סגירת דיפיברלאטור מושתל

את השאלה הגורלית הבאה, שלח פרופסור המומחה למחלות לב למו"ר שליט"א:

מורי ורבי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שלום וברכה.

ישנם חולים מסוימים אשר בזמן התקף לב (אוטם חריף בשריר הלב), מפתחים הפרעת קצב קשה בשם 'פרפור חדרים'. הפרעה זו גורמת למוות מיידי ל"ע, וניתן להחזיר את החולה לחיים רק על ידי מכת חשמל מיוחדת. אולם, היות ועובר זמן עד שהעזרה המקצועית מגיעה, ובזמן הזה, נגרם נזק בלתי הפיך למוח, רוב החולים האלו היו מתים.

לפני כ- 20 שנה, התפתח ידע של יצור מכשיר אשר מושתל בתוך הגוף, ויכול באופן אוטומטי ועצמאי, לגלות את הפרעת קצב הלב בזמן אמת, ולטפל בה מיידית בהצלחה רבה. מכשיר זה נקרא "דיפיברלאטור".

והנה, אחד מהחולים הזקנים שהשתלתי בגופו את המכשיר, פנה אלי וביקש: "אני מעוניין שתופסק פעולת המכשיר המושתל בגופי. אני דורש שתסגור אותו". שוחחתי ארוכות עם האיש, והתברר כי פשוט 'נמאס לו מהחיים', (משום שסובל מכל מיני חוליים, משעמום וכו').  

שאלתי אפוא היא, איך עלי להתייחס לבקשה שכזו? מהי דעת התורה בנוגע לסגירת המכשיר לפי בקשת החולה?

אני מבקש לציין, שבזמן סגירת המכשיר, לא קורה כלום לחולה. ההשפעה תהיה אם, ורק אם, יקרה מקרה של פרפור חדרים, שאז ורק אז, המכשיר לא יופעל ולא יציל את החולה. בזמן פעולת הסגירה (שנעשה באופן אלקטרוני ללא כאב בכלל) החולה לא מרגיש שום הבדל. יש גם לדעת, שרוב החולים מושתלי המכשיר, אף פעם לא נעזרים על ידו, ורק אצל מיעוט קטן, יש תועלת בהשתלת המכשיר.

תשובה

להלן תמצית תשובתו של מו"ר שליט"א:

הרופא המנתק את הדיפיברלאטור נחשב למסייע לשפיכות דמים, משום שכוונת החולה היא, שבבוא העת כשיהיה לו התקפת לב, ימות ולא יחיה. והנה לא מבעיא באותו חולה שנמאס לו מהחיים, שאסור לסייע לו למות, כי הקב"ה ציוה בתורתו הקדושה "וחי בהם", והוא עושה נגד רצון הבורא, אלא אפילו אותם חולים שאינם רוצים להמשיך לחיות משום שסובלים מכאבים, אין רשות לנתק אותם ממכשיר ההחייאה, והוא הדין שאסור לנתק אותם ממכשיר הדיפיברלאטור.

וכאשר הצגנו את השאלה לפני מורי חמי, מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, השיב לנו כדלהלן:

אילו החולה היה מתנגד מראש להתקנת המכשיר, בגלל יסוריו הקשים, לא היינו כופים אותו להתקינו, כי מאחר וייסוריו קשים, אין הוא חייב להתקין מכשיר שיחייה אותו, ויאריך את ייסוריו, ומותר לו להימנע מלהתקין את המכשיר ב"שב ואל תעשה". אבל לאחר שהמכשיר כבר הותקן, אסור לנו לכבות את המכשיר. כי הכיבוי הוא מעשה בידיים של איבוד חיים.

ואם החולה דורש בתוקף ומתעקש לנתקו ממכשיר הדיפיברלאטור, וקיים חשש שאם לא נשמע לו, תטרף דעתו, (והרי חז"ל חששו לכך ותקנו שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים, כדי שלא תיטרף דעתו, כמבואר במסכת בבא בתרא דף קמ"ז:), מותר לנתקו על ידי כיבוי, בתנאי שנחליט שאם תארע הפרעת קצב, נבצע פעולת החייאה כרגיל (כמקובל בכל אדם). ואף על פי שהחולה מבוטח כעת יותר מפני הפרעת קצב, הודות למכשיר, וכיבוי המכשיר מריע את מצבו, בכל זאת מותר לנו להישמע לדרישת החולה, כשקיים חשש שתיטרף דעתו.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.