הסוד הוא באחדות: כך גידלה ז'קלין אלחרר 18 ילדים

ז'קלין אלחרר היא אישה יוצאת דופן באמת. יש לה לב רחב וחם, שאפשר לשמוע את הפעימות היהודיות שלו, גם דרך אפרכסת הטלפון. אלחרר (69) מקרית שמונה היא אימא ל-18 ילדים, ואם  תשאלו אותה איך היא עשתה את זה, התשובה שלה פשוטה: "אצלנו כל אחד עוזר לשני".

למי שתוהה, בתה הבכורה של אלחרר בת 54 ואילו בת הזקונים שלה בת 28. את משפחתה היא גידלה לתפארת, לצד בעלה שלמה, איש צבא קבע, שעבורו הצבא הוא "המשפחה השנייה שלו", כלשונה. כיום אלחרר קוטפת את הפירות, נהנית מנכדיה ומחכה לחתן את שני ילדיה הרווקים. ומה יש לה לומר למי שחושש מקשיי פרנסה? "כל ילד והמזל שלו".

אלחרר עלתה ממרוקו בשלהי שנות ה-50, בשנים שבהם יהודי ספרד עלו ארצה. היא הייתה בת 15 כשהגיעה לקרית שמונה יחד עם הוריה ואחיה. תוך ימים ספורים היא הכירה את שלמה, אז משוחרר טרי מצה"ל, וכיום פנסיונר ומתנדב בצה"ל. "נולדתי במרוקו, בקזבלנקה, ובשנת 1959 עליתי ארצה עם הוריי ואחי", היא מספרת. "הגענו לקרית שמונה ואיך באתי ארצה ישר התחתנתי עם בעלי. ממש בשבועיים הראשונים הכרתי את בעלי. הוא היה חייל משוחרר שעלה לארץ עם עליית הנוער. הוא הגיע לאזור הבית שלנו כדי לחפש את הוריו, והוא מצא אותי. זה המזל שלנו, ככה רצה הגורל".

באותם ימים, נזכרת אלחרר, היה נהוג שנערה ספונה בביתה. "ככה היה נהוג אצלנו במרוקו. הבנות היו בנות של בית. כשבאתי לארץ לא עשיתי כלום, כלומר לא עבדתי, אלא ישר התחתנתי עם שלמה. עשינו חתונה צנועה. זאת הייתה חתונה של עולים חדשים". הזוג הטרי החל במלאכת הקמת הבית, ולהם נולדה בת בכורה. "אחרי שנישאנו ב"ה התחלנו להביא ילדים", היא נזכרת, "האמת שבעלי היה דתי ואילו אני באתי מבית מסורתי. אני זוכרת שכל הזמן דיברנו על תורה. אחרי שילדתי את הבת הבכורה, ב"ה כל שנה ילדנו ילד."

זה לא היה קשה?

"אנחנו אנשים שלא רצינו לעשות דברים שחס וחלילה ימנעו הבאת ילדים לעולם, כי אנחנו הולכים בדרך של התורה. זאת האמונה שלנו, בדרך של בורא עולם, שאסור חלילה להפיל, ופשוט הלכנו בעקבות האמונה שלנו. בשביל להביא ילדים צריך לאהוב ולוותר. צריך גם לבחור: לתת להם לפני שנותנים לנו. ככה היינו אנחנו. ככה חיים באמונה והבנה שלא מונעים אדם שבא לעולם".

שלמה וז'קלין אלחרר

מה עשית? עבדת?  

"אני לא עבדתי, אלא טיפלתי בילדים. בעלי עבד בכל מיני עבודות עד לגיוסו בקבע. מאז עד עכשיו הוא בקבע אבל כמתנדב. אני טיפלתי בבית, אבל בעלי מאוד עזר. מאוד אהבתי לגדל את הילדים, וצריך לזכור שאז זה לא היה פשוט, התנאים לא היו כמו של היום. היינו עולים חדשים, התחתנתי בעל שהיה חייל משוחרר, ולא היה קל. אבל הייתה לנו אמונה ואני לא החסרתי מהילדים דבר, לא שאני אומרת שהכול חלק, אבל לא בכינו לאף אחד, אלא הסתפקנו במה שיש".

איך בכל זאת מסתדרים?

"תודה לאל, היו קשיים, לא הכול היה ורוד, למשל לא תמיד היה כסף, אבל הייתה אהבה, חמימות ואהבה. זה הקרין ועזר לנו. האהבה, החום והאחדות שנתנו להם זה החזיק את המשפחה. אחד תמך בשני וב"ה ככה גידלנו אותם. ב"ה יש לי בן בוגר שלמד במרכז הרב ויש לי ארבעה בנים שלמדו בישיבת הרשב"י".  

במשפחה בה גדלים 18 ילדים ב"ה ימי הולדת, חגים ושבתות הופכים לסוג של מבצע צבאי, אבל דומה שרוחה האופטימית של אלחרר, היא זו שהפכה את גידול הילדים לחוויה אימהית בעלת משמעות. "בימי הולדת הכול בסדר", היא אומרת וצוחקת, "אחד עוזר לשני כך שאם אחד שוכח, אז השני מזכיר לו, וככה מאחלים לכולם, בלי לשכוח אף אחד. העזרה והאחדות זה מה שמאפיין אותנו. למשל כשהם היו קטנים הם ישנו אחד עם השני. זאת הייתה חמימות מיוחדת במינה. הילדים ישנו "ראש וזנב" והתכסו בשמיכה אחת והכול היה טוב. היום כאנשים בוגרים הם ב"ה באחדות טובה אחד עם השני, אחד לא אוהב להיות ברוגז עם שני".

באשר לתהייה הטבעית, איך נראה שולחן שבת או חג בבית משפחת אלחרר, אם המשפחה מיד אומרת: " שולחן החג שלנו יפה, כמו שולחן של כל משפחה ישראלית. אני מבשלת לכולם, וכרגיל אחד עוזר לשני. ככה זה אצלנו בבית, וככה מסתדרים – כשעוזרים אחד לשני. כשאתה משקה עץ הוא נותן פרי, כך שמה שנתנו, אנחנו מקבלים".

ואיך ההכנות לחג אצלך? כמו מבצע צבאי?

"הילדים שלי זה ילדים שאוהבים את הבית של ההורים, כך שהם לא מוכנים לוותר עליו, בטח בחגים. אנחנו ב"ה מבשלים יחד, ועושים כל דבר יחד. מטבע הדברים יש הרבה הכנות".

מתוך 18 ילדיה, רק ארבעה גרים בקרית שמונה. השאר פזורים במקומות שונים בארץ. עם זאת, האם שומרת על קשר, ורואה אותם בשבתות, אז הם מגיעים להתארח. "הילדים מתקשרים אליי כל יום, הם לא מחכים שאני אתקשר כי הם מבינים שאני לא חברה של הפלאפון. עם זאת, אני מתקשרת כשיש יום הולדת לנכדים, איתם אני שומרת על קשר טוב. אני לא מפספסת אף טקס של הצבא של נכדיי. יש לי שלושה נכדים בצבא, ואני לא מוותרת. הולכת לכולם".

מה מרגש אותך?

כל דבר, למשל כשהילדים מתחתנים או כשיש בר מצווה לנכדים. כשיש משפחה כל דבר מרגש בה. עכשיו אני מחכה בע"ה לחתן את שני ילדיי הרווקים" .

מה יש לך לומר למשפחות שבוחרות לא להביא הרבה ילדים?

"כל הזמן שואלים אותי את השאלה הזאת, והאמת אין לי תשובה. כל אחד נוהג לפי איך שהוא מסתכל על חיים שלו . אני יכולה לומר שמשפחה גדולה זה טוב ויפה, אבל היא באה על חשבון משהו, כך שיש חסרונות ויתרונות. היום אומרים שזה מאוד קשה להביא הרבה ילדים, והטענה שלהם כלפי הדור שלי היא שאתם לא עבדתם, ואילו הם עובדים ומשלמים 3,000 שקל למעון.  אני לא יכולה לשפוט אותם, אבל הלוואי ויכולתי להשפיע". עם זאת, לאלחרר מסר מרגש: "אומנם אני לא יכולה להחליט עבור אף אחד, אבל אם אפשר להביא ילדים, אז למה לא? כל ילד נולד עם המזל שלו ועם הפרנסה שלו. ב"ה אני שמחה שיש לי הרבה ילדים. כל ילד בפני עצמו, וכל אחד מביא אושר שלו. אני מודעת לכך שהיום יש הרבה דרישות מצד הילדים. זה לא כמו הדור של ילדיי. כשגידלתי אותם, הייתה הסתפקות במועט, למרות שלא החסרתי מהם דבר. אם הייתי צריכה לקנות בגד, הייתי מוותרת ונותנת לילדים, וככה גם בעלי. אני מאחלת לכם עם ישראל שירבו ילדים בע"ה, אמן, ושיהיה אור בכל בית ישראל".