הרב יצחק זילברשטיין
"לאחר ההבדלה נזכרתי לפתע כי עדיין לא עשיתי קידוש..."
כעבור שלש שעות העירו אותי, ונשמעה הפקודה: "חוזרים לחזית. להתארגן בזריזות". בעודי אחוז בחבלי שינה, התבוננתי בשעון, והוא הראה כי נותרה עוד חצי שעה לצאת השבת
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם ט"ז טבת התשע"ה
שאלה מעניינת הגיעה אלינו מאת חייל ירא שמים, שהשתתף בלחימה במלחמת 'עופרת יצוקה'. ומעשה שהיה כך היה:
בליל שבת קודש, מספר החייל, השתתפתי בלחימה בחזית. ייחלתי להפוגה, בה אוכל לקדש את השבת, ולטעום משהו לכבוד שבת, אך המערכה הקשה לא פסקה ולו לרגע. כך היה עד לשבת בצהריים. לוחמי הכח יצאו למנוחה, וכשהגעתי לבסיס, נפלתי באפיסת כוחות ושקעתי בשינה עמוקה.
כעבור שלש שעות העירו אותי, ונשמעה הפקודה: "חוזרים לחזית. להתארגן בזריזות". בעודי אחוז בחבלי שינה, התבוננתי בשעון, והוא הראה כי נותרה עוד חצי שעה לצאת השבת. חשבתי בלבי, שמכיון שבמוצאי השבת לא אוכל לקיים את מצוות ההבדלה, כדאי שעתה, לפני היציאה לדרך, אקיים את המצוה היקרה, וכמו ששנינו בשולחן ערוך (סימן רצ"ג סעיף ג'): "מי שהוא אנוס, כגון שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה, יכול להתפלל תפילת ערבית של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה (שעה ורבע לפני סוף היום, לפי שעות זמניות), ולהבדיל מיד, אבל לא יברך על הנר, וכן אסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים", (וע"ש במשנ"ב סק"ט).
סיימתי להבדיל, ולפתע הגיעה הודעה חדשה: "הכח אינו יוצא עכשיו, אלא רק בעוד שעתיים". התאוששתי מעט, ולפתע אני נזכר כי טרם קיימתי מצוות קידוש! ואם כן לכאורה עלי לקדש כעת, וכמו ששנינו בשולחן ערוך (סימן רע"א סעיף ח'): "אם לא קידש בלילה, בין בשוגג בין במזיד, יש לו תשלומין למחר כל היום". אך מאידך, הרי כבר הבדלתי בין שבת קודש לחול, ואיך אקדש את השבת כעת, הרי זה 'תרתי דסתרי'.
והתעוררה לפנינו שאלה נדירה: האם לאחר שקיים אדם מצוות הבדלה יכול הוא לקיים מצוות קידוש?...
תשובה
מצינו שכבר הסתפק בשאלתנו רבינו האדר"ת זצ"ל, בקונטרס "עובר אורח", ונביא כאן את תמצית דבריו: נסתפקתי במי שלא קידש כל השבת, וקרוב למוצאי שבת מבעוד יום הבדיל על הכוס, ושוב נזכר שלא קידש עדיין, האם מחוייב הוא לקדש כעת, שהרי מן התורה עדיין שבת הוא, אך מאידך גיסא, נאמר בשולחן ערוך (סימן ל' סעיף ה'): "יש מי שאומר שאם התפלל תפילת ערבית מבעוד יום (מפלג המנחה), עד שלא הניח תפילין, אין לו להניחם אחר כך"[1], ואם כן גם בענייננו נאמר כך - שמאחר וכבר הבדיל, אינו יכול לקדש מעתה!
וממשיך האדר"ת: והעלתי כי בכל זאת עליו לומר את הקידוש, משום שעל אף שהבדיל, הרי עדיין אסור הוא במלאכה (כמבואר בדברי השו"ע דלעיל), אם כן, כל שישנו בשמירה ישנו גם בזכירה על זמן השמירה!
וכעין דברי האדר"ת מצינו בספר שמירת שבת כהלכתה (פמ"ז הערה ל"א), שכתב בשם מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שצריך עיון במי שהבדיל בשבת לאחר פלג המנחה, ונזכר שלא קידש בלילה, אם צריך עכשיו לקדש, שאפשר שאין זה כ'תרתי דסתרי', כיון שגם הקידוש של כניסת שבת וגם ההבדלה של יציאת השבת, שניהם נלמדים מאותו הפסוק - זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ', ז'), וכדברי הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ט ה"א): "מצוות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה", (ולשון החינוך במצוה ל"א הוא: "לדבר דברים ביום שבת בהכנסתו וכן ביציאתו, שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו, כלומר, זכרהו זכר קדושה וגדולה").
ואם מהותם ויסודם של הקידוש וההבדלה אחד הוא - להזכיר דברי שבח וקידוש לשבת הקדושה - ממילא אמירת הקידוש אינה מהווה סתירה להבדלה שנאמרה קודם לכן, ולפיכך, יכול אדם לקדש אף על פי שכבר הבדיל[2].
[1] לפי שכבר עשאו לזמן הזה לילה וזמן שכיבה, בקריאת שמע ותפילה של ערבית, ואם יניח בו תפילין יחזור ויעשהו יום, והרי הן שתי קולות שסותרות זו את זו (משנ"ב ס"ק י"ז. אולם הוסיף שם המשנ"ב: אך האחרונים הסכימו להלכה שמחוייב להניחן ובלי ברכה, כל זמן שהוא קודם צאת הכוכבים).
[2] ולכאורה יש להעיר ממה שכתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל עצמו, ב'מנחת שלמה' (חלק א' סימן ג'): "ונראה פשוט שמי שכבר התפלל ערבית של שבת מפלג המנחה, אינו יכול עוד להיות שליח ציבור גם בשעת הדחק עבור תפלת מנחה של אחרים שאצלם עדיין חול. וחושבני שגם לעניין הבדלה, מי שכבר הבדיל לאחר פלג המנחה אינו יכול עוד לעשות קידוש של לילה עבור מי שעדיין לא קידש בליל שבת, ואף על גב שעדיין באמת ודאי שבת, מכל מקום לעניין קידוש והבדלה הרי זה חשיב כעשאו לילה, אף על גב שעדיין ממש יום וכל דיני שבת עליו, ואף שאין לי ראיה לכך, מכל מקום כן נלענ"ד מסברא".
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.