פרקי חינוך: יחס נכון לירידות ועליות בעבודת ה'

כדי להצליח עם תלמידים בנושאי קדושה, יש להנחיל להם יחס נכון לנפילות רוחניות. משום שמהלך העבודה מתאפיין בדרך כלל בעליות וירידות תלולות, כך שגם לאחר התגברות גדולה, עדיין אין נצחון סופי ומזהיר, כי אם מלחמה ארוכה וגדולה, עשירה בנפילות וקימות. על כן מוטל עלינו לציידם בארגז עשיר של 'כלי נשק', עמם יוכלו להלחם בגבורה בכל מצב אליו ייקלעו. ונכתוב בקצרה עשרה יסודות.

א - הנפילות דבר צפוי בעבודת ה'

הטעות הראשונה היא, אם חושבים שהנפילות הם דבר שפל וגרוע, שלא היה אמור לקרות בכלל. וזה טעות גדול, כמו שכתבו רבותינו:

כל תלמיד ותלמיד יש לו זמני עליות וירידות, זמנים מזמנים שונים, וסיבות רבות לזה. והכל נסיונות לאדם, ואל יפול לבו כלל – כי העולם הזה הוא עולם התמורות לאין שיעור, וסוף ההצלחה לבוא (הסטייפלר זצ"ל, קריינא דאיגרתא ח"א אגרת ג).

החכם מכל אדם אמר (משלי כד, טז) שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם. והטפשים חושבים כי כונתו בדרך רבותא, אף על פי ששבע יפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה"שבע נפילות" שלו (פחד יצחק אגרות וכתבים, קכח).

כאשר נבהיר לתלמיד יסוד זה, הוא יפסיק להיות מופתע מנפילותיו כל פעם מחדש, כי ידע ויכיר שכך היא צורת עבודת ה', ובפרט בדורנו שחולשה ירדה לעולם. עצם הכרה זו היא כבר מעלה ויתרון גדול.

וכאן מקום עמדי להעיר, כי שכיח לשמוע מחנכים המעירים לתלמידים בסגנון של: "היתה לך תקופה של התעלות, ואחר כך תקופה של ירידה, אני רוצה שתחזור להיות שמוליק של פעם". ברם לדעתי אמירה זו מחטיאה את המטרה, כי כשם שהזמן אינו חוזר לאחור, כך לא ניתן לשוב אחורה למצב נפשי שהיה בעבר. בנוסף לכך, אמירה כזו עלולה גם לפגוע, משום שהיא מרמזת לתלמיד כי תקופת הירידה היתה תקלה ללא כל תוכן, בעוד שלפי האמת גם לירידות נועד תפקיד מיוחד בבנין האדם, כדברי הפחד יצחק. לכן, הגישה הנכונה לתלמיד כזה איננה להעתיק מן העבר, וכמובן לא להשלים עם ההווה, אלא להנחות אותו להתקדם למקום חדש - לקחת את ההצלחה והכשלון של העבר גם יחד, ולבנות מהם מדרגה חדשה, ייחודית, שעדיין לא היתה מעולם.

ב - בין כך ובין כך קרויים בנים

עוד יש לדעת, כי כל יהודי - אף אם נכשל ונפל - הוא עדיין בן אהוב וחביב להשי"ת.

כמבואר בגמרא (קידושין לו.) דתניא בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם- בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, בין כך ובין כך אתם קרוים בנים.

להלכה פוסקים כרבי מאיר (שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ"ד, ביאור הגר"א יו"ד שע"ב סק"ד), ומצוה לחזור תמיד שהלכה כרבי מאיר בזה (נתיבות שלום ח"ב עמ' מד בשם בעל יסוד העבודה מסלונים זיע"א), ובפרט מוטל על המשגיחים לדרוש זאת בפני הבחורים בזמננו (הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, דרכי החיים ח"ב עמ' נה).

לשון בנים הוא ביטוי של אהבה כמו שכתוב (אבות פ"ג מי"ג) חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. נמצא, שגם כשיהודי חוטא הוא עדיין אהוב לפניו יתברך (עפ"י דרשות רבי יוסף קוריאל, עמ' קמד).

ומבאר המהר"ל: כי אין שייך ביטול לענין זה אשר נקראו ישראל בנים, כי שם בנים מצד אשר השם יתברך הוא עילה להם, כמו האב שהוא עילה אל הבן, והוא מצד עצמו של האב, ודבר זה אין שינוי לו בכל חטא אשר יעשו, תהיה החטא מה שהוא (נצח ישראל פרק י"א).

ואמנם נכון הוא, שכאשר האדם אינו חוטא הריהו יכול להרגיש את האהבה בחוש, ואילו כשהוא חוטא אזי האהבה נעשית מוסתרת, כמו אב אוהב שנאלץ להזעיף פנים לבנו, אולם גם אז יש לידע ולהאמין שהשי"ת אוהבו.^[1]

ג - השי"ת יושב ומצפה לתשובתנו

כל יהודי שחטא, אפילו נשתקע הרבה בחטאים חמורים ובמזיד רח"ל, עדיין צריך לדעת שהשי"ת יושב בכליון עינים ומצפה כל רגע לשובו.

כמבואר בתנא דבי אליהו: מעיד אני עלי שמים וארץ שהקדוש ברוך הוא יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה, שיעשו תשובה, כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש (תדא"ר, פרק לא).

וכתב על זה הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל: האמנתי כי אדבר, דבכל פעם שאני קורא המאמר הנכבד הלזה, עיני עיני יורדה מים... דמלך הכבוד אלקי עולם ה' הוא יושב ומצפה אותנו דנחזור בתשובה כדי לעשות טובה עמנו כל טובות שבעולם... ואם בבנו החביב לו יארע דלעת ערב איחר לבא לביתו יותר מהשעה שרגיל לבא בכל ערב, אזי האב עיניו כיונים משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים מתי יבא לביתו, וכן האשה שהלך בעלה למדינת הים כמה צער מגיע לה עד שתראה פני בעלה, וזה צער השמים, ואם הקדוש ברוך הוא סובל שיעור זה הצער עלינו, על מה אנחנו ישנים?! (מועד לכל חי סי' טו).

כל כך גדולה ציפיתו יתברך, שמדי יום יוצאת כמה פעמים בת-קול ומכרזת ומתחננת על התשובה, ואומרת אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ (ישעיה כא, יב), ופירש בזוהר הקדוש, שובו בתשובה שלימה ומיד 'אתיו' ותתקרבו אלי. ומזה נלמד רחמיו יתברך על ישראל עם סגולתו. בת קול זו, מתנוצצת בלב כל אחד מישראל, בדמות הרהורי תשובה הבאים על האדם מדי יום (עפ"י ראשית חכמה שער התשובה פרק א).

ד - אפילו מונח בשאול תחתית

כאן עלול להגיע היצר הרע ולטעון, הן אלו הדברים נאמרו על סתם יהודי שחטא, אבל אני הרי במצב כה גרוע, אני כבר מחוץ לתמונה. לזה יש לצטט מדבריו המפורסמים של רבי נחמן מברסלב זצ"ל, שהפכו לאבן יסוד בעולם:

אסור לאדם ליאש את עצמו חס ושלום, ואפילו אם נפל למקום שנפל חס ושלום ומונח בשאול תחתיות רחמנא ליצלן, אף על פי כן אל יתיאש עצמו מהשם יתברך בשום אופן שבעולם, כי גם משם יכולים להתקרב אליו יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו (משיבת נפש אות כט).

כשאדם נופל ממדרגתו, ולפעמים נפילתו וירידתו גדולה מאד מאד רחמנא ליצלן... ונופל לספקות והרהורים רעים ומגונים וזרים מאד ולבלבולים רבים... אף על פי שבמקומות אלו אי אפשר למצוא השם יתברך, אף על פי כן גם שם יש תקוה גדולה על ידי שיחפש ויבקש משם את השם יתברך ויהיה שואל ומבקש איה מקום כבודו... ועל ידי זה הירידה נתהפך לעליה גדולה (משיבת נפש אות ל).

לפעמים נדמה להאדם השומע או מעיין בספרים ורואה ההתחזקות שחיזקו אותנו הצדיקים האמיתיים, והודיעו לנו שאין שום יאוש בעולם ואפילו אם נפל כמו שנפל רחמנא ליצלן אף על פי כן השם עמו כי מלא כל הארץ כבודו וגם משם מצפה השי"ת לתשובתו, אך מחמת חלישות הדעת שיש לו ממעשיו שאינם טובים נדמה לו שהוא גרוע מן הכל ולא עליו נאמר דברים הללו, הגם כי הצדיקים ביארו בפירוש שהם מדברים אפילו עם הגרוע שבגרועים אף על פי כן נדמה לו כאילו הם רוצים רק לפתות אותו כדי שלא יפול עוד יותר, אבל כך הוא האמת לאמיתו כי רבים רחמיו וחסדיו יתברך עד אין חקר וחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח (משיבת נפש מהדו"ב אות יח [בדילוגים]).

ה – כל יהודי יפה בפנימיותו, העבירות הן חיצוניות

תופעה שכיחה בקרב מתמודדים, היא טשטוש הזהות הפנימית. מרוב נפילות וכשלונות, הוא כבר אינו יודע מי הוא באמת, ומתחיל לחשוב כי המציאות הפנימית שלו היא "רע".

לכן יש על הרב לבנות בקרב כל תלמידיו בכלל, ובכל אחד מהם בפרט, את התובנה הברורה כי נשמת ישראל במהותה הפנימית נשארת תמיד כפי שנאצלה מתחת לכסא הכבוד, עדינה וקדושה, טהורה וזכה, מאירה באור יקרות, קשורה ומחוברת להשי"ת, וכל העבירות שהוא עושה הן רק לכלוך חיצוני.

כמבואר במדרש (ילקוט שמעוני סי' תתקפב) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה (שה"ש א, ה), וכי אפשר לשחור להיות נאה. משל למה הדבר דומה לבת מלך שקלקלה בבית אביה ונזפה ויצאה והיתה מלקטת בשלפים [-קציר חטים] והשחירה, התחילו חברותיה מחסדות [-מבזות] אותה, מה היא אומרת אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ (שה"ש א, ו), לא דומה אדם שיוצא ממעי אמו כעור, למי שהוא נאה ומתנוול שסופו לחזור להיות נאה, כך כנסת ישראל אמרו שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי... שחורה אני במצרים וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם (שמות א, יד), ונאוה במצרים בדם פסח ובדם מילה. שחורה אני על הים וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף (תהלים קו, ז), ונאוה אני בים זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו, ב)... שחורה אני בחורב אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְֹרָאֵל (שמות לב, ד), ונאוה כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶֹה וְנִשְׁמָע (שמות כד, ז)... שחורה אני כל ימות השבוע, ונאוה בשבת. שחורה כל ימות השנה, ונאוה ביום הכפורים. שחורה אני בעולם הזה, ונאוה לעולם הבא.

וכתב הגרא"מ שך זצ"ל (בהקדמה לאבי עזרי), הביאור לכל זה, שהפסוק מגלה לן שעם ישראל בעצמותן ובמהותן הם נאוה, וקדושים וטהורים הם וגופן טהור וקדוש. והם מאמינים בני מאמינים. אלא, ליכלוך חיצוני הוא שמנוול אותן. ולכן אפשר שיטהרו ויתרחצו מעוונותם וישובו לזהרם, כי הם בגופן נאוה.

יש לחדד באזניהם את הרעיון, כי כל אחד מהם בפנימיותו בודאי רוצה להיות רק טוב, וממילא כל מצווה שהוא עושה - ואף הקטנה ביותר - היא ביטוי של האני האמיתי שלו, ואילו כל העבירות שלו - אף החמורות ביותר - הן כולן כשלונות חיצוניות אקראיות, שמקורם ביצר הרע המשתלט עליהם שלא לרצונם, כמבואר בגמרא (ברכות יז.) רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד גלויות. [יש המלמדים בטעות שהנשמה עצמה היא חצי טובה וחצי רעה, וזה טעות גדול ואסור לומר כן].

ו – מחאה נגד היצר הרע

כדי לחזק את הזהות הפנימית החיובית, פיתח אחד מאנשי החינוך המוכשרים עצה יעילה (על יסוד ספר ליקוטי הלכות הל' חזקת קרקעות ה"ה), והיא - לעשות "מחאה" נגד היצר הרע. כשם שעושים מחאה נגד אדם המתיישב בקרקע ללא רשות, כך יש לעשות מחאה נגד היצר הרע שהתיישב בליבנו ללא רשות, ולגלות דעת במפורש שהעברות הם נגד רצוננו הפנימי. להלן נוסח אפשרי:

אני (פלוני בן פלוני), מגלה דעתי כי הנני רוצה לקיים את כל התרי"ג מצוות כהלכתן, ואין רצוני בשום אופן לעבור עבירות חס ושלום. והנני מכריז בפירוש, שכל העבירות שעשיתי ושאעשה, אינם לדעתי אלא מאונס שאונסני היצר הרע, וכל מה שלקח ממני הוא בשקר ובגזילה ובעושק ושלא בהסכמתי כלל, ואני מוחה על כך נמרצות, ומודיע בזאת שאינני מסכים לכל מה שהוא עושה בי, ועוד יעזרני השם יתברך להלחם בו ולבא עמו לדין ולמשפט, ולקחת מידיו כל מה שגזל ממני, עד לנקודה האחרונה. ויקוים בי מקרא שכתוב (יחזקאל לו, כו) וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַֹרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָֹר, אמן.

מן הנסיון ראינו, כי נערים מתמודדים במצבים קשים, שאמרו נוסח כזה מדי יום או בקביעות אחרת, קיבלו לאחר זמן מה כח רב להתגבר על היצר. מדוע? כי עיקר כוחו של היצר נובע מכך שהוא משתרש פנימה והופך לבעלים [כמבואר בגמרא סוכה נב: אמר רבא בתחלה קראו הֵלֶךְ ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש], ואז קשה מאד לגרשו. לעומת זאת כאשר עושים "מחאה" בתמידות, מערערים את אחיזתו באדם, שלא יהפוך ל"בעלים", אדרבה, כל מחאה הופכת אותו ליותר ויותר עראי בלב האדם. אזי, כשמגיע רגע של התעוררות או של הזדמנות, יש לאדם כח פנימי לנצל את הרגע כדי לעשות שינוי.

מעשה באברך שהתמכר לאינטרנט רח"ל, ולאחר שניסה עצות ויועצים שונים שלא הועילו לו, התגלגל והגיע אלי. יעצתי לו להגיד מדי יום נוסח "מחאה", לפני הגלישה, באמצע הגלישה, ולאחריה! הוא התפלא מאד, "הרי זה שקר בנפשי, שהרי אני ממש נכשל באופן חמור ביותר, ותוך כדי כך אני אומר שאינני רוצה, זה פשוט מגוחך". אבל אמרתי לו: "מה יש לך להפסיד, הרי ממילא כבר ניסית מה שניסית ולא הועיל, תנסה". הלה עשה כן במשך כמה חודשים, וחזר אלי ואמר שהמצב נהיה יותר גרוע... ובכל זאת אמרתי לו "תמשיך, אין לך מה להפסיד". ובכן, לאחר קרוב לשנה של מחאות יומיומיות, הוא הרגיש לפתע יום אחד התעוררות פנימית חזקה מאד, ומיד רץ לנתק את המחשב מאפשרות חיבור לאינטרנט, ומאז ועד היום כבר תקופה ממושכת שהוא עומד בהחלטתו! כעת הוא אומר: "המחאה הזו הצילה את חיי!".

ז - להתפלל גם במצב הכי ירוד

בזמני קושי ונפילה, יש כאלו שנרתעים מלהתפלל, באומרם - איך חוטא כמוני יעיז פניו לדבר אל המלך? אבל באמת איתא בספרים הקדושים כי אדרבה, דוקא אם אדם מרגיש עצמו עני ואביון ברוחניות, שאין לו אפילו שוה פרוטה משלו, וגם לא יודע איך להשיג, דוקא אז תפילתו מגיעה מלב נשבר והיא חביבה ומתקבלת.

כפי שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ (דברים ל, יד) היינו על ידי תפלה, שדיקא על ידי שמכיר את שפל ערכו וישפוך את נפשו לפני ה' יתברך הוא חשוב מאד לפניו יתברך כמו שנאמר (תהלים קב, א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, שהוא עוטף את כל התפלות שבעולם, מפני שתפלתו מקובלת לפניו יתברך, כמו שמצינו במנשה מלך יהודה שהוא היה בין הנמנים שאין להם חלק לעוה"ב (סנהדרין צ.) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם (תהלים קב, יח) (פרי צדיק, נצבים אות יז).

וזהו שאמרו בגמרא (כריתות ו:) א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת, ע"כ. כי יש איזה בחינה שבה תפילת הפושע, כוחה רב יותר מתפילת הצדיק, כי הוא העני האמיתי שאין עני כמותו בעולם, וממילא הוא ניגש לתפילה בהכנעה, ובידיעה שבאמת אין לו כלום אם לא שירחם עליו השי"ת ויחוננו.

יתירה מזו, מבואר בספה"ק כי כאשר יהודי מתפלל בפרטות על תאוה כלשהיא שהוא לא מצליח לכובשה, והוא מתפלל עליה בעקביות וברצינות ובאריכות במשך זמן מה, אזי יש בכוחה של התפילה לבטל ממנו לגמרי את התאוה הזו. וכך יוכל להתפלל על כל תאוה ותאוה עד שלבסוף יבטלו ממנו כל התאוות.

כפי שכתב הסטייפלר זצ"ל: יתפלל אפילו מאה פעמים ביום תפילה קצרה, להנצל מאותו עוון ומהרהור, כי אע"פ שידמה לו שכבר התפלל פעמים אין ספור ולא פעל, אל יתיאש כלל, כי ידע נאמנה שסוף סוף תפילתו לא תחזור ריקם וימים יגידו (קריינא דאיגרתא ח"א סי' טו).[2]

ח - לקום בזריזות מיד לאחר הנפילה

מאחר שלמדנו כי הנפילות צפויות, ואהבת השי"ת נמשכת תמיד, והוא מצפה לשובנו, ממילא מתבקש היסוד הבא.

לאחר כל נפילה, יש להתעשת מיד ולקום, ולהתחיל לעלות חזרה. לא לבזבז זמן על הלקאה עצמית והתבוססות בבוץ. את עבודת התשובה, אפשר וצריך להשאיר לזמן מאוחר יותר, ובפרט לתשובה שלמה ביום כיפור. כעת, העיסוק בענין החטא הוא מעצת היצר, אלא צריך לשכוח מזה ולהתקדם הלאה.

כאשר אדם רוכב על סוס, ונופל ארצה. מה הוא עושה? מיד קופץ עליו בחיפזון עוד פעם וממשיך לרכב. כך בעבודת ה' יש לרכב על היצר הרע כמו שרוכב על סוס, וכל פעם להתחזק מהנפילות (דור התמורות עמ' 43 בשם אמרות טהורות, בשם אחד מחסידי רבי נפתלי מקוברין זצ"ל).

העצה לקום, כוחה יפה לא רק לפעם אחת ולא לפעמיים, אלא יגמור בדעתו שאפילו אם יפול אלף פעם, עדיין ישוב מיד ויקום בזריזות כל פעם מיד אחר כך, כי נפילות הרי מוכרח שיהיו, ולמה לבזבז זמן מיותר לאחר שהסתיימה הנפילה.

ואף אם לא הזדרז לקום מנפילתו, ושכב איזה זמן במצב רוחני ירוד, על כל פנים מתי שיתעורר - זה הזמן המתאים לקום שוב.

כמו שכתב החפץ חיים (בהקדמה לשמירת הלשון): ואפלו אם ימשך איזה זמן, אשר לא יוכל לזרז את נפשו בענין זה מאיזה סיבה, או שמצא את עצמֹ בכמה פעמים, שנצח אותו היצר בענין זה, אף על פי כן אל יפול לבו עליו להתיאש עוד מענין זה, כי אם יחזק עוד את נפשו ויתעורר בענין השמירה... ובכל ימיו יתנהג כך, וזהו מה שאמרו חז"ל (ברכות ה.):  לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו', וההרגזה הזו, היינו שיעשה עמו מלחמה לעולם.

ט - שלא להתייאש בשום אופן שבעולם, כי לבסוף בודאי ינצח

ואף אם נדמה לו שלא פועל כלום ואינו משיג כלום, ולמרות רצונו הוא עדיין מתבוסס בבוץ, עדיין יש מעלה עצומה בעצם זה שלא התייאש ורוצה לצאת ממצבו, וח"ו שלא יתייאש ממצבו. כי הרצון בעצמו הוא כבר מעלה עצומה שאין לשער, שהוא רוצה להיות מן הטובים, רק שלעת עתה אינו עולה בידו. ועוד, שאין זה כמו מלחמה רגילה, שלעולם איננו יודעים מי ינצח בסוף, כי במלחמת היצר מובטח לנו שלבסוף האדם הלוחם הוא זה שינצח.

וכפי שכתב החפץ חיים (זכור למרים פרק כד) ידוע מה שאמר הכתוב (קהלת י, ד) אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח. וביאורו, המושל זה היצר הרע, והזהירנו בזה אף שהיצר הרע מתגבר על האדם כמה וכמה פעמים, אל יאמר האדם מה כוחי כי אלחם עם יצרי, כי הנני רואה כי הוא מתגבר עלי ואין בכוחי לצאת אתו למערכת המלחמה, ובזה מייאש עצמו לגמרי מלהתגבר על יצרו, ויפקיר עצמו לדבר עבירה... ידע האדם כי בנפשו הוא, וסכנה צפויה לו, וכמאמר החכם (קהלת שם) כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים, וסוף סוף יטבע ביון מצולה של עבירות... אך צריך האדם לאזור כל מאמצי כחו וילחם בכל עוז נגד יצרו, פעמים ינצחנו היצר הרע, ופעמים יהיה הוא המנצח שיתגבר על יצרו, וסוף הדבר יהיה שיתגבר עליו ויגרשנו כולו מלבו, וכמו שאמרו חז"ל כל הבא לטהר מסייעין לו.

י - להתחיל כל יום בעבודת ה' מחדש

מדי יום, יאמר האדם לעצמו: "היום אני מתחיל בעבודת ה' מחדש, ממש מהתחלה"! כנאמר (תהלים ב, ז) ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, ופסוק זה נאמר על כל יום מחיי האדם (תקונים חדשים לרמח"ל, תקון נד).

מספר ההתחלות החדשות אינו מוגבל כלל, כך שאם יש צורך, יכול אדם להתחיל מחדש אפילו כמה פעמים ביום אחד. שעת ההתחלה גם היא לא מוגבלת, כך שאפשר להתחיל גם באמצע תפילה, באמצע סדר לימוד, מיד לאחר נפילה, ובכל רגע נתון.

כל התחלה שכזו, מפזרת ענני ערפל וחולשה, ונוסכת באדם כוחות רעננים בבחינת כי כִּי נַעַר יִשְֹרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ (הושע יא, א). היא אף מעניקה לו תנופה עצומה מכל נקודה שהיא, שהרי מובא בשם הגר"א (פי' אבני אליהו, בתפלת שלש רגלים) 'שכל התחלת דבר הוא יותר מהחצי', ואם כן ממה נפשך, אם מצבו הרוחני היה טוב, אזי ההתחלה החדשה מקדמת אותו יותר מהחצי של הדרגה הבאה, ואם מצבו הרוחני לא טוב, אז בודאי צריך ומוכרח לעשות התחלה חדשה.

רבינו יונה חיבר תפילה מיוחדת על התשובה, שבה כתב: וְעַתָּה נְשָֹאֲנִי לִבִּי וְנָדְבָה אוֹתִי רוּחִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ... לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלַי כָּל פְּשָׁעַי וְלַעֲשֹוֹת לִי לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלִהְיוֹת זָרִיז וְזָהִיר בְּיִרְאָתֶךָ וכו', ומסיים רבינו יונה – ותמיד ירגיל בתפילה זו. ומבואר מדבריו יסוד גדול, שתמיד בכל עת יכול אדם לעשות לו התחלה חדשה, ואין זה מגרע כלל מכל ההישגים שהשיג עד עתה.

יא - מעלתו המיוחדת של החוזר בתשובה

כאשר זכה אדם וחזר בתשובה, עלולים להאחז בו רגשי נחיתות על כשלונות העבר, והם עלולים להפיל את רוחו. אמנם האמת היא להיפך, בחז"ל ובספרים הקדושים מובאים דברים נשגבים במעלת הבעל תשובה, שמבחינות מסוימות הוא עדיף על צדיק גמור, ולדוגמא נביא מובאה אחת.

כתב בספר חרדים (פרק סט): דאמר רבי אליעזר בן יעקב דעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד... רוצה לומר שבורא מלאכי חבלה, והם העושים בו משפטים... ובשוב רשע מרשעתו... הוא שוחט את מלך זקן וכסיל שהוא יצר הרע... שוודאי נותן כבוד להקב"ה בברואי מטה, שכלם אומרים אשרי פלוני ששב בתשובה, אשרי אביו אשרי רבו. גם ברואי מעלה שמחים שמחה גדולה ומהללים אותו בשמים, הראיתם פלוני שאזר חיל ונלחם במלאך המשחית את הבריות, והפילו תחת רגליו, ונמצא שם שמים מתקדש. גם בתשובתו שוחט כל אותם מלאכים משחיתים אשר הוא ברא בפשעיו, וגם על ידי שחיטת אלה מתקדש שמו של הקב"ה.

יב – עתידו עוד לפניו

גם אדם שנפל וחטא הרבה, יש ביכלתו לחזור ולהתעלות לדרגות הכי גבוהות, כדוגמת ריש לקיש שהיה ראש גזלנים ונעשה לאחד מן האמוראים. וכדוגמת כל בעלי התשובה שידע עם ישראל בכל הדורות ובפרט בדורנו, שרבים מהם התעלו להיות תלמידי חכמים ובעלי מדרגה, כידוע. 

פעם בא ר"מ אחד למרן החזו"א זצ"ל להתאונן על איזה תלמיד מהישיבה שלו שעשה מעשה מגונה לא טוב, מה לעשות עמו. והשיב לו מרן זצ"ל, לפניך נכנס כאן ראש ישיבה אחד, ובכה לפני על פגמים ומעשים שעשה בצעירותו. ורצה מרן זצ"ל לומר לו, ראה הנה ממי יצא ראש ישיבה, אף מכאלו שבצעירותם לא היו כשרים במעשיהם (הגראי"ל שטיינמן שליט"א, אעלה בתמר עמ' ע"ז).