"המלמד הכניס את ידו אל כיסי, ומצא בתוכו את השעון הגנוב..."

בתקופתו של הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל, ראש ישיבת לומז'א, התארס אחד מבחירי הבחורים בישיבה, בן תורה מופלג וירא שמים מרבים, ובשמחת האירוסין ביקש הבחור את רשות הדיבור. תחילה נתן הודאה לקב"ה על כל הטובות אשר גמלהו. כמו כן הודה לאביו ואמו אשר גידלוהו וחינכוהו על אדני התורה והיראה, ונתן הודאה לראשי הישיבה שהדריכוהו בדרך הנכונה בלימוד התורה. וסיים בהודאה כפולה ומכופלת ל...מלמד שלו בכיתה ב'!

לפליאת הנוכחים, מה ראה להודות דוקא למלמד בכתה ב', סיפר החתן, שלולא תושייתו של מלמד זה, לא היה מגיע להיכן שהגיע. ומעשה שהיה כך היה:

כשהייתי בכיתה ב', היה לנו ילד בכיתה שהגיע מבית עשיר מאד. יום אחד, הילד הביא שעון יקר מאוד לכיתה, אותו קיבל מהוריו במתנה ליום הולדתו. ילדי הכיתה קינאו בו מאוד, משום שכמעט ולאף תלמיד לא היה בימים ההם שעון-יד, אפילו לא מסוג פשוט. והנה, פעם אחת, הילד עזב את הכיתה, והשאיר את השעון על השולחן. כשחזר, הקים קול זעקה... השעון אבד! ברור היה שאחד הילדים חמד את השעון היוקרתי, וגנבו.

המלמד הורה, שעל כל הילדים לקום ממקומותיהם, ולהרים את הידים, והוא החל לעבור ליד כל תלמיד, ולמשמש בכיסיו ובתיקיו, כדי לאתר את הגנב.

למעשה, ממשיך החתן לספר, אני הייתי הגנב, ולבי פרפר בקרבי, מה יהיה כשהמלמד ימצא את הגניבה בכיסי, וכל הכיתה ידעו שאני הגנב, וכך יוודע הדבר בכל העיר. אנה אשא את חרפתי...

והנה, ה'רגע השחור' מגיע, המלמד מתקרב אלי, מכניס את ידו לכיסי, ו...מוצא שם את שעון היקר!

באופן טבעי היה צריך המלמד להכריז שהצליח למצוא את הגנב, אך לא עשה כן. הוא לא איבד עשתונותיו, ובחכמה תחב את שעון הזהב בתוך שרוולו, מבלי שאף אחד ירגיש!

המלמד המשיך לעבור בין הילדים ולחטט בכיסיהם, וכשסיים את מלאכתו הודיע לכולם: מצאתי את השעון, אבל אני רוצה שתדעו, שאף אחד מהילדים לא גנב את השעון... היה פה יצר-הרע שפגש באחד הילדים המצוינים, ולרגע הילד לא היה יכול להתגבר עליו... אך אני בטוח שמהיום והלאה כשהיצר הרע יפגוש אותו, הוא יצליח להתגבר עליו.

החתן גמר לספר את הסיפור, ואמר: עכשיו אתם מבינים רבותיי, למה אני מודה כל כך למלמד היקר. לולא שהיה נוהג בתבונה כזאת, ולא היה שולט בעצמו, אלא מיד היה מכריז 'הנה מצאתי את הגנב!', לא הייתי יודע אנה להוליך את חרפתי, ויתכן שהייתי יוצא חלילה לתרבות רעה. בזכות תבונתו של המלמד שנהג כפי שצריך, ניצלתי מרדת שחת... ולכן, במסיבה זו, אני חייב להודות לו מקרב לב, ולהודיע, שרק בזכותו נשארתי בתוך עולמה של תורה, עד שהגעתי לאן שהגעתי...

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.