טיפול בתלמידים הזקוקים לטיפול מקצועי

יש אחוז מכובד של תלמידים הסובלים מבעיות קשות כגון לקויי למידה, בעיות קשב או בעיות רגשיות חמורות. התלמידים האלו זקוקים לטיפול של אנשי מקצוע, אך פעמים רבות אינם מקבלים אותו. ניתן לחלקם לארבע קבוצות:

1) תלמידים סובלים שלא אובחנו כלל

מדובר בתלמידים הסובלים מבעיה של ממש, אך מעולם לא נשלחו לאבחון. כמו אותו תלמיד מסכן שסבל במשך כעשר שנות לימוד בת"ת ובישיבה מבעיית קשב שמנעה ממנו ללמוד, ואף אחד לא ידע זאת. ניתן לכתוב כרך שלם על כל הבעיות והפרובוקציות שהוא עולל, ועוד כרך על כל הגערות וההשפלות שהוא והוריו עברו. אולם לאחר שעבר אבחון והחל ליטול תרופות, השתנו חייו לטובה באופן ברור!

מדוע לא מפנים אותם לאנשי מקצוע?

ובכן, בחלק מהמקרים הדבר נובע מחוסר מודעות, ולכן אנו מנסים כאן לעורר את המודעות.

ישנם תלמידים שאינם מופנים לטיפול משום שלהוריהם אין כסף לטיפול. אכן יש ליידעם כי פשוט שאפשר לקחת צדקה עבור טיפול נפשי. כמו כן, ישנם עמותות המספקות טיפולים נפשיים בחינם, או בהשתתפות סמלית של המטופל.

ויש שנמנעים מכך מטעמים אידיאולוגיים, משום שבפסיכולוגיה יש דברים הסותרים לתורה. אולם, גדולי ישראל הורו באופן ברור, שמי שנזקק לכך חובה עליו לפנות לטיפול פסיכולוגי, ובשעת הצורך אף ליטול תרופות. ואמנם נכון הדבר, שחלק נכבד מעניני הפסיכולוגיה נוגדים בהחלט את דרך התורה ואת השכל הישר [ואכמ"ל], אך לא משום כך ניתן לוותר לגמרי על תחום זה, אלא יש לפנות למטפל שומר מצוות, שיש עליו המלצות מרבנים או מעסקנים יראי שמים.

ויש החוששים מן הדימוי החברתי, כביכול מי שפונה לטיפול הוא 'מוזר'. אמנם עליהם לדעת כי בדרך כלל מי שצריך טיפול ולא מקבל אותו, בסופו של דבר ניזוק חברתית הרבה יותר, משום שהוא מסתובב בכל מקום עם הבעיה שלו...

2) תלמידים שאובחנו בצורה מוטעה

ישנם מקרים רבים של תלמידים שעברו באיזה שהוא שלב בחייהם אבחון או טיפול, אך הם נעשו בצורה מוטעית שלא סייעה להם, ורק בזבזה זמן וכסף יקרים, ולעתים אף גרמו לנזקים נוספים, למרבה הכאב והצער.

כיצד זה קורה? יש כמה תשובות. ראשית, המאבחן והמטפל הם רק בני אדם, ולכן הם עלולים לטעות. ובפרט שהמדובר כאן בחקר נפש האדם, שהוא עמוק לבלי שיעור, ואנו בני האדם בקושי יודעים עליו משהו, כך שהחוקרים מגלים תמיד דרכים חדשות לאבחון וטיפול, ומשנים מדי פעם את מסקנותיהם הישנות. שנית, השוק בימינו מוצף במאות "מטפלים" ו"מטפלות" שעברו איזה קורס מזורז ואולי אף הצליחו לטפל באדם אחד או שנים, אך הם לא יודעים באמת את המקצוע ["חאפערים" בלע"ז], ורבים הנזקים מהם.

המסקנה מהדברים די מפחידה, עד כדי כך שישנם הורים ומחנכים המעדיפים לטמון את הראש בחול, הם שולחים למטפל הראשון שנקרה בדרכם ואחר כך מנסים לשכוח מהבעיה. אך המציאות חזקה מן הכל, ובעיות אינן נפתרות מאליהן. לכן צריך לבחור מאבחנים ומטפלים בזהירות, לאחר בירור יסודי, ובליווי תפילות רבות, ואחר כל זאת גם להיות מוכנים לאכזבות.

מעשה בתלמיד שלמד עמי בחברותא, וראיתי בבירור כי הוא סובל מבעיית קשב. הוא לא הצליח להתרכז בגמרא יותר משלש דקות ברציפות, היה בוהה, מתרוצץ, מתעסק עם חברים, מעשן, ופשוט לא הצליח ללמוד, וזאת - למרות שהיה לו הרבה רצון! פניתי להוריו בענין, והם השיבו לי "הוא עבר אבחון בקופת חולים, ונקבע שאין לו בעיית קשב, הוא סתם לא רוצה ללמוד". אמרתי להם "עם כל הכבוד, האבחון שהוא עבר אינו מקובל עלי, משום שאני לומד איתו בחברותא, ואני רואה בעינים שהוא כן רוצה ללמוד, אבל לא מצליח להתרכז. אני ממליץ לפנות למאבחן פלוני, שהוא מקצועי יותר, ואף לוקח יקר יותר". לצערי, דברי נפלו על אזניים אטומות, והתלמיד עודנו ממשיך לקפץ ולרצד עד עצם היום הזה...

תלמיד בעל הפרעת קשב וריכוז

3) חששות מפני תרופות

ישנם החוששים מטיפול תרופתי, בגלל הדימוי החברתי, או בגלל שזה לא בריא. ובכן אם המדובר בריטאלין, יש לדעת כי עם השנים, בגלל הצורך המתרחב והולך בתרופה זו, הולכת ונפרצת החומה התדמיתית סביבה. ישנם כבר מקרים בהם תלמיד אינו מתבייש לומר לחברו: "נגמר לי הריטאלין, אולי תוכל להלוות לי כדור" (כמובן צריך לבדוק שמדובר באותו סוג כדור). להבדיל, שמעתי שבאוניברסיטאות לפני מבחנים גדולים, סטודנטים רבים לוקחים ריטאלין.

מאידך, נתקלתי במקרה של תלמיד שלקח ריטאלין לתקופה קצרה, וזה עזר לו פלאים, אך הוא הפסיק מיד, משום שהיה נדמה לו שמישהו צחק עליו, וחשש מה יהיה בשידוכים... אותו תלמיד לא הצליח ללמוד, וסבל במשך שנים מבעיה לימודית, שגררה תסכולים, משברים נפשיים, ועיכוב ממושך בשידוכים. לבסוף, בחסדי שמים, הצליח איכשהו להתרפא. אך הוא שילם מחיר יקר מדי, גם רוחני וגם חברתי, על מזבח התדמית החברתית המדומה...

ולגבי השאלה אם ריטאלין זה בריא, לדעתי זו שאלה פילוסופית מיותרת, כי למי שחייו הרוחניים תלויים בזה, זה בודאי בריא מאד! לצערי נתקלתי במקרים של עקשנות תמוהה בנושא זה, כמו לדוגמא: מעשה בבחור שסבל מבעיית קשב, שגררה אחריה סדרה של בעיות חברתיות ורוחניות. הנהלת הישיבה המליצה לפנות לרופא שיתן ריטאלין, אך הוריו של הבחור התנגדו משום ש"זה לא בריא", הם היו טבעוניים. הגיחוך היה, שהבחור הזה היה צרכן של ממתקים, קוקה קולה וסיגריות במינון מופרז, וכל סדר חייו היה בלתי בריא ברוחניות ובגשמיות, ובכל זאת הם התעקשו. בסופו של דבר, הם ניצחו לגבי הריטאלין, אבל  הפסידו את הבן למשך כמה שנים יקרות...  

4) תלמידים שאובחנו אך ההמלצות לא יושמו

במקרים רבים, התלמיד עובר אבחון מקצועי, אבל - ההמלצות אינן מיושמות. ההורים, או המוסד החינוכי, סימנו "וי" על המשימה - לשלוח את הילד לאבחון, וזהו. מדוע הם נוהגים כך? לפעמים זו עצלות גרידא, ולפעמים - לא עליכם - מדובר בהורים עמוסי תלאה, שכבר עברו מסלולי יסורים עם כמה מילדיהם, ופשוט נגמר להם הכח...

עצה כללית עבור טיפולים

בגלל הבעיות המתוארות ודומיהם, ממליץ אחי הר"ר משה מרדכי שליט"א בספרו "מסגרת חינוכית נאמנה" (פרק לב-לג), שכל מוסד יחזיק איש שירכז את נושא הטיפולים לאלו הזקוקים לכך במוסד זה. רצוי שהוא יעבור הכשרה מקצועית בסיסית, ובעיקר צריך שיהיה אדם פיקח ומסור, שתוך כדי עבודה ילמד את הנושא על מוצאיו ומובאיו, והוא ייעץ להורים ולמורים למי לפנות, מה לשאול, איך להשיג סבסוד, כיצד ליישם את ההמלצות. בנוסף, הוא גם יהיה ה"נודניק" שיעקוב אחרי התהליכים, וימריץ את ההורים והמורים ליישם את הנדרש מהם. לדעתי זו המלצה נפלאה, העשויה להביא ברכה מרובה לסובלי הבעיות למיניהם.

מתוך ספרו של הרב יחיאל פליסקין, "שתולים בבית השם - דרכי חינוך לאור המציאות בזמננו, בפרט לתלמידים מתמודדים" (הוצאת צוף)