1
00:00:00,160 --> 00:00:03,830
מלך אחד קיבל תוכי יקר ביותר בעולם במתנה.

2
00:00:03,850 --> 00:00:08,980
הוא מאוד רצה שהתוכי יעוף - שום דבר,
תוכי בטטה, עומד על הסטנד, לא זז.

3
00:00:09,010 --> 00:00:09,930
לא זז.

4
00:00:09,960 --> 00:00:14,390
הביאו מאלפים מקצועיים, שכנעו אותו,
פיתו אותו, התחננו אליו, איימו עליו -

5
00:00:14,430 --> 00:00:16,080
כלום! התוכי לא זז.

6
00:00:16,110 --> 00:00:19,650
עד שמגיע הגנן, אומר למלך: תן לי,
אני אעיף לך את התוכי.

7
00:00:19,670 --> 00:00:22,520
אמר לו המלך: מקצוענים לא הצליחו,
אתה תצליח?

8
00:00:22,550 --> 00:00:23,520
תן לי חמש דקות.

9
00:00:23,550 --> 00:00:25,490
אחרי חמש דקות התוכי באוויר.

10
00:00:25,520 --> 00:00:27,570
המלך: יואו! בוא'נה, מה עשית?

11
00:00:27,580 --> 00:00:31,960
עונה לו הגנן: פשוט מאוד,
חתכתי את הענף שהתוכי עמד עליו.

12
00:00:32,160 --> 00:00:35,780
לפעמים חותכים לנו
איזשהו ענף שעמדנו עליו,

13
00:00:35,810 --> 00:00:38,940
אם זה מקום העבודה שלנו,
אם זה לפעמים בריאות, משפחה,

14
00:00:38,950 --> 00:00:40,890
וזה מאלץ אותנו לעוף.

15
00:00:40,920 --> 00:00:43,767
מה עושים כשאנחנו יוצאים
לעולם חדש שלא הכרנו?

16
00:00:44,000 --> 00:00:46,610
ברוכים הבאים לעוד פרק של "זה אפשרי".

17
00:00:46,630 --> 00:00:49,970
היום נלמד איך מתמודדים עם חוסר ודאות.

18
00:01:06,420 --> 00:01:08,760
השבוע פגשנו את איתן זינגר.

19
00:01:08,770 --> 00:01:11,860
איתן גדל במשפחה סטנדרטית ברמת אביב.

20
00:01:11,880 --> 00:01:16,060
הורים שדואגים לילדים, משקיעים.
יש להם שני ילדים: איתן ואח שלו הגדול.

21
00:01:16,080 --> 00:01:20,930
איתן קצת מרגיש שהוא חי בצל
של אח שלו המוצלח יותר,

22
00:01:20,950 --> 00:01:23,470
שמביא את הציונים הטובים ביותר,
שמוצלח בכל דבר.

23
00:01:23,490 --> 00:01:25,852
ואיתן הוא מעין הכבשה השחורה.

24
00:01:26,150 --> 00:01:30,170
אם מדברים על כבשה שחורה,
היה ילד קטן שהרגיש כזו כבשה שחורה.

25
00:01:30,200 --> 00:01:32,560
יום אחד הוא הלך עם אימא שלו
לפארק ציבורי,

26
00:01:32,700 --> 00:01:36,870
הם ראו אדם שמוכר בלוני הליום,
ביד שלו הרבה מאוד בלונים.

27
00:01:36,880 --> 00:01:38,340
כל בלון בצבע אחר.

28
00:01:38,400 --> 00:01:39,660
היה גם בלון שחור.

29
00:01:39,680 --> 00:01:43,620
שואל הילד את המוכר: תגיד לי,
גם הבלון השחור יכול לעוף?

30
00:01:43,650 --> 00:01:48,480
המוכר הבין והוא ענה לילד
שהבלון יעוף לא בגלל הצורה החיצונית

31
00:01:48,500 --> 00:01:50,570
או הצבע החיצוני של הבלון,

32
00:01:50,600 --> 00:01:52,171
אלא בגלל הפנימיות שלו.

33
00:01:52,640 --> 00:01:55,670
בשלב מסוים איתן מגלה
שהוא טוב בכדור-מים,

34
00:01:55,700 --> 00:01:58,750
אבל הוא לא מספיק גדול וחזק
אז עשו אותו שוער.

35
00:01:58,760 --> 00:02:01,770
אבל לפחות בנבחרת,
נבחרת הנוער של ישראל.

36
00:02:21,300 --> 00:02:23,950
אני בוחר לי ספורט אחר,
בכל זאת, ספורט מאוד מאוד עניין אותי,

37
00:02:23,960 --> 00:02:25,310
והלכתי לשחק כדור-מים.

38
00:02:25,370 --> 00:02:28,820
אבל גם שם לא הייתי מספיק חזק,
לא מספיק גבוה, לא מספיק מהיר,

39
00:02:28,820 --> 00:02:30,590
אז הפכתי להיות שוער.

40
00:02:30,690 --> 00:02:34,580
לשמחתי, הייתי שוער
נבחרת הנוער של ישראל בכדור-מים,

41
00:02:34,590 --> 00:02:36,050
לפחות הצטיינתי במשהו אחד,

42
00:02:36,060 --> 00:02:41,990
ואז הכבשה השחורה שלי
קצת ירדה לי מהראש שאחי לא מצוין בכול.

43
00:02:42,230 --> 00:02:49,760
ואנחנו בית שההורים מאוד דואגים לילדים:
"תלמדו", חינוך, "אל תחזרו הביתה מאוחר",

44
00:02:49,790 --> 00:02:53,899
דאגה, "איפה אתה נמצא?" כמעט תמיד,
גם כשהייתי כבר בגיל עשרה.

45
00:02:54,380 --> 00:02:55,410
אמרתי: אוף, עד מתי?

46
00:02:55,410 --> 00:02:56,630
מתי יהיה לי קצת חופש?

47
00:02:56,640 --> 00:03:02,070
מגיעה כיתה י"ב והפלא ופלא
הם קוראים לי לשיחה, אבא ואימא,

48
00:03:02,070 --> 00:03:05,810
ואומרים... אח שלי כבר בצבא
ואני לבד איתם בבית,

49
00:03:05,810 --> 00:03:08,250
ואומרים לי: איך אם ניסע לחו"ל?

50
00:03:08,920 --> 00:03:10,480
תיסעו לחו"ל, עלא כיפק.

51
00:03:10,490 --> 00:03:13,230
עכשיו, זו לא משפחה שהייתה נוסעת
הרבה לחו"ל כי זה גם הימים ההם,

52
00:03:13,250 --> 00:03:15,830
אבל "מה אתה אומר אם ניסע לדוד שלך?"

53
00:03:15,830 --> 00:03:20,190
יש לי דוד שהוא אהוב עליי ביותר,
הוא חי בברזיל בסן פאולו.

54
00:03:20,200 --> 00:03:24,790
הוא הדוד שנשאנו עיניים אליו,
הוא גם היה מגיע לארץ והיה מביא מתנות.

55
00:03:24,820 --> 00:03:26,470
אמרתי: אתם נוסעים אליו?

56
00:03:26,490 --> 00:03:29,320
הוא תמיד היה מגיע לפה.
ברזיל זה מעבר להרי החושך.

57
00:03:29,820 --> 00:03:33,980
"כן, יש לנו יום נישואים, אנחנו רוצים
לנסוע לברזיל לשלושה שבועות,

58
00:03:34,000 --> 00:03:35,670
"ואתה תישאר לבד בבית".

59
00:03:36,040 --> 00:03:38,500
אני לא ידעתי את נפשי
מרוב אושר, זה שמחה,

60
00:03:38,520 --> 00:03:43,230
זה בעצם, הם חיכו לי כל ערב, כל יום,
לא היה לי כמעט שעה אוויר לעצמי,

61
00:03:43,250 --> 00:03:44,970
והם נוסעים עכשיו לשלושה שבועות.

62
00:03:45,150 --> 00:03:49,180
רציתי לארוז בשבילם ורק כאילו
יאללה, לשחרר.

63
00:03:49,450 --> 00:03:54,360
ואכן הם טסו, הימים הם
סוף אפריל, תחילת מאי.

64
00:03:54,800 --> 00:03:58,420
הם טסים ואחרי שלושה ימים,

65
00:03:58,920 --> 00:04:02,560
בדיוק אני זוכר את היום
כי זה גם ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל,

66
00:04:02,580 --> 00:04:07,490
זה יום שבו... אני לומד בבית ספר "אליאנס"
ויש טקס מסורתי שהולכים אליו בשמונה בערב.

67
00:04:07,520 --> 00:04:11,650
וכולנו הולכים בצהריים הביתה, ואנחנו...

68
00:04:12,010 --> 00:04:14,290
השעה שתיים בצהריים, פתאום צלצול בדלת.

69
00:04:14,290 --> 00:04:18,320
זה די מוזר כי זה כזה יום
שבו לא באים אחד לשני.

70
00:04:19,160 --> 00:04:20,820
אני פותח את הדלת, מי בדלת?

71
00:04:20,840 --> 00:04:22,060
אני רואה את השכנה.

72
00:04:22,390 --> 00:04:23,650
מה השכנה רוצה, חלב?

73
00:04:23,660 --> 00:04:29,400
לא, קרה משהו לסבתא,
בוא איתי, זה די דחוף.

74
00:04:29,460 --> 00:04:33,730
אני אומר לעצמי: אוי א-ברוך,
זה עכשיו כשההורים שלי כבר בחו"ל

75
00:04:33,750 --> 00:04:36,920
ואני לבד בבית, ומה שנקרא רק התחלנו,

76
00:04:36,960 --> 00:04:41,680
אני אמור לעשות פה שלושה שבועות
של סך הכול חופש וכיף,

77
00:04:41,680 --> 00:04:44,040
עכשיו קרה משהו לסבתא,
איך אני נזרק לזה?

78
00:04:45,080 --> 00:04:48,310
סבתא גרה ברמת אביב ואני רץ אליה.

79
00:04:48,330 --> 00:04:52,290
אחרי איזה חמש דקות ממש בריצה,
אני מגיע, עולה קומה שלישית בלי מעלית,

80
00:04:52,320 --> 00:04:57,350
מצלצל בדלת, היא פותחת לי
בריאה ושלמה, עומדת על הרגליים.

81
00:04:57,420 --> 00:05:01,370
קראנו לה "מאמא", "מאמא,
הכול בסדר? אמרו שקרה משהו".

82
00:05:01,390 --> 00:05:05,750
היא אומרת: תראה, אצלי הכול בסדר,
אבל היה איזה טלפון מברזיל.

83
00:05:06,100 --> 00:05:09,210
אמרתי: אוקיי. אז היו הטלפונים,
זה עוד לא טלפונים סלולריים.

84
00:05:09,210 --> 00:05:11,880
אז אוקיי, למה טלפון אלייך צלצלו?

85
00:05:12,180 --> 00:05:15,780
"כן, תראה",
ומתחילה לדבר מבולבל ומהר,

86
00:05:15,780 --> 00:05:20,630
מפה אני כמו רואה את הדברים
בתמונות בהילוך מהיר.

87
00:05:20,630 --> 00:05:26,120
אני יכול לראות, תוך שעה נדמה לי,
אולי זה לקח קצת פחות, אולי קצת יותר,

88
00:05:26,140 --> 00:05:33,100
הבית מתמלא באנשים, חברים של ההורים
ואח של אימא שלי ושכנים

89
00:05:33,120 --> 00:05:36,990
ואנשים שאני לא מכיר ואנשים בחלוקים.

90
00:05:38,818 --> 00:05:41,080
ואז קורא לי אח של אימא שלי ואומר:

91
00:05:41,100 --> 00:05:45,780
תראה, הטלפון אומר כרגע
שהייתה תאונת דרכים

92
00:05:46,170 --> 00:05:47,640
ואנחנו לא יודעים הרבה יותר מזה.

93
00:05:47,650 --> 00:05:49,680
אמרתי: תאונת דרכים למי? איך?

94
00:05:49,700 --> 00:05:51,080
אבל דיברנו...

95
00:05:51,390 --> 00:05:56,190
תאונת דרכים לדוד שלך,
אולי גם לאבא, אולי גם לאימא.

96
00:05:57,060 --> 00:06:01,097
מפה, לא להלאות, הבשורה הגיעה

97
00:06:01,106 --> 00:06:04,211
ואומרים: אבא נהרג ואימא נפצעה.

98
00:06:05,050 --> 00:06:08,000
באותו רגע, זה מין השמיים נפלו

99
00:06:08,010 --> 00:06:10,830
אבל מצד שני, האינסטינקט הולך -
מה זה נפצעה?

100
00:06:10,850 --> 00:06:11,670
הולך ישר לאימא.

101
00:06:11,670 --> 00:06:16,980
כאילו המוח מטפל במה שנותר לטפל.

102
00:06:17,260 --> 00:06:19,640
מה זה נפצעה? מה מצבה?
אני רוצה לדבר איתה.

103
00:06:19,810 --> 00:06:21,030
"לא, היא לא יכולה לדבר".

104
00:06:21,060 --> 00:06:23,720
ולאט לאט הבשורות מגיעות
שהיא נפצעה קשה.

105
00:06:24,250 --> 00:06:26,220
כלומר, אבא נהרג ואימא נפצעה קשה,

106
00:06:26,230 --> 00:06:30,050
הם נמצאים במרחק של 20 ומשהו
שעות טיסה מפה

107
00:06:30,070 --> 00:06:31,740
ובכלל לא רלוונטי.

108
00:06:32,150 --> 00:06:37,120
ואח שלי מגיע מהצבא,
והשמיים נופלים

109
00:06:37,570 --> 00:06:40,830
ואנחנו נכנסים לעמדת המתנה,
ואי-ודאות אמיתית.

110
00:06:40,870 --> 00:06:48,400
כי בעצם אין אפילו הלוויה,
אנחנו לא יודעים מתי משהו פה יחזור לארץ,

111
00:06:48,420 --> 00:06:49,730
אין עם מי לדבר.

112
00:06:49,900 --> 00:06:55,970
דוד שלי שנהג ברכב שבו הם נסעו,
גם הוא מאושפז, גם הוא לא עונה,

113
00:06:56,000 --> 00:06:59,510
גם הדודה לא, הילדים שלו עוד קטנים,
אין עם מי לדבר.

114
00:06:59,780 --> 00:07:03,320
ואני רק ניזון ממקור של מקור
מה בכלל הולך.

115
00:07:04,710 --> 00:07:07,810
אימא שלי עוברת שם שלושה ניתוחים,

116
00:07:07,840 --> 00:07:09,210
הם לא כל כך מצליחים.

117
00:07:09,210 --> 00:07:13,590
ורק אחרי כמעט שלושה שבועות
הכול מוחזר לארץ.

118
00:07:13,600 --> 00:07:19,040
אני מגיע דרך אמבולנס שסידרו לנו
לתוך נמל תעופה בן גוריון.

119
00:07:19,070 --> 00:07:21,990
ממתינים, המטוס מגיע, אנחנו ליד המטוס,

120
00:07:22,380 --> 00:07:27,270
הנוסעים יורדים ואז פותחים את הזה
של המזוודות, רואים את המזוודות יורדות

121
00:07:27,310 --> 00:07:29,965
ומצד אחד יוצא ארון, ארון של אבא,

122
00:07:29,974 --> 00:07:33,070
ומצד שני יוצאת אימא שלי באלונקה

123
00:07:33,100 --> 00:07:37,120
ומשם ישר לשנה אשפוז באיכילוב.

124
00:07:37,320 --> 00:07:42,260
לכאורה, החיים היו הרבה יותר נעימים
אם היינו יכולים לצפות את העתיד.

125
00:07:42,280 --> 00:07:44,560
היינו יודעים איזו מניה תעלה,

126
00:07:45,080 --> 00:07:48,090
איזה פקקים יהיו, לא יהיו פקקים,
מי יחליף את הבוס שלנו,

127
00:07:48,120 --> 00:07:49,900
היה הרבה יותר נוח ונעים.

128
00:07:49,930 --> 00:07:52,890
אבל החיים מלאי אי-ודאויות.

129
00:07:52,930 --> 00:07:57,080
המוח שלנו מעדיף ביטחון, סדר, הרגל.

130
00:07:57,100 --> 00:08:01,420
ברגע שמשהו משתנה, חוסר ודאות,
המוח מפרש אותו כאיום.

131
00:08:01,450 --> 00:08:02,510
מה עושים?

132
00:08:02,550 --> 00:08:05,586
אבל החיים מלאי אי-ודאויות.

133
00:08:05,770 --> 00:08:08,120
איך מתמודדים באמת עם חוסר ודאות?

134
00:08:08,150 --> 00:08:09,720
אם אנחנו יוצאים רגע מהסיפור הטרגי,

135
00:08:09,730 --> 00:08:12,920
הרי חוסר ודאות מכניס
הרבה צבע לחיים שלנו.

136
00:08:12,930 --> 00:08:14,670
תארו לכם שאתם רואים סרט, אוקיי?

137
00:08:14,680 --> 00:08:16,590
ואתם במתח, "יואו, מה יהיה?"

138
00:08:16,600 --> 00:08:19,310
ומישהו עובר לידכם, "וואלה, סרט טוב,
אתה יודע, הוא מת בסוף".

139
00:08:19,340 --> 00:08:20,520
אה, תודה רבה.

140
00:08:20,530 --> 00:08:23,990
ירדה לך כל ההתלהבות מהסרט
וגם מהאהבה לחבר הזה...

141
00:08:24,020 --> 00:08:28,209
אז חוסר ודאות מכניס צבע לחיים,
משהו מעניין, מה הולך להיות בהמשך?

142
00:08:28,500 --> 00:08:33,980
נקודה נוספת בהתמודדות עם חוסר ודאות:
המוח שלנו הולך למקום קטסטרופלי.

143
00:08:34,000 --> 00:08:36,920
בדרך כלל כשאנחנו לא יודעים מה יהיה,
אנחנו חושבים על הגרוע מכול.

144
00:08:36,950 --> 00:08:40,390
מה שאיתן עשה זה דבר מאוד מעניין,
הוא התחיל לשתף.

145
00:08:40,410 --> 00:08:45,580
הוא ראה שבזמן ההלוויה, בזמן בית החולים,
הרבה מאוד אנשים הקיפו אותם,

146
00:08:45,600 --> 00:08:47,100
הרבה מאוד אנשים חיבקו אותם.

147
00:08:47,110 --> 00:08:49,100
הוא אמר: לא ידעתי שלהורים שלי
יש כל כך הרבה חברים,

148
00:08:49,110 --> 00:08:50,500
שלי יש כל כך הרבה חברים,

149
00:08:50,550 --> 00:08:53,630
והוא מגלה את הכוח של חברים וסביבה.

150
00:08:53,680 --> 00:08:57,530
אם אני חוזר ואפילו לוחש לעצמי,
לאותו איתן באוזן שהיה...

151
00:08:57,550 --> 00:09:03,570
שנעתי אז בין ייאוש לעצב, לכעס,
המון המון רגשות עולים בנו

152
00:09:03,600 --> 00:09:07,730
וזה תלוי בשעה, לפעמים
כל שלושת הרגשות באותה שעה,

153
00:09:08,730 --> 00:09:12,710
כל הזמן... אז הייתי אומר לו:
תקשיב, הימים יהיו יותר טובים.

154
00:09:13,050 --> 00:09:14,990
הרע מכל כבר אתה יודע,

155
00:09:15,020 --> 00:09:17,560
עכשיו מפה, בוא נראה מה יש לנו.

156
00:09:17,580 --> 00:09:21,480
ויש לנו, ויש לנו הרבה,
יש לנו את עצמנו, והנה אימא

157
00:09:21,520 --> 00:09:24,300
ואימא נלחמת בעצמה
ואימא חיה ואימא אופטימית

158
00:09:24,340 --> 00:09:28,300
ותתחיל לראות את היתרונות
שאתה מגלה בדבר הזה.

159
00:09:28,340 --> 00:09:34,300
ואני, כשהייתי בהלוויה של אבא,
אי אפשר היה להיכנס ולצאת מבית הקברות.

160
00:09:34,350 --> 00:09:37,130
הוא היה הומה, כמעט 2,000 איש.

161
00:09:37,150 --> 00:09:40,170
ואז הבנתי שהם אנשים מאוד חברותיים,

162
00:09:40,200 --> 00:09:43,610
ובעצם אנחנו משפחה קטנה
אבל איך יש פה 2,000 איש?

163
00:09:43,640 --> 00:09:46,160
ולא היו סלבריטאים,

164
00:09:46,360 --> 00:09:48,570
פשוט חברים על חברים על חברים.

165
00:09:48,570 --> 00:09:50,570
ואז אמרתי לעצמי: וואי, איזה כוח זה.

166
00:09:50,580 --> 00:09:55,850
ובית החולים התמלא בחברים,
וכל הקשרים עם הרופאים והאוכל שמגיע

167
00:09:55,860 --> 00:09:57,230
והמון המון עזרה,

168
00:09:57,240 --> 00:10:00,940
ואז בעצם הייתי אומר: תראה כמה כוח יש
פתאום לראות את החברות הזאת.

169
00:10:00,970 --> 00:10:02,470
אני, כשהתאונה הזאת קרתה,

170
00:10:02,470 --> 00:10:05,250
אני ישנתי שבועיים
אצל החבר הכי טוב שלי בבית

171
00:10:05,280 --> 00:10:06,700
כי לא לישון לבד בבית,

172
00:10:06,720 --> 00:10:11,080
ופתאום כל הדבר הזה, אני מקבל עוצמה
עד כמה חשובה החברות

173
00:10:11,110 --> 00:10:16,760
וכל מה ש"השקעתי" בו
בלהיות חביב, נעים, קשוב, חבר,

174
00:10:16,850 --> 00:10:18,800
פתאום כמה עוצמה יש בזה.

175
00:10:18,810 --> 00:10:21,310
והחברים עזרו לי בצורה בלתי רגילה,

176
00:10:21,320 --> 00:10:25,290
או בעצם עזרנו אחד לשני
כדי לצאת מהמצב הזה.

177
00:10:25,370 --> 00:10:31,600
וזה אחד הדברים שהייתי
חוזר ואומר לאיתן הבן 18:

178
00:10:31,680 --> 00:10:37,720
שים לב כמה נכסים אתה הולך
לצבור רק מזה שעשינו לך

179
00:10:38,240 --> 00:10:42,860
הקדמה של טראומה, איזה שוק תרפי,
לא מומלץ לאף אחד, אגב,

180
00:10:42,890 --> 00:10:46,620
זה באמת באמת מפיל את השמיים
וזה ייאוש גדול

181
00:10:46,620 --> 00:10:52,520
אבל יש בזה איזושהי תקומה,
איזושהי הארה,

182
00:10:52,520 --> 00:10:54,820
אתה רואה את החיים יותר בפרופורציות,

183
00:10:54,980 --> 00:11:02,880
פתאום יש המון דברים שפחדתי מהם
והם בסך הכול יכולים להיות מכה קלה בכנף,

184
00:11:02,900 --> 00:11:05,580
לא תאונה גדולה,
ותמיד אפשר לחזור מהם,

185
00:11:05,610 --> 00:11:12,500
יש המון כוח בלעשות דברים ואחר כך
לתחקר אותם ולצאת מהם חזרה למוטב.

186
00:11:12,550 --> 00:11:16,760
ואולי הדבר הכי הכי הכי משמעותי
זה כשקורה דבר כזה

187
00:11:16,780 --> 00:11:22,500
אולי המילה "אי-ודאות" היא בעצם
הכותרת שאתה הולך איתה כל יום.

188
00:11:22,520 --> 00:11:25,200
אתה לא יודע אם אימא תצא מזה
ומתי היא תצא מזה,

189
00:11:25,210 --> 00:11:27,670
אתה לא יודע מה יהיה מצבנו יום אחרי,

190
00:11:27,730 --> 00:11:30,370
אתה לא יודע אם תהיה לי משפחה,

191
00:11:30,380 --> 00:11:32,830
לא יודע איך היחסים שלי עם אח שלי,

192
00:11:32,840 --> 00:11:34,500
אני לא יודע אם יהיה לי כסף,

193
00:11:34,520 --> 00:11:35,560
אני לא יודע כלום.

194
00:11:35,660 --> 00:11:39,390
בעצם כל מה שאנחנו רגילים כילדים
זה ששמים עלינו ודאות:

195
00:11:39,390 --> 00:11:42,110
"אל תדאג, הכול יהיה בסדר".
את זה לוקחים.

196
00:11:42,470 --> 00:11:47,340
לא רק לוקחים את הליטופים
ואת החיבוק מאבא ואת המילה הטובה,

197
00:11:47,340 --> 00:11:50,200
לוקחים את כל הוודאות,
אין על מי להישען.

198
00:11:50,490 --> 00:11:54,590
פתאום אפילו אני חושב
שמתחילים להישען עליי.

199
00:11:54,610 --> 00:11:59,630
זו תופעה די מוזרה ממישהו...
הרי אנחנו רגילים להישען.

200
00:11:59,980 --> 00:12:04,970
אין על מי להישען, ולהפך - אימא אומרת
"אוי, אין לי כוח", היא נשענת עליך.

201
00:12:05,090 --> 00:12:08,830
ואח שלי אומר "אוי, אני כבר
אין לי זמן", נשען עליי.

202
00:12:08,870 --> 00:12:09,770
ומתחילים להישען.

203
00:12:10,580 --> 00:12:13,460
הופה, בסך הכול אני מגלה
שאפשר להישען עליי.

204
00:12:14,380 --> 00:12:18,250
וזאת עוצמה, אפשר להישען עליי
אז אני יכול להחזיק.

205
00:12:18,250 --> 00:12:21,250
אז אם אני יכול להחזיק מישהו
אז אני יכול להחזיק גם את עצמי.

206
00:12:21,650 --> 00:12:25,900
אם אני יכול כאילו שיישענו עליי
אז יש לי גזע, אז יש לי "סנטר".

207
00:12:25,900 --> 00:12:30,130
ומהדבר הזה אני מתחיל לצמוח.

208
00:12:30,500 --> 00:12:34,500
לא לפני שאימא שלי משתחררת מבית חולים,
חגיגה גדולה, שמחה גדולה,

209
00:12:34,520 --> 00:12:36,390
אנחנו כבר מביאים אותה לאוטו,

210
00:12:36,400 --> 00:12:39,510
היא הולכת בכוחות עצמה,
בריאה ושלמה, מחויכת,

211
00:12:39,520 --> 00:12:42,670
אישה אופטימית, עברה את השואה,
אמרה "נעבור גם את זה".

212
00:12:43,430 --> 00:12:49,110
רודפת אחרינו המזכירה של המחלקה
ואומרת: רק הנייר הזה, החשבון הזה,

213
00:12:49,150 --> 00:12:49,990
בבקשה תשלמו.

214
00:12:50,010 --> 00:12:52,160
מסתבר גם כשיש תאונת דרכים,

215
00:12:52,160 --> 00:12:57,590
באותה תקופה ביטוח הנסיעות לחו"ל
לא מכסה את המשך האשפוז והטיפול בארץ.

216
00:12:57,630 --> 00:13:03,320
אז קיבלנו חשבון של 1,400,000 ש"ח
לשלם לבית חולים בארץ

217
00:13:03,330 --> 00:13:04,540
על כל השנה הזאת.

218
00:13:04,560 --> 00:13:08,520
זו פעם ראשונה שראיתי את המספר הזה,
וקיוויתי תמיד שאני אראה אותו בצד ההכנסות

219
00:13:08,520 --> 00:13:12,580
ולא יותר אי פעם בצד ההוצאות.
זה מספר בלתי נתפס.

220
00:13:13,420 --> 00:13:17,240
לא ידענו, מרוב שהמספר הוא פנטסטי
שאי אפשר לשלם אותו

221
00:13:17,270 --> 00:13:22,230
אז פשוט שמנו את זה בתיק,
אמרתי את זה רק לאימא שלי באוזן

222
00:13:22,230 --> 00:13:23,790
ואמרתי לה "נתמודד".

223
00:13:24,550 --> 00:13:29,700
אחרי שלושה ימים מגיע אלינו הביתה
יהודי בשם יוסי חכמי,

224
00:13:29,710 --> 00:13:32,430
לדעתי הוא היה אז הבעלים של "הפניקס",

225
00:13:32,730 --> 00:13:36,000
והוא אמר: שלא תדעו עוד צער,
אבל החשבון הזה כוסה.

226
00:13:36,910 --> 00:13:43,010
חברת ביטוח, הוא הלך ושינה
את מה שצריך ולקח את זה עליהם,

227
00:13:43,060 --> 00:13:47,190
ואמר: אני לא מוכן לשמוע שמקרה כזה
לא כוסה על ידינו ופשוט...

228
00:13:48,290 --> 00:13:52,370
שוב, דברים טובים שקורים
בתוך כל החושך הזה.

229
00:13:52,710 --> 00:13:55,640
כשאי-ודאות מכה את האדם,
שלוש אפשרויות:

230
00:13:55,680 --> 00:13:57,740
האחת - flight
פשוט לברוח.

231
00:13:57,780 --> 00:14:01,400
אפשרות שנייה - freeze
פשוט לקפוא,

232
00:14:01,430 --> 00:14:02,620
להישאר בבית, לא לזוז.

233
00:14:02,650 --> 00:14:05,950
אמר לי איתן: זה הכי הכי גרוע.
אל תישארו בבית,

234
00:14:05,970 --> 00:14:09,720
אל תתמסכנו, אל תחשבו: אין לי
מה לעשות, זהו, הלך, נגמר החיים.

235
00:14:09,740 --> 00:14:11,558
כי האפשרות השלישית היא להתקדם -

236
00:14:11,567 --> 00:14:13,991
to fight
להילחם, לעשות צעד אחד.

237
00:14:14,110 --> 00:14:16,420
צא מהבית, תשתף,
תבין שזה לא יהיה קל,

238
00:14:16,420 --> 00:14:18,350
אבל אם לא תעשה כלום,
שום דבר לא יקרה, כלום.

239
00:14:18,380 --> 00:14:20,480
אבל אם תעשה, השמיים הם הגבול.

240
00:14:20,710 --> 00:14:26,910
מפה בעצם החיים שלי מתחילים,
ומתחילים כמעט מחדש כמו "ריסטרט".

241
00:14:27,010 --> 00:14:32,810
אני רוצה ללכת, אני עושה את הצבא
וחוזר להיות איתן שהוא איתן,

242
00:14:32,830 --> 00:14:37,900
החברותי, האנרגטי, היוזמתי,
זה שרואה את הדברים, את האור.

243
00:14:38,670 --> 00:14:44,760
אני אומנם מטפל מאוד באימא שלי ודואג לה,
אבל חוזר להיות בסוף אותו בן אדם

244
00:14:44,780 --> 00:14:46,150
וחושב מה הלאה.

245
00:14:46,390 --> 00:14:49,900
אני רוצה ללכת אחרי הצבא ללמוד,
ואני אומר: אני אתקשר לאבא,

246
00:14:49,920 --> 00:14:51,070
אני אשאל אותו מה ללמוד.

247
00:14:51,460 --> 00:14:52,290
אין אבא.

248
00:14:52,930 --> 00:14:55,560
אני מתקשר לאח שלי,
אין לו כל כך סבלנות אליי.

249
00:14:55,810 --> 00:15:00,670
אז אני הולך ללמוד את מה שאבא עבד
ואני הולך ללמוד חשבונאות וכלכלה.

250
00:15:00,690 --> 00:15:04,470
אני מגלה כבר בשנה הראשונה
שזה הדבר שגם אני הכי שונא,

251
00:15:04,560 --> 00:15:06,390
אני גם הכי גרוע בו

252
00:15:06,580 --> 00:15:11,450
וגם אני לא... באמת, אין לי שום כיף
להיות בכיתה שאני שליש תחתון בה.

253
00:15:11,450 --> 00:15:13,580
אבל כמו ילד טוב,
אני מה שנקרא מסיים מהצלחת

254
00:15:13,580 --> 00:15:15,970
ואני גומר את התואר הזה,
ואפילו נהיה רואה חשבון.

255
00:15:16,140 --> 00:15:20,560
אבל מחליט לא לעסוק בזה יום אחד בחיי
בגלל שזה באמת פחות מתאים לי.

256
00:15:20,590 --> 00:15:28,880
וזה אגב, עוד שאריות שממשיכות בחיים
כשבעצם לוקחים לנו כל מיני דמויות בחיים.

257
00:15:28,920 --> 00:15:30,380
אבא, לצורך העניין.

258
00:15:30,490 --> 00:15:33,920
ומשם אני כבר מתחיל ללמוד דברים
שקצת יותר מעניינים אותי

259
00:15:34,070 --> 00:15:37,170
והיוזמתיות שלי, הכיף שלי עם אנשים,

260
00:15:37,210 --> 00:15:43,920
היצירתיות שבי לוקחת אותי
לתפקידים בשיווק ובפיתוח עסקי ובאנרגיות

261
00:15:43,920 --> 00:15:46,700
ומציעים לי המון המון דברים.

262
00:15:46,730 --> 00:15:49,040
לא לפני, רגע, שאם אני חוזר אחורה ונזכר,

263
00:15:49,080 --> 00:15:55,500
כבר באוניברסיטה הייתי כל כך אנרגטי ופעיל
ודברים הפריעו לי ורציתי ליזום,

264
00:15:55,520 --> 00:15:58,060
ואמרו לי: תגיד, אתה לא מדבר
כמו ילד בן 22,

265
00:15:58,080 --> 00:16:00,150
אתה מדבר כמו בן אדם בן 32.

266
00:16:00,170 --> 00:16:04,510
ונהייתי יו"ר אגודת הסטודנטים
של אוניברסיטת תל אביב, והובלנו מאבקים.

267
00:16:05,030 --> 00:16:10,260
וזה יכול להיות גם תוצר של...
המינוס אולי זה התבגרות מהירה מדי,

268
00:16:10,270 --> 00:16:12,120
אבל הפלוס זה התבגרות מהירה.

269
00:16:12,140 --> 00:16:16,280
כלומר, בסופו של דבר
בכל רע יש גם טוב בדבר הזה.

270
00:16:16,430 --> 00:16:21,100
אז משם גם למדתי,
הייתי מנכ"ל בגיל יחסית צעיר

271
00:16:21,130 --> 00:16:23,370
של רשת שקוראים לה "דיונון".

272
00:16:23,900 --> 00:16:29,360
בגיל 28 ניהלתי אנשים שהם כולם
מבוגרים ממני, מנוסים ממני,

273
00:16:29,370 --> 00:16:33,350
אבל משהו באחריות,
ב"אתם יכולים להישען עליי",

274
00:16:33,360 --> 00:16:34,560
ב"אני יודע לאן הולכים"

275
00:16:34,580 --> 00:16:37,710
וגם בלדעת לקבל טעויות
ולתקן אותן תוך כדי תנועה.

276
00:16:37,740 --> 00:16:43,540
כי חלק מהריפוי של אימי היה
לראות טעויות ולתקן אותן תוך כדי תנועה.

277
00:16:43,620 --> 00:16:48,790
ואולי גם איזושהי מסקנה מאי-הוודאות
של אז זה שהרצון הזה לפתור,

278
00:16:48,800 --> 00:16:51,500
יש לנו איזה יצר פנימי שיגלו לנו את הסוף.

279
00:16:51,510 --> 00:16:53,730
אנחנו נכנסים לסרט,
אנחנו רוצים לדעת את הסוף,

280
00:16:53,760 --> 00:16:55,030
הולכים לסדרה,

281
00:16:55,650 --> 00:16:59,240
כל הזמן יש יצר,
רואים קסם - שיגלו לנו...

282
00:16:59,430 --> 00:17:01,120
רק תגלו לנו איך עשו את הקסם.

283
00:17:01,130 --> 00:17:03,260
זה מין משהו כנראה מאוד אנושי.

284
00:17:03,380 --> 00:17:04,960
אי-ודאות זה בדיוק ההופכי של זה,

285
00:17:04,970 --> 00:17:06,530
זה אתה לא הולך לדעת כלום.

286
00:17:06,560 --> 00:17:11,340
בוא נספר לך שלא בטוח
שתדע את הסוף גם בסוף.

287
00:17:11,550 --> 00:17:13,730
וזה משהו שהוא מאוד קשה להתמודדות,

288
00:17:13,730 --> 00:17:18,180
אבל הדבר הזה שאני חוויתי
בכל החוויה הזאת

289
00:17:18,410 --> 00:17:20,550
בעצם נותן טיפ אחד משמעותי.

290
00:17:20,720 --> 00:17:24,740
כל יום או כל צעד שאתה עושה
מקרב אותך לדעת יותר.

291
00:17:24,770 --> 00:17:27,930
זאת אומרת, בניגוד
ל"תגלו לי מייד את הכול",

292
00:17:27,940 --> 00:17:28,940
בוא נתקדם.

293
00:17:29,310 --> 00:17:32,680
אם תעמוד במקום
אז כנראה שום דבר לא יקרה.

294
00:17:32,690 --> 00:17:36,358
יש איזה מודל כזה:
fight, flight or freeze

295
00:17:36,367 --> 00:17:37,317
כשקורה משהו.

296
00:17:37,440 --> 00:17:40,440
אז הקיפאון הוא הכי פחות מומלץ
בדבר הזה.

297
00:17:40,450 --> 00:17:41,840
אפשר לברוח,

298
00:17:41,870 --> 00:17:45,040
אני אני בחרתי ב"הילחם",
אני בחרתי להתקדם.

299
00:17:45,060 --> 00:17:48,320
הייתה לי תופעה שאחרי שמונה שנים
העסק כל כך הצליח,

300
00:17:48,340 --> 00:17:51,030
נפתחו כל כך הרבה חנויות
והמחזור היה גדול,

301
00:17:53,232 --> 00:17:55,230
אז חטפתי את חטא היוהרה.

302
00:17:55,570 --> 00:17:58,420
אם אני יכול להסתכל על זה,
פגשתי מישהו והוא אמר לי:

303
00:17:58,570 --> 00:18:01,700
בוא תציע לאוניברסיטה
שנקנה מהם את העסק.

304
00:18:02,110 --> 00:18:04,640
והדבר הזה אמרתי: אוקיי, זה רעיון.

305
00:18:04,660 --> 00:18:07,660
בנינו תוכנית שלמה שאוניברסיטה
לא צריכה להחזיק עסקים,

306
00:18:07,680 --> 00:18:10,500
היא צריכה ללמד
וליהנות אולי מתמלוגים.

307
00:18:10,510 --> 00:18:14,330
עשיתי מסע בן כמה חודשים
אצל כל מקבלי ההחלטות

308
00:18:14,350 --> 00:18:20,100
ושכנעתי אותם שהם צריכים למכור את העסק
ויש לי גם קבוצה שקונה אותו,

309
00:18:20,120 --> 00:18:23,560
ובעצם ניצחתי בקרב, הפסדתי במלחמה.

310
00:18:23,580 --> 00:18:26,368
הודיעו לי בסופו של התהליך
שהם באמת החליטו

311
00:18:26,377 --> 00:18:29,177
שאין סיבה ושכנעתי אותם
והם מוכרים את העסק,

312
00:18:29,280 --> 00:18:32,510
הם רק מוכרים את זה
לאופיס דיפו ואני בחוץ.

313
00:18:32,840 --> 00:18:37,960
זאת אומרת, סך הכול חטפתי
עוד שיעור בחיים שלי, מה שנקרא,

314
00:18:37,980 --> 00:18:40,460
תדע איך אתה יוצא,
לא רק איך אתה נכנס.

315
00:18:41,140 --> 00:18:43,060
ומשם הלכתי בעצם לחפש את עצמי.

316
00:18:43,280 --> 00:18:44,320
ושוב, אי-ודאות.

317
00:18:44,340 --> 00:18:48,020
אתה יוצא לשום דבר ומתחיל לחשוב
מה עושים עם הדבר הזה.

318
00:18:48,050 --> 00:18:52,730
אז אני לא בטוח שהלכתי אחורה לגיל 18,
לאי-הוודאות הטראומטית שהייתה לי אז,

319
00:18:52,740 --> 00:18:54,540
אבל אלה אותם כלים.

320
00:18:54,570 --> 00:18:57,160
שים צעד, תתקדם, דבר עם אנשים,

321
00:18:57,170 --> 00:18:59,800
תתחיל לראות, לפגוש, ההזדמנויות יבואו.

322
00:18:59,810 --> 00:19:02,210
כי אם נעמוד במקום כלום לא יקרה.

323
00:19:02,580 --> 00:19:04,990
אז אל תשמרו את הכול בבטן.

324
00:19:05,010 --> 00:19:06,610
תדברו, תספרו.

325
00:19:06,620 --> 00:19:09,560
איתן עצמו אין לו עבודה
אז הוא מתחיל לזרוק את זה, לדבר.

326
00:19:09,570 --> 00:19:12,710
עד שחבר אומר לו:
תקשיב, יש קיבוץ רמת הכובש,

327
00:19:12,720 --> 00:19:14,660
יש שמה איזה קיבוצניק אחד

328
00:19:14,700 --> 00:19:17,570
שעלה על רעיון שאחרי זה קראו לזה "זאפ".

329
00:19:17,710 --> 00:19:23,230
חבר שאמר לי: תקשיב יש בקיבוץ רמת הכובש
איזה משהו שפיתחו, איזה קיבוצניק,

330
00:19:23,240 --> 00:19:24,450
הוא קורא לזה "זאפ",

331
00:19:24,460 --> 00:19:27,250
הוא משווה מחירים באינטרנט.

332
00:19:27,270 --> 00:19:29,880
אז גם תחילת ימי האינטרנט יחסית.

333
00:19:29,920 --> 00:19:31,810
נסעתי לקיבוץ רמת הכובש,
זה אחרי כפר סבא,

334
00:19:31,840 --> 00:19:36,010
דווקא מקום יפה
ויש חומוס טוב ליד.

335
00:19:37,350 --> 00:19:38,980
הגעתי לבית הילדים הישן,

336
00:19:38,980 --> 00:19:43,280
יושב שם איזה קיבוצניק,
כמעט לא מדבר, נכה רגשית כזה

337
00:19:43,290 --> 00:19:48,600
שגדל בקיבוץ עם עוד כמה גיקים כאלה
והם מפתחים משהו.

338
00:19:48,620 --> 00:19:49,650
אמרתי לו: מה זה?
הוא אמר לי: תראה,

339
00:19:49,660 --> 00:19:51,540
אפשר לראות על כל מחשב כמה הוא עולה,

340
00:19:51,550 --> 00:19:55,050
על כל טלפון סלולרי כמה זה עולה בכל חנות.

341
00:19:55,060 --> 00:19:57,720
זה המחירון של ישראל,
אבל אני לא יודע מה לעשות עם זה.

342
00:19:57,750 --> 00:20:01,370
אין לי פה חנויות ואין לי
מודל עסקי ואין לקוחות

343
00:20:01,390 --> 00:20:03,060
ולא כתוב כלום...

344
00:20:03,160 --> 00:20:04,490
אמרתי לו: זה גאוני.

345
00:20:04,850 --> 00:20:09,940
וכל הדבר הזה, מפה אמרתי:
יאללה, זה סטארט-אפ, בוא ניקח את זה.

346
00:20:09,970 --> 00:20:16,020
ובנינו מזה נבחרת
של מוצר ואנשים

347
00:20:16,030 --> 00:20:18,620
ולקוחות ושיווק ומודל עסקי.

348
00:20:18,640 --> 00:20:19,860
לימים זאת "זאפ".

349
00:20:19,870 --> 00:20:23,820
מ"זאפ השוואת מחירים" צמחה
קבוצת האינטרנט הגדולה בישראל,

350
00:20:23,830 --> 00:20:24,770
"זאפ גרופ" היום.

351
00:20:24,790 --> 00:20:27,730
והדבר הזה לימד אותי עוד שיעור על יזמות,

352
00:20:27,730 --> 00:20:32,400
או אם יש משהו,
צריך להיות איזשהו גילוי, איזה יהלום,

353
00:20:32,410 --> 00:20:35,050
אבל ממנו אפשר כבר לבנות ארמון שלם.

354
00:20:35,070 --> 00:20:37,640
זאת הייתה תקופה גם של
שבע-שמונה שנים

355
00:20:37,650 --> 00:20:40,290
שיצרנו מזה עסק יפה.

356
00:20:40,300 --> 00:20:44,250
אני חושב שאנשים אולי הם התכונה
שהכי מייחדת אותי,

357
00:20:44,250 --> 00:20:47,150
או את המקומות שבהם יצאתי מצרות,

358
00:20:47,640 --> 00:20:51,880
הצלחתי, צמחתי - הכול זה אנשים.

359
00:20:51,890 --> 00:20:54,840
אולי זה מתחיל מאימא שלי
שראיתי שמשפחה קטנה,

360
00:20:54,850 --> 00:20:57,080
ומה שעזר לה מאוד זה חברים ואנשים,

361
00:20:57,090 --> 00:20:59,440
מה שעזר לי מאוד בתקופה ההיא.

362
00:20:59,470 --> 00:21:05,420
ובעצם אם אני מזהה תכונה מרכזית
אצל בן אדם היא חשדנות.

363
00:21:05,430 --> 00:21:08,760
חשדנות היא משהו
מאוד מאוד טבעי שקורה לכולנו,

364
00:21:08,780 --> 00:21:13,040
ואחד הטיפים שקיבלתי, גם זה מאימא שלי,
היא אמרה: תפגוש מאה אנשים,

365
00:21:13,830 --> 00:21:15,140
תסמוך על כולם.

366
00:21:15,900 --> 00:21:21,130
באחריות, שלושה ידפקו אותך חזק חזק,
אתה תתאכזב מהם מאוד.

367
00:21:22,080 --> 00:21:24,910
חמישים לא לפה ולא לפה.

368
00:21:24,930 --> 00:21:34,400
אבל אולי עשרה-עשרים יביאו לך
המון המון תועלת ורווח, כיף, תמיכה הדדית.

369
00:21:34,430 --> 00:21:37,000
אבל תראה, אם לא היית סומך
על כל המאה בהתחלה,

370
00:21:37,010 --> 00:21:38,840
אז היה אפס תועלת.

371
00:21:38,880 --> 00:21:41,480
נכון, לא היית נפגע
אבל גם לא היית צומח.

372
00:21:41,490 --> 00:21:46,550
אז אני חושב שאחד הדברים
שעוזרים מאוד זה להיפתח, לגלות,

373
00:21:46,570 --> 00:21:48,690
לספר את החולשות, להקשיב.

374
00:21:48,710 --> 00:21:54,970
אני כשהייתי מובטל, פשוט סיפרתי לאנשים
"תראו, חבר'ה, אני רוצה לעשות משהו",

375
00:21:54,980 --> 00:21:58,570
קיבלתי טלפון:
"יש זאפ בקיבוץ רמת הכובש".

376
00:21:58,580 --> 00:22:02,300
אני כשהייתי בלי כסף קיבלתי טלפון:

377
00:22:02,300 --> 00:22:05,970
"בוא, שב לידי, קח חדר,
אני צריך פשוט עוד ראש

378
00:22:05,980 --> 00:22:08,990
"ועל זה אני מוכן לתגמל".

379
00:22:09,000 --> 00:22:13,510
כשלא הייתה לי זוגיות, דיברתי על זה,
הדברים מתחילים לפעול.

380
00:22:13,530 --> 00:22:16,060
ככל שאנחנו קצת יותר פתוחים,

381
00:22:16,710 --> 00:22:20,660
הדבר היחיד שקורה זה שאנחנו
נבהלים נורא שהאגו שלנו ייפגע,

382
00:22:20,680 --> 00:22:23,010
אבל פתאום גם המתנות מתחילות להגיע.

383
00:22:23,020 --> 00:22:26,950
אז למדנו שחוסר ודאות זה חלק
בלתי נפרד מהחיים

384
00:22:26,960 --> 00:22:29,840
ופעמים רבות זה גם נותן לנו
קצת צבע ויופי לחיים,

385
00:22:29,870 --> 00:22:32,250
משהו מעניין, "לך תדע מה יהיה" -
מצד אחד.

386
00:22:32,250 --> 00:22:35,350
אבל מצד שני זה לפעמים משהו
טרגי, קשה, לא פשוט.

387
00:22:35,370 --> 00:22:38,430
מה עושים אז?
תזכרו שלושה תוים:

388
00:22:38,450 --> 00:22:40,330
א': תאתגרו.

389
00:22:40,340 --> 00:22:42,940
תאתגרו את המחשבות הקטסטרופליות:

390
00:22:42,940 --> 00:22:45,750
רגע, נכון, קרה משהו.
יש גם משהו טוב?

391
00:22:45,770 --> 00:22:48,820
הרי איתן ראה: כן, אימא נפצעה,
אבל אימא בחיים.

392
00:22:48,840 --> 00:22:51,350
בוא נתמקד באימא ועם זה נמשיך הלאה.

393
00:22:51,360 --> 00:22:53,470
ת' שני: תשתפו.

394
00:22:53,480 --> 00:22:56,030
אל תשאירו את הדברים בבטן.

395
00:22:56,040 --> 00:22:57,900
זה לפעמים נשמע
הרבה יותר גרוע כשזה בפנים.

396
00:22:57,920 --> 00:23:00,090
תוציאו החוצה, יש אנשים סביבכם.

397
00:23:00,100 --> 00:23:02,430
נכון, כמו שאימא של איתן אמרה, זה נכון:

398
00:23:02,450 --> 00:23:04,180
מאה אנשים תסמכו עליהם,

399
00:23:04,200 --> 00:23:07,890
שלושה יפגעו בכם, יאכזבו אתכם -
אל תתייאשו.

400
00:23:07,910 --> 00:23:11,580
חמישים יהיו פרווה, אבל יהיו כמה
שיכולים לתת לכם את הטיפ של החיים שלכם,

401
00:23:11,600 --> 00:23:14,380
שיחברו אתכם לאדם
שיביא אתכם ליעד שלכם.

402
00:23:14,400 --> 00:23:15,700
תשתפו.

403
00:23:15,710 --> 00:23:19,200
והדבר האחרון זה פשוט מאוד:
תתקדמו.

404
00:23:19,210 --> 00:23:22,120
אל תעמדו, אל תקפאו, אל תישארו בבית.

405
00:23:22,130 --> 00:23:23,880
תתקדמו צעד אחד קדימה.

406
00:23:23,890 --> 00:23:26,070
לך תדבר, תפנה, תתפלל

407
00:23:26,080 --> 00:23:27,850
ובסופו של דבר תראה מה זה,

408
00:23:27,870 --> 00:23:32,440
מבחור לכאורה סטנדרטי,
יו"ר סטודנטים של אוניברסיטת תל אביב,

409
00:23:32,450 --> 00:23:34,690
יו"ר "דיונון", מנכ"ל "דיונון",

410
00:23:34,700 --> 00:23:36,930
אחרי זה "זאפ", אחרי זה "מדלן".

411
00:23:36,950 --> 00:23:38,550
תראו לאן אדם יכול להגיע,

412
00:23:38,570 --> 00:23:40,880
כי באמת אם תרצו
השמיים הם הגבול.

413
00:23:41,070 --> 00:23:43,460
חלק מההצלחה של איתן נבע משני דברים:

414
00:23:43,490 --> 00:23:46,700
האחד, הוא אמר, ברגע
שאבא נהרג הכול נפל עליי,

415
00:23:46,710 --> 00:23:48,470
סמכו עליי, ציפו ממני.

416
00:23:48,590 --> 00:23:52,080
ואמרתי לעצמי: מה, מצפים ממני?
זאת אומרת, אפשר להישען עליי?

417
00:23:52,100 --> 00:23:53,500
זה נתן לו דרייב קדימה.

418
00:23:53,550 --> 00:23:55,770
אבל דבר אחד פנימי שהרגשתי מאיתן,

419
00:23:55,920 --> 00:23:59,200
הוא אמר: תראה, הצלחתי היום
ואני אדם שמנכ"ל, מנכ"ל, מנכ"ל של...

420
00:23:59,350 --> 00:24:03,190
מאוד הייתי רוצה שאבא שלי
יראה אותי, שיהיה גאה בי.

421
00:24:03,600 --> 00:24:06,100
זה מזכיר לי סיפור
שאיתו הייתי רוצה לסיים.

422
00:24:06,120 --> 00:24:09,400
היה בחור שהיה משחק כדורגל
בנבחרת הקולג' שלו.

423
00:24:09,420 --> 00:24:13,980
הוא לא בדיוק אלוף העולם,
אבל אבא שלו היה מגיע לכל משחק שלו.

424
00:24:14,010 --> 00:24:17,550
אימונים, משחקים - אבא שלו מגיע,
אותה שורה, אותו מקום.

425
00:24:17,570 --> 00:24:19,360
תחרויות האליפות התחילו.

426
00:24:19,400 --> 00:24:21,160
ברבע גמר הקבוצה שלו ניצחה,

427
00:24:21,210 --> 00:24:22,810
בחצי גמר - ניצחו.

428
00:24:22,830 --> 00:24:24,570
אבא שלו תמיד נמצא.

429
00:24:24,630 --> 00:24:27,670
לקראת הגמר הבחור לא הגיע לאימונים,
לא ידעו מה קרה,

430
00:24:27,680 --> 00:24:30,030
אבל בגמר הוא הגיע עם עיניים קצת אדומות.

431
00:24:30,040 --> 00:24:32,350
הוא אומר למאמן:
המאמן, אני רוצה לשחק.

432
00:24:32,400 --> 00:24:35,100
אומר לו המאמן: אני מצטער,
גמר זה לא משחק.

433
00:24:35,140 --> 00:24:37,270
אומר הבחור למאמן: תן לי עשר דקות.

434
00:24:37,280 --> 00:24:39,720
אם אני אוכיח את עצמי, תשאיר אותי.
אם לא - תחליף אותי.

435
00:24:39,830 --> 00:24:42,280
אומר לו המאמן: עשר דקות קיבלת.

436
00:24:42,320 --> 00:24:43,850
הוא מתחיל לשחק,
תקשיבו טוב,

437
00:24:43,880 --> 00:24:46,420
מתחיל המשחק, דקה שנייה למשחק,
הכדור מגיע לרגליים שלו,

438
00:24:46,430 --> 00:24:48,720
עובר אחד, שניים,
לעבר הרחבה, שלושים מטר,

439
00:24:48,730 --> 00:24:51,720
בעיטה, גוווול!
כל הקהל "וואו!"

440
00:24:51,750 --> 00:24:52,350
מדהים!

441
00:24:52,360 --> 00:24:54,680
דקה עשירית מהקרן, מספרת אחורנית,

442
00:24:54,710 --> 00:24:57,460
פוף, במשקוף, נכנס, גוווול!

443
00:24:57,470 --> 00:25:00,290
לא מבינים מה קרה,
התעברה בו נשמה של מסי.

444
00:25:00,310 --> 00:25:04,140
המשחק הסתיים בתוצאה
של ארבע-אפס, שלושה גולים שלו.

445
00:25:04,170 --> 00:25:06,770
לקחו אותו על הכתפיים
"שאו שערים ראשיכם..."

446
00:25:06,780 --> 00:25:07,900
"שאו שערים", אוקיי?

447
00:25:08,080 --> 00:25:10,020
ואז המאמן ניגש אליו,
אומר לו: תגיד לי,

448
00:25:10,030 --> 00:25:13,010
איזה משחק הבאת!
איפה היית כל השנה?

449
00:25:13,440 --> 00:25:18,100
אומר לו הבחור למאמן: אבא שלי ראה
אותי משחק אז רציתי לשמח אותו.

450
00:25:18,560 --> 00:25:20,510
אמר לו המאמן: סליחה שאני אומר לך,

451
00:25:20,540 --> 00:25:24,060
אני יודע איפה אבא שלך יושב כל משחק,
דווקא היום הוא לא היה.

452
00:25:24,080 --> 00:25:25,230
דווקא היום הוא לא היה.

453
00:25:25,630 --> 00:25:28,280
אומר לו הבחור למאמן:
אתה בכלל לא בעניינים.

454
00:25:28,870 --> 00:25:30,350
אבא שלי היה אדם עיוור.

455
00:25:30,680 --> 00:25:32,710
לפני שבוע הוא נפטר.

456
00:25:32,890 --> 00:25:36,747
היום זה המשחק הראשון
שהוא רואה אותי, לכן שיחקתי ככה.

457
00:25:37,010 --> 00:25:38,730
תזכרו את הפסוק הבא:

458
00:25:38,740 --> 00:25:43,050
"המכסה שמיים בעבים,
המכין לארץ מטר".

459
00:25:43,090 --> 00:25:45,800
יש עננים, חושך, אתה לא רואה כלום,

460
00:25:45,830 --> 00:25:47,680
תזכור שבורא עולם עושה את זה

461
00:25:47,719 --> 00:25:49,950
על מנת להכין לארץ מטר

462
00:25:49,950 --> 00:25:51,360
שיהיה גשם, שפע,

463
00:25:51,370 --> 00:25:53,190
וככה נצליח בכל דבר בחיים.

464
00:25:53,210 --> 00:25:55,860
כל אחד מאיתנו עבר תקופה של ערפל, חושך,

465
00:25:55,880 --> 00:25:57,910
בסוף כל חושך מגיע אור.

466
00:25:58,290 --> 00:26:00,340
סיימנו עוד פרק של "זה אפשרי".

467
00:26:00,370 --> 00:26:02,730
נתראה בעזרת השם בפרק הבא.