שבת או יום ראשון? – מאמר מרתק לשבת

אחת המצוות החשובות והבסיסיות ביהדות, זו מצות השבת. ביום השבת שובתים אנו מעשיית מלאכה, כשם שהבורא שבת מ"מלאכתו" ומיצירת העולם ביום השביעי.

להבדיל אלפי הבדלות, גם לאומות העולם יש יום "שבתון". אולם יום ה"שבתון" שלהם הוא בתחילת השבוע – ביום ראשון. עד שלא ראיתי את דבריו המרתקים של רבי שמשון רפאל הירש, לא השקעתי מחשבה בפרט זה – מדוע יום השבתון של אומות העולם חל ביום ראשון. אולם מתברר שאין "סתם", ולכל דבר יש הסבר.  

נעיין בדבריו של רבי שמשון רפאל הירש בפרשתנו (שמות ט, כט), ונרחיב מעט בדבריו.

כשנגר בונה שולחן או כל רהיט אחר, עם תום מלאכת הבנייה, מתנתק לחלוטין הקשר בין הנגר לשולחן, והשולחן ימשיך להתקיים גם אם הנגר ייפטר מן העולם. כנ"ל ביחס לכל יצירה אנושית - לאחר שהיוצר "משחרר" את היצירה, הוא מתנתק ממנה והוא כבר אינו בעלים עליה.

יותר מכך, יכול להיות ש"הגולם יקום על יוצרו" והיצירה תשתלט על היוצר. ניקח כדוגמא את פול טיבטס – טייס חיל האוויר האמריקני, שהטיל את פצצת האטום על הירושימה. לאחר שפול שחרר את הפצצה, אין לו כבר יכולת שליטה על מה שהוא עצמו עשה. גם אם הוא מאוד מאוד התחרט – הפצצה הושלכה, והתוצאות יהיו הרות אסון.

כל זה נכון ביחס לבן אנוש. אולם בורא עולם, גם לאחר שהוא סיים לברוא את העולם, הוא מעולם לא "התנתק" ולעולם לא יתנתק מיצירתו. להיפך – הוא מחדש ומחיה את היצירה בכל רגע נתון.

כשמתבוננים בבריאה, חוץ מהעוצמה שבעצם הבריאה, עוצמה המוכיחה על קיומו של בורא עולם, היכן באה לידי ביטוי באופן ברור עובדת קיומו של בורא עולם? לא רק בעצם הבריאה, אלא ביכולת לעצור את הכל. ביכולת להגביל את היקום ולהעמיד אותו תחת חוקיות. אחד משמותיו של הבורא הוא "ש-די". כלומר, "שאמר לעולמו די". היכולת לומר "די", היכולת לעצור תהליכים גם אחרי שהם קרו, מבטאת יותר מכל את שליטת הבורא בטבע.

כשיהודי שומר את השבת, היום השביעי בו שבת אלוקים ממלאכתו, הוא בעצם "מציג" את בוראו כשליט בן חורין מעל ליצירתו, ולא כמי שיצירתו משתלטת עליו.

נקודה זו באה לידי ביטוי בעשרת המכות שבורא עולם הביא על מצרים. עוצמת העניין לא הייתה בעצם הבאת המכה, אלא ביכולת לעצור אותן מתי שהוא רצה. לדוגמא, במכת צפרדע, פרעה כבר לא היה מסוגל לשאת את הסבל, והוא ביקש ממשה שיעתיר עבורו לבורא עולם שיעצור את המכה - "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר: הַעְתִּירוּ אֶל השם וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי, וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ להשם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה: הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ,  רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. וַיֹּאמֶר: לְמָחָר! וַיֹּאמֶר: כִּדְבָרְךָ, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כה' אֱלֹקֵינוּ" (שמות ח, ד-ו). וכן במכת ברד, משה אומר לפרעה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה: כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה', הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע כִּי לה' הָאָרֶץ" (ט, כט).

היכולת לתת זמן מדויק – "למחר", או "כצאתי את העיר", מורים יותר מכל על שליטת הבורא ב"טבע", בכל רגע נתון.

זו הסיבה שהעם היהודי שובת ביום השביעי. כי דווקא השביתה ממלאכה, העצירה של הבריאה, מבטאים יותר מכל את מלכות הבורא.

אומות העולם מציינים את היום הראשון בתור יום שבתון. מדוע? משום שעל פי השקפתם, היקום הוא תוצאה של כוחות הטבע, וגם אם יש בורא – הוא ברא את העולם ולא מעניין אותו יותר מה קורה, חלילה, לא עם העולם ולא עם האדם. לכן אומות העולם מציינות את הראשית, את היצירה, את ההתחלה. הם אינם מודים למושג הנקרא "שבת הבריאה", הם מכחישים את העובדה שהבורא שולט על יצירתו גם לאחר היצירה.

זהו המסר העיקרי של עשרת המכות, מסר המיועד לבני ישראל יותר מאשר אל המצרים.