1
00:00:10,107 --> 00:00:14,507
הרב אהרון מרגלית
נולד במושב תפרח שבנגב הצפוני,

2
00:00:14,587 --> 00:00:20,000
בגיל שנתיים וחצי עבר טראומה
ובעקבותיה איבד את כושר הדיבור שלו

3
00:00:20,052 --> 00:00:25,880
ובהמשך יכולת הדיבור חזרה,
אולם הוא נותר מגמגם באופן מאוד קשה.

4
00:00:25,960 --> 00:00:29,723
מייד לאחר מכן חלה קשות
במחלת שיתוק ילדים

5
00:00:29,800 --> 00:00:33,676
ובמשך שנים שהה בדד
במעון לנכים קשים

6
00:00:33,769 --> 00:00:38,993
וחווה שם בדידות, קשיים רגשיים
ובלי סוף קנאה וגעגועים למשפחתו,

7
00:00:39,046 --> 00:00:41,372
שאותם כמעט ולא ראה.

8
00:00:41,400 --> 00:00:47,292
לאחר שנים ואין-סוף טיפולים וניתוחים,
למד הרב אהרון לעמוד על רגליו,

9
00:00:47,326 --> 00:00:50,550
אולם נותר עם נכות פיזית קשה
לכל ימי חייו

10
00:00:50,929 --> 00:00:55,043
וגם בהמשך חייו נדרש
להרבה טיפולים וניתוחים.

11
00:00:55,098 --> 00:01:00,969
בגיל 17 עבר הרב טיפול פסיכולוגי ממושך
שריפא את הגמגום שלו.

12
00:01:01,052 --> 00:01:06,449
דווקא מתוך הקשיים שחווה,
התחזקה מאוד אמונתו וביטחונו בבורא עולם,

13
00:01:06,495 --> 00:01:11,929
ובהמשך הגיע הרב לתובנות
שמהתבוססות במסכנות ורחמים עצמיים

14
00:01:12,006 --> 00:01:13,389
הוא לא יגיע לשום מקום,

15
00:01:13,796 --> 00:01:17,689
הוא הבין שהוא צריך לקחת אחריות,
לא רק על מה שהוא עושה,

16
00:01:17,769 --> 00:01:20,369
אלא גם על מה שהוא מרגיש וחושב

17
00:01:20,433 --> 00:01:24,144
ומאותו רגע התחיל
תהליך צמיחה אישית מדהימה.

18
00:01:24,403 --> 00:01:29,476
בגיל 20 הרב התחתן עם הרבנית רבקה,
והם חוו אובדן של בת

19
00:01:29,563 --> 00:01:33,655
ושנים לאחר מכן איבדו בן
שנה לאחר חתונתו,

20
00:01:33,760 --> 00:01:35,662
שנהרג בנסיבות טרגיות.

21
00:01:36,227 --> 00:01:39,116
הוא התמודד פעמיים עם מחלת הסרטן.

22
00:01:39,196 --> 00:01:46,160
פרופסור בכיר קבע לו 12 שבועות לחיות,
אבל הרב אהרון נאבק והצליח גם הפעם.

23
00:01:46,233 --> 00:01:52,818
כוחות הנפש שהיו בו שימשו אותו
לנצח את המחלה הממאירה גם בפעם השלישית.

24
00:01:52,913 --> 00:01:59,683
לפני 25 שנים הרב אהרון יזם והקים
את מפעל החפץ חיים העולמי

25
00:01:59,707 --> 00:02:05,261
והרב נטל על עצמו משימת חיים
להוכיח שאין אדם מסכן בעולם,

26
00:02:05,323 --> 00:02:10,043
אלא אם כן הוא בוחר להיות כזה,
שתמיד ובכל מצב

27
00:02:10,123 --> 00:02:14,292
יכול האדם לעשות משהו מועיל
כדי להיטיב את מצבו

28
00:02:14,381 --> 00:02:17,689
ושהכול תלוי בנקודת המבט של האדם עצמו.

29
00:02:17,800 --> 00:02:22,249
לפני כעשור הוציא לאור
את ספרו האוטוביוגרפי, "אתהלך,"

30
00:02:22,295 --> 00:02:25,969
שהפך לרב מכר
ואף תורגם לכמה שפות.

31
00:02:26,061 --> 00:02:30,713
לפני כשנתיים הוציא ספר נוסף
המותאם יותר לציבור הכללי,

32
00:02:30,750 --> 00:02:33,436
"לא מכין קפה למלאך המוות."

33
00:02:33,504 --> 00:02:38,784
ולאחרונה יצר לאור ספרו הנוסף,
"בעקבות אתהלך."

34
00:02:38,923 --> 00:02:44,756
בנוסף לכך הרב פרסם סדרת ספרי קומיקס,
"אהר'לה", עם אותם התכנים בדיוק

35
00:02:44,772 --> 00:02:48,587
המותאמים לילדים
וכן סרט נשים "מי את"?

36
00:02:48,606 --> 00:02:51,141
ובעזרת השם עוד היד נטויה.

37
00:02:51,233 --> 00:02:57,596
כיום הרב אהרון הינו סופר ומרצה מבוקש
ובעל טור קבוע באחד השבועונים.

38
00:03:03,701 --> 00:03:04,504
וואו,

39
00:03:06,018 --> 00:03:07,163
אז איך יוצאים מזה?

40
00:03:08,886 --> 00:03:18,255
איך יוצאים באמת ממצב של ילד
שגדל שנים רחוק מהבית,

41
00:03:20,255 --> 00:03:23,963
לבד, בודד, גלמוד,
מאוד מתגעגע,

42
00:03:23,993 --> 00:03:27,621
מאוד מקנא בילדים אחרים.
איתו בחדר עוד תשעה ילדים.

43
00:03:28,490 --> 00:03:30,790
כולם מדברים. כולם משותקים
ברמה כזו או אחרת,

44
00:03:30,830 --> 00:03:31,953
אבל כולם מדברים.

45
00:03:34,181 --> 00:03:37,596
הרבה זמן, הרבה שנים,
הרבה קנאה בילדים אחרים.

46
00:03:38,993 --> 00:03:43,113
להם יש מתנות, ממתקים, משחקים,
חברים שבאים לבקר.

47
00:03:43,243 --> 00:03:46,513
הוא אין לו משפחה.
הוריי ניצולי שואה,

48
00:03:47,326 --> 00:03:50,886
היה לנו דוד יחיד ששירת
בבסיס מאוד רחוק, בשבטה.

49
00:03:51,326 --> 00:03:54,803
האח היחיד של אימא,
זה מה שהיה לנו בני משפחה.

50
00:03:55,547 --> 00:04:00,763
וילד כזה עובר מה שעובר.
איך מצליחים לצאת ולגדול

51
00:04:00,781 --> 00:04:03,987
ולהיות אדם נורמאלי?
בואו נגיד נורמאלי.

52
00:04:04,015 --> 00:04:06,735
רוב האנשים שמכירים אותי
חושבים שאני נורמאלי.

53
00:04:06,784 --> 00:04:09,796
לא כולם, אבל רוב האנשים שמכירים אותי,
וזה בסדר.

54
00:04:09,889 --> 00:04:13,316
גם מרדכי היהודי היה רצוי
רק לרוב אחיו, לא לכולם.

55
00:04:14,541 --> 00:04:18,184
אז אני רוצה לספר לכם באמת
חסדי שמיים גדולים.

56
00:04:20,298 --> 00:04:22,870
היו לי המון כעסים על ההורים שלי,
המון כעסים.

57
00:04:24,107 --> 00:04:28,575
אני זוכר בגיל 12, 13, 14
אי אפשר לתאר.

58
00:04:28,624 --> 00:04:32,344
יש הרבה ילדים שיש להם כעסים,
אבל לי היו המון המון כעסים,

59
00:04:32,467 --> 00:04:36,052
בעיקר על אבא,
אבא לא בא לבקר כמעט אף פעם.

60
00:04:36,144 --> 00:04:38,606
אימא הייתה מגיעה כל שבוע,
אבל אבא לא בא לבקר.

61
00:04:38,670 --> 00:04:40,704
אבא נשאר בבית עם הילדים.
היו בבית ארבעה ילדים,

62
00:04:40,732 --> 00:04:42,018
אחר כך חמישה ילדים.

63
00:04:42,483 --> 00:04:47,963
ואז קורה משהו מדהים,
שאני נוהג לומר שבורא עולם

64
00:04:48,867 --> 00:04:52,858
נותן לנו לא פעם הזדמנויות,
מציב לנו סולמות בחיים.

65
00:04:53,289 --> 00:04:57,363
בכל מיני מקומות בחיים
אנחנו עוברים ויש שם איזה סולם.

66
00:04:57,990 --> 00:05:00,646
לפעמים אנחנו שמים לב
ואנחנו עולים עליו.

67
00:05:00,966 --> 00:05:03,353
לפעמים אנחנו מחמיצים ולא שמים לב.

68
00:05:05,212 --> 00:05:08,929
לשמחתי ולאושרי, אחד הסולמות
שבורא עולם הציב לי

69
00:05:09,544 --> 00:05:12,867
היה בגיל 14 וחצי.
מעשה שהיה כך היה,

70
00:05:13,258 --> 00:05:18,270
אני סיימתי את בית הספר היסודי בתפרח,
נסעתי ללמוד בישיבה ברחובות,

71
00:05:18,836 --> 00:05:23,987
ושם היה יהודי נחמד
שהיה מגיע ביום שישי לבית הכנסת.

72
00:05:24,233 --> 00:05:27,646
שעה לפני התפילה היה יושב ולומד.
מעביר את הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום.

73
00:05:27,670 --> 00:05:28,744
היה יושב ולומד.

74
00:05:29,209 --> 00:05:32,572
יום אחד הוא ככה פונה אליי
ולעוד שני בחורים בגיל שלי,

75
00:05:32,867 --> 00:05:36,966
הוא אומר לנו: תגידו, אולי אתם רוצים
ללמוד "חפץ חיים?"

76
00:05:37,812 --> 00:05:39,070
אני אתן לכם ממתק.

77
00:05:39,750 --> 00:05:41,768
באותם ימים מי ידע מה זה "חפץ חיים?"

78
00:05:41,777 --> 00:05:43,211
ידענו שיש קיבוץ חפץ חיים,

79
00:05:43,212 --> 00:05:45,537
אבל חפץ חיים כשמירת הלשון?

80
00:05:45,901 --> 00:05:46,945
זה לא היה בלקסיקון,

81
00:05:46,956 --> 00:05:48,412
זה לא היה בשיח, זה לא היה...

82
00:05:48,421 --> 00:05:50,421
ברוך השם, היום.

83
00:05:51,003 --> 00:05:53,292
אני בשביל ממתק הייתי מוכן לעשות
הרבה דברים.

84
00:05:53,510 --> 00:05:56,584
בבית שלנו היה עוני גדול,
אי אפשר לתאר עד כמה.

85
00:05:56,883 --> 00:06:00,904
באמת, ממתקים...
ואני אומר: כן, ממתק, כן.

86
00:06:01,550 --> 00:06:04,621
ישבנו ללמוד. התחלנו ללמוד,
התחלנו ללמוד חפץ חיים,

87
00:06:04,956 --> 00:06:07,766
התחלנו מההקדמה.
עכשיו, בהקדמה בספר "החפץ חיים,"

88
00:06:07,781 --> 00:06:14,830
החפץ חיים מונה שם 17 לאווים מדאורייתא
שאדם יכול לעבור אם חלילה הוא חוטא

89
00:06:14,886 --> 00:06:19,101
בשמירת הלשון, בלשון הרע
או ברכילות, 14 מצוות עשה

90
00:06:19,135 --> 00:06:20,255
ושלושה ארורים.

91
00:06:21,255 --> 00:06:24,436
אחת המצוות שהוא מונה שם
היא מצווה של לימוד זכות.

92
00:06:24,464 --> 00:06:29,310
ישנה מצווה ללמד זכות על כל אדם,
על כל מעשה, בכל עת, בכל זמן - זו מצווה.

93
00:06:29,452 --> 00:06:32,901
לדעת רוב מוני המצוות
היא מצוות עשה מדאורייתא.

94
00:06:34,187 --> 00:06:38,489
כשאנחנו סיימנו ללמוד את הקטע הזה,
סיימנו, קמנו,

95
00:06:38,530 --> 00:06:42,876
ואז אותו יהודי,
רבי דוד רוזן שמו, זכרונו לברכה,

96
00:06:43,089 --> 00:06:46,433
הוא אמר בציניות, ככה בצחוק,
הוא אמר: אתם יודעים?

97
00:06:46,458 --> 00:06:50,316
יש רבנים שסבורים
שגם על הורים מותר ללמד זכות.

98
00:06:50,335 --> 00:06:51,273
ככה הוא אמר.

99
00:06:52,436 --> 00:06:55,596
קמנו.
אבל המשפט הזה נכנס לי בראש.

100
00:06:55,615 --> 00:06:58,587
אני טיפוס כזה חופר, רוצה להבין
מאיפה זה ובא וזה.

101
00:06:59,083 --> 00:07:02,587
חשבתי על זה במהלך התפילה,
במהלך הערב וזה,

102
00:07:02,803 --> 00:07:04,366
ואני אומר לעצמי:
כן, הלוואי שהיה לי

103
00:07:04,393 --> 00:07:07,095
מה ללמד זכות על ההורים שלי,
אבל אין.

104
00:07:07,175 --> 00:07:08,920
מה אני יכול?...
איך אפשר ללמד זכות?

105
00:07:08,944 --> 00:07:10,920
אין להם זכות.
מה, זרקו אותי שם,

106
00:07:10,950 --> 00:07:14,255
הייתי לבד כל הזמן וזה.
אני זוכר את כל מה שחוויתי כילד,

107
00:07:14,276 --> 00:07:15,098
כל הקשיים.

108
00:07:16,058 --> 00:07:19,661
אבל זה ליווה אותי שבועות.
התחלתי לחפש,

109
00:07:19,723 --> 00:07:21,258
אולי יש בכל אופן משהו?

110
00:07:21,301 --> 00:07:23,735
אז על אימא היה לי קל למצוא,
אימא בסדר, בכל אופן

111
00:07:23,763 --> 00:07:27,750
היא באה כל שבוע, התאמצה מאוד,
הדרך הייתה מאוד קשה.

112
00:07:27,818 --> 00:07:31,233
אבל אבא?
וזה היה הרבה מאוד זמן.

113
00:07:31,261 --> 00:07:33,547
זה ליווה אותי חודשים כנראה.

114
00:07:34,720 --> 00:07:37,513
ולאט לאט אני מתחיל להבין:
רגע, רגע, רגע, זה לא ככה.

115
00:07:37,563 --> 00:07:41,163
זה לא ככה.
בעצם היו לי הורים מאוד טובים.

116
00:07:42,046 --> 00:07:44,372
ההורים שלי היו מאוד מסורים
כי כדי שאימא תוכל לבוא

117
00:07:44,396 --> 00:07:47,107
גם אבא אמור להתאמץ,
הוא נשאר בבית עם ארבעה ילדים קטנים

118
00:07:47,156 --> 00:07:48,409
מהבוקר עד הלילה.

119
00:07:49,744 --> 00:07:53,175
והנסיעות עלו הון תועפות,
ואחר כך היו כבר חמישה ילדים.

120
00:07:53,356 --> 00:07:57,070
ולאט לאט אני מתחיל לראות,
ואחר כך לקחו אותי הביתה,

121
00:07:57,243 --> 00:08:00,430
לא לקחו ילדים הביתה
מתוך המעון הזה שם ב"סן סימון."

122
00:08:00,507 --> 00:08:05,040
אותי לקחו הביתה והתמסרו מאוד לטפל בי
והקדישו לי הרבה מאוד זמן.

123
00:08:05,584 --> 00:08:10,350
ולאט לאט אני מתחיל
למצוא באמת דברים טובים בהורים שלי.

124
00:08:11,141 --> 00:08:14,913
עכשיו, מה שקרה לפני כן,
אני הייתי ילד מאוד טעון,

125
00:08:14,969 --> 00:08:17,203
מאוד כעוס, מאוד נרגן.

126
00:08:17,480 --> 00:08:21,707
אני זוכר את עצמי בגיל 12-13,
לא נעים לי להגיד לכם,

127
00:08:21,741 --> 00:08:23,886
הייתי ילד מגעיל, באמת.

128
00:08:24,021 --> 00:08:27,963
הייתי מקטר ומקנא.
כילד הייתי מלא מלא בכעסים.

129
00:08:28,372 --> 00:08:32,941
עכשיו, ברגע שאני מתחיל לדון לכף זכות
את ההורים שלי, פתאום אני מתחיל להירגע.

130
00:08:33,880 --> 00:08:39,227
אני לאט לאט עובר איזשהו מהפך פנימי,
אני מתחיל להיות וואו, הרבה יותר מפויס,

131
00:08:39,236 --> 00:08:41,415
הרבה יותר מכיל, הרבה יותר.

132
00:08:43,421 --> 00:08:47,366
זה היה תהליך, תהליך ארוך,
אבל אני נרגע, אני פחות כעוס,

133
00:08:47,378 --> 00:08:49,883
אני פחות כועס על כולם.
אני פחות זה.

134
00:08:50,587 --> 00:08:54,255
ועובר זמן.
ואז קורה עוד משהו.

135
00:08:54,344 --> 00:08:55,781
עכשיו, זה ממש סולם.

136
00:08:55,910 --> 00:08:59,652
בורא עולם זרק לי סולם:
פגשתי יהודי, אמר איזה משפט

137
00:08:59,750 --> 00:09:03,372
ולקחתי אותו מאוד חזק קדימה
וזה שינה אותי.

138
00:09:04,086 --> 00:09:07,286
עוברות כמה שנים,
אני חושב שהייתי בערך בגיל 17 וחצי.

139
00:09:07,476 --> 00:09:09,516
אז לא ניהלתי יומן,
לא רשמתי את זה.

140
00:09:10,716 --> 00:09:12,916
יום אחד אני נוסע הביתה
עם אוטובוס.

141
00:09:13,107 --> 00:09:16,590
בדרך כלל הייתי נוסע עם האוטו חלב
שהיה בא להביא את החלב מתפרח

142
00:09:16,624 --> 00:09:19,141
לתנובה ברחובות, שהייתה ליד הישיבה
ברחוב ההגנה.

143
00:09:19,184 --> 00:09:20,403
אבל לא הייתה משאית חלב באותו יום.

144
00:09:20,446 --> 00:09:25,538
נסעתי הביתה ואז בדרך פתאום
אני מתחיל לחשוב:

145
00:09:26,218 --> 00:09:28,572
רגע, עכשיו אתה כבר אוהב את ההורים שלך?

146
00:09:28,963 --> 00:09:30,015
כן, עכשיו אני כבר אוהב אותם.

147
00:09:30,046 --> 00:09:31,147
אתה מכבד אותם? כן.

148
00:09:31,344 --> 00:09:34,313
אז מה? אז המציאות השתנתה?
מה, כבר לא היית לבד בשבתות?

149
00:09:34,526 --> 00:09:36,944
כבר לא בכית כל שבת
וכל חג מתחת לשמיכות?

150
00:09:37,140 --> 00:09:41,904
מה, מה קרה שאתה אוהב אותם?
איך זה פתאום שאתה אוהב אותם?

151
00:09:42,009 --> 00:09:43,563
הרי המציאות לא השתנתה.

152
00:09:45,230 --> 00:09:47,449
ואני אומר, אבל בכל אופן
עכשיו אני אוהב אותם,

153
00:09:47,480 --> 00:09:50,295
אני מבין שהם גם אהבו אותי
והם טיפלו בי וזה לא נכון

154
00:09:50,323 --> 00:09:52,655
שחשבתי שהם לא אהבו אותי
ולא היה אכפת להם והם זרקו אותי.

155
00:09:52,667 --> 00:09:57,015
לא, הם כן אהבו אותי.
ומפה צמחה לה תובנה מדהימה.

156
00:09:57,150 --> 00:10:05,120
התובנה שצמחה משם הייתה:
בעצם מה שחשוב הוא הפרשנות

157
00:10:05,141 --> 00:10:06,384
שאתה נותן למציאות.

158
00:10:06,790 --> 00:10:09,409
המציאות היא מציאות.
המציאות היא אותה מציאות

159
00:10:09,443 --> 00:10:10,276
כמו שהיה מקודם.

160
00:10:10,418 --> 00:10:12,516
באמת הייתה מציאות מאוד מאוד קשה.

161
00:10:12,593 --> 00:10:16,750
עכשיו אני כבר לא כועס עליהם
כי הפרשנות שאני נותן היא שונה.

162
00:10:17,570 --> 00:10:21,236
וזו תובנה שאני רוצה להגיד לכם,
ציבור יקר,

163
00:10:22,276 --> 00:10:24,295
זו תובנה ששינתה לי את החיים.

164
00:10:24,655 --> 00:10:30,126
אתה פתאום מבין שהמציאות היא מציאות,
אבל מה שחשוב זה איך אתה מסתכל

165
00:10:30,144 --> 00:10:33,006
על המציאות, מה הפרשנות
שאתה נותן לדברים האלה.

166
00:10:34,412 --> 00:10:35,676
זה שינה לי את החיים.

167
00:10:36,116 --> 00:10:39,516
בלי הסיפור הזה, אני חושב
שלא הייתי יכול להתמודד

168
00:10:39,538 --> 00:10:41,443
עם האתגרים שבורא עולם זימן לי.

169
00:10:41,849 --> 00:10:48,840
אתה פתאום מבין שמה שקובע
זה הפרשנות כי נקודת ההסתכלות שלי

170
00:10:48,956 --> 00:10:53,867
היא יוצרת את המחשבות שלי,
המחשבות שלי יוצרות את הפעולות שלי

171
00:10:53,883 --> 00:10:56,418
והפעולות שלי הן שיוצרות את המציאות
של החיים שלי.

172
00:10:56,963 --> 00:11:00,350
זה לא שאם המציאות הייתה קשה
או לא קשה, המציאות היא מציאות.

173
00:11:00,387 --> 00:11:02,221
על המציאות אין לי שום שליטה,

174
00:11:02,400 --> 00:11:07,913
אבל על ידי התבוננות מזווית אחרת
אני משנה את כל המציאות.

175
00:11:08,323 --> 00:11:10,916
כל המציאות שלי משתנית לגמרי.

176
00:11:11,492 --> 00:11:17,615
והסיפור הזה קיבל אצלי חותם,
נסגר לגמרי אצלי כשהייתי בן 23,

177
00:11:17,636 --> 00:11:22,910
קניתי אז את הרכב הראשון שלי,
וזה היה רכב "כרמל דוכס,"

178
00:11:22,930 --> 00:11:26,541
תוצרת ישראל, מי שזוכר,
בנצרת ייצרו פעם מכוניות.

179
00:11:26,956 --> 00:11:29,489
הצבא מכר אותן אחרי שהוא השתמש בהן.

180
00:11:29,686 --> 00:11:32,344
ונסעתי עם זה לאשדוד.
נסיעה ראשונה.

181
00:11:32,627 --> 00:11:36,036
ואיך שאני נוסע לאשדוד,
אני חולף ליד שער הנמל, נמל אשדוד.

182
00:11:36,606 --> 00:11:41,110
ושם אני קולט בזווית העין שלי
איזו מודעה שמישהו שם שמה

183
00:11:41,246 --> 00:11:44,003
על שער הנמל,
על השער או על הגדר לידו.

184
00:11:44,606 --> 00:11:47,150
ולא הספקתי לקרוא את זה,
אז בלמתי, הרבצתי רוורס,

185
00:11:47,184 --> 00:11:50,106
נסעתי אחורה, הסתכלתי על המודעה
ואורו עיניי.

186
00:11:50,501 --> 00:11:55,280
והבנתי שאיזה ימאי או יורד ים
נכנס עם חסקה או כלי שיט אחר

187
00:11:55,455 --> 00:11:58,058
והתרגשו עליו גלים גבוהים
ואיימו להטביעו,

188
00:11:58,273 --> 00:12:03,255
וכשהוא זכה להגיע לחוף מבטחים,
הוא כתב את ההגיג שלו עלי בריסטול.

189
00:12:03,298 --> 00:12:06,572
הוא כתב. במודעה שם היה כתוב כך:

190
00:12:07,403 --> 00:12:11,489
"אין לנו שליטה על גלי הים,
אבל את המפרשים אנחנו מכוונים."

191
00:12:13,166 --> 00:12:16,621
אין לנו שליטה על גלי הים,
אבל את המפרשים אנחנו מכוונים.

192
00:12:17,267 --> 00:12:21,710
רוצה לומר גלי הים זה בורא עולם,
אין לנו שליטה על זה.

193
00:12:22,378 --> 00:12:26,593
אבל איך להסתכל,
איך להתייחס - זה בידיים שלנו.

194
00:12:27,209 --> 00:12:30,070
אם אנחנו נשכיל לכוון טוב
את המפרשים,

195
00:12:30,729 --> 00:12:34,384
נוכל להשתמש בעוצמה של הגלים
כדי להגיע מהר יותר ובטוח יותר

196
00:12:34,409 --> 00:12:36,861
למחוז חפצנו.
זה עוד ישרת אותנו.

197
00:12:37,203 --> 00:12:41,686
ואם אנחנו לא נכוון טוב את המפרשים,
זה חלילה יכול להיגמר בתהומות.

198
00:12:44,710 --> 00:12:47,689
וזה כל כך נכון בחיים,
זה כל כך נכון.

199
00:12:47,713 --> 00:12:51,713
היום אני אומר את זה
בצורה קצת יותר קליטה ומובנת,

200
00:12:51,895 --> 00:12:56,172
אני אומר את הציור מצייר הצייר.
בורא עולם צייר לכל אחד מאיתנו ציור.

201
00:12:56,200 --> 00:13:00,320
כל אחד יורד להנה, יש לו ציור.
זה מה שהוא צריך לעבור בחיים פה.

202
00:13:00,803 --> 00:13:05,347
את הציור מצייר הצייר.
את הצבעים אנחנו בוחרים.

203
00:13:06,206 --> 00:13:07,716
את הצבעים אנחנו בוחרים.

204
00:13:08,083 --> 00:13:12,889
כל אחד יכול לצבוע את החיים שלו
בשחור, אם הוא רוצה, מבריק או מט,

205
00:13:13,012 --> 00:13:16,729
הוא יכול לצבוע את זה בצבעי פסטל.
את הצבעים אנחנו בוחרים.

206
00:13:17,160 --> 00:13:20,184
וכשאתה מבין את זה,
החיים שלך משתנים.

207
00:13:20,833 --> 00:13:26,778
אתה פתאום לומד שלא משנה מה עברת,
השאלה במה אתה מתמקד.

208
00:13:27,393 --> 00:13:30,227
כל אחד מאיתנו חווה כל מיני דברים.
אף אחד לא בא הנה לעולם הזה

209
00:13:30,249 --> 00:13:33,116
כדי ללקק גלידה.
אני אוהב גלידה, אני בעד גלידה.

210
00:13:33,190 --> 00:13:36,369
רואים עליי שאני אוהב גלידה?
אני אוהב גלידה, זה טוב.

211
00:13:36,809 --> 00:13:37,916
אבל לא בשביל זה באנו הנה.

212
00:13:37,935 --> 00:13:40,763
באנו הנה בשביל לעבוד,
באנו הנה בשביל להתגבר על החומר,

213
00:13:40,787 --> 00:13:42,566
באנו הנה בשביל לעשות עבודה.

214
00:13:42,670 --> 00:13:45,904
אבא, עליו השלום, היה אומר:
אנחנו פה בעולם הזה, כולנו פועלי בניין.

215
00:13:46,033 --> 00:13:49,433
באנו הנה לבנות את הבית שלנו,
את הבית האמיתי שלנו.

216
00:13:49,956 --> 00:13:53,310
שמה, למעלה, אי אפשר לשדרג,
אי אפשר להוציא מרפסת,

217
00:13:53,341 --> 00:13:54,396
לא לסגור חלון, שום דבר.

218
00:13:54,427 --> 00:13:57,366
מה שבנינו - בנינו.
מה שלא בנינו פה - אין.

219
00:13:57,661 --> 00:13:59,778
אנחנו פה פועלי בניין,
באנו הנה בשביל לעבוד.

220
00:14:00,240 --> 00:14:05,501
פועל בניין עובד עם טיט ובטון
ומסטרינה, מטפס על פיגומים.

221
00:14:06,036 --> 00:14:07,993
באנו לעבוד.
באנו לעבוד.

222
00:14:08,566 --> 00:14:12,261
כשאתה מבין את זה,
אז אתה מבין שבכל רגע בחיים

223
00:14:12,301 --> 00:14:18,095
אתה יכול להתבונן במה שחווית,
במה שעברת, במה שאיבדת,

224
00:14:18,153 --> 00:14:23,378
במה שאין לך.
וכל הדברים האלה רק מושכים אותך למטה

225
00:14:23,470 --> 00:14:25,640
ומשקיעים אותך באדמה.

226
00:14:26,572 --> 00:14:30,366
ואתה יכול במקום זה להרים את הראש
ולהביט קדימה ולהגיד:

227
00:14:30,400 --> 00:14:33,646
אוקיי, זו המציאות.
זה מה יש לי.

228
00:14:34,556 --> 00:14:37,043
מה אני עושה עכשיו באופן מועיל לי
עם מה שיש לי?

229
00:14:38,627 --> 00:14:42,092
ואני אומר לכם את זה
בתור אדם שהכתפיים שלו משותקות,

230
00:14:42,156 --> 00:14:44,846
לא יכול להרים את הידיים.
זה מה שאני יכול לעשות עם הידיים שלי.

231
00:14:45,043 --> 00:14:47,350
ואתם יכולים לדמיין לעצמכם
שזה קצת מכביד,

232
00:14:47,400 --> 00:14:50,726
כי אתה לפעמים רוצה לעשות כל מיני דברים
עם הידיים ואתה לא כל כך יכול.

233
00:14:50,849 --> 00:14:53,516
כל השרירים בגוף שלי חלשים באופן יחסי.

234
00:14:53,606 --> 00:14:58,187
שריר הלב יותר חלש מהרגיל.
הריאות, הכליות, הכול עובד ככה יותר חלש.

235
00:14:58,304 --> 00:15:00,443
הרגל לא משהו, אבל היתר עובד בסדר.

236
00:15:01,406 --> 00:15:02,815
אתם יודעים, הרוב קובע, נכון?

237
00:15:03,009 --> 00:15:05,566
הרוב קובע, לא?
היתר עובד בסדר.

238
00:15:05,793 --> 00:15:08,695
עכשיו, אצלנו בבית,

239
00:15:11,421 --> 00:15:13,033
אימי, עליה השלום,
כשהייתה שומעת שאני אומר

240
00:15:13,073 --> 00:15:15,043
שאני חולה, היא מאוד כעסה עליי.

241
00:15:15,076 --> 00:15:17,766
היא אומרת לי: אל תגיד שאתה חולה,
תגיד שאתה בריא עם מחלה.

242
00:15:18,769 --> 00:15:21,246
היא אמרה על עצמה שהיא אישה
עשירה עם חובות.

243
00:15:22,264 --> 00:15:25,221
ארבעים שנה לא היה לה מה לאכול,
אבל היא אישה עשירה עם חובות.

244
00:15:26,215 --> 00:15:28,843
כשאתה אומר "אני חולה" - אתה חולה.

245
00:15:29,483 --> 00:15:33,178
כשאתה אומר "אני בריא, עם מחלה,
אבל אני בריא" - אתה מרגיש בריא.

246
00:15:34,310 --> 00:15:37,110
אתה יכול להיות בריא עם כתפיים משותקות.

247
00:15:37,784 --> 00:15:41,821
אתה יכול להיות חולה
עם כל הרמ"ח איברים שלך

248
00:15:41,904 --> 00:15:45,012
ואתה עדיין מאוד חולה.
זה הכול בראש.

249
00:15:47,418 --> 00:15:54,400
אימא הייתה אומרת: נכה... סליחה.
מסכן זה לא אחד שהוא נכה.

250
00:15:54,440 --> 00:15:58,381
מסכן זה מי שהכניס לו בראש
שהוא מסכן. זה מסכן.

251
00:15:59,036 --> 00:16:00,889
אם לא הכניס לו בראש שהוא מסכן,
הוא לא מסכן.

252
00:16:01,049 --> 00:16:03,252
מה, אדם לא יכול לחיות עם כתפיים משותקות?

253
00:16:03,433 --> 00:16:05,760
הוא לא יכול להיות, חלילה,
בכיסא גלגלים?

254
00:16:05,810 --> 00:16:10,093
מה הקשר?
הוא יכול לעשות המון דברים במצב שלו.

255
00:16:10,790 --> 00:16:14,627
כשאתה מכניס לך בראש שאתה מסכן
ואתה אומלל ואתה נכה ואתה מוגבל ואתה זה,

256
00:16:14,661 --> 00:16:15,735
אז אתה כזה.

257
00:16:15,806 --> 00:16:19,993
ואם אתה מכניס לך בראש
או מגדלים אותך כך שאתה בריא ואתה יכול

258
00:16:20,021 --> 00:16:23,824
ואתה מסוגל ואתה זה -
זה משהו אחר לגמרי.

259
00:16:24,246 --> 00:16:28,590
אני באמת אף פעם לא הרגשתי מסכן,
גם אף פעם לא הרגשתי נכה.

260
00:16:28,778 --> 00:16:30,904
בכנות, אף פעם לא הרגשתי נכה.

261
00:16:31,544 --> 00:16:33,803
אצלנו בבית זה לא היה לגיטימי
להרגיש נכה,

262
00:16:34,141 --> 00:16:36,876
לא היה לגיטימי להרגיש מסכן.
לא היה דבר כזה.

263
00:16:40,033 --> 00:16:44,926
ויותר מזה, לא רק שלא היה לגיטימי,
ההורים לא אפשרו לי. לא אפשרו לי.

264
00:16:45,221 --> 00:16:49,055
אני אספר לכם עד כמה לא אפשרו לי?
זה לא ייאמן.

265
00:16:51,261 --> 00:16:54,550
הגעתי הביתה בגיל 8.
בגיל 9 וקצת כבר ידעתי לקרוא.

266
00:16:54,566 --> 00:16:58,153
זאת אומרת, התחלתי לדעת לקרוא.
זה היה בית מאוד עני,

267
00:16:58,200 --> 00:17:02,830
והיה לנו בבית, אבא עשה במטבח
לאורך הקיר הוא עשה שם

268
00:17:02,846 --> 00:17:06,393
שני מדפים מעץ
ועליהם הניחו מעט ספרים שהיו אז.

269
00:17:06,436 --> 00:17:10,516
מה היה אז? כמה סידורים, כמה חומשים
ואיזה מחזור, אולי ספר "חסמבה."

270
00:17:11,356 --> 00:17:13,196
מה היה? "פלא יועץ" היה.
משהו.

271
00:17:13,815 --> 00:17:17,326
ואז אני כבר בבית,
ולמדתי ברכת המזון

272
00:17:17,387 --> 00:17:19,646
וביקשתי מאחי שייתן לי סידור.

273
00:17:19,707 --> 00:17:21,646
הוא היה קצת גבוה,
לא יכולתי להרים את היד.

274
00:17:21,846 --> 00:17:25,732
אבא שמע את זה,
הוא בא, הוא גרר ארגז.

275
00:17:25,901 --> 00:17:28,529
ישבנו אז על ארגזים,
לא היה כסף, לא היו כיסאות.

276
00:17:28,578 --> 00:17:30,624
הוא הביא איזה ארגז מהכרם,
הוא עבד אז בכרם,

277
00:17:30,643 --> 00:17:32,864
הוא הביא איזה ארגז שבור,
תיקן אותו.

278
00:17:33,000 --> 00:17:35,156
ישב על הארגז
ואבא אומר לי:

279
00:17:35,172 --> 00:17:37,935
אהרון, תקשיב,
למה אתה ביקשת מיוסי סידור?

280
00:17:38,006 --> 00:17:39,160
אתה לא יכול לקחת לבד?

281
00:17:39,815 --> 00:17:42,046
עכשיו, באותה התקופה עוד גמגמתי
מאוד קשה, אני אומר לו:

282
00:17:42,110 --> 00:17:44,784
בה-בה-בה-בה-בה...

283
00:17:44,855 --> 00:17:48,596
הוא אומר לי: אהרון, תקשיב,
אתה יכול לעשות מה שכל אחד יכול לעשות.

284
00:17:48,612 --> 00:17:51,953
אתה יכול לקחת את הסידור לבד.
ייקח לך קצת יותר זמן ממישהו אחר.

285
00:17:52,043 --> 00:17:54,538
אתה יכול להביא ארגז,
טפס עליו, תביא עוד ארגז,

286
00:17:54,553 --> 00:17:58,218
טפס עליו, קח את הסידור לבד.
למה אתה צריך לבקש טובות מאחרים?

287
00:17:58,590 --> 00:18:03,427
תדע לך, אם תבקש טובות - אתה תהיה נכה.
תעשה לבד - לא תהיה נכה.

288
00:18:04,495 --> 00:18:07,299
אני רוצה להגיד לכם,
ציבור יקר וקדוש, תאמינו לי,

289
00:18:07,570 --> 00:18:10,766
אצלנו בבית יש ספרים עד התקרה,
כמו אצל רובכם.

290
00:18:11,469 --> 00:18:14,368
מעולם לא ביקשתי מאשתי
או מהילדים או מהנכדים

291
00:18:14,395 --> 00:18:15,701
שייתנו לי ספר ממדף גבוה.

292
00:18:15,738 --> 00:18:17,202
אין דבר כזה אצלנו בבית.

293
00:18:17,726 --> 00:18:21,231
יש לי סולם בכל חדר.
קניתי כמה ביחד, קיבלתי מחיר טוב.

294
00:18:21,587 --> 00:18:24,504
כמה זמן לוקח לעלות על סולם
להוריד ספר? כמה זמן?

295
00:18:25,376 --> 00:18:31,025
חמש שניות? שבע שניות?
אל תוותר, אל תוותר.

296
00:18:31,507 --> 00:18:32,911
הכול תלוי בראש.

297
00:18:33,667 --> 00:18:37,345
אם אתה תוותר - תהיה נכה.
לא תוותר - לא תהיה נכה.

298
00:18:38,923 --> 00:18:42,184
וזו באמת אחת המתנות הגדולות
שההורים שלי נתנו לי.

299
00:18:43,153 --> 00:18:46,099
באותם ימים לא הבנתי את זה,
באותם ימים כעסתי.

300
00:18:46,690 --> 00:18:48,720
מה, הם לא מבינים אותי?
הם לא זה?

301
00:18:48,819 --> 00:18:52,155
אספר לכם עד כמה?
אספר לכם אפיזודה עד כמה?

302
00:18:53,040 --> 00:18:56,016
לנו בבית היו שבעה אחים.
היינו שבעה אחים.

303
00:18:56,094 --> 00:18:57,689
היו להורים שלי את כל האושפיזין.

304
00:18:57,723 --> 00:18:59,796
בנות לא היו בבית,
היו להם את כל האושפיזין.

305
00:19:01,146 --> 00:19:05,379
הגדולים קיבלו שניים:
יוסף-משה, יצחק-דוד, קיבלו שניים.

306
00:19:05,495 --> 00:19:08,184
אני הרביעי, קיבלתי אחד, אהרון.

307
00:19:08,416 --> 00:19:10,053
הקטנים כבר לא קיבלו אושפיזין.

308
00:19:10,499 --> 00:19:15,136
עכשיו בחוקים אצלנו בבית היה,
מי שאושפיזין הוא תורן.

309
00:19:15,403 --> 00:19:18,875
זאת אומרת, היום אם יש לך אושפיזין
אתה אורח כבוד, נכון.

310
00:19:18,918 --> 00:19:21,493
מכבדים אותך באיזו פשטידה,
איזה משהו מיוחד.

311
00:19:21,660 --> 00:19:26,276
אצלנו בבית אם אתה אושפיזין אתה תורן.
מגיש לשולחן, מפנה את השולחן,

312
00:19:26,315 --> 00:19:30,792
שוטף כלים ומטאטא את הסוכה.
זה היה על אדמה, היה קשה לטאטא אותה.

313
00:19:30,850 --> 00:19:33,682
מטאטא את הסוכה.
עכשיו, אני מגיע הביתה.

314
00:19:33,704 --> 00:19:38,000
אני לומד ללכת.
בגיל 9 וחצי בערך התחלתי ללכת עם קביים.

315
00:19:38,366 --> 00:19:42,896
ואז מגיע סוכות, וכולם מסתכלים:
אהרון הוא יהיה תורן?

316
00:19:42,989 --> 00:19:44,181
קביים, ילד עם קביים.

317
00:19:45,127 --> 00:19:48,429
ומסתכלים ככה על אבא,
אבא אומר: איזו שאלה, בטח.

318
00:19:48,753 --> 00:19:51,723
עכשיו, מהמטבח עד הסוכה
היה, לא יודע מה, 25 מטר.

319
00:19:52,007 --> 00:19:53,864
היה לעבור את כל המטבח,
לצאת החוצה.

320
00:19:54,705 --> 00:19:57,631
אבא אומר: בטח.
אז אני אומר ככה: אב-אב-אב-אב...

321
00:19:58,012 --> 00:20:01,289
אז אבא מסתכל עליי, אומר לי:
אני לא מבין, בגלל שלך יש בעיה

322
00:20:01,299 --> 00:20:03,604
בגלל זה אחרים צריכים לסבול?
תתמודד.

323
00:20:04,637 --> 00:20:06,128
אתם יודעים מה זה עשה לי?

324
00:20:07,757 --> 00:20:12,858
ואז אצלנו תמיד היה בכל ארוחה מרק.
מרק זה אוכל של עניים,

325
00:20:12,923 --> 00:20:17,216
זה הכי בזול,
תאכלו הרבה מרק, תמלאו את הבטן.

326
00:20:17,350 --> 00:20:19,888
עכשיו, איך אני אביא מרק?
גם הידיים שלי מאוד רועדות.

327
00:20:20,305 --> 00:20:22,111
איך אני אביא מרק?
מרק לכל אחד,

328
00:20:22,140 --> 00:20:24,329
היינו שבעה בנים,
תשע מנות מרק.

329
00:20:24,940 --> 00:20:29,568
אני מסתכל על אבא, אבא אומר:
תמצא פתרון, תמצא פתרון, תתמודד.

330
00:20:30,099 --> 00:20:34,521
אני מסתכל על אימא,
אימא ריחמה עליי, הביאה לי כד,

331
00:20:34,627 --> 00:20:37,355
כזה קן קראו לזה,
כד כזה של שניים וחצי ליטר

332
00:20:37,415 --> 00:20:38,671
שהיו מביאים חלב.

333
00:20:39,073 --> 00:20:42,545
אז אימא שטפה אותו, אמרה לי:
אני אמזוג לך את המרק בתוך הכד,

334
00:20:42,800 --> 00:20:46,475
נפזר צלחות, ואתה תלך עם הכד
ותחלק את המרק.

335
00:20:46,974 --> 00:20:51,847
אז עם הקביים אתה מחזיק את הכד
בין האצבעות, מדדה עם הקביים

336
00:20:51,864 --> 00:20:53,793
החוצה לסוכה ומוזג מרק.

337
00:20:54,196 --> 00:20:56,797
אתם יודעים כמה זה כאב לי
אז באותו זמן?

338
00:20:56,880 --> 00:20:58,979
מה, אתם לא מבינים אותי?
קשה לי, אני לא מסוגל!

339
00:20:59,013 --> 00:21:00,938
אין לכם טיפת רחמנות עליי וזה...

340
00:21:01,767 --> 00:21:04,850
אבל הגיעו ימים שבהם למדתי
להעריך אותם.

341
00:21:06,181 --> 00:21:10,671
רק בזכות זה לא ויתרתי לעצמי.
למדתי להתמודד.

342
00:21:10,695 --> 00:21:12,290
אתה לומד לשרוד.

343
00:21:12,470 --> 00:21:14,070
בקושי אתה לומד לשרוד.

344
00:21:14,312 --> 00:21:21,115
כשאבא הזקין והיו לנו הרבה שעות ביחד,
אבא כבר היה חלש,

345
00:21:21,214 --> 00:21:23,115
אבל הוא היה עדיין במיטבו אז.

346
00:21:23,621 --> 00:21:26,550
יום אחד שוחחנו על זה
ואבא סיפר ושיתף

347
00:21:26,824 --> 00:21:28,780
איפה היו הרגעים הקשים שלו בחיים.

348
00:21:29,636 --> 00:21:33,340
אז הוא אומר לי:
כשהייתי צריך להיות רע אליך,

349
00:21:34,880 --> 00:21:36,838
בתור ילד.
הוא דיבר על דברים

350
00:21:36,858 --> 00:21:39,626
שרובצים לו על המצפון
שהוא לא מרגיש בנוח.

351
00:21:39,745 --> 00:21:41,347
אמרתי לו: אבא, אז למה עשית את זה?

352
00:21:42,412 --> 00:21:44,882
בשבילך עשיתי את זה
כי ריחמתי עליך.

353
00:21:45,345 --> 00:21:47,226
ככה הוא אמר לי.
בשבילך עשיתי את זה.

354
00:21:48,198 --> 00:21:52,227
כמה כוחות נפש צריכים הורים
כדי להיות קשוחים עם הילדים

355
00:21:52,281 --> 00:21:55,975
כשהם רואים שהילד מוגבל
ולא יכול ולא זה, ולא לוותר לו.

356
00:21:56,424 --> 00:21:57,975
בשבילך עשיתי את זה.

357
00:22:00,089 --> 00:22:04,601
אבל זה באמת, משם אני שאבתי
את הכוחות, מהמקום הזה.

358
00:22:05,301 --> 00:22:08,996
יש עוד משהו מיוחד מאוד
שההורים שלי עשו בשבילי.

359
00:22:09,978 --> 00:22:11,791
ההורים שלי נתנו בי אמון.

360
00:22:12,853 --> 00:22:16,964
הם האמינו, למרות המצב,
למרות שהם ראו אותי שמה

361
00:22:16,974 --> 00:22:21,486
שוכב ומשותק לגמרי,
הם האמינו שיום יבוא ואני אצא,

362
00:22:21,789 --> 00:22:24,179
יום יבוא ואני אגדל.
איך אמר לי פעם אבא?

363
00:22:24,850 --> 00:22:28,002
אהרון, תזכור, יום יבוא
ואתה תלך לישיבה.

364
00:22:28,349 --> 00:22:30,821
אתה תהיה בחור ישיבה
כמו האחים שלך הגדולים.

365
00:22:31,231 --> 00:22:34,271
יום יבוא ותתחתן,
יום יבוא ויהיו לך ילדים

366
00:22:34,293 --> 00:22:36,470
ולי יהיו נכדים ממך.
יום יבוא.

367
00:22:37,810 --> 00:22:42,489
ובאמת אם יש משהו
שהורים יכולים לעשות בשביל הילד שלהם,

368
00:22:43,168 --> 00:22:46,094
לתת לו אמון.
בלי אמון ילד לא יכול לגדול.

369
00:22:46,557 --> 00:22:50,375
כמו שצמח צריך מים
ואדם צריך אוויר,

370
00:22:50,926 --> 00:22:54,113
ילד צריך אמון.
אמון. הם נתנו בי אמון.

371
00:22:56,836 --> 00:22:59,924
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב
שההורים שלי נתנו לי.

372
00:23:02,024 --> 00:23:04,470
והם עשו את זה בלי שהם למדו,
כי הם לא למדו.

373
00:23:04,499 --> 00:23:06,404
אני תמיד הייתי אומר לאימא
שיש לה תואר שלישי

374
00:23:06,424 --> 00:23:07,740
מאוניברסיטת ברזילאי.

375
00:23:07,832 --> 00:23:09,447
היא ישבה על הברזלים,
התבוננה בחיים,

376
00:23:09,478 --> 00:23:12,441
יש לה תואר שלישי
של מדעי החיים. כך הייתי צוחק.

377
00:23:13,010 --> 00:23:19,536
לאימא הייתה אינטליגנציה רגשית מדהימה,
והם נתנו לי משהו שלא יסולא בפז.

378
00:23:20,453 --> 00:23:25,292
הם נתנו משמעות לחיים שלי.
נתנו משמעות לחיים שלי.

379
00:23:26,448 --> 00:23:30,298
מעבר לאמון ולאמונה,
הם נתנו משמעות לחיים שלי.

380
00:23:30,312 --> 00:23:32,947
אני אספר לכם איך הם עשו את זה.

381
00:23:33,134 --> 00:23:35,619
אבא עשה את זה באמת על ידי אמירות.

382
00:23:35,789 --> 00:23:38,283
אבא אמר: יום יבוא ותגדל
ואתה תראה וכו.'

383
00:23:38,361 --> 00:23:42,804
ואבא היה אדם מאוד מאוד רציני.
אבא היה ניצול שואה קלאסי.

384
00:23:42,945 --> 00:23:47,495
אצלנו בבית, עד שלא באו הנכדים,
אבא לא חייך אף פעם.

385
00:23:48,300 --> 00:23:55,386
הוא תמיד היה שם במחנות,
הוא הקפיד על אמת, הוא היה אדם פלס.

386
00:23:55,444 --> 00:23:58,024
הוא לא הוציא אף פעם מהפה
מילה לא מדויקת,

387
00:23:58,608 --> 00:24:00,586
הוא היה ישר כמו סרגל.

388
00:24:01,510 --> 00:24:05,136
וכשאבא אמר לי את המשפט הזה,
אני הרביתי מאוד לחשוב על זה.

389
00:24:05,153 --> 00:24:06,761
אבא לא ליצן,
אבא לא מדבר סתם.

390
00:24:06,802 --> 00:24:08,111
אם אבא אומר, אבא מאמין.

391
00:24:08,419 --> 00:24:10,368
אבא באמת מאמין
שיום יבוא ואני אצא,

392
00:24:10,509 --> 00:24:12,766
אני אהיה בחור ישיבה,
אני אקים משפחה, אני אגדל,

393
00:24:12,860 --> 00:24:14,160
אני אצא מהמצב הזה.

394
00:24:15,413 --> 00:24:17,544
אבל אימא עשתה את זה
באופן מאוד מאוד מיוחד.

395
00:24:17,578 --> 00:24:19,168
אני אספר לכם את זה לסיום.

396
00:24:21,563 --> 00:24:24,632
הדוד היחיד שהיה בחיים שלנו
באותה תקופה

397
00:24:25,061 --> 00:24:27,568
היה האח הצעיר של אימא, דוד משה.

398
00:24:28,036 --> 00:24:32,722
אימא באה ממשפחה של עשרה ילדים,
כשהיא חוזרת הביתה בתום המלחמה,

399
00:24:32,775 --> 00:24:36,603
אז היא מגלה שאחיה הצעיר
נותר בחיים, הוא היה חולה שחפת אז.

400
00:24:37,372 --> 00:24:39,660
היא התמסרה מאוד לטפל בו.

401
00:24:40,570 --> 00:24:44,727
והוא יצא מהמחלה והוא עלה
עם ההורים שלי ארצה

402
00:24:44,736 --> 00:24:46,208
והוא גר איתנו בתפרח
הרבה מאוד שנים.

403
00:24:46,235 --> 00:24:48,778
הייתה לו רווקות מאוחרת.
גם אחר כך, כשהוא התחתן,

404
00:24:48,797 --> 00:24:50,203
הוא נשאר לגור לידם.

405
00:24:51,263 --> 00:24:52,530
כמה שנים נשאר לגור לידם.

406
00:24:53,229 --> 00:24:56,843
דוד משה הזה,
הדוד הזה, הוא היה טבח בצבא.

407
00:24:56,870 --> 00:25:01,500
אזרח עובד צה"ל, היה בצבא.
הוא שירת בשבטה.

408
00:25:02,366 --> 00:25:05,374
והרבה מאוד מהסיפורים של אימא
היו סביב הטבח בצבא.

409
00:25:05,415 --> 00:25:07,600
הרבה מאוד בהשראה של אח שלה,
הרבה מאוד.

410
00:25:11,454 --> 00:25:14,167
ואימא הייתה גם דמות כזאת ססגונית,
מאוד כזאת...

411
00:25:14,361 --> 00:25:15,665
היא הייתה אופטימית ללא תקנה.

412
00:25:15,677 --> 00:25:18,385
היא אמרה שהיא אופטימית
כי היא פסימית עם ניסיון,

413
00:25:18,443 --> 00:25:21,541
בגלל זה היא אופטימית.
היא הייתה אישה מאוד זה,

414
00:25:23,020 --> 00:25:26,130
מאוד ציורית כזאת ושופעת מאוד מאוד.

415
00:25:26,698 --> 00:25:28,130
ואימא גם ידעה לדבר
בכמה שפות,

416
00:25:28,162 --> 00:25:30,392
וגם אהבה לערבב מילים
מכל מיני שפות,

417
00:25:30,431 --> 00:25:34,230
כל הזמן, כל הזמן,
והייתה מאוד מאוד, מאוד ססגונית כזו.

418
00:25:34,923 --> 00:25:38,775
וכמה וכמה פעמים כשאימא ראתה
שאני קצת עצוב או שבור,

419
00:25:38,812 --> 00:25:42,041
הייתה מתיישבת על המיטה שלי
והייתה אומרת לי: אהר'לה,

420
00:25:42,453 --> 00:25:45,808
בוא אני אספר לך סיפור מדהים!
מדהים, מדהים, מדהים!

421
00:25:46,424 --> 00:25:48,623
"היה היה טבח בצבא,"
ככה היא הייתה מתחילה תמיד.

422
00:25:48,640 --> 00:25:50,736
תמיד אותה התחלה,
"היה היה טבח בצבא."

423
00:25:51,607 --> 00:25:55,953
והטבח הזה הוא היה בבסיס
מאוד גדול והוא תמיד הכין

424
00:25:56,012 --> 00:25:58,191
הרבה מאוד אוכל.
הרבה מאוד חיילים היו בבסיס.

425
00:25:58,293 --> 00:26:01,352
הוא היה מגיע בבוקר השכם,
מכין ארוחת בוקר, מגיש.

426
00:26:01,432 --> 00:26:03,352
אחר כך מכין ארוחת צהריים ומגיש.

427
00:26:04,892 --> 00:26:07,648
יום אחד, אחרי שהוא סיים להגיש
את ארוחת הצהריים,

428
00:26:07,692 --> 00:26:10,807
הוא ישב בחוץ בשמש, נח מעמל יומו.

429
00:26:12,516 --> 00:26:15,313
העוזרים שלו ניקו את המטבח,
הכינו אותו למחר בבוקר.

430
00:26:16,896 --> 00:26:20,489
תוך כדי שהוא יושב שם, מנמנם,
הגיע אליו הבן שלו לבקר אותו.

431
00:26:20,518 --> 00:26:22,528
הבן שלו כבר גם היה אדם מבוגר,
נשוי, אבא לילדים.

432
00:26:22,576 --> 00:26:25,796
מגיע אליו הבן שלו לבקר אותו.
האבא רואה את הבן, אומר לבן:

433
00:26:25,985 --> 00:26:30,690
ילד שלי, "קומו סטאס?"
"מה נשמע?" בספרדית.

434
00:26:31,105 --> 00:26:32,838
אז הוא עונה לו:
"קומסי קומסה- "

435
00:26:32,923 --> 00:26:34,310
"ככה ככה" בצרפתית.

436
00:26:35,231 --> 00:26:37,522
אז האבא שואל את הבן שלו:
למה "קומסי קומסה?"

437
00:26:37,544 --> 00:26:39,330
אתה בחור צעיר.
למה "קומסי קומסה"?

438
00:26:39,953 --> 00:26:43,515
אז הוא אומר לו: אבא,
מה אני אגיד לך? החיים הם "אה."

439
00:26:44,552 --> 00:26:45,843
הוא אומר לו: מה זאת אומרת "אה?"

440
00:26:46,656 --> 00:26:49,689
הוא אומר לו: תראה, אבא,
יש לי עבודה "אה,"

441
00:26:50,480 --> 00:26:55,170
יש לי משכורת "אה,"
יש לי אישה "אה,"

442
00:26:55,507 --> 00:26:58,880
יש לי ילדים "אה."
החיים "אה."

443
00:26:59,755 --> 00:27:04,033
האבא לא אהב את התשובה,
קם האב, הניח את ידו על כתפי בנו,

444
00:27:04,620 --> 00:27:07,241
אומר לו: בוא ניכנס למטבח.
מטבח גדול.

445
00:27:07,689 --> 00:27:12,058
לאורך הקירות היו ווים
ועליהם תלויים סירים גדולים.

446
00:27:12,630 --> 00:27:14,215
ביקש האב מהבן שלו: ילד שלי,

447
00:27:14,259 --> 00:27:16,482
תעזור לי, תוריד לי בבקשה
שלושה סירים מלמעלה.

448
00:27:16,816 --> 00:27:19,483
הוריד לו שלושה סירים.
הוא הניח אותם על הלהבות

449
00:27:19,619 --> 00:27:21,106
שבמרכז המטבח.

450
00:27:21,702 --> 00:27:22,976
לקח את צינור הגומי שהיה שמה,

451
00:27:23,052 --> 00:27:24,827
מילא בכל אחד מהם כשליש מים,

452
00:27:25,228 --> 00:27:26,662
הדליק את הלהבות.

453
00:27:27,081 --> 00:27:29,150
בתוך סיר אחד הוא הניח תפוחי אדמה,

454
00:27:29,735 --> 00:27:32,312
בסיר השני הוא הניח ביצים שלוקות

455
00:27:32,712 --> 00:27:33,599
ואל תוך הסיר השלישי

456
00:27:33,608 --> 00:27:35,748
הוא שפך שקית של פולי קפה.

457
00:27:36,590 --> 00:27:39,248
המים רתחו, האבא הנמיך את הלהבות.

458
00:27:39,275 --> 00:27:42,933
שואל הילד את אבא שלו:
אבא, "שו הדה"?

459
00:27:43,304 --> 00:27:45,200
"מה זה?" בערבית הפעם.

460
00:27:45,280 --> 00:27:48,998
אז הוא אומר לו:
"סטאנה שוואיה" - סבלנות, לאט לאט.

461
00:27:49,930 --> 00:27:53,898
עוד רבע שעה האב כיבה את הלהבות,
לקח צלוחית, דג לו תפוח אדמה,

462
00:27:53,910 --> 00:27:56,046
הניח לפניו. אומר לו:
תקלף, תברך, תאכל.

463
00:27:56,184 --> 00:27:58,584
לקח עוד צלוחית, דג לו ביצה,
אומר לו: תקלף, תברך, תאכל.

464
00:27:58,610 --> 00:28:00,053
ומזג לו כוס קפה.

465
00:28:00,528 --> 00:28:04,414
הילד אכל, שתה.
שואל אותו האבא: איך היה?

466
00:28:04,555 --> 00:28:06,414
אומר: ברוך השם, טעים מאוד.

467
00:28:07,932 --> 00:28:10,884
אמר לו: ילד שלי,
שמת לב, שלושתם עברו

468
00:28:10,913 --> 00:28:12,584
אותו תהליך בדיוק?

469
00:28:14,140 --> 00:28:18,080
אמר הילד: וואלה, אותו תהליך.

470
00:28:19,684 --> 00:28:23,966
אומר לו: עכשיו תראה מה קרה.
תפוחי האדמה היו קשים,

471
00:28:24,610 --> 00:28:26,523
עכשיו נעשו רכים ונימוחים.

472
00:28:27,806 --> 00:28:32,521
הביצים היו נוזליות,
עכשיו נעשו קשות ומרירות.

473
00:28:33,471 --> 00:28:37,958
ופולי הקפה, לא רק שהוציאו מתוכם
את כל הטוב שבהם,

474
00:28:38,332 --> 00:28:42,172
אלא השפיעו על כל הסביבה,
כל המים נהיו קפה,

475
00:28:42,666 --> 00:28:45,161
כל המטבח התמלא בארומה ריחנית.

476
00:28:47,047 --> 00:28:51,587
ואימא תמיד הייתה מוסיפה ואומרת:
אהר'לה, אתה תמיד תהיה קפה.

477
00:28:52,373 --> 00:28:58,256
לא חשוב מה, לא חשוב איזה:
ציקוריה, זה הבוץ של פעם, או נס קפה,

478
00:28:58,838 --> 00:29:01,364
ליבר או עלית,
עם חלב - בלי חלב,

479
00:29:01,408 --> 00:29:04,414
עם סוכר - בלי סוכר.
לא חשוב, אתה תמיד תהיה קפה.

480
00:29:04,775 --> 00:29:08,283
אני בטוחה, אתה תמיד תמצא
בכל דבר את הטוב שיש בזה

481
00:29:08,918 --> 00:29:10,727
ותשפיע על כולם סביבך.

482
00:29:11,100 --> 00:29:15,098
אתה תמיד תיתן כוח לאנשים, נכון?
תבטיח לי שתמיד תהיה קפה.

483
00:29:16,270 --> 00:29:20,157
אתם יודעים מה זו משמעות לחיים?
אתם יודעים כמה כוח זה נותן?

484
00:29:20,693 --> 00:29:26,637
אתם יודעים איזה מסר עובר פה לילד?
לילד הנכה, השוכב שם כאילו...

485
00:29:27,212 --> 00:29:28,877
מה יהיה ממני כשאני אגדל?

486
00:29:29,040 --> 00:29:33,636
כשאתה תגדל תוכל להיות קפה,
תוכל להשפיע טוב על כל הסביבה.

487
00:29:35,284 --> 00:29:42,545
כשאנחנו פוגשים אדם בוגר או מבוגר
שאיבד קצת את טעם החיים

488
00:29:42,598 --> 00:29:46,155
והוא קצת שבור, די,
איבד את הכוחות, אין לו את החיות.

489
00:29:46,203 --> 00:29:51,470
או ילד, גם ילד, לפעמים אם אנחנו
מצליחים לתת לו משמעות לחיים,

490
00:29:51,545 --> 00:29:52,826
לתת לו סיבה לחיות -

491
00:29:53,225 --> 00:29:54,610
הוא מתחיל לחיות מחדש.

492
00:29:55,369 --> 00:29:57,781
משמעות לחיים. אימא נתנה משמעות לחיים.

493
00:29:58,850 --> 00:30:01,446
ולא רק אז, גם כשהיינו מגיעים לבקר,

494
00:30:01,455 --> 00:30:03,103
נשואים כבר, היינו מגיעים לבקר

495
00:30:03,408 --> 00:30:05,495
ונפרדים והולכים, מרחוק אימא הייתה צועקת:

496
00:30:05,808 --> 00:30:07,495
אהרון, לא לשכוח להיות קפה.

497
00:30:08,768 --> 00:30:09,665
להיות קפה.

498
00:30:10,659 --> 00:30:14,923
והלוואי וכולנו נהיה קפה. תודה רבה.