תגובה על מה שכתב הרב דניאל בלס על דגי הסירנה

בעניין דגי הסירינה והדולפנין. א) יביא האם פרין ורבין כבני אדם או מבני אדם. ב) יביא שיולדת ומניקה גוריה בדדיה. ג) יביא שנזקקת לזכר פנים אל פנים. ד) יביא עיבור דולפנין מאדם, והאם שייך שתתעבר אשה מדולפנין. ה) מדייק שבדגי הסירינה יש ג"כ זכרים, ולא רק נקבות. ו) יביא שחציין אדם וחציין דג. ז) יביא שיש קול לדגי הסירינה. ח) יביא שדגי הסירינה אינם מטמאות באהל כאדם. ט) יביא שדגי הסירינה שרים בקול נעים. ט1) יביא שכל פניה וגופה דומה לאדם חוץ מידיה. י) יביא שדגי הסירינה מפילים חבלי שינה על אנשי האניה. יא) יביא שהורגת ואוכלת את יושביה האניה. יב) יביא שיש לו פנים חוטם ושערות גדולות כנשים . יג) יביא שיש אומרים שהוא מין שד שבמים. יד) יביא מספר הישר שהסירינה היתה ג"כ במכת ערוב במצרים. טו) יביא ב' מוסרי השכל שיש ללמוד מדג הסירינה. טז) יביא שעבודה זרה של פלשתים דגון היה צורת חצי ומטה דג חצי ומעלה אדם. יז) יביא מספר "בן לאשרי" שאביו ראה זכר ונקבה מדגי הסירינה. יח) מכתב ששלח אלי הרה"ג מרדכי חיים שליט"א (מו"ל של גיליון "פנינים") תוספת על מה שפרסמתי כל המאמר הנ"ל בירחון "אור תורה" אלול תשס"ח. יט) האם היו בתיבת נח דגי סירינה. כ) האם דגי הסירינה מותרים באכילה. א)האם פרין ורבין מבני אדם או כבני אדם. בגמ' מסכת בכורות ח' ע"א הדולפנין פרין ורבין כבני אדם(ובשטמ"ק אות א' גרס ורבין מבני אדם) מאי דולפנין אמר רב יהודה בני ימא, ע"כ. ובפרש"י ד"ה ה"ג הדולפנין פרים ורבים מבני אדם , שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. ובתוס' ד"ה הדולפנין פרין ורבין מבני אדם, כתבו ,וז"ל כן גירסת הקונטרס וכן מוכח בתוספתא(פ"א)יולדין ומגדלין מבני אדם, ע"כ. ובשטמ"ק אות כד' כתב וז"ל בתוספתא דקתני ויולדין ומגדלין מבני אדם,ע"כ. ולפי גירסת השטמ"ק בתוספתא הדולפנין יולדין ג"כ מבני אדם. א"ה לפנינו הגירסא בתוספתא (פ"א ה') הדולפינין מולידין ומגדלין כאדם, ע"כ. ולפי הגירסא שלפנינו בתוספתא נראה שהכוונה שאין הדולפנין יולדין מאדם אלא מולדין ג"כ כאדם ואולי עיבורו של הדולפנין שווה לאדם ומגדלין כאדם היינו בינקה. ובפירוש מנחת ביכורים על התוספתא ד"ה הדולפנין כתב וז"ל , מין דג בים חציה אדם ויולדין מבני אדם וכן מגדלין בינקה מהם(ח ע"א ותו' שם ד"ה הדולפינן),ע"כ. ולפי פירוש המנחת ביכורים המובן שהדולפנין יולדין ג"כ מבני אדם ואולי היה לפני בעל פירוש המנחת ביכורים כגירסת השטמ"ק בתוספתא ולכן פירש כך וצ"ע. ובהגהות היעב"ץ ד"ה הדולפנין פרים ורבים כבני אדם כתב וז"ל , אין צריך לשנות הגירסא מחמת מ"ש התוס' כי הכל דבר אחד הוא שכל שתשמישן שוה יולדים ומגדלים זה מזה, ע"כ. ולפי דברי היעב"ץ מובן העניין שכל שתשמישן שווה יולדים ומגדלים זה מזה והדולפנין יכולים להתעבר אם יבוא עליהם אדם. ובהפלאה שבערכין (לרבי ישעיה בערלין זצ"ל)על הערוך באות ד' ערך דלפן וז"ל (בכורות דף ח') הדולפינין פרים ורבים כבני אדם וכו' , עכ"ל. וכן הגירסא בגמרא אבל גירסת רש"י מבני אדם פירוש אם בא אדם עליהן מתעברות הימנו , עכ"ל. ב) יביא שיולדת ומניקה גוריה בדדיה. ג) יביא שנזקקת לזכר פנים אל פנים. ובערוך ערך דלפן כתב וז"ל דלפן [וואסערמאן] (בכורות ח') הדולפינין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפינין אמר רב יהודה בני ימא פי' אדם של ים(א"ה והוא כפי' רבנו גרשום עיין להלן)(א"ב פי' בלשון יוני ורומי שם תנין וחיה של ים יולדת גוריה ומניקתם בדדיה וזה טעם פרים ורבים כבני אדם נזקקת לזכר פנים אל פנים ואינה יולדת בנים) עכ"ל. ועיין להלן באות יב' שהבאנו משם ספר "מושב זקנים" עה"ת שיש לסירני דדין עיי"ש. ד) עיבור דולפנין מאדם והאם שייך שתתעבר אשה מדולפנין. ה) ושיש מין זכר ונקבה בדולפנין. וצ"ע לפי דברי היעב"ץ (שהובא לעיל אות א') אם יבוא דולפנין על אשה האם יכולה להתעבר ממנו או לא. וי"ל לפי דבריו שכתב שכל שתשמישן שווה יולדים ומגדלים זה מזה, שמשמע שגם אם יבוא דולפנין על אשה יכולה להתעבר ממנו ועוד יש לדייק מזה שיש בדולפנין ג"כ זכרים , ולא רק נקבות. ולפי דברי רש"י שכתב וז"ל ה"ג הדולפנין פרים ורבים מבני אדם , שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו, יש ללמוד שרק אדם שיבוא על הדולפנין תתעבר ממנו, אבל דולפנין שיבוא על אשה אין היא יכולה להתעבר ממנו, ועדיין צ"ע בכל זה. ויש ללמוד מדברי רש"י שיש בדולפנין ג"כ זכרים וג"כ נקבות שכתב שיש אפשרות שאם יבוא אדם עליהם יתעברו, אבל בלא זה מתעברות מדולפנין זכרים. ו) דגי הסירינה חציין אדם וחציין דג. בפירוש רבנו גרשום כתב וז"ל אמר רב יהודה בני ימא , אדם של ים, ע"כ. ובד"ה בני ימא, פרש"י , דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א ע"כ. ובלעזי רש"י בדף ח ע"ב(בש"ס מהדורת ח.וגשל תשנ"ו) כתב שיריינ"א סירנה(בתולת-ים),ע"כ. ובמתרגם הלעזי"ם כתב לבאר את המילה שריינ"א וז"ל בני ימא דגים יש בים שחצים צורת אדם וחצין צורת דג ובלע"ז שריינ"א(מעערווייבכען,סירענע)עי' המתרגם יומא נב'(נב' ט"ס צ"ל נד') ע"א ד"ה כרובים, ע"כ. ז) יביא שיש קול לדגי הסירינה. ח) יביא שדגי הסירנה אינם מטמאות באהל כאדם. ט) יביא שדגי הסירינה שרים בקול נעים. ויקרא (י' , י') ובתורת כהנים שמיני ג' ספרא פרשתא ג' הלכה ז' כתב וז"ל "חיה זו חית הים הנפש להביא את הסירונית יכול תהא מטמאה באהל כדברי רבי חנינא תלמוד לומר ואת, עכ"ל. ובפירוש הראב"ד אות ז' כתב וז"ל נפש להביא את הסירונית פירוש בלע"ז קורין אותה שירינא והיא מחציה ולמעלה כצורת אשה ומנגנת כאדם. יכול יהא מטמא באהל כדברי בן חכינאי ושמא מפני שהוא נקרא כמו בן אדם שבים הלכך קרינא ביה לכל נפש אדם תלמוד לומר זאת. פי' בפרשת זאת חוקת התורה כתיב זאת חוקת התורה אדם כי ימות באהל בא למעט את הסירונית ואף על פי שתקרא אדם עכ"ל. למדנו מדברי הראב"ד שהסירנה מנגנת כאדם ואינה מטמא באהל כאדם ונלמד זאת ממיעוט של פסוק אדם כי ימות באהל. ובערוך ערך סרני כתב וז"ל סרני [וואפסער טהיר] ספרא פ' שמיני בדגים חית זו חית הים הנפש להביא את הסרני ובקצת נוסחאות כתוב סולנית והוא טעות פי' בלשון יוני ורומי מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחציה ולמטה דג והגידו לי שמלך גליל הצפוני המולך בדינמרקא ונורווגיא בעברו בספינה אצל מלכות נורווגיא ראה חיה זו יושבת כחום היום על שרטון שבים ואני קודם עשרה שנים בעמדי אצלו שאילתיהו על זה והמלך שתק והבנתי שהוא היה ספק אם החיה שראה סירני או חיה אחרת מפני מרחק המראה וגם החיה בשמעה קול השר הקורא אל המלך היושב בירכתי הספינה ופניו לצד אחר אדוני המלך הפוך פניה(נראה שט"ס וצ"ל פניך) ותראה פלא גדול תכף ומיד צללה בתוך הים אמנם השר והספנים העידו שהיתה סרני ושראו אותה ובדו הפייטנים שהסרני מרננת בקול ערב ואולי קראוה סרני מלשון שירה , עכ"ל. ועיין להלן מה שהבאנו באות יב' משם ספר "מושב זקנים" עה"ת , שמשוררות יפה בקול נעים עיי"ש. ט1) יביא שכל פניה וגופה דומה לאדם חוץ מידיה. ובספר אוצר הידיעות (ח"ג) לרבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א הביא בפרק ס"א (בעלי חיים) בעמ' רצ"ה וז"ל , בריה סירני – בתורת כהנים (פרשה ח') הובא הנפש לרבות הסירני , שחציו דג וחציו אדם . ובספר אמונת חכמים לרבי אביעד שר שלום (פרק ה') הביא מסמך ממלך צרפת שהעיד שהלך עם משרתיו בים ומצאו בריה אחת והיו כל פניה וכל גופה דומה לאדם , חוץ מידיה , עכ"ל. ומ"ש שידיה אינם דומות לאדם נראה ג"כ להביא מספר הישר פרשת בא במכת ערוב שכתוב שם שיש לה אמות ארוכות עשר אמות באמת איש , שכפי הנראה אין אדם שיש לו ידים בגודל כזה של עשר אמות , ואולי זה הכוונה שכל גופה ופניה דומה גם כן בגודלם לאדם רק שידיה אינם שוות בגודלם לאדם , ע"כ . י) יביא שדגי הסירינה מפילים חבלי שינה על אנשי האניה. יא) יביא שהורגת ואוכלת את יושביה האניה. ובמדבר קדמות להחיד"א מערכת ד' אות יג' כתב וז"ל דג יש בים שקורין סירינה מחציו ולמעלה אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים [ועמ"ש בספר צל עולם חלק ב' שער יוד ע"ש] ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האניה ואח"כ נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה. ס' קטן נקרא צמח צדיק פרק יז'. ופ"ק דבכורות ריש דף ח' פרש"י בני ימא דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלעז שיריינא ובמוסף הערוך ערך סרני הביא מאי דאמרו בת"כ להביא את הסרני וכתב דהיא מין חית הים ולמעלה אשה מחצי' ולמטה דג ושבזמנו ראוה שר וספנים בים מלכות נורווגיא כחום היום יושבת על שרטון ובשמועה קול צללה מיד בתוך הים ע"ש. ומה שציין החיד"א לעיין בספר צל עולם חלק ב' שער י' מצאתי ספר זה והוא תח"י תודה לאל , ושם כתב וז"ל בח"ב שער י' מן דגי ארץ אינדי"ה ויש שם דגים אשר ראשם גופם פניהם ושדיהם כדמות בתולה ומשוררים בנעימות ונקרא שריינ"א עכ"ל עיי"ש. אמר המאסף ריחמ"א פעם אחת סיפרתי מעניין זה של דגי הסירינה בבית כנסת בעפולה כמדומה "משכן יחייא" ובסוף הדרשה שדרשתי מעניין זה ניגש אלי יהודי מבוגר ממרוקו וסיפר לי שכאשר היה ילד בערך כבן עשר שנים היה גר בעיר קזבלנאקה במרוקו ויום אחד אמרו בעיר שיש בחוף הים דגי סירינה ורצו לשם מספר ערבים לראות את המחזה הזה וכמדומה שסיפר לי שהלכו לשם שלשה ערבים ולא שבו אחרי שהלכו לחוף הים ואמרו בעיר שדגי הסירינא טרפו אותם ר"ל , ועדות זאת מאשרת מה שהבאנו שדגי הסירינה טורפים. יב) יביא שיש לו פנים חוטם ושער. מצאתי בספר "מושב זקנים" עה"ת (קובץ פירושי רבותינו בעלי תוספות ז"ל) , בפרשת שמיני ( יא' י') שכתבו על הפסוק , "מכל שרץ המים" , וז"ל –ד"א מכל שרץ המים . בתורת כהנים אמרינן לרבות הסריני , פירוש בריה אחת יש בים שהוא דומה לאדם במקצת מטבורו ולמעלה ודומה לאשה לכל דברי' שיש לו דדין ושערות גדולות כמו לנשים , ומטבורו ולמטה מין דגים ומשוררת יפה בקול נעים , עכ"ל . בספר מדרש תלפיות ענף דגים כתב וז"ל ויש מין אחד שהכרס שלו הוא כמין פרצוף פנים של אדם עם החוטם ושער על ראשו. אמר המאסף ספר לי החכם השלם כה"ר יוסף קמחי , שראה שצדו מנהר אחד מין דג , והוא ראש אדם בלבד ושערות גדולות בראשו , והיה צורת ראש אדם בחוטמו ובעיניו ובאזניו כדמותו כצלמו , עכ"ל. ועיין להלן אות יז' מה שהבאנו מספר "בן לאשרי" עיי"ש. אמר המאסף ריחמ"א וגם אני ראיתי תמונת דג מחציו ומעלה אשה ומחציו ומטה דג ויש לו חוטם עיניים ידיים שינים ושערות כן הראה לי ידידי ר' שאול פרץ שליט"א ממה שפלט הים בעת הצונאמי בארצות המזרח הרחוק. יג) יביא שיש אומרים שהוא מין שד שבמים. ובתוס' יומא נד' ע"א ד"ה כרובים כו' הביאו בע"ב בשם המכילתא על הפסוק לא תעשה לך פסל וכו' ואפילו הסורזירים וכו' ויש אומרים להביא הסורזירים נראה שהוא מין שד שבמים שקורין נינס' בלשון אשכנז וכו' עכ"ל התוס'. ובמתרגם על דף נד' ע"א תוס' ד"ה כרובים כתב וז"ל , הביאו בע"ב וי"א להביא הסורזירים נראה שהוא מין שד שבמים שקורין נינסא בל"א , צ"ל ניקסע או נימפפע , וגם סורזירים נראה שהוא זערענוס הידוע במשליהם (איין וואַססער געשפענסט) , ומזמרים , עכ"ל. ובספר שבט יהודה (לרבי שלמה אבן וירגא זצ"ל) פרק לב' כתב וז"ל ויש בים מורכב מאדם ודג , והוא הסורסי הנקרא בלעז שירינא דיל מאר עכ"ל (בלשון ספרד sirena del mar). ולמדנו מדבריו של השבט יהודה שמה שהובא לעיל מהמתרגם מלת סורזירים הוא הסורסי שהוא הסירינא שמורכב מאדם ודג ויש אומרים שזה הוא מין שד שבמים ,ע"כ. והעירני מו"ר הרב יוסף הרוש שליט"א לעיין בזוה"ק פרשת ויקרא דף י"ט ע"א בעניין חוה הראשונה שהייתה לאדם הראשון וז"ל הזוהר תא חזי , מנוקבא דתהומא רבה עלאה אשתכחת חד נוקבא רוחתא דכל רוחין והא אוקימנא לילי"ת שמה , והיא אשתכחת בקדמיתא לגבי אדם . ובשעתא דאתברי אדם ואשתלים גופיה , אזדמנו על ההוא גופא אלף רוחין מסטרא דשמאלא , דא בעא לאעלא ביה , ודא בעא לעלא ביה , ולא הוי יכלי , עד דגער בהו קב"ה , ואדם הוה שכיב גופא בלא רוחא , וחיזו דיליה ירוקא הוה , וכל אינון רוחין סחרן עליה. בההיא שעתא נחית חד, ודחה לכל אינון רוחין , ובשעתא דא כתיב (בראשית א' כד') " ויאמר אלהי"ם תוצא הארץ נפש חיה" , והא אוקימנא , דנוקבא אתעברת מן דכורא , מן ההוא נפש דאדם , והיא אפיקת ההוא רוחא לנשבא ביה באדם , כליל מתרין סטרין כדקא חזי , הדא הוא דכתיב (בראשית ב' ז') "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" , לנפש חיה ממש , ומאן דאסתפק בהאי, בגין דלא ידע אי חיה זו היא חיה תתאה או חיה דשמה ישראל , או מדכורא או מנוקבא ,אבל לא כתיב לנפש החיה , אלא לנפש חיה סתם , דמשמע , כלא . וכד קם אדם , הות נוקבתיה תקועה בסטרוי , וההיא נשמתא קדישא דביה , הוה אסגי להאי סטרא ולהאי סטרא , וסגי להאי ולהאי , בגין דהכי אתכלילת. לבתר נסר קודשא בריך הוא לאדם , ותקין לנוקביה , הדא הוא דכתיב (שם כב') " ויבן הוי"ה אלהי"ם את הצלע" וגו', את הצלע , הא אוקימנא , כמה דאת אמר , (שמות כו' כ') "ולצלע המשכן" , ויביאה אל האדם , בתקונהא ככלה לחופה . כיון דחמת לילי"ת דא , ערקת , והיא בכרכי ימא , ועד כען זמינא לאבאשא בני עלמא , וכד זמין קודשא בריך הוא לחרבא רומי רשיעתא , ולמהוי חורבן לעלמין , יסלק להאי לילי"ת , וישרי לה להאי חורבא , בגין דהיא חורבנא דעלמא , הדא הוא דכתיב (ישעיה לד' יד') "אך שם הרגיעה לילי"ת ומצאה לה מנוח". ובספרי קדמאי אמרי , דאיהי ערקת מן אדם מקדמת דנא , ואנן לא תנינן הכי , בגין דהא נוקבא דא אשתכחת עמיה , אבל עד לא קמת האי נפש , עמיה דאדם כדקא יאות , הות מזדווגא עמיה , וכד האי אתתקנת עמיה כדקא יאות , ערקת היא לימא , וזמינא לאבאשא בני עלמא , עכ"ל הזוה"ק . (ועיין בפירוש "מתוק מדבש" מה שפירש במאמר זה , ואכמ"ל). היוצא לנו ממאמר הזוה"ק הנ"ל , שאותה לילי"ת כאשר ברחה כשראתה שזימנו לאדם את חוה לאשה והקב"ה תיקן וקישט את חוה , ברחה לכרכי ימא שלא יכלה לסבול את קדושתה של חוה , ועד עכשיו היא מזומנת להרע ולהזיק לבני העולם . (ועיין ב"מתוק מדבש"). ואולי אפשר להעמיס את זה הזוהר במה שכתבנו לעיל שיש אומרים שאותה סירינא היא מין שד שבמים , והיא יוצאת להרע ולהזיק לבני העולם (ועיין במה שכתבנו להלן באות טו' מוסר שיש ללמוד מהסירינא) , אלא שיש להבין מה שכתב בזוהר שברחה לכרכי הים, שכרך פירושו מדינה , ואולי מקום מושבה של הסירינא הוא במדינות הים , ועדיין צ"ע אם יש להעמיס זה במאמר הזוהר הנ"ל, ואני כתבתי לי זאת למזכרת. יד) יביא מספר הישר שהסירינה היתה במכת ערוב במצרים. וראיתי בהגהות הגר"א על תורת כהנים שמיני ג' פרשתא ג' הלכה ז' (עיין לעיל אותיות ז' , ח' , ט' שהבאנו את התורת כהנים על הסירינה)שציין לעיין בספר הישר במכת ערוב ,וכן עיין באדרת אליהו פרשת שמיני שכתב על הפסוק "נפש החיה אשר במים" , חיה זו חית הים , נפש החיה להביא את הסרני (פירש מוסף הערוך בלשון יוני ורומי מין חית הים מחציה ולמעלה מין אשה . ומחציה ולמטה דג עכ"ל עיי"ש באריכות ובספר הישר דף עב' ע"ב אצל מכת ערוב)עכ"ל הגר"א זצ"ל באדרת אליהו. ועיינתי בספר הישר בפרשת בא בעניין מכת ערוב וז"ל וישלח ה' במצרים את כל חיות השדה ויבואו וישחיתו את כל מצרים ואת האדם והבהמה והעץ וכל אשר למצרים. וישלח ה' נחש שרף ועקרב גם עכבר וחלד וצב עם זוחלי עפר. זבוב וצרעה פרעוש ופשפש ויתוש כל ערוב למינהו. וכל שרץ ובעל כנף למינהו באו מצרימה וירעו למצרים מאד. ויבואו הפרעושים והזבובים בעיני כל מצרים ובאוזניהם. וגם הצרעה באה עליהם ותגרשם ויבואו מפניה חדר בחדר ותרדוף אחריהם. ויהי בהחבא מצרים בפני הערוב וינעלו דלתותיהם אחריהם ויצו האלהים את הסילונית(עיין לעיל אותיות ז' , ח' , ט' , שהבאנו בשם הערוך שבקצת נוסחאות כתוב סולנית והוא טעות , וכאן כתב בספר הישר סילונית , ועוד הבאנו (שם) בשם הראב"ד על תורת כהנים אות ז' שגרס סירונית)אשר בים ותעל ותבוא מצרימה. ולה אמות ארוכות עשר אמות באמת איש. ותעל הגגות ותגל את התקרה ואת המסוכה ותחתכם. ותשלח אמתה הביתה ותסר את המנעול ואת הבריח ותפתח בתי מצרים ואחרי כן יבואו הערוב בית מצרים וישחית הערוב את מצרים ויצר להם מאד , עכ"ל. והנה בגליון "אסופות" (גיליון ח' ניסן תש"ע, מאמרו של הרה"ג נתן רחלזון שליט"א) לאחר שהביא את דברי ספר הישר כתב וז"ל: לדברי ספר הישר תפקידה של הסילונית היה לפתוח את הדלתות והמחבואים ולאפשר לערוב לעשות שפטים בכל בני מצרים כאשר נצטווה. אך בילקוט מעם לועז הביאו והוסיף עליו (פרשת וארא, עמ' קיא) "בתחילה כשהיו רואים את החיות באות היו סוגרים יפה את שערי בתיהם והחלונות והיו חושבים שבזה יוכלו להימלט, אבל הקב"ה הוציא מן הים מיני ברואים הדומות קצת לבני אדם ולהן זרועות ארוכות עשר אמות והן נקרא סירינות הים, והיו עולות על הגגות והורסות את הגג והיו מושיטות ידיהן ופותחות הדלתות והיו חוטפים ילדיהן ועשו בהן השחתה גדולה". הרי שלבד ממה ששינה שמם מ"סילונית" ל"סירינות", לדבריו עשו הם עצמם כמעשה החיות והשחיתו עם רב, ע"כ מגליון "אסופות". טו) יביא מוסר השכל שיש ללמוד מדג הסירינה. בספר "צמח צדיק" (לרבי יהודה אריה די מודינא אב"ד בווינציא) כתב (בפרק יז' מהחניפות) וז"ל החניפה נוכח ישר בהפך אל התוכחות הוא נועם דברים לשבח ולפאר איזה אדם להודות על דבריו או להלל מעשיו עם היותם בלתי נכונים וטובים וזה לקבל ממנו תועלת כמושך לויתן בחכה. וכו' עדת חנפים הנה הנם דומים אל הסירינה והוא דג בים מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות המסוכנים בים . והיה מדי עבור איזה אניה דרך שמה תתחיל לזמר ולשורר בקול כל כך נעים עד כי תפיל חבלי שינה על עיני אנשי האניה חובליה ומנהיגיה ואחרי כן נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה . שלמה אמר (משלי יא',ט') "בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו" . ואליהוא (איוב לו',יג') "וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם" . ואיוב (שם כז', ח') "כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו" . ובמסכת סוטה פרק ואלו נאמרים (מא' ע"א) אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללים אותו שנאמר אומר לרשע צדיק אתה וגו' עכ"ל ועיין עוד שם שכתב בגנות מידת החניפות. ועוד מצאתי בקובץ הנפלא "פניני הפרשה" (פר' וזאת הברכה עלון מס' 399 שנה ח' התשס"ז)שהביא במדור "מכל מלמדי השכלתי" וז"ל מה לומדים מ-בת הים חציה כדמות אשה וחציה כדמות דג.מקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים,וכאשר עוברת דרך שם אוניה,היא משוררת ומזמרת בקול נעים ושובה לב,עד שמפילה חבלי שינה על אנשי האוניה,ולאחר מכן נכנסת לתוכה ואוכלת את נוסעיה [לאחר אסון הצונאמי,נמצא דג כזה מת].כך יצר הרע מנסה למשוך את האדם בחבלי קסמים ולצודו ברשתו,אך בקרבו ישים ארבו,וכשאדם כבר נלכד,הוא מחטיאו (ועיין בצמח צדיק פרק י"ז).(העורך ס"ט). ע"כ מקובץ "פניני הפרשה".ודפח"ח. טז) יביא שעבודה זרה של פלשתים דגון היה צורת חצי ומטה דג חצי ומעלה אדם. כשפרסמתי מאמר זה ב"אור תורה" אלול התשס"ח סימן קנ"ה הוסיף לי אחד הקוראים הרב חנון מדר שליט"א (חצור הגלילית) דבשמואל (א'-ה,ד') שכאשר לקחו הפלשתים את ארון האלהים והביאו אותו בית דגון והציגו את ארון האלהים אצל דגון מצאו ממחרת שדגון נופל ארצה לפני ארון ה' ואז השיבו את דגון למקומו ושוב בבקר למחרת דגון נפל לפני ארון ה' ארצה ומפורש בפסוק דרש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן רק דגון נשאר עליו. והמהר"י קרא על פסוק ב' פירש מהו דגון וז"ל צלם העשוי כדמות דג , ע"כ. וברלב"ג על פסוק ב' כתב וז"ל והנה הביאו הפלשתים ארון האלהים בבית עבודת אלילים שלהם שהיה בהם צלם על צורת בן אדם שהיו קורין אותו דגון , ע"כ. והנה ברד"ק על פסוק ד' כתב וז"ל אמרו כי דגון מטבורו ולמטה היה צורת דג לפיכך נקרא דגון ומטבורו ולמעלה צורת אדם כמו שאמר ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן וזהו פירושו רק דגון נשאר עליו צורת דג נשאר עליו וכו' עכ"ל . הרי לנו דעבודה זרה של פלשתים היה צורת דג הסירינה . יז) יביא מספר "בן לאשרי" שאביו ראה זכר ונקבה מדגי הסירינה. בספר הקדוש "בן לאשרי ברכה משולשת" עה"ת להרה"צ רבינו יצחק הכהן הוברמן זצוקלל"ה (שהיה נקרא בפי כל הרב מרעננה. א"ה ואני הכרתי את כנוי בשם הצדיק מרעננה) בפרשת בראשית ד"ה דברים נפלאים. נעשה אדם. (עמ' כט') כתב וז"ל ואדם המימי חציו ממש צורת אדם והנקבה יש לה שערות ארוכות , וכשנותנים לה מסרק היא יודעת לסרוק שערותיה ולקלעם. כן סיפר לי אאמו"ר שראה במו עיניו כשהביאו גן חיות מחוץ לארץ לורשא , והיה שם זוג אדם המים , וכשנתנו לזכר סוכריות לקח בידו אל פיו ואכל כדרך בני אדם ,וכשנתנו לו מסרק מסרו לנקבה וסרקה שערותיה , ויש לה דדים כאשה ומניקה את בניה , ויש להם קול נעים יותר מבני אדם. ועיין במדבר קדמות להרב חיד"א זי"ע (מערכת דגים אות י"ג) שמשכנה במקומות המסוכנים שבים שאין הספינות עוברות שמה , וכשהים סוער ודוחה לשם איזו ספינה , מתחילה לזמר בקול נעים כל כך עד שכל הנמצאים בספינה חוטפת אותם שינה , ונכנסת בספינה ואוכלתם ונקרא בלשון לע"ז פירנא .וראיתי ברוסית ונקראים wodocian. ע"כ מהספר "בן לאשרי". (ותודה רבה לרב חנון מדר שליט"א מחצור הגלילית ששלח לי צילום מהספר הנ"ל). יח) מכתב ששלח אלי הרה"ג מרדכי חיים שליט"א (מו"ל של גליון "פנינים") תוספת על מה שפרסמתי כל המאמר הנ"ל בירחון "אור תורה" אלול תשס"ח. ה' אב תשס"ט לכבוד ידידי הנפל'א החכם המופל'א מהעיר עפול'ה, וכבוד ה' מלא, אשר לספר שבחיו הזמן יכלה. ירא ה' מרבים, לא פנה אל רהבים, גובהו בעבים. זך השכל והרעיון, במיטב תבונה והגיון, הנותן לכל נפש פדיון, אור כולל, בתורה ובמצוות גולל, גדולות ונוצורות חולל. ה"ה רבי רן יוסף חיים מסעוד אבוחצירא שליט"א שלום רב, וישע יקרב, לכבוד הרב, ולו ייטב ויערב. בענין מאמרו הנפלא על דגי הסירנה הנכתב בירחון "אור תורה" (אלול תשס"ח, אדר תשס"ט), אמרתי אוסיף לכת"ר כמה גרגרים הקשורים לענין זה, אשר ראתה עיני בס"ד, וזה החלי בעזה"י: א. ראיתי לאחד מתלמידי הרמח"ל הרב הגדול איש אלקים קדוש רבי משה דוד וואלי זצוק"ל בספרו אור זרוע (הנקרא כתבי רמד"ו כרך י"ב עמ' רנח-ט) והוא ביאור נפלא ע"ד פרד"ס לספר שופטים, שכתב וז"ל: "ויחל שער ראשו לצמח כאשר גלח", הטעם הוא לפי ענין אמרם ז"ל: דמן שמ"א יהבא יהבי מישקל לא שקלי, וכבר ידוע שהשראתו תלויה בשערותיו, ולכן כאשר גלח נסתלקה השראתו לגמרי, וכאשר התחיל שער ראשו לצמח מחדש, כפי שיעור גידול שערותיו כך היה שיעור השראתו שהיתה חוזרת עליו ואמנם הפלשתים שהיו קרובים אל הקדושה, לפיכך השר הממונה עליהם והוא האלוק שלהם היה מושרש בבינה שהיא סוד הים הגדול, ולכן האלוק שלהם היה בצורת דג גדול, וז"ס "דגון" שעולה ס"ג שהוא שם הבינה, שהיה מושך כחו ממנה. וממראה מתניו ולמעלה היה בצורת אדם לרמוז אל קצת הטוב שיש לשרי האומות בחלק העליון שלהם הקרוב אל הקדושה, אבל ממראה מתניו ולמטה היה בצורת דג, לרמוז אל הגריעות שלו בחלק התחתון. ועכשיו נאספו סרני פלשתים לזבוח זבח גדול לדגון אלקיהם, כי חשבו שממנו ישועתם לתת בידם את הצדיק הזה, וכל שכן שמסירתו בידם היתה על ידי הפיתוי, וזה הדג העשוי בצורת אדם אין כחו אלא בפיתויו, כענין שאומרים עוברי הים באניות על זה הדג שנקרא סירינ"ה בלע"ז, ולא נודע אם האמת אתם אך יהיה מה שיהיה האמת הוא בלי ספק ש"פלשת" היא קליפת נוגה הקרובה אל הקדושה שכל כחה בפיתויים וחלקלקות. ועכשיו סרני פלשתים נאספו לזבוח זבח גדול לדגון אלקיהם ולשמחה ויאמרו נתן אלקינו בידנו את שמשון אויבנו. ואל תתמה על צורה מורכבת של זה האלוק שהיה חציו אדם וחציו דג כי כן היו הרבה באלקי העמים, כמו השעירים שאמר הכתוב "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים", סאטיר"י בלעז, בצורת אדם מלמעלה ובצורת שעיר מלמטה, וכמו הדינטאור"י בצורת אדם מלמעלה ובצורת שור מלמטה ורבים כיוצא באלו, שמראים איזה חשיבות מלמעלה - שמושכים מן הקדושה, והגריעות מלמטה - שיורדים אל הקליפות. לא כאלה חלק יעקב שנכללים כלם ברזא דאדם, ולכן אמרו רז"ל: אדם אתם, אתם קרואים אדם ואין אומות העולם קרואים אדם. ואלו הנוצרים הטפשים שבחרו בצורת אדם, הטעם הוא, לפי שהאלוק שלהם היה מזרע היהודים. אלא שהוא גרוע מכל הגרועים לפי שהיא צורת אדם מת שהוא אבי אבות הטמאה, ועוד שהיא בצורת הצלוב שכל מיני טמאה וכל מיני גהינם שולטים בו. וזה מעיד על טפשותם ועל גודל טמאתם שהיה לעונש גאותם, כי הם גאים מכל האומות, ולכן נפלו בשוחה עמוקה ובטמאה רצוצה מכל האומות, כענין שנאמר: אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו. ב. עוד ראיתי לגאון ר' ישועה הלוי זצ"ל בספרו אוצר חיים ([נדפס בירושלים שנת תרס"ח] פרשת בראשית דף ב ע"א) שביאר את הפסוק "ישרצו המים שרץ נפש חיה" (א, כ) והביא את דברי "מוסף הערוך" ואחרי כן כתב בזה"ל: ומהספרי מתבאר דנפש חיה בים נאמר דוקא על צורת אשה שבים כי אין לומר נפש חיה כי אם על בעל חי מדבר וזאת אעפ"י שאינה מדברת משוררת וחסר לה חיתוך אותיות דוקא ומזה יש בני אדם אפי' ביבשה שאין להם כי אם קול ענות קול שברים ויללה כידוע. והנה ר"ת ישרצו המים שרץ נפש הוא שינה פעולתה להביא שינה על בני אדם בניגוניה עד שמאבדים דעתם ומהפכת האניה, וגם עם שני אותיות ש'ר מתיבת ישרצו תמצא ר"ת שרינ"ה שורש השם הניתן לה בכל לשונות והוא בלשון הקודש נוט' שי"ר רינ"ה כמ"ש הרב הנז'. ומדברי הרב הנז' נראה שהיה שר וגדול ויתכן שהיה אימבאכ'אדור של מלכות איספאנייא כמו הרב אבראבנל והראב"ע ז"ל. ג. עוד ראיתי שהניף ידו שנית בפירושו על תהלים (דף עא:- עב.) וכתב לחקור מדוע בפרק ק"ז בפסוקים כ"ג עד כ"ח, כתיב נו"ן הפוכה ששה פעמים, וכתב לתרץ בזה"ל: על דרך דרש אפשר כי דבר פשוט נרמז בו דהיינו כי אומרים הולכי ימים שיש דג בים חצי גוף כמו אשה והיא מנמנמת ומטלת שינה באדם עד שישנים ומאבד סכוים דהיינו הספינה נהפכת על שוליה והמה יביטו תהום אל תהום, והנה דוד המלך ע"ה רצה לרמוז בזמירותיו ענין זה ועשה לו ציון בנו'ן הפוכה כי נו'ן בלשון הקודש היינו דג אבל דג זה משונה הוא והפוך כי אינו כמו השאר כי חציו אדם. והנה ג"כ רמז כי הספינה כמו הנו'ן הפוכה נהפכת (וזכר לדבר נינוה נהפכת) ודוד המע"ה רמז להם כי טבעה לשפוך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך. וע"כ התיקון הוא שיצעקו צעקות אבל לה' המושיע בצרת הלב ולא כאותם העושים דוקא קול הומיה בלתי כונה כ"א לנגד לאותה הצורה ולפעמים אינם יכולים לבלבלה כי הנגוד מוסיף כח למתנגד אלא כונתם יהיה להראות צערם לה' ב"ה ולכון כי בידו להכניע ואז אותה בריה מתפעלת מכח יוצרה ונכנעת אם לא כי צורם מכרם ואז יקבלו עליהם גזרתו ורמז ג"כ בזה כי צורתה צורת אשה כי ששה פעמים נ' הרי ש' והששה פסוקים עצמם הרי גימט' אשה בכל אלה והיא האמת אינה כ"א נו'ן דהיינו דג. ולענין תכלית צורה זו יתכן כי אות היא ורומזת למ"ש רז"ל כי נקבתו של לויתן, הרגה הקב"ה, ועתידה להאכילה לצדיקים ולעשותה בשר אדם, ולרמז לזה היא עשויה חצי דג חצי בשר אדם. ד. ובספר תורה והלכה ([נדפס בירושלים שנת תרצ"ח] פרשת בראשית דף ל ע"א) לגאון רבי אברהם שמואל צבי זילברשטיין זצ"ל הביא את קושית הב"י במגיד מישרים על הפסוק "וירדו בדגת הים ובעוף השמים" (א, כו), אמאי מקדים דגים לעוף דכ"מ עוף קודם. ובאחד מתירוציו כתב בזה"ל: נראה לתרץ בדגת הים קודם דבבכורות (דף ח ע"א) מאי דולפנין א"ר בני יומא. ופרש"י דהוא חצי דג וחצי אדם. ותוכל להתעבר מן האדם יע"ש (ובתו"כ פ' שמיני) וכל נפש החיה אשר במים. להביא את הסירוני יכול תהא מטמאה באהל כאדם דיבשה ת"ל שקץ הם לאכילה ולא לטומאה (כן פירש בעזרת כהנים). ויש לחקור אם בחצי אדם הזה היה מותר לאדה"ר גם כן לעשות בו מלאכה, כיון דהוא חצי צורת אדם. הוי חשוב ועיקר, וכמו כולו אדם ואדם באדם לא השליטה תורה לעשות עמו מלאכה שלא ברצונו. וצ"ע. ונראה לפשוט מדגלי קרא דלא מטמאה באהל הרי דגלי לן דלאו אדם הוא. אם כן ה"ה לענין מלאכה דסו"ס לאו אדם הוא. האדם לנפש חיה לרוח ממללא והסירוני לא ממללא. ובזה נראה לתרץ דקדוק תיבת "בדגת" הים הויל"ל בדגי הים (כבפרשת נח). ובזה נכון "דגת" לשון נקבה. וסירוני הנ"ל הוא בצורת אשה. לכן אמר תיבת "דגת". וכולל גם לשון נקבה. וקמ"ל דאף באדם כזה יש כח לאדה"ר לרדות בדגת הים. כיון דאינה נפש חיה רוח ממללא וא"ש. ה. מה שכתב בשם מרן החיד"א ב"אור תורה" (אלול תשס"ח עמ' תתרמו), נ.ב. וכן הניף ידו שנית בספרו פתח עינים עמ"ס בכורות (דף ח ע"א) והביא את דברי רש"י, מוסף הערוך, וצמח צדיק. ע"ש. מה שכתב ב"אור תורה" (אלול תשס"ח עמ' תתרמה), בשם "הערוך" ט"ס נפלה, וצ"ל "מוסף הערוך". בברכה ובאהבה רבה ידידיך עוז כל הימים הצב"י מרדכי חיים ס"ט יט) האם היו בתיבת נח דגי סירינה נשאלתי מפי מורי ורבי הרה"צ אברהם הלוי ליפשיץ שלליט"א האם היו דגי הסירנה בתיבת נח דהנה מצד אחד הם חצי דג ודגים לא היו בתיבה ומצד שני הם חצי בן אדם ובני אדם היו בתיבה. והנה י"ל בזה דהנה אם מצד היותו דג אין הוא צריך להיות בתיבה והן מצד היותו אדם אין הוא יכול להיות בתיבה דרק נח ובני ביתו נכנסו לתיבה. וידידי היקר הרה"ג מרדכי חיים שליט"א (עורך ומחבר גליון "פנינים", ירושלים), אמר לי, דהנה הובא לעיל באות א', וז"ל (שם): בגמ' מסכת בכורות ח' ע"א הדולפנין פרין ורבין כבני אדם(ובשטמ"ק אות א' גרס ורבין מבני אדם) מאי דולפנין אמר רב יהודה בני ימא, ע"כ. ובפרש"י ד"ה ה"ג הדולפנין פרים ורבים מבני אדם , שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. ובתוס' ד"ה הדולפנין פרין ורבין מבני אדם, כתבו ,וז"ל כן גירסת הקונטרס וכן מוכח בתוספתא(פ"א)יולדין ומגדלין מבני אדם, ע"כ. ובשטמ"ק אות כד' כתב וז"ל בתוספתא דקתני ויולדין ומגדלין מבני אדם,ע"כ. ולפי גירסת השטמ"ק בתוספתא הדולפנין יולדין ג"כ מבני אדם. עכ"ל (שם). וא"כ דגי הסירנה לפי גירסא זו נוצרים ממעשי עבירה, והתיבה היתה קולטת רק את מי שלא השחית את דרכו כמובא ברש"י (נח ו כ) עיי"ש, וא"כ דגי הסירנה לא היו בתוך התיבה, ומה שנצלו למרות שהשחיתו דרכם י"ל דלגירסא זו שפרין ורבין מבני אדם, שמכיוון שהאדם הוא הגורם למעשה העבירה זו אין עליהם אשמה וע"כ רק האדם נענש ולא הם. ע"כ. כ)האם דגי הסירנה מותרים באכילה. בגליון "אסופות" (גיליון ח' ניסן תש"ע) כתב הרב נתן רחלזון שליט"א וז"ל: הח"ח בפירושו לתורת כהנים כתב "ומסתברא דאסרתו תורה אפילו אם יש לו סנפיר וקשקשת דאל"ה פשיטא", היינו דאם אסרתו תורה רק כאשר אין בו סנפיר וקשקשת לא היה לה להזכירו מפורשות, דדינו ככל דג, ע"כ שנאסר באכילה אף אם יהיה לו סנפיר וקשקשת. וגם בערוך השולחן חיו"ד בסימן פ"ג דן בזה בארוכה (א"ה ריחמ"א,בערוך השולחן יו"ד פ"ג אות י' עיי"ש), עכ"ל. עד כאן מעניין דגי הסירינה והדולפינין.