לא תחסום ילד בדישו

כל ילד זקוק לחברה. הדבר מועיל להתפתחותו ולצמיחתו. ואין למנוע ממנו מלהתחבר עם חברים טובים, ובפרט הבנות זקוקות לחברות שיוכלו לשחק, ובעיקר לשוחח יחד. מעשה באדם שחשב לקיים את הנאמר: "כל כבודה בת מלך פנימה", ולכן מנע מבנותיו (בגילאי 12-13) ללכת לחברות, לשחק בחוץ, וכדו´. הקפדה זו העיקה עליהן מאוד, וכל מחשבתם היתה כיצד למצוא דרך לצאת מהבית ו´להתאוורר´.

ואמנם לבסוף הם מצאו לזה דרך מקורית להשתחרר מהלחץ: באחד הלילות, בשעה שההורים נמו כבר את שנתם, הבנות עזבו את הבית על-מנת לבלות בחוץ שעה-שעתיים. קודם לכן הן דאגו לסדר את המטות באופן שיֵראה שהן שוכבות על יצוען. בדעתן היה לצאת מהבית לפרק זמן מסוים ולחזור אליו קודם שיבחינו בכך ההורים, אולם באותו הלילה התינוק שישן בחדרם בכה, ולא היה מי (מהבנות) שיטפל בו וירגיענו.

בלית-ברירה ההורים נאלצו לקום כדי לטפל בתינוק.בעיני ההורים הדבר היה לפלא – מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שהבנות אינן קמות אל אחיהן? כאשר נגשו למיטותיהן נדהמו לראות שהבנות לא נמצאות במיטות, וכי הן יצאו את הבית.

ההורים המופתעים לא העלו על דעתם שבנותיהן, אותן ´חינכו´ ל"כל כבודה בת מלך פנימה", תהיינה מסוגלות לצאת מהבית בשעות הקטנות של הלילה. ומיד התארגנו ויצאו לחפש אחריהן בכל פינה וגינה. לאחר שעה ארוכה של חיפושים, הם מצאו אותן יושבות ומפטפטות להנאתן באחד הגנים.

עוד בהיותם נרגשים והמומים מן המעשה, פנו לברר: מדוע וכיצד הגיע להם ככה? והלוא הן ´חונכו´ משחר ילדותן על ברכי הצניעות, וכיצד עשו מעשה שכזה – היפך מה שחונכו אליו? אמנם הם ידעו שנכשלו בחינוך, אך רצו לדעת היכן טעו, וכיצד הבנות העזו לרקום מזימה שכזו לצאת בהיחבא באמצע הלילה?

התשובה לכך היא: הקפדת היתר והנדנוד ל´צניעות´ העיקה עליהן מאוד ולא נתנה להן מנוח. קוצר דעתם והבנתם של ההורים, גרם לבנות להוציא לפועל את אשר יזמו לעשות – מעשה שעל פי כל קנה-מידה לא יעשה!

במקרה זה, אף שוודאי גדולה מעלת האשה שמצנעת עצמה בתוך ביתה, אך יש לנהוג בחכמה ובתבונה ולאפשר להן לצאת מידי פעם עם חברות.

ישנם דברים שאינם כתובים בפירוש, ונקראו בפי אנשי מעשה "חלק חמישי שבשולחן ערוך". לכן יש להתייעץ עם רבותיו בכל ספק שמתעורר.