכון בירדן תרגם את התלמוד לערבית. האם זה טוב או רע?

אותו היום שבו תורגמה התורה ליוונית, מגלים לנו חז"ל, היה קשה "כיום שנעשה בו העגל." וחז"ל לא מדברים סתם. אם הם אומרים שזה קשה כמו חטא העגל כנראה שקיימת הקבלה בין שני האירועים. הם לא דימו את זה לחורבן בית המקדש או לעוון המרגלים. מדוע, מה היה ייחודי בחטא העגל? התשובה הנוראה היא שעוון חטא העגל היה עבודה זרה. החוטאים בעגל ניכסו אלוהות לדמות עגל עשויה זהב מעשה ידי אדם.

נראה שגם בתרגום התורה ליוונית היה מימד דומה. לא מזמן חגגנו את חנוכה ובו נחשפנו למאבק התרבותי בין היוונים ליהודים, בין תרבות החומר לבין הרוח. בין היוונים שהאמינו שרק מה שהאדם רואה אכן קיים, לבין היהודים שהדגישו את מעורבות האל בבריאה ובטבע.

וזה בדיוק מה שנעשה בתרגום השבעים. לא רק שתרגמו את התורה לשפה היוונית, אלא תרגמו אותה לתרבות היוונית. עיקרו אותה מכל התוכן הרוחני והעליון שלה, ובכך הפכו אותה לעוד חוכמה, לעוד פקולטה במסדרונות האקדמיה. התורה אינה רק חכמה פילוסופית נחמדה. היא עבורנו תורת חיים. היא הדרך בה הא-ל הותיר לנו הנחיות כיצד לחיות. היא הדרך בה אנחנו חווים מידי יום, מידי רגע, את המגע עם אלוקים. בזה שאנחנו מקיימים את רצונו ולומדים את רצונו. התורה היא דרך חיים עמוקה עבורנו. שמנחה אותנו ומעצבת את אישיותנו. שום דבר בתורה לא נשאר באופן תיאורטי. מתמטיקאי לא הופך להיות משוואה, והנדסאי לא הופך להיות אליפסה. אבל תלמיד חכם הופך להיות חלק מהתורה בכך שהוא מעדן את הגוף שלו, את הרגשות שלו ואת והדחפים שלו. ולא רק שהוא נוהג על פי התורה אלא שהוא מרומם את עצמו ואת הרצונות שלו למטרה האידיאלית כפי שהתורה מלמדת, מעדנת ומגדלת אותו.

ואת זה בדיוק ניסה תלמי המלך לעקור עם תרגום התורה. להפוך אותה מדרך חיים אלוקית מחייבת ומרוממת לעוד גולם בארון הספרים ולעוד נושא לדוקטורט. וזו בדיוק המטרה שלנו בצום הזה, לזכור מי אנחנו באמת, ומהי התורה עבורנו.