פרקי חינוך: הקשר שבין המחנכים להורי הילד המתמודד

חשוב מאד שהמחנכים יהיו בקשר קבוע עם ההורים. בעצם, היה ראוי לחקות את מודל "אסיפת הורים" הנהוג בתלמוד תורה, אלא שבישיבות לא מקובל לקיים אסיפה כזאת, אבל בהחלט רצוי לקיים שיחה משמעותית עם ההורים לפחות פעמיים בשנה. לכתחילה כדאי להיפגש פנים אל פנים עם שני ההורים, ובדיעבד אפשר אפילו טלפונית עם אחד מהם. ישנן ישיבות שאינן יוצרות קשר עם ההורים כלל [אלא אם כן הם מבטלים את הוראת הקבע...[1]] וזהו מצב לא תקין.

על מה לדבר עם ההורים? ובכן, כמובן שאין תשובה אחידה, כי לכל תלמיד יש תיק משלו, ותמיד צריך לדבר עמם לפי העניין, כשכל שיחה שכזו מביאה תועלת. אמנם כשמדובר בתלמידים מתמודדים, יש נושא עליו יש לדבר עם רוב ההורים, כדלהלן.

המציאות היא שרוב ההורים חשים תסכול וכעס על הילד המתמודד, הגורם להם צער ובושה, ולפעמים האכזבה כפולה כי "דווקא בילד הזה השקענו הכי הרבה". וכך ההורים והמשפחה מתייחסים אליו בצורה מלחיצה, תקיפה, מבזה או מפלה לרעה. ישנם אפילו הורים האומרים במפורש לילדיהם: "אתה הכבשה השחורה שלנו"! יחס שכזה, רק מרחיק את הבן עוד יותר.

ולכן על הרב לבקש מההורים בכל לשון של בקשה, שיתייחסו אל הילד בצורה חיובית, דהיינו שיתעלמו מחסרונותיו המרובים, וירבו לשבחו על נקודותיו הטובות. שישתדלו לא להעיר לו בעניני לבוש! שלא יעירו אותו בבוקר לתפילה אם הוא לא ביקש זאת! שיתעלמו מדברים הצורמים להם אך אינם אסורים ע"פ ההלכה, כגון משחקי ספורט, שש-בש או קלפים! ושלא יתאכזבו אם הוא לא עוזר בבית!

נביא בזאת שאלות נפוצות של הורים, ותשובות שאפשר לענות להם.

הורים: איננו מאמינים שיחס חיובי יעזור לו

הרב: אנו רבני הישיבה, נוהגים כך עם הילד שלך ועם חבריו, למרות כל הקושי אנו מתאפקים מלהעיר, מטפחים את הטוב, ונותנים בהם אמון - ותראו בעצמכם את התוצאות החיוביות שהצלחנו להוביל אותו אליהם! [המדובר - כמובן - במקרים שיש מה להציג להורים, ובדרך כלל בישיבה שמתנהלת נכון יש מה להראות להורים, אם לא בילד שלהם לפחות אצל חברים שלו].

הורים: הילד מזלזל בנו ומתחצף אלינו, נראה שהוא כלל לא מתעניין ביחס שלנו אלא רק בחבריו

הרב: הילד שלכם מציג הצגה חיצונית מטעה, אל תאמינו לו! כל נער בעולם - לפחות עד לנישואיו - זקוק מאד לאהבה וליחס חם מהוריו, זה ממש הכרחי עבור בריאותו הנפשית, ואין לזה תחליף... יתכן מאד כי לאחר שהיחס ביניכם ישתפר קמעא, תוכלו לראות שזה דוקא כן מעניין אותו.

אדם שפעל בעבר "להחזיר נערים בשאלה", והחליט לחזור מדרכו, אמר פעם: "דעו לכם, אתם ההורים, שמכל הנערים שקבלתי אלי, לאף אחד לא היו טענות על הקב"ה או על התורה. כל הטענות שהיו להם, היו על כך שלא קבלו אהבה בבית". וסיים, "אם אתם ההורים רוצים שילדיכם לא יפרשו מדרך התורה, ולא יעזבו אתכם, תנו להם חום ואהבה, והם ישארו שלכם" ('חינוך מלכותי' - על פרשיות התורה, עמ' שכ"ג).

הורים: אנחנו אחראים על החינוך שלו, ואיננו רשאים להתעלם מחסרונותיו

הרב: עבודת החינוך כוללת שני חלקים - שמאל דוחה וימין מקרבת. בדרך כלל, הורים לילד מתמודד אינם מסוגלים להעניק לו את ה"שמאל דוחה" בצורה נכונה, וזאת בגלל שהם מעורבים רגשית בענין, וקשה להם לפעול בצורה אובייקטיבית. ולכן, ההמלצה היא לעשות חלוקת תפקידים: ההורים יתנו לו את ה"ימין מקרבת" ואילו ה"שמאל דוחה" יבוצע ע"י רבני הישיבה, וכפי שהמליץ מרן הגרא"מ שך זצ"ל, בסיפור דלהלן.

מעשה בתלמיד שקבל לפני ראש הישיבה שלו, כי הוא סובל בבית הוריו מיחס קפדני. לקח ראש הישיבה את הורי התלמיד לביתו של הגרא"מ שך זצ"ל, ותיאר בפניו את המצב. נענה מרן זצ"ל ואמר להורים: "התורה הקדושה הטילה על ההורים תפקיד כפול, תפקיד של הורות לדאוג לכל צרכי הבן, ותפקיד של מחנכים - להציבו על הדרך הישרה. כל זה היה בעבר, עד לתקנת רבי יהושע בן גמלא, אבל מאז הופרדו התפקידים: האב מינה את המלמד ולאחר מכן את ראש הישיבה, כשלוחו ללמד את בנו תורה ולחנכו בעול המצוות, ולהורים נותר תפקיד אחד - להרעיף אהבה על בנם! ולכן, בבית תנהגו עמו בשיא האהבה, תבואו לקראתו בכל דבר שניתן, תקנו לו צרכיו ותכינו עבורו אוכל כראוי. אך בכל מה שקשור לתפקידו הרוחני - הישיבה כבר תחנך אותו, זו לא הדאגה והעול שלכם. הבית חייב להקרין חום! אחרת, עלול הנער לחפש זאת במקומות אחרים...." (עפ"י מסורת החינוך פרק יב).

הורים: שמענו ממחנך פלוני, כי אם נלחם בו ונחרים אותו, לבסוף הוא ייכנע

הרב: שטויות והבלים! מנסיון, כמעט תמיד זה מזיק מאד. המקום החם בבית הוא כלי הנשק האחרון השומר עליו מפני מלתעות הרחוב, ואם חס וחלילה יקחו ממנו את הכלי הזה, הוא עלול לעזוב גם את המעט שהוא עדיין שומר, ח"ו.

מרן החזון איש זצ"ל הורה, כי מחנך יש לו דין של מומחה, כמו לגבי חולה ביום הכיפורים ובשבת, שהרופא נחשב למומחה ועל פי דעתו יש לפסוק, כך גם בחינוך, צריך קודם לשאול ולברר דעת המומחה (מעשה איש ח"ה עמ' נח). אולם בודאי הכוונה למחנך שמתמצא במגזר המסוים שבו נמצא בנכם, ולא לסתם רב או מחנך שעיסוקו בענינים אחרים.  

הורים: אבל אנחנו מוכרחים להלחם בו כדי שהוא לא יקלקל את אחיו ואחיותיו

הרב: אם מדובר בבעיית לבוש גרידא, בדרך כלל הלבוש לכשעצמו אינו מקלקל את האחים אלא ההתנהגות הנלוית. אם מדובר בדברים שכן מקלקלים, כגון סרטים, חברים רעים שבאים הביתה וכד', ההורים צריכים להסביר לבנם [ואם הם לא מסוגלים בעצמם, הרב יכול להסביר לבן בשליחות ההורים], שאומנם כלפיו הם מוכנים להתפשר מתוך הבנה שיש לו קשיים מיוחדים יותר מאחרים, אבל גם הוא הרי מסכים שלא כדאי לחשוף את אחיו ואחיותיו הטהורים לדברים אלו, ולכן עליו להתחייב לעשות זאת בזמן ובמקום שהאחים אינם רואים [כגון מחוץ לבית ולשכונה, או בחדר סגור וכד'] ולא לדבר על זה עם אחיו. במקביל, מומלץ שההורים ישוחחו עם האחים הנותרים, ויסבירו להם שהם נאלצים [אפשר להוסיף: בהוראת הרבנים] לוותר באופן זמני לבן הזה על כמה דברים, משום שיש לו קשיים מיוחדים, אבל אתם שאין לכם קשיים אלו, אסור וגם לא כדאי לכם ללמוד ממנו. אמנם זהו מהלך מורכב למדי, אבל בס"ד הוא עשוי להצליח.

גם אחרי שההורים קיבלו את דברי הרב והשתכנעו בשכלם, עדיין יהיה להם מאד קשה להתנהג בפועל בצורה הנכונה, כי בדרך כלל היחס השלילי לילד כזה מוטבע עמוק בהנהגתם, לפעמים מדורי דורות. לכן, אם הרב רואה שההורים לקויים במיוחד במידה זו, עליו להיות איתם בקשר קבוע ולכוון אותם אל הכיוון הנכון, והכי טוב [אם כי פחות מעשי] להפנות אותם למנחה הורים מקצועי, שילווה אותם למשך תקופה מסוימת וינחה אותם בפרטות.