גנב מכונית-פאר, ונתברר שהיתה ממולכדת...

מעשה שהיה כך היה:

גנב ערמומי הצליח לפרוץ למכונית-פאר של יהודי, והחל לברוח עמה אל מחוץ לעיר. במהלך נסיעתו החליט לעצור למנוחה קלה, החנה את הרכב בצידי הכביש, ונכנס לתוך קיוסק לקנות דבר מאכל ומשקה.

לפתע אירע דבר מזעזע... פיצוץ רב עוצמה הרעיד את כל המקום... היתה זו 'מכוניתו החדשה' של הגנב שהתפוצצה! התברר כי המכונית נגנבה מאת יהודי שהסתבך עם אנשי 'העולם-התחתון', והללו החליטו לחסלו על ידי הטמנת מטען-חבלה בתחתית רכבו, ה' יצילנו. בחסדי ה' לא נגרם כל נזק בנפש, אך ממכונית השרד לא נותר כי אם אפר שריפה.

בעל המכונית, הודה לגזלן מקרב לב, על שסילק ממנו את ההיזק והציל למעשה את חייו, אך לא נמנע מלתבוע את שלו, "יקירי ואהובי, הרי ביצעת קניין גזילה בממון, כעת תצטרך לשלם לי טבין ותקילין בעד גניבתך!". לעומתו טען הגנב כי לאחר שנודע שהרכב היה ממולכד, נמצא שלא גנב מאומה, ומה עוד שגרם לרווח והצלה...

עם מי הדין?

תשובה

שבר לחבירו את החביות, והצילו מקנס כבד

מעשה שהיה בראובן שכעס על שמעון, נכנס לחנותו, ושבר חביות יין יקרות שהיו מצויות שם. מיד לאחר שהזיק, נכנסו לפתע לחנות שוטרים ובלשים לערוך בה חיפוש, ולבדוק אם אין שם משקאות חריפים שלא שולם עליהם מכס. הם חיפשו היטב והעלו חרס בידם. הסיבה שלא מצאו מאומה ברורה - משום שראובן ריסק את החביות שלא שילמו עבורם מכס, ואלמלא היה שוברם, היה המוזג נענש בעונש חמור, ונמצא אפוא שגרם המזיק להצלת חבירו...

ודנו רבותינו: האם חייב ראובן לשלם עבור הנזק?

וכתבו כמה פוסקים כי יש לחייב את השובר, כיון שבשעה ששבר את החביות נתחייב בתשלומים, ומה שאחר כך באה הצלה לשמעון מכח שבירה זו, אין זה פוטרו מתשלום שכבר נתחייב בו, ואין לנו עסק בעתידות[1].

ולכאורה נוכל ללמוד מכאן אף בנוגע לנידון דנן, שברגע 'משיכת' הרכב נתחייב הגנב באונסיה, וממילא אף שגרם להצלה חייב[2].

האמנם?!...

ובכן, מו"ר שליט"א, שהשאלה התגלגלה ובאה אל שולחנו, טען כי קיים מרחק רב בין שני המקרים: שכן בשאלתנו חומר הנפץ היה כבר מחובר לרכב, ואילו למשל היו בעליו מוכרים אותו באותה שעה, הם היו חייבים להשיב את הכסף לקונה, כי זוהי הונאה, ולפיכך יש להכריע שאין הגנב צריך לשלם לנגנב את דמי הרכב, מאחר ו"מנא תבירא גנב" (כלי שבור גנב), שכן מכונית שמוטמן בה בהסתר פצצת תופת, לא שווה ולוּ פרוטה אחת.

ויתכן שגנב זה אף כפרה אינו צריך, כיון שלבסוף הציל את בעל הרכב ואולי גם יהודים רבים. ודומה הדבר לפירושו של רבינו האור החיים הקדוש על דברי יוסף לאחיו בפרשת ויחי (בראשית נ', כ'): וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב - "והרי זה דומה למתכוון להשקות חבירו כוס מוות והשקהו כוס יין, שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים"[3].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.