כלל בחינוך: לכל אדם יש כח מניע משלו

המשגיח דפוניבז', רבי אבא גרוסברד זצ"ל, אמר: כל אדם יש לו כח עיקרי אחד, שהוא הכח הראשי בין כל כוחותיו, וכל הכוחות האחרים נמשכים אחריו. וכשרבי ירוחם זצ"ל נתמנה למשגיח בישיבת מיר, לאחר חצי שנה התבטא: עכשיו אני מכיר כבר את הכח העיקרי, הן לצד הטוב והן למוטב, של כל תלמיד בישיבה (גנזי שערי ציון עמ' קכא).

הדרך להצליח בחינוך, ובפרט עם תלמידים שאחרים נכשלו עמהם, היא לזהות בכל תלמיד מהו הכח העיקרי בנפשו, ולהניע אותו בכח זה. איך מזהים את הכח הזה? פשוט מאד. כל תלמיד מבלי משים, מדבר, מתנהג ומתלבש, בצורה החושפת את המניעים העיקריים שלו, ולכן צריך להקשיב בתשומת לב לדיבוריו ולמעשיו.

נסקור בקצרה עשרה כוחות הנחשבים כמניעים עיקריים בנפשות בני אדם:

1. שכלתנות

נתיב חיובי - אלו שכבר מכיתה א' הצטיינו בלימודים בלי מאמץ מיוחד [יש אנשים כאלו, כולנו זוכרים אותם מהתלמוד תורה]. רוב התלמידים מסוג זה, לומדים בישיבות מצוינות, מצליחים בלימוד, והופכים להיות ראשי ישיבות או רמי"ם מוצלחים.

נתיב שלילי - היצר הרע שלהם עשוי להיות גאווה בהישגים, או נטיה לפילוסופיה מסוכנת, או ללימודים חיצוניים.

2. רצון לעשות את מה שנכון (הלכה)

נתיב חיובי - גם התלמידים מסוג זה, רובם לומדים בישיבות רגילות, נוטים לציית לכללים, מגלים הצטיינות מיוחדת בשיעורי הלכה, ופעמים אף צומחים להיות מורי הוראה.

נתיב שלילי - היצר הרע שלהם, עשוי להיות היצמדות נוקשה לפרטי פרטים, באופן המשבש את חייהם ואת חיי סביבתם.

3. רצון לעשות חסד

נתיב חיובי - רוב התלמידים מסוג זה הם בעלי טבע נוח, הם עשויים להשתמש בכח שלהם להרבות בעשיית חסדים עם יחידים, ובהקמת גמחי"ם.

נתיב שלילי - היצר הרע שלהם עשוי להיות, התמכרות יתר לעשייה זו, על חשבון העליה הרוחנית של עצמם, או על חשבון הצרכים שלהם או של בני משפחתם.

4. צורך בשליטה וכוחניות

נתיב חיובי - אנשים אלו, עשויים להשתמש בכחם למטרות חיוביות, כמו ניהול אירועים ופרויקטים גדולים, או פיקוד על פעולות הצלה.

נתיב שלילי - טיפוסים כאלו עשויים להתמרד נגד המבוגרים, או להגיע לרודנות ושליטה באחרים, עד כדי התדרדרות לפשע ח"ו.

בדרך כלל נערים מסוג זה, נחשבים  לקשים ביותר בכל מערכת חינוך. כדי להצליח עמם, יש להעניק להם כח ושליטה על תחומים מסויימים בדרך חיובית, ואז הם לא יצטרכו לחפש את זה בדרך שלילית. כפי שמסופר על מרן החזו"א זצ"ל שמינה בחור בעייתי להיות גבאי בבית מדרשו, והלה היטיב דרכיו (מעשה איש ח"ו עמ' נב).

5. רצון להשתייך לקבוצה, ולתרום לה

נתיב חיובי - אנשים אלו, עשויים להשתמש בכח זה למטרה חיובית, כמו לנהל את קופת הת"ת [-תומכי תורה] או את אוצר הספרים של הישיבה.

נתיב שלילי - הם עלולים להשתמש בכח זה למטרה שלילית, כמו השתייכות לקבוצת כדורגל, או למפלגה חילונית.

6.כח ההנאה^[1] 

נתיב חיובי - אנשים כאלו, עשויים להשתמש בכח זה למטרות חיוביות, כמו ללמוד מתוך 'געשמאק' מיוחד [בעיקר בזמנים שמתחשק להם...], לשמח בחתונות, או להרבות ב'זיצים' עם בני החבורה.

נתיב שלילי - משיכת יתר לאכילה, בילויים ושאר תאוות העולם הזה באופן מופרז או אסור.

7.יופי 

נתיב חיובי - להשתמש בכח זה למטרות חיוביות, כגון לפאר בתי כנסת, או להדר וליפות בארבעת המינים ובשאר המצוות.

נתיב שלילי - פיתוח של יופי גשמי באופן מוגזם או אסור.

8. כבוד

נתיב חיובי - אדם המשתמש בנטייתו זו כדי להרבות כבוד לא לעצמו, אלא כבוד שמים, ולכל הפחות כבוד הישיבה או החסידות שלו.

נתיב שלילי - כמובן, רדיפה אחרי הכבוד העצמי.

9.עצמאות 

נתיב חיובי - אנשים מסוג זה, עשויים להצליח בפרויקטים מיוחדים, כגון כתיבת ספר על נושא נידח שלא רבים עסקו בו, או הקמת מוסדות תורה בעיר מרוחקת.

נתיב שלילי - מאידך גיסא, הם עלולים להתמרד נגד סמכותם של הרבנים, או לחרוג ממוסכמות חברתיות.

10. סקרנות

נתיב חיובי - אנשים מסוג זה, עשויים להצליח בלימוד מקצועות קודש רבים ומגוונים [כגון: תנ"ך, הלכה, מוסר, היסטוריה יהודית וכו'] ולהפוך ל'איש האשכולות', כי הם סקרנים לדעת הכל.

נתיב שלילי - ומאידך עלולים בסקרנותם להגיע לספרים ותכנים אסורים, או להפוך לרכלנים בעלי 'נייעס', שצריכים לדעת הכל ולדבר על כולם.

יש הסבורים בטעות, כי ניתן להניע את כל התלמידים כאחד ע"י אותו מבצע. יתירה מכך, פעמים רבות הרב נוטה לעשות זאת בשיטות המדברות אל ליבו-שלו, ומניעות אותו עצמו. וכפי שהיה אומר הסבא מקלם (מובא בילקוט לקח טוב בראשית לג, טו), כי טבע האדם למדוד את כל האדם לפי מידת ה"בגד" שלו, והוא שוכח שבגדיו נתפרו על פי מידתו ולא על פי מידות אחרים, כלומר הוא שוכח שבני האדם שונים זה מזה במחשבותיהם ומידותיהם. לכן, מתוך הכרה בשונות שבין בני אדם, יש ליזום דרכי השפעה ומבצעים שונים זה מזה, כדי להגיע אל כל לב בשפה המובנת לו. [כך גם נהגו חז"ל].

שמעתי מאאמו"ר שליט"א, ששמע מפי אחד מגדולי הדור הקודם זצ"ל, שהעיד על עצמו: "אני איני מנהיג, כי איני יודע להלך לפי רוחו של כל אחד ואחד", עכ"ל. וביאר אאמו"ר, שאף כי מדובר בגאון עולם ועובד ה' גדול, מכל מקום הוא הכיר בעצמו שלא ניחון בתכונה הנ"ל של 'להלך לפי רוחו של כל אחד' (עי' רש"י במדבר כז, טז), וברור היה לו שבלי תכונה זו לא ניתן להנהיג את הכלל. כמה יש להתפעל מאמירה בהירה זו!

מתוך ספרו של הרב יחיאל פליסקין, "שתולים בבית השם - דרכי חינוך לאור המציאות בזמננו, בפרט לתלמידים מתמודדים" (הוצאת צוף)