לך, להיכן? אליך!

אדם עובר פעמים רבות בחייו ניסיונות. פעמים והם קשים מאוד, פעמים פחות. פעמים, בואו נודה על העובדה שאנו סתם עושים מזבוב פיל...

עובדת החיים וקיומם של ניסיונות הם עסקת חבילה.

"הביטו אל אברהם אביכם!" אומר הנביא ישעיהו (פרק נא), בעשרה ניסיונות נתנסה ועמד בכולם! ועוד איזה ניסיונות... בינינו, הניסיונות שאנו מתנסים בהם, לפחות רובנו, כלל לא באותו "סקלה" של אברהם. וודאי שאין לנו את כוחותיו ויכולותיו.

כיצד צריכים אנו, האנשים ה"פשוטים" להתייחס אל אותם קשיים? דרך אילו עיניים עלינו להביט בהם?

אין ספק, שהבורא, האוהב אותנו באהבה ללא גבול, לא רוצה סתם להקשות על חיינו, הוא איננו חפץ לראות בסבלנו, מן הסתם שיש לו מטרה. מהי?

אשתף אתכם ברעיון קצר, השופך אלומת אור אל תוך מנהרת הניסיונות...

חכמים במדרש (בראשית רבה לב´ ג´) מביאים את הפסוק בתהילים "השם צדיק יבחן" (יא´ ה´), שם הם מביאים שלשה משלים שונים להבנתו. אביא אותם כלשונם, ולאחר מכן נבארם. הרי הם לפניכם:

משל א´: "אמר רבי יונתן, היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק, בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה´ צדיק יבחן".

משל ב´: "אמר רבי יוסי בן חנינה, הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה´ צדיק יבחן".

משל ג´: אמר רבי אלעזר, משל לבעל הבית שהיה לו ב´ פרות אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע, על מי הוא נותן את העול, לא על זאת שכחה יפה? כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר ה´ צדיק יבחן".

יש לנו שלשה משלים. רבי יונתן מדמה את הניסיונות ליוצר כדים. כשמגיע לקוח להתעניין בסחורה, היוצר מקיש על הכדים להתפאר בפני הלוקח שסחורתו משובחת. על איזה קנקנים הוא מקיש? כמובן שעל החזקים, לא על החלשים שעלולים להתפרק מחמת המכה, הרי הוא לא רוצה לאבד קליינטים... כך הקדוש ברוך הוא, כשהוא "מקיש" ומנסה בני האדם, הוא מנסה את הצדיקים והחזקים, לא את אותם חלשי אופי העלולים לאבד את אמונתם ושפיותם...

רבי יוסי ממשיל את הניסיונות לפשתני. יוצר הפשתן מכה פעמים רבות על הפשתן כדי שיתרכך היטב. הפשתני לא יכה על פשתן גרוע, העלול להתפורר מחמת המכה. כך, אדם שחלילה עלול "להתפורר" מחמת הניסיונות, אלוקים כלל לא מנסה אותו.

ואילו רבי אלעזר, מדמה את הניסיונות לחקלאי שיש לו שתי פרות, האחת חזקה והשנייה חלשה. כשהוא רוצה לתת את עול המחרשה כדי לחרוש את שדהו, על מי הוא נותן? ברור שעל החזקה! כך הקדוש ברוך הוא, שם את עול הניסיונות על החזקים ולא על החלשים באמונתם.

אלו דברי חכמים במדרש.

תרשו לי לשאול, ידידיי. ידוע לכולנו שכל דברי חכמים - בתלמוד במדרש ובמשנה - מדוקדקים עד למאוד, כל מילה שלהם נמדדת ונשקלת. כשראיתי מדרש זה הטרידה אותי שאלה, וברצוני לשתף אתכם בה. מדוע חכמים "טורחים" להביא לנו שלשה משלים כדי שנבין את הפסוק "השם צדיק יבחן", וכי הם לא סומכים על האינטליגנציה הכללית שלנו שנבין את פשרו? גם אם הם רוצים להביא משל, מספיק אחד, למה שלשה?

קוראים יקרים, שלשה משלים אלו לא נכתבו סתם, הם מייצגים את אותם שלש סיבות מדוע אלוקים מביא ייסורים וניסיונות על האדם. היטיב להסביר זאת הרב נפתלי צבי יהודה ברלין – המכונה "הנצי"ב מוולאזין", בביאורו לפרשת נח.

יש לנו שלש דמויות – יוצר כדים. פשתני, וחקלאי.

כשיוצר הקנקנים מקיש, אף אחד לא מרוויח מההקשות, לא הקנקן וגם לא הלוקח. היחיד שיוצא נשכר מההקשות, הוא היוצר, שהרי כעת יודעים כולם שסחורתו משובחת. כך, פעמים והבורא מביא ניסיון על האדם, ולו רק למטרה אחת, והיא: להתפאר בו. לבורא יש חשבונות משלו, שאין בכוח האדם לרדת למלוא הבנתם, והוא בוחר באדם מסוים כדי להראות למלאכי השרת איזה אנשים מיוחדים יש לו בעולמו... הנה, אומר אלוקים, אני מנסה אותו, ולמרות הכול הוא נשאר באהבתו אלי...

הפשתני, כשהוא מכה על הפשתן, לא רק שהוא מרוויח שיש לו סחורה טובה יותר – אלא גם הפשתן עצמו משביח והולך, שהרי ככול שמכים עליו יותר, הפשתן מתרכך יותר. כך, פעמים והבורא מביא על האדם ניסיון, כדי שהאדם יתרומם ויושבח על ידו, [שורש המילה ניסיון הוא מהמילה "נס", דגל (מרים אותו על נס).] כשהאדם עומד בניסיון, רמתו הרוחנית עולה והוא נהפך לאדם נעלה יותר.

יש פעמים, שמטרת האלוקים הוא, שהצדיק "יסבול" בעבור אנשי דורו - בדיוק כמו נתינת עול המחרשה על הבהמה. כשהחקלאי, בעל הבית, נותן עול על הבהמה, היא עצמה לא מרוויחה מכך כלום, קשה לה, אבל "בזכות" קשייה הקרקע משתבחת. כך, כשהצדיק סובל – הוא מכפר על בני דורו! בסבלו הוא מעניק חיים ושפע לסובבים אותו...

ידידיי!

כמדומני שהניסיונות משתדלים לא לדלג על אף אחד מאיתנו. כל אחד מוצא את עצמו מול התמודדות כזו או אחרת, אם זה בתחום המשפחה, אם זה בתחום הפרנסה, הבריאות, העבודה. וכשהיא באה אנו בודקים את עצמינו אל מול שלש קטגוריות אלו...

מי אני? שואל המתמודד את עצמו, פשתני, יוצר או חקלאי?

אולי אני חקלאי? אולי אני צדיק והבורא בחר בי שאכפר עבור בני דורי? אולי, אבל בעצם, לא נראה לי שאני כזה צדיק...

נו, חושב האדם לעצמו, אולי אני יוצר? אולי הבורא בחר בי כמודל לאיש מופת, כדי להתפאר בו?

בעצם, צצה לה מחשבה נוספת, אם אני אמיתי עם עצמי ותחושותיי אינן מטעות אותי, יש לבורא אנשים טובים יותר ממני בעולמו, ולו במעט, שבהם הוא יכול להתפאר יותר בנקל...

דבר אחד ברור לי. אני וודאי כאותו פשתני. אין ספק בדבר, אם אעמוד בזה הניסיון, אם אהיה חזק עם עצמי ולא אתן לקושי למוטט אותי – אצא מהסיפור חזק יותר! מחושל יותר! מרומם יותר...

לא כל אחד יכול להזדהות עם תחושת היוצר ובעל הבית – אבל כולם, כן, כ- ו- ל- ם יכולים להזדהות עם הפשתני, בטוחני שכל אחד ואחת מכם חווה את זה בצורה כזו או אחרת, כשאנו מצליחים לעמוד בניסיון – אנו מרגישים מרוממים ומחוברים חזק יותר לאבינו שבשמים.

חברים! אני באמת מאחל לכם שלא יזדמן אל פתחכם ניסיון, לא קושי ולא התמודדות. והיה אם כן, הישירו מבט אל מול הניסיון – ואמרו לעצמכם, לא ידוע אם אנו יוצרים או חקלאים, אבל דבר אחד וודאי, אנו לפחות כאותו פשתן שמכים עליו והוא מתרכך יותר! אבינו שבשמים רוצה שנתרומם, שנשתבח, ולכן הוא מנסה אותנו, אל דאגה! אנו נצא מהסיפור טובים יותר...

הוא אשר אמר אלוקים לאברהם: "לך" – תלך, לאיפה? "לך", אל עצמך! אל שלמותך האישית! זהו מסעו של אברהם – ובעצם, מסע החיים של כולנו...

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת לך לך – כל הסרטים ב-VOD הידברות