"רגלו של איש זר לא תדרוך בבית בו התגורר אבא שלי", אמר הבן לאימו האלמנה

שח מו"ר שליט"א:

נכנס אלינו יהודי כבן 35, שעשה רושם כאדם נחמד מאוד, פיקח ונבון, והציג עצמו כאיש עסקים חשוב, שקשרי המסחר שלו חובקים זרועות עולם. בפיו של האיש הנכבד היתה שאלה: "אולי כבוד הרב יוכל להסביר לי, זה זמן רב מאוד, כ-15 שנה, שאני מחפש את בת-הזוג שנקבעה לי מן השמים, ומשום-מה אינני מצליח למוצאה... אני תוהה איזה פגם או חיסרון יש בי... שמא נגזר עלי להישאר רווק כל ימי חיי?"...

בפיו של האיש היתה מרירות רבה, וניכר היה שעומד על סף-יאוש. תחילה הרגענו אותו, וניסינו לאושש ולעודד אותו. לאחר מכן בירכנו אותו, שירחם עליו השי"ת ויעזור לו למצוא את זיווגו.

היהודי ביקש שנברך גם את אמו האלמנה, "זה עתה אני חוזר מביקור אצלה, והיא אינה חשה בטוב". והוסיף האיש כמסיח לפיו תומו, "לדאבון לב, כמעט שכל חייה של אימי רווים בסבל ויגון, משום שאבא שלי נפטר לפני שנים רבות, כשהייתי נער צעיר, ומאז חיה אימי לבדה".

המשפט הזה הדליק אצלנו 'נורה אדומה'. ניסינו להתעניין, "כיצד אתה מסביר את העובדה שאימך לא נישאה לאיש, למרות שנתאלמנה בגיל צעיר?"

היהודי נדרך אל מקומו, והשיב: "כבודו של אבי המנוח חשוב מאוד אצלי. אני הוא זה שמנעתי את אימי מלהתחתן בשנית. לאחר פטירת אבי, הקפדתי לשמור על כבודו, למרות שהגיעו הצעות שידוך רבות אל אימי, אמרתי לה שאינני מוכן בשום אופן שאיש זר ידרוך בבית של אבא!!"

שמעתי את הדברים, והשתוממתי. הבטתי בפניו כמי שאינו מאמין למשמע אוזניו. "אני מתפלא עליך יקירי. הרי אתה עושה רושם של אדם חכם ופיקח, כיצד אינך רואה את ה'מידה כנגד מידה' שלפנינו. אינך מבין שיתכן מאוד שהסיבה שמונעים אותך משמיא מלהינשא, היא כעונש על שמנעת את אימך מלהינשא שנית?!"

מדהים להיווכח עד כמה האדם אינו מסוגל לראות את נגעי עצמו. עד כמה יכול אדם להיות כעיוור באפילה ולא להבחין באמת.

היהודי עמד מסומר למקומו. הוא לא יכל לפצות את פיו. לפתע הוא תפס מה שקורה איתו, ופרץ בבכי. לאחר שנרגע, הבטיח שמעתה לא ימנע את אימו מלהינשא, ומיהר לבקש ממנה מחילה על הצער והעוולה הנוראה שגרם לה.

לאחר תקופה קצרה שב אלינו האיש, וסיפר כי זכה להתארס, ובע"ה עומד להקים את ביתו... 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.