1
00:00:00,218 --> 00:00:01,990
מה שחשוב לנו בתוכנית הזאת,

2
00:00:01,990 --> 00:00:07,730
ואני אומרת לכן, אנחנו מכוונות לתועלת
לא בשביל להיות זה,

3
00:00:07,730 --> 00:00:16,230
אלא לתת משהו לילדות, נשים,
שאין להן את האפשרות לדבר חופשי

4
00:00:16,380 --> 00:00:22,410
או שהן בשלב שאין לו את היכולת
להביע רגשות או לגעת בכאב,

5
00:00:22,900 --> 00:00:24,070
ולנו יש כאן.

6
00:00:24,370 --> 00:00:31,270
ואמיתית, נטו, בלי... אין צורך כאילו לשחק
אף אחת מאיתנו משהו שאנחנו לא.

7
00:00:31,270 --> 00:00:33,340
את עצמנו באמת. -אוקיי.

8
00:00:33,370 --> 00:00:37,840
אנחנו מתחילים לצלם.
שלוש, שתיים, אחת. מתחילים לצלם.

9
00:01:00,490 --> 00:01:06,730
יתמות, אובדן של אבא, אובדן של אימא.
לחיות, לגדול, להתבגר

10
00:01:07,210 --> 00:01:12,040
בלי האנשים שהכי אוהבים אותנו,
ואנחנו הכי אוהבים אותם.

11
00:01:12,550 --> 00:01:18,070
מדברים פתוח היום עם שתי ילדות,
אחת איבדה אבא, אחת איבדה אימא.

12
00:01:18,760 --> 00:01:22,870
מדברים את הלב שלנו,
את הגעגועים, את זכרונות העבר,

13
00:01:22,870 --> 00:01:27,080
אולי את זכרונות העתיד.
יש דבר כזה.

14
00:01:28,100 --> 00:01:32,120
אנחנו עם נעמה כהן חי.
שלום, נעמה. -שלום.

15
00:01:32,120 --> 00:01:34,198
ועם אלישבע רוזנברג. -היי.

16
00:01:34,490 --> 00:01:39,230
לפני שבכלל נתחיל,
אני מודה לשתיכן שבאתן לדבר

17
00:01:39,640 --> 00:01:45,760
על הנושא הכי רגיש והכי כאוב
והכי יום-יום, לילה-לילה.

18
00:01:47,380 --> 00:01:53,330
נעמה. -כן?
-מתי זה היה הלילה הזה, הערב הזה?

19
00:01:53,660 --> 00:01:58,670
בת כמה היית
כשבאופן מפתיע לחלוטין אבא נפטר?

20
00:01:59,990 --> 00:02:02,690
הייתי בת 18. זה היה לפני שמונה שנים.

21
00:02:03,350 --> 00:02:05,690
וזה היה באמת, כמו שאת אומרת,

22
00:02:05,690 --> 00:02:07,850
מאוד פתאומי. הוא נפטר מדום לב.

23
00:02:08,450 --> 00:02:11,630
אז ככה לא היו לנו הכנות,
לא הייתה פרידה,

24
00:02:11,630 --> 00:02:18,110
לא היה שום ככה טיזר בעלילה
שיכולה להכין אותי לשוק הזה.

25
00:02:18,490 --> 00:02:22,420
ממש משפחה בשלבים של בנייה.
אחותי הייתה בת שנה.

26
00:02:22,420 --> 00:02:26,020
שום דבר לא הכין אותנו להלם הזה.

27
00:02:26,350 --> 00:02:29,950
וזה פשוט קרה ככה
ביום חמישי אחרי הצהריים.

28
00:02:30,100 --> 00:02:35,590
כשאני מניחה שלכל ילדה יש קשר
מאוד מיוחד עם אבא שלה, ככה זה.

29
00:02:36,210 --> 00:02:44,340
אבל אני חושבת שלך היה קשר
מאוד מאוד קרוב עם האיש החכם והמשכיל

30
00:02:44,580 --> 00:02:49,120
והעמוק והרגיש הזה, כרמי.
שיהיו הדברים אפילו לעילוי נשמתו,

31
00:02:49,120 --> 00:02:54,640
שילדה שלו מדברת
את האובדן הפתאומי של היעלמותו.

32
00:02:57,800 --> 00:03:00,830
אנחנו נדבר על הרגעים הראשונים
ועל ההתמודדות שלאחר כך.

33
00:03:00,830 --> 00:03:06,355
תנוחי רגע.
אלישבע, את איבדת אימא. -כן.

34
00:03:07,120 --> 00:03:09,250
כשהיית בת כמה? -14.

35
00:03:09,580 --> 00:03:10,660
ספרי מה קרה.

36
00:03:13,270 --> 00:03:17,860
פשוט הייתה לה דלקת ריאות סמויה
במשך כמה ימים.

37
00:03:18,750 --> 00:03:24,450
ביום האחרון זה הידרדר
והיא חטפה אירוע מוחי ופשוט זהו.

38
00:03:25,280 --> 00:03:29,540
איפה היית כשהיא נפטרה?
-היא חטפה אירוע מוחי בבית.

39
00:03:29,540 --> 00:03:34,120
אני עדיין הייתי בבית הספר.
חזרתי, ראיתי את האמבולנס למטה.

40
00:03:34,810 --> 00:03:37,750
כשלא הבנת למה אמבולנסים,
כאילו לאימא יש דלקת ריאות.

41
00:03:37,780 --> 00:03:41,350
הייתי כזאת תמימה, הייתי בטוחה
שזו השכנה שלי הולכת ללדת.

42
00:03:42,190 --> 00:03:44,710
אה, סוג של חיים, מוות. כן.

43
00:03:44,890 --> 00:03:47,920
טלפתיה, אחותי התקשרה להגיד לי
לא לעלות לבית.

44
00:03:48,040 --> 00:03:49,300
לא יודעת איך היא עשתה את זה.

45
00:03:51,370 --> 00:03:56,080
ובלילה כאילו זה קרה בשעות המאוחרות.
היא נפטרה בבית חולים.

46
00:03:58,130 --> 00:04:03,020
בלילה כאילו אפילו לא אמרו לי את זה.
הפסיכולוג, שכן שלי, עלה.

47
00:04:03,020 --> 00:04:04,430
ראיתי אותו והבנתי.

48
00:04:05,550 --> 00:04:10,530
את זוכרת את הרגע הזה שבו,
אם יש בכלל אפשרות להבין,

49
00:04:11,880 --> 00:04:15,570
מפה החיים מקבלים תפנית
ואני אהיה ילדה יתומה?

50
00:04:17,640 --> 00:04:21,090
אני חושבת שילדה בגיל הזה
לא כזה עדיין אמורה להבין.

51
00:04:22,410 --> 00:04:27,420
מה שכן אני זוכרת שרק התעצבנתי
שהסתכלו עליי כשבכיתי בחלון.

52
00:04:27,630 --> 00:04:29,430
זה מה שאני זוכרת.
-שבכית איפה?

53
00:04:29,630 --> 00:04:34,600
הייתי בחלון וכמה אנשים שכבר ידעו,
אז פשוט הסתכלו עליי.

54
00:04:34,720 --> 00:04:38,080
זה קצת עצבן אותי.
-כאילו הם יודעים משהו שהיא לא? -כן.

55
00:04:41,920 --> 00:04:48,950
למרות שדי הבנתי את זה כבר בשלב מסוים,
כאילו כמה אפשר לעבוד על ילדה?

56
00:04:48,975 --> 00:04:53,993
אבל אי אפשר לקבל את זה.
-לעולם. אולי. -לא.

57
00:04:54,950 --> 00:04:57,440
תמשיכי את המשפט.
אי אפשר לקבל את זה שמה?

58
00:04:57,790 --> 00:05:02,170
שאין לך אימא.
את צריכה להתחיל לטפל בעצמך,

59
00:05:02,170 --> 00:05:04,840
להכין אוכל, לדאוג לעצמך.

60
00:05:05,900 --> 00:05:09,590
ילדה שעוד לא עלתה לתיכון,
תחילת כיתה ח'.

61
00:05:11,010 --> 00:05:12,289
עצוב. -כן.

62
00:05:13,560 --> 00:05:14,640
אתן זוכרות...

63
00:05:16,800 --> 00:05:21,630
אנחנו מדברות על הרגע הזה שבו זה קרה,
אבל אתן יכולות עכשיו במרחק של שנים,

64
00:05:21,630 --> 00:05:25,380
אצלך זה שמונה שנים,
אצלך זה פחות. -שש, עוד מעט שבע. -שש.

65
00:05:25,620 --> 00:05:29,280
אתן זוכרות להגיד את ה...
לחלק את ה...

66
00:05:29,730 --> 00:05:32,430
זה עוד לא 20, 30 שנה
של זיכרון רחוק.

67
00:05:33,030 --> 00:05:38,340
אתן יודעות לחלק את התקופה
של ההתמודדות הזאת לחלקים?

68
00:05:38,340 --> 00:05:43,050
זאת אומרת, פה היה הלם,
ופה היה מצב של להבין מה קרה,

69
00:05:43,230 --> 00:05:44,850
אחר כך מתחילים להתמודד.

70
00:05:44,850 --> 00:05:50,950
יש שלבים ידועים של אבל ועיבודו.
אין חוק לגבי כמה זמן יימשך כל חלק,

71
00:05:51,220 --> 00:05:56,710
אבל אתן יודעות להבחין בתוככן
על קפיצות גדילה אישיותיות

72
00:05:56,710 --> 00:06:03,040
בתוך המסע הזה, נעמה? -כן.
אני חושבת שהשנה הראשונה

73
00:06:03,190 --> 00:06:10,070
לא סתם היא כל כך מדוברת בחז"ל והכול,
זו באמת שנה שהיא אולי הייתה הכי קטטונית

74
00:06:10,070 --> 00:06:16,520
מבחינת ההתמודדות. זאת אומרת,
גם ההלם וגם ההישרדות היומיומית.

75
00:06:17,110 --> 00:06:20,680
היא הייתה כמעט בלתי נסבלת.
זאת אומרת, לא רק שאתה מאבד

76
00:06:20,680 --> 00:06:25,900
ואתה צריך להתמודד
עם מה שקורה לך בפנים,

77
00:06:26,380 --> 00:06:29,020
גם כל המבנה המשפחתי שלך
פשוט מתפרק.

78
00:06:29,020 --> 00:06:34,030
זאת אומרת, אני ממש הרגשתי תחושה
הומלסית כזאת.

79
00:06:34,030 --> 00:06:38,110
זאת אומרת, מין איזה מקום כזה
של איפה כל המבוגרים האחראים

80
00:06:38,110 --> 00:06:40,660
כשצריך אותם?
למה אין פה אף אחד?

81
00:06:40,660 --> 00:06:44,350
זאת אומרת, אני חושבת שאולי
בחברה החרדית זה טיפה פחות מורגש

82
00:06:44,350 --> 00:06:49,360
כי יש מערכי תמיכה כאלה טובים ומדהימים
ותמיד תהיה את מי שתבוא לעשות כביסה

83
00:06:49,360 --> 00:06:52,750
ולהכין לך אוכל ולהקפיץ משהו
ולשמור על הילדים.

84
00:06:53,230 --> 00:06:58,500
אנחנו ממש במובן מסוים היינו לבד
בתוך ההתמודדות היומיומית הסיזיפית

85
00:06:58,500 --> 00:07:04,040
של לקום בבוקר, לתפקד, להכין.
-כאילו הדברים של היום-יום

86
00:07:04,280 --> 00:07:08,127
הפכו להיות כבדים עלינו.
-זה אפילו לא כבדים עלינו,

87
00:07:08,152 --> 00:07:11,120
זאת אומרת מה עושים?
מי ייקח אותו...

88
00:07:11,300 --> 00:07:13,850
זאת אומרת, כל הלו"ז שלך,
אתה כאילו לא מצליח להבין...

89
00:07:13,850 --> 00:07:17,450
אבא חסר. יש ואקום.
-פשוט יש איזה ואקום כזה שאתה פשוט מתחיל

90
00:07:17,450 --> 00:07:20,720
להתהלך סביבו ואתה אומר: רגע,
מי ימלא את כל הבורות האלה?

91
00:07:20,720 --> 00:07:24,130
כאילו כל מיני דברים שאתה זוכר
שקורים בפעם הראשונה.

92
00:07:24,130 --> 00:07:28,820
נגיד, צריך לעדכן את הדרכון.
איפה הדרכון? אצל אבא.

93
00:07:28,820 --> 00:07:31,760
לא יודעת. אבא, איפה הדרכון?
-במגירה.

94
00:07:32,510 --> 00:07:36,260
זה מיליונים של דברים טכניים שקורים
שאתה מנסה להבין איך אתה עוקף

95
00:07:36,260 --> 00:07:41,690
את המכשול הזה. זאת אומרת,
איך אתה מצליח להיות כמו כולם בעצם.

96
00:07:42,830 --> 00:07:44,690
אז אני חושבת שהשנה הראשונה
הייתה כזאת.

97
00:07:44,690 --> 00:07:49,960
ואז אולי מגיע שלב אחר,
שאתה קצת יותר נדרש לתפקד.

98
00:07:49,960 --> 00:07:53,260
זאת אומרת, השנה הראשונה עוברת
ואנשים כזה: טוב, אוקיי.

99
00:07:53,860 --> 00:07:57,010
עד עכשיו עוד הייתה לך לגיטימציה.
בואי, בואי נתקדם.

100
00:07:57,370 --> 00:08:01,930
קצת מזכיר לי, הפך החיים ואת יודעת,
אנחנו מכינים את הכול

101
00:08:02,200 --> 00:08:06,340
שעד עכשיו היית אחרי לידה,
ומעכשיו תתחילי, תרזי קצת,

102
00:08:06,340 --> 00:08:08,440
תעבדי קצת, תחזרי לעצמך.
-כן, בדיוק.

103
00:08:08,440 --> 00:08:12,460
תחזרי אלינו, בואי...
-תיקחי את חופשת המוות הזאת,

104
00:08:12,460 --> 00:08:15,550
להבדיל אלף אלפי הבדלות,
ומכאן כבר יאללה, תתחזקי את עצמך.

105
00:08:15,550 --> 00:08:18,670
אפילו אפשר להשוות את זה גם
לשנה הראשונה של זוג.

106
00:08:18,670 --> 00:08:21,580
זאת אומרת, כאילו בשנה הראשונה
לא מצפים ממך להרבה.

107
00:08:21,580 --> 00:08:26,510
אתה יכול לעופף, אתה יכול להיות ככה וככה.
מפה אתה כזה אוקיי, יש צעדים

108
00:08:26,510 --> 00:08:31,520
שצריך לעשות, אתה כבר לא סולחים לך
על אותם דברים קטנים שקורים כזוג צעיר.

109
00:08:32,010 --> 00:08:34,500
יש הרבה הקבלות
בין חיים לבין מוות.

110
00:08:34,500 --> 00:08:38,670
ואני מאוד שמתי לב לזה שאחרי זה,
את יודעת, התחלתי גם לתקתק תואר,

111
00:08:38,670 --> 00:08:40,830
עניינים, את מתחילה להיכנס למרוץ.

112
00:08:41,640 --> 00:08:45,150
אבל משהו בך, את עוד לא שם באמת.
זאת אומרת, את...

113
00:08:45,150 --> 00:08:48,780
אבל את כבר הרבה פחות בלגיטימציה
לבטא את זה. זה ההבדל. -אה.

114
00:08:49,080 --> 00:08:50,640
מול האחרים. -מול האחרים.

115
00:08:50,850 --> 00:08:54,060
ואז מתחיל להיווצר
עולם פנימי שלנו. -ממש.

116
00:08:54,060 --> 00:08:58,730
שבו אבא ממשיך לגור,
אבל לא בטוח שנעים לי.

117
00:08:58,730 --> 00:09:00,560
אני מנסה לראות שהבנתי
את מה שאת אמרת,

118
00:09:00,560 --> 00:09:07,850
לא בטוח שכבר נעים לי לדבר על זה החוצה
כמו שאז דיברתי או שאני יכולה לדבר.

119
00:09:08,080 --> 00:09:13,540
ואני מתחילה להיכנס לאיזשהו עולם קסום
משל עצמי. תכף תכף נחזור לזה.

120
00:09:13,850 --> 00:09:18,110
אבל אלישבע, את זוכרת,
כמו שנעמה מתארת, איפה הדרכון?

121
00:09:18,110 --> 00:09:22,820
אבא יודע באיזו מגירה הוא החביא את זה.
את זוכרת דברים באמת אלמנטריים

122
00:09:22,820 --> 00:09:27,020
שאימא עושה, כביסה, אוכל?
-אם נזכור את זה?

123
00:09:27,830 --> 00:09:31,820
אני כן זוכרת אותה עושה דברים,
אבל כדי שזה ממש יפריע לי

124
00:09:31,820 --> 00:09:34,890
בשנה הראשונה,
עדיין לא הבנתי את זה.

125
00:09:34,920 --> 00:09:37,230
רק עצבן אותי
שלא הסכימו לי לעשות דברים.

126
00:09:39,290 --> 00:09:42,410
שלא קשורים לבית, שלא הסכימו
לך לעשות דברים של נערה?

127
00:09:42,410 --> 00:09:49,537
של גדלה ומתפתחת כאילו
מבחינת גיל הבגרות, את מתכוונת?

128
00:09:50,120 --> 00:09:54,937
לא. מספיק גם לצאת עם חברות,
עדיין לא הבנתי שאני בשנת אבל.

129
00:09:55,000 --> 00:09:58,670
דברים כאלה. -כאילו אל תשמעי
מוזיקה. -לא, מוזיקה אישרו לי

130
00:09:58,670 --> 00:10:01,310
כי אני באמת לא מסוגלת
להתמודד בלי. -גם לי.

131
00:10:01,490 --> 00:10:06,440
כן? אני שמעתי על עוד מקרים
שרבנים אישרו לשמוע מוזיקה

132
00:10:06,440 --> 00:10:11,060
לנערים ולנערות באבל.
-המורה שלי שאלה רב וממש...

133
00:10:11,360 --> 00:10:13,910
תראו מה מוזיקה עושה לנו, אה? -ממש.

134
00:10:14,890 --> 00:10:20,980
אבל אם אני זוכרת דברים? כאילו כן,
יש דברים שפשוט מעצבן, כל מיני...

135
00:10:21,190 --> 00:10:26,309
צריך חתימות נגד לאישורים לבית ספר וזה,
ואבא שלי כזה... "מה?"

136
00:10:27,640 --> 00:10:29,410
זה כזה... -איפה לחתום?

137
00:10:30,790 --> 00:10:32,950
אז זה קצת, כן, זה קשה.

138
00:10:33,760 --> 00:10:36,850
אתן מוצאות את עצמכן, אם אני הולכת

139
00:10:36,850 --> 00:10:44,080
מעולם טכני של לחתום או ארוחת צהריים,
שאלה דברים באמת שמובנים לכל ילד

140
00:10:44,080 --> 00:10:46,750
שאימא או אבא יעשו את זה
ופתאום אנחנו נדרשים

141
00:10:47,050 --> 00:10:48,430
למלאכת מחשבה אחרת.

142
00:10:49,630 --> 00:10:56,880
אתן זוכרות בפנימיות שלכן את התחלת,
אני הולכת לשאול שאלה מסובכת,

143
00:10:56,880 --> 00:11:00,540
גם אני לא יודעת מאיפה היא באה לי עכשיו,
אבל אם אמת אז אמת

144
00:11:00,540 --> 00:11:06,420
ואם כנות אז כנות.
אנחנו כאילו צריכים לייצר יחסים חדשים

145
00:11:07,140 --> 00:11:13,120
עם האדם שהכי אהבנו בהיותו אין.
פיזית הם אינם, עצב גדול

146
00:11:13,120 --> 00:11:16,510
שאף אחד לא יכול להכיל את זה,
שאני אמורה לעשות עם זה...

147
00:11:16,810 --> 00:11:19,660
ועכשיו ממשיכים החיים, אנחנו הולכים
כאילו שלב אחד קדימה,

148
00:11:19,930 --> 00:11:23,170
ואני צריכה לייצר קשר,
גם אם אני רוצה וגם אם אני לא רוצה.

149
00:11:23,170 --> 00:11:30,370
זה יקרה עם האדם שאיננו
באופן פרטי משלי. מה, נעמה?

150
00:11:32,830 --> 00:11:36,040
זה מעניין, כי זה באמת קורה
באופן שאתה לא מודע אליו.

151
00:11:36,040 --> 00:11:39,190
נכון? -זו לא מחשבה שאתה אומר
"טוב, עכשיו אני צריכה",

152
00:11:39,190 --> 00:11:43,270
זה פשוט באמת קורה בלית ברירה,
כי הוא פשוט לא באותו ממד.

153
00:11:43,270 --> 00:11:47,350
נכון. לא יודעת מאיפה זה...
-זה באמת משהו מאוד מאוד עמוק

154
00:11:47,350 --> 00:11:50,080
שמתחיל לקרות, כי אני חושבת
שיש גם הרבה ילדים,

155
00:11:50,080 --> 00:11:54,550
אני יודעת מהאחים שלי למשל,
שיש תופעה גם של ניתוק.

156
00:11:54,930 --> 00:11:56,730
"אני לא רוצה לשמוע
על אבא יותר.

157
00:11:56,730 --> 00:12:00,060
"אני לא רוצה לדבר איתו,
אני לא רוצה. הוא מת וזהו".

158
00:12:00,460 --> 00:12:03,040
יש כאלה מקרים שאני גם כועס עליו.
-אני גם כועס עליו,

159
00:12:03,040 --> 00:12:04,120
איך הוא העז לעזוב אותי?

160
00:12:04,120 --> 00:12:09,929
זאת אומרת, ואצלנו גם אין את מי להאשים.
הוא כאילו פשוט נפל, זהו.

161
00:12:10,937 --> 00:12:16,330
זה לא שזה היה, את יודעת.
אבל אני חושבת שאני התחלתי...

162
00:12:17,280 --> 00:12:22,110
הקשר היותר פנימי שלי איתו התחיל
ברגע שהפסקתי לחשוב עליו רק כהעדר.

163
00:12:23,910 --> 00:12:26,610
אני חושבת שבמשך שנים
אני התמקדתי רק בכמה

164
00:12:26,610 --> 00:12:32,510
שהוא לא נמצא ובגעגוע, והייתי
מתחברת אליו רק מהמקום של החסר.

165
00:12:32,510 --> 00:12:34,340
של האין, של הוואקום.

166
00:12:35,650 --> 00:12:39,550
ולא זכרתי כמה הוא באמת נוכחות.

167
00:12:40,120 --> 00:12:44,020
ואני חושבת שהחיבור
היותר קרוב בינינו חזר להיות

168
00:12:44,020 --> 00:12:47,620
כשהתחלתי להתייחס אליו
כנוכח ולא כחסר.

169
00:12:48,010 --> 00:12:53,350
זה לא שהוא הפסיק להיות חסר,
אבל כשהתחלתי באמת באמת

170
00:12:53,350 --> 00:12:55,180
לפי האמונה שאנחנו מאמינים
שהוא פה.

171
00:12:55,180 --> 00:12:58,060
אבל מה זה אומר לך?
מה זה אומר מבחינתך ביום-יום?

172
00:12:59,150 --> 00:13:02,780
לזכור שהוא באמת נוכח.
זאת אומרת, הוא לא הפסיק להתקיים.

173
00:13:02,780 --> 00:13:06,830
הקשר בינינו עדיין הוא הווה מתמשך.
זאת אומרת, זה כמו שאנשים אומרים לי:

174
00:13:07,210 --> 00:13:09,880
"איך אבא אהב אותך".
אני כזה: "לא, הוא אוהב אותי".

175
00:13:09,880 --> 00:13:15,310
זאת אומרת, אנחנו עדיין בקשר,
אנחנו עדיין מטפחים פה משהו.

176
00:13:16,150 --> 00:13:20,440
אז אני חושבת ששם היה
המפנה שלי, שברגע שהתחלתי

177
00:13:20,520 --> 00:13:23,700
פחות להתמקד בכמה הוא לא נמצא
וכמה אני מסכנה

178
00:13:23,700 --> 00:13:29,500
וכמה הוא לא יהיה בכל התחנות,
אלא אני נשמה פה והוא נשמה שם

179
00:13:29,500 --> 00:13:31,720
ואנחנו יכולים למצוא
אחד את השני. -וואו.

180
00:13:31,720 --> 00:13:34,537
זאת אומרת, עזבת את האומללות. -כן.

181
00:13:35,860 --> 00:13:39,075
ועברת לחיות...
-יש לה הבלחות, לאומללות. -כן, כן.

182
00:13:39,100 --> 00:13:41,950
יש לה. -זה כיף, אנחנו אוהבות
לרחם על עצמנו, אבל...

183
00:13:42,280 --> 00:13:47,050
כי זאת באמת נקודה, אני חושבת,
של לראות את הקשרים הכי סודיים שלנו

184
00:13:47,270 --> 00:13:49,670
בעולמות הפנימיים שלנו
שהם רק שלנו. -זה רק שלנו.

185
00:13:49,760 --> 00:13:52,340
עם האדם שהוא כבר נפטר.

186
00:13:52,640 --> 00:13:57,830
אלישבע, את מנהלת קשר עם אימא
פנימי כזה? "היי, אימאל'ה"?

187
00:13:57,830 --> 00:14:01,420
סוג של יומיומי.
אני הולכת, היא הולכת איתי.

188
00:14:01,420 --> 00:14:04,000
מה זאת אומרת? אני מדברת איתה.

189
00:14:04,510 --> 00:14:09,310
אני מבחינתי היא פה, רק כמו שאומרים
לילדים קטנים שהחיה שלהם

190
00:14:09,310 --> 00:14:13,470
לקחו אותה לדודים אחרים שיטפלו בה,
מבחינתי היא טסה לחו"ל.

191
00:14:13,470 --> 00:14:15,630
אני שולחת לה מכתבים, מה זאת אומרת?

192
00:14:15,630 --> 00:14:18,840
את כותבת לה לפעמים?
-אני כותבת לה, אני כותבת לה שירים.

193
00:14:20,710 --> 00:14:21,700
אני מדברת איתה.

194
00:14:21,700 --> 00:14:25,450
מבחינתי היא איתי כל הזמן.
אני לא חושבת שהיה זמן

195
00:14:25,450 --> 00:14:29,720
שחשבתי שהיא לא פה.
תמיד סוג של דמיינתי,

196
00:14:29,720 --> 00:14:32,060
מה זאת אומרת?
היא כאן.

197
00:14:33,130 --> 00:14:37,035
היו ימים שהאשמתי
כשהייתי לבד נגיד בדירה.

198
00:14:37,400 --> 00:14:41,920
את גם התינוקת של הבית,
את הבת הקטנה הצעירה של המשפחה.

199
00:14:41,920 --> 00:14:48,620
כן. אז היו ימים שהאשמתי אותה.
-למה הלכת?

200
00:14:49,310 --> 00:14:55,810
למה אני צריכה להתמודד עם כל זה בכלל?
כאילו, ילדה קטנה צריכה להכין שבתות.

201
00:14:56,580 --> 00:14:59,970
כאילו, מה? בא לי לצאת עם חברות עכשיו.
כאילו, מאיפה הבאתם לי את זה?

202
00:14:59,970 --> 00:15:04,270
צריכה לנקות את הבית.
לדאוג לכל מיני דברים.

203
00:15:04,360 --> 00:15:08,950
כאילו קצת התבגרות בטרם עת?
הזדקנות אפילו שכולן עושות,

204
00:15:09,640 --> 00:15:12,190
אני לא יודעת מה,
מסיבה כזו או מסיבת חנוכה אחרת,

205
00:15:12,190 --> 00:15:15,310
ואני פתאום עם העול הזה של אישה?

206
00:15:15,400 --> 00:15:17,350
חברות שלי קוראות לי עקרת בית.

207
00:15:22,661 --> 00:15:26,490
תני ימים או לילות של הכי קשה.

208
00:15:29,300 --> 00:15:33,370
יש לילות שפשוט החדר חשוך
כזה ויש שקט,

209
00:15:34,710 --> 00:15:38,490
ופתאום בלי לתכנן כזה
פתאום גל כזה מגיע ובום.

210
00:15:39,420 --> 00:15:40,380
ואין מה לעשות.

211
00:15:40,860 --> 00:15:45,360
יש ימים כאלה, שכמו שאמרתי לך,
מכונת כביסה, אני יושבת מולה

212
00:15:45,360 --> 00:15:47,820
ופשוט בוכה. -גם אם היא ריקה,
מדליקה ובוכה.

213
00:15:48,090 --> 00:15:52,110
מה, רואה את המכונה מסתובבת
עם בגדים, יושבת ליד המכונה ובוכה?

214
00:15:52,140 --> 00:15:53,400
כן. -כי?

215
00:15:54,930 --> 00:16:00,390
פשוט בא לי. כזה בא לי פתאום להתפרק.
אני מקשיבה לצרות של אחרים

216
00:16:00,390 --> 00:16:01,980
ואני עוזרת להם,

217
00:16:03,210 --> 00:16:08,250
ואני לא אוהבת לשתף אותם,
כי לא יודעת, אני מספרת

218
00:16:08,250 --> 00:16:11,950
אבל לא באמת מבפנים.
אני אוהבת לפרוק לעצמי.

219
00:16:12,520 --> 00:16:15,550
שזאת גם דרך.
ואם היא עושה טוב, היא עושה טוב.

220
00:16:16,010 --> 00:16:20,480
תגידו, כשאתן באות לאיזשהו מקום,
כאילו לא משנה, דמיינו משהו

221
00:16:20,480 --> 00:16:26,850
של חברות בגיל שלכן
או חתונה או בר מצווה.

222
00:16:27,630 --> 00:16:33,900
זה איזשהו כרטיס ביקור: "היי, שלום,
נעמה הגיעה, אין לה אבא, אני יתומה"?

223
00:16:34,080 --> 00:16:37,530
מה את צוחקת? מה את צוחקת?
כי מה? כי מה?

224
00:16:37,880 --> 00:16:39,560
"היי, זו את הילדה בלי האימא?"

225
00:16:40,480 --> 00:16:41,620
"איפה חייקי?"

226
00:16:44,450 --> 00:16:47,300
למה אתן יושבות בחדר לבד?"

227
00:16:49,530 --> 00:16:51,210
"יא, איך את דומה לאימא שלך".

228
00:16:51,960 --> 00:16:56,350
זה מעצבן. די, כמה אפשר?
-זה לא דבר אהוב.

229
00:16:56,530 --> 00:16:58,390
לא. -המה? מה?

230
00:16:58,390 --> 00:17:03,930
יש לך גם פריווילגיה מיוחדת.
מה, כאילו... אין מה לעשות, את יתומה.

231
00:17:05,220 --> 00:17:09,150
את מגיעה לעבודה וכשאת מספרת
שאת יתומה, כולם פותחים עיניים.

232
00:17:10,160 --> 00:17:11,720
"יא, מה עשית לי עכשיו".

233
00:17:12,468 --> 00:17:15,680
מה, אנחנו לא אנשים?
כאילו לא הבנתי.

234
00:17:16,440 --> 00:17:20,160
זה מציק, זה מעצבן.
אז את מפסיקה להגיד שאת יתומה.

235
00:17:21,110 --> 00:17:24,910
ואז זה עוד יותר מעצבן.
-כי אז את מחביאה את זה גם.

236
00:17:25,180 --> 00:17:30,250
כי אם תוציאי את זה,
יבואו גלים של חמלות ורחמים

237
00:17:30,250 --> 00:17:32,380
שאת אומרת, אלישבע, "אין לי כוח לזה".

238
00:17:33,129 --> 00:17:35,860
לא. -לא. את מכירה
את מה שהיא מתארת, נעמה?

239
00:17:36,310 --> 00:17:43,000
כן. בהתחלה זה ממש היה ככה.
-הסטיקר הזה "היי, הגיעה יתומה"?

240
00:17:43,240 --> 00:17:46,360
ממש כאילו אות קין כזה,
שלום, זה פה.

241
00:17:47,320 --> 00:17:51,940
הייתה איזו שכנה בבניין שהייתה אומרת לי:
"תיזהרי שלא תהיי מהאנשים האלה

242
00:17:51,940 --> 00:17:54,790
"שגורמים לאחר לעבור מדרכה ברחוב
כשרואים אותו".

243
00:17:55,448 --> 00:17:59,059
זה היה "ברוכה הבאה כאילו
לעולם היתמות".

244
00:17:59,620 --> 00:18:03,460
תיזהרי שלא תהיי מהקודרות האלה
שכאילו שלא יראו עלייך.

245
00:18:03,460 --> 00:18:07,150
זה כאילו היה המוטו שאני קיבלתי הנחיה.

246
00:18:08,800 --> 00:18:12,280
אבל אני חושבת שאצלי נגיד
היינו יושבים בשבתות,

247
00:18:12,280 --> 00:18:16,690
נגיד זה יותר העולם שלנו,
שבתות מרוכזות של בר מצוות וכאלה,

248
00:18:16,690 --> 00:18:19,930
ותמיד מעבירים נגיד יין
ואין לנו את הגבר

249
00:18:19,930 --> 00:18:24,580
שיביא מעזרת הגברים בשבילנו.
זו נגיד סיטואציה שנתקלנו בה המון פעמים.

250
00:18:25,960 --> 00:18:33,010
שאת מרגישה כאילו עלובת החיים כזאת,
כאילו יש לכולם את ראש המשפחה הזה

251
00:18:33,610 --> 00:18:36,190
שעושה את זה ואז תמיד יש איזה מישהו
נורא רגיש בעזרת גברים

252
00:18:36,190 --> 00:18:38,500
שפתאום קולט אותנו,
את אלה שעוד לא שתו יין

253
00:18:38,500 --> 00:18:39,730
ואנחנו יושבות שם ככה.

254
00:18:40,000 --> 00:18:42,850
שמישהו ידאג לי.
-שמישהו ידאג לנו לתירוש הזה כבר.

255
00:18:42,850 --> 00:18:48,010
זה קרה. זה קרה הרבה.
וגם אני חושבת שעברנו לאיזה דפוסי חשיבה

256
00:18:48,010 --> 00:18:52,290
של אנחנו פשוט כבר לא מחזיקים את זה,
אז אנחנו נביא לעצמנו את התירוש לפני.

257
00:18:52,290 --> 00:18:54,150
כל מיני דברים כאלה.
-קום וסע. -בדיוק.

258
00:18:54,150 --> 00:18:56,670
כן. אז שם זה יותר קצת נפתר.

259
00:18:57,960 --> 00:19:02,820
אנחנו מדברות על אובדן מאוד גדול
ועל איך אנחנו ככה מתחילות לצאת ממנו.

260
00:19:03,023 --> 00:19:07,660
זה לא נגמר לעולם, אמרנו,
אבל, אלישבע, בעצם בגלל

261
00:19:07,660 --> 00:19:13,030
שהיית כל כך צעירה כשאימא נפטרה,
כמו מין מאמצים אותך

262
00:19:13,030 --> 00:19:18,600
או מין משפחה אומנת כזאת
בעיר שבה גרתם?

263
00:19:20,340 --> 00:19:23,760
הייתה לי משפחה, שכנים שלי,
חברים ממש קרובים.

264
00:19:24,510 --> 00:19:29,190
הייתה אישה שהיא לקחה אותי אליה
בתור ילדה.

265
00:19:29,580 --> 00:19:35,580
הייתה מחכה לי כשהייתי חוזרת מהתיכון
ארוחת צהריים. אישה מדהימה.

266
00:19:37,820 --> 00:19:42,640
שוב אחרי תקופה של שנה וחצי,
גם אותה אלוקים החליט לקחת לי.

267
00:19:43,630 --> 00:19:48,820
מה זאת אומרת? -היא הייתה חולה במחלה
במשך שלושה חודשים.

268
00:19:49,610 --> 00:19:53,760
ופשוט ראיתי אותה הולכת
הכי נמוך שאפשר.

269
00:19:54,270 --> 00:19:55,140
זה היה מפחיד.

270
00:19:55,600 --> 00:19:59,500
זאת אומרת, זו שבעצם אימצה אותך
באופן בלתי פורמלי,

271
00:19:59,500 --> 00:20:03,820
זאת אומרת חיכתה לך כשחזרת מבית הספר
והייתה כמו תחליף אימא,

272
00:20:04,320 --> 00:20:07,920
גם היא חלתה ונפטרה. -כן.

273
00:20:08,130 --> 00:20:10,050
פה ראיתי את השלבים.
-פה ראיתי את השלבים.

274
00:20:10,050 --> 00:20:13,320
אבל זה זורק אותך כאילו, א',
לאובדן כפול.

275
00:20:13,920 --> 00:20:17,550
וב', למה נסגר איתכם, עולם?
כאילו מה?

276
00:20:17,550 --> 00:20:21,750
בואי נגיד שבלוויה שלה, מאשר לדאוג
לילדים שלה, כולם באו לשאול

277
00:20:21,750 --> 00:20:22,800
"מה עם אלישבע?"

278
00:20:23,480 --> 00:20:29,860
אני פשוט ישבתי על הרצפה
ו"רגע, מה? אני עוד פעם לבד? לא".

279
00:20:31,400 --> 00:20:37,550
זה קשה. אני חושבת שבכיתי בלוויה שלה
יותר מאשר שבכיתי בלוויה של אימא שלי.

280
00:20:38,660 --> 00:20:43,370
גם עכשיו היה לי את אחותי הקטנה,
שתי חברות שהן יותר קטנות ממני,

281
00:20:43,370 --> 00:20:44,270
הבנות שלה.

282
00:20:45,400 --> 00:20:48,190
כאילו עכשיו את צריכה לבוא להגיד להן
מה זה אומר.

283
00:20:48,550 --> 00:20:51,460
להסביר את מה אני הרגשתי, עכשיו תקשיבו.

284
00:20:51,460 --> 00:20:53,080
ואת בעצמך לא יודעת.

285
00:20:53,930 --> 00:20:57,830
עזבי שלילה קודם הרגשתי
שמשהו עומד לקרות.

286
00:20:57,830 --> 00:21:00,440
ואבא שלי אמר לי: "תגידי תהילים",
לא הצלחתי לישון.

287
00:21:01,050 --> 00:21:04,500
ובבוקר כשהלכתי להסעה,
אני רואה את שני הילדים שלה

288
00:21:04,590 --> 00:21:07,230
עושים לי "בואי" מהחלון,
ולא הבנתי.

289
00:21:08,770 --> 00:21:12,700
זרקתי את התיק ועליתי,
כי אני רואה אותם בוכים בחלון.

290
00:21:12,700 --> 00:21:17,770
זרקתי את התיק, עליתי לבית.
ואחותם... הם משפחה

291
00:21:18,220 --> 00:21:20,710
שהאבא התחתן פעמיים,
ושתי הנשים שלו נפטרו.

292
00:21:21,880 --> 00:21:24,640
אז הבת מהאישה הקודמת עושה לי:
"אל תיכנסי.

293
00:21:24,640 --> 00:21:26,350
"הם לא רוצים לראות עכשיו אף אחד".

294
00:21:27,810 --> 00:21:30,360
ואני עושה לה: "אבל מה קרה?"
היא עושה לי: "תחשבי לבד".

295
00:21:30,900 --> 00:21:35,550
אני כזה: "רגע, אני חלק מהמשפחה.
זה לא פייר. למה? למה?"

296
00:21:36,560 --> 00:21:41,370
ואז אחרי כמה שעות עליתי.
ופשוט לא ידעתי מה להגיד לה.

297
00:21:41,370 --> 00:21:44,520
כאילו, אני יושבת לידה במיטה
ומחבקת אותה ושתינו בוכות.

298
00:21:44,790 --> 00:21:50,940
זהו. -וואו. לפעמים שתיקה ואין מילים
אומרים הרבה יותר.

299
00:21:51,310 --> 00:21:55,360
וואו. תגידו, אני שואלת בלי לפחד
את שתיכן,

300
00:21:55,570 --> 00:22:00,220
מקנאים בילדים אחרים
שיש להם אבא, שיש להם אימא?

301
00:22:00,550 --> 00:22:02,440
זה משהו שמסתכלים עליו?

302
00:22:03,690 --> 00:22:08,020
אם הייתם רואים את האישונים של העיניים
שלהן, מסתכלות כמו פינג פונג כזה,

303
00:22:08,020 --> 00:22:10,210
טי, טי, טי, טי.
כמו וישרים של זה.

304
00:22:11,063 --> 00:22:13,930
מה? שאלה מעצבנת, קשה, אמיתית?

305
00:22:14,410 --> 00:22:17,530
אני יכולה להגיד לך את האמת,
שלא מזמן הייתי בטבריה

306
00:22:17,530 --> 00:22:20,290
וראיתי ילדים משחקים כזה במים
עם האימא,

307
00:22:20,810 --> 00:22:24,260
פשוט הוצאתי את הטלפון
התחלתי לכתוב וכזה אמרתי...

308
00:22:24,260 --> 00:22:29,270
והכתיבה שם הייתה: "אני יודעת
שיש שם דברים שאני לא יכולה לעשות היום,

309
00:22:29,360 --> 00:22:34,310
"למה?" פשוט למה?
זה כואב. פשוט ישבתי במים ובכיתי.

310
00:22:35,050 --> 00:22:38,080
אין מה לעשות. -וואו.
-אבל את מבינה שכאילו זהו.

311
00:22:38,860 --> 00:22:44,530
שככה אני ממשיכה את החיים מפה,
בלי הדבר הכל כך מרכזי הזה והמכיל והעוטף

312
00:22:44,530 --> 00:22:45,430
שקוראים לו אימא.

313
00:22:45,920 --> 00:22:47,990
מקנאים בילדים אחרים?

314
00:22:48,641 --> 00:22:53,520
לא. לא במובן הזה, כי לקנא בילד אחר
זה גם לקנא בכל החבילה שלו,

315
00:22:53,820 --> 00:22:57,180
לקנא בהורה שהוא קיבל,
ואני לא הייתי מחליפה את ההורה שלי

316
00:22:57,180 --> 00:22:59,460
בעד אף אחד אחר.
-גם אם הוא לא נמצא פה.

317
00:22:59,460 --> 00:23:00,600
גם אם הוא לא נמצא פה.

318
00:23:01,170 --> 00:23:05,100
אני מודה על האיכות שקיבלתי,
ולא על הכמות.

319
00:23:05,100 --> 00:23:08,550
יכולתי הרבה יותר.
אבל אני מקנאה ברגעים.

320
00:23:08,550 --> 00:23:13,560
זאת אומרת, יש רגעים שבהם אני רואה
נגיד רגעי קרבה של אבות ובנות

321
00:23:13,560 --> 00:23:18,330
שקורים באופן טבעי, נגיד בחתונות
שיש את הרגע הזה שאבא מברך למשל.

322
00:23:18,410 --> 00:23:21,440
זה רגע שאני תמיד אבכה,
בין אם אני מכירה את הכלה,

323
00:23:21,440 --> 00:23:23,000
בין אם אני לא מכירה את הכלה.

324
00:23:23,420 --> 00:23:26,480
זה רגע של שברון לב.
אין מה לעשות.

325
00:23:26,480 --> 00:23:27,509
אבל...

326
00:23:30,345 --> 00:23:31,311
זה רגע כזה.

327
00:23:32,260 --> 00:23:34,690
אבל אני לא מקנאה בה.
זאת אומרת, אני פשוט,

328
00:23:34,750 --> 00:23:35,890
אני רוצה את זה לי.

329
00:23:37,230 --> 00:23:40,380
זה לא חוסר פרגון,
זה פשוט, את יודעת, כאב.

330
00:23:41,130 --> 00:23:44,610
אבל אני חושבת שאולי כשאתה יותר קטן
אתה מקנא כי אתה במין מקום כזה

331
00:23:44,610 --> 00:23:46,810
של "לא פייר, לא פייר, לא פייר".

332
00:23:47,320 --> 00:23:51,690
אני מנסה להיות פחות שם.
אבל יש רגעים כאלה.

333
00:23:53,460 --> 00:23:57,870
כאילו כל מיני רגעים שזה...
אתה נפגש עם זה כל כך חזק ואתה...

334
00:23:58,500 --> 00:24:02,370
זה לא באמת הולך לשום מקום.
זאת אומרת, אתה... אני שמונה שנים אחרי,

335
00:24:02,370 --> 00:24:08,070
לא מצופה ממני, לא מצופה ממני לבכות
ולא מצופה ממני להיות, את יודעת,

336
00:24:08,340 --> 00:24:09,720
כאילו עברנו, עברנו את זה.

337
00:24:10,640 --> 00:24:14,420
אבל זה פה. זה פה.
-זה נוכח כל הזמן.

338
00:24:15,260 --> 00:24:21,760
תגידו, כשאנחנו חושבים על ההורה שאיננו,

339
00:24:22,330 --> 00:24:26,690
עם הגעגועים, עם המרחב החדש שנפתח
איתו בפנימיות שלנו,

340
00:24:27,200 --> 00:24:32,840
מה זה אומר על הקשר שלנו להורה שחי?
כי כאילו הוא הופך להיות גם אבא וגם אימא.

341
00:24:34,290 --> 00:24:37,260
גם את הופכת להיות משהו אחר.
-כולנו הופכים להיות משהו אחר.

342
00:24:37,260 --> 00:24:43,200
אני מרגישה שהקשר שלי עם אימא שלי
נהיה מצד אחד הרבה יותר חזק.

343
00:24:43,200 --> 00:24:46,230
זאת אומרת, נהיינו שותפות למסע.
חברות כאלה.

344
00:24:46,230 --> 00:24:49,140
נהייתה בינינו אחווה
שהיא יותר מאימא וילדה.

345
00:24:49,610 --> 00:24:52,370
באיזשהו מקום גם ההיררכיה בינינו
קצת היטשטשה,

346
00:24:53,360 --> 00:24:57,170
כי עשינו הרבה דברים ביחד.
-טוב, אבל גם הופכים להיות עקרת בית.

347
00:24:57,260 --> 00:25:00,650
את יכולה להשתלט לה על הפירה גם,
לתת הערות על כמות השמן.

348
00:25:00,675 --> 00:25:04,370
בדיוק. בדיוק. את עוברת דברים,
את כבר לא הילדה בבית,

349
00:25:04,370 --> 00:25:05,450
אפילו שהייתי הבכורה.

350
00:25:06,540 --> 00:25:09,090
ובאמת היא תופסת יותר מקום,
גם החרדות סביבה.

351
00:25:09,090 --> 00:25:10,950
זאת אומרת, "אימא, את בסדר?"

352
00:25:11,040 --> 00:25:16,520
נגיד אימא שלי הולכת להרצאות,
"למה היא לא חוזרת? מה קורה לה?"

353
00:25:16,550 --> 00:25:19,130
אימא לא מרגישה טוב, יש לי רק הורה אחד.

354
00:25:19,130 --> 00:25:24,740
זאת אומרת, המוקד הוא אחד.
אם יקרה לה משהו, אני באמת

355
00:25:24,740 --> 00:25:25,670
אשאר פה לבד.

356
00:25:26,450 --> 00:25:31,430
זה עובר בראש. -את מהנהנת
בהנהון הסכמתי שאין עליו בכלל...

357
00:25:32,192 --> 00:25:33,470
הסכמתי מדי.

358
00:25:33,560 --> 00:25:37,430
מה, אלישבע? כאילו מה, מה הופך
להיות הקשר עם ההורה שנותר?

359
00:25:38,050 --> 00:25:42,940
א', זה מלחיץ.
כל קוץ שנכנס לך את כבר בלחץ.

360
00:25:43,653 --> 00:25:47,383
זה יפה שאנחנו צוחקות פה, כן?
ממבוכה אולי.

361
00:25:47,408 --> 00:25:52,190
וכל פעם כזה שהוא אמר לי
"אני חוזר עוד כמה דקות" והוא לא חזר,

362
00:25:52,190 --> 00:25:56,240
"רגע, אין מצב. לא".
זה ככה היה בהתחלה.

363
00:25:56,810 --> 00:26:01,160
ההתחלה מאוד קשה, כאילו גם,
הוא מצונן, כזה: "אבא, תלך לרופא. מה?"

364
00:26:01,185 --> 00:26:04,315
"אימא לא הלכה לרופא, תלך אתה".
-ותראה מה קרה לה. כן.

365
00:26:04,340 --> 00:26:09,290
כאילו מה, זה מפחיד.
כאילו כל דבר.

366
00:26:09,290 --> 00:26:14,000
גם הוא אבל היה בלחץ.
מספיק היה צינון קל, כאילו "רוצי".

367
00:26:14,270 --> 00:26:17,360
זה משפיע. -הוא מאוד פחד.

368
00:26:17,870 --> 00:26:19,580
נעמה, מה עובר לך בראש עכשיו?

369
00:26:21,060 --> 00:26:25,202
שאני מקווה שאני נראית נורמלי.
כן, את נראית נורמלי. -זה מה שעובר לי בראש.

370
00:26:25,227 --> 00:26:30,015
סתם, לא. כן, מה עובר לי בראש.
כן, החרדות סביב לאבד.

371
00:26:30,230 --> 00:26:32,960
חרדות זה משהו
שאף פעם לא היה והתפתח.

372
00:26:32,960 --> 00:26:35,300
נגיד, הפעם הראשונה שטסנו לבד
בלי אבא שלי,

373
00:26:35,550 --> 00:26:37,680
אני לא יודעת מי יותר היה בחרדה,
אנחנו או אימא שלי.

374
00:26:37,680 --> 00:26:43,590
אימא שלי מלקחת אחריות,
אנחנו מ"שלא יקרה לה כלום".

375
00:26:43,950 --> 00:26:45,300
זה לא פשוט. אתה עובר...

376
00:26:45,300 --> 00:26:49,680
אבל זה באמת, כמו שאלישבע אומרת,
זה בהתחלה, זה מגיע למקום קצת יותר מאוזן

377
00:26:49,680 --> 00:26:52,230
בנפש, אתה קצת יותר מתעשת.

378
00:26:52,640 --> 00:26:53,930
אבל אתה פוגש את זה.

379
00:26:55,759 --> 00:27:00,200
אבל כן. זאת אומרת, יש עליה יותר משקל,
בין אם זה פייר ובין אם זה לא פייר,

380
00:27:00,230 --> 00:27:02,270
יש עליה יותר כובד.

381
00:27:02,690 --> 00:27:06,445
כי אני לא יכולה ללכת לאבא.
כאילו אין כזה "טוב, לכי לאבא. ביי.

382
00:27:06,470 --> 00:27:08,810
"אל תשגעי אותי".
לא, את צריכה להקשיב לי,

383
00:27:08,810 --> 00:27:12,350
את צריכה לעזור לי,
את מתפקדת פה לבד.

384
00:27:12,350 --> 00:27:17,580
אז במובן הזה זה גם לא פשוט.
-וואו, ממש לא פשוט.

385
00:27:17,880 --> 00:27:29,237
תגידו, בהסתכלות על ההורה השני,
אנחנו תמיד זוכרים את הטוב של מי שנעלם.

386
00:27:30,246 --> 00:27:32,761
מה את צוחקת? הרי הוא לא היה אדם מושלם.

387
00:27:32,786 --> 00:27:34,967
ההספדים כולם נשמעים אותו דבר, ההספדים.

388
00:27:34,992 --> 00:27:37,910
כן, בדיוק. כאילו, תזכרי את ההספד מפה.

389
00:27:38,060 --> 00:27:49,140
בדיוק. אבל אנחנו כאילו חסכנו לעצמנו
הרבה לוחמות או הרבה ויכוחים

390
00:27:49,480 --> 00:27:53,500
אם ההורה המת הנפטר היה ממשיך לחיות.

391
00:27:53,980 --> 00:27:58,150
יש לכן לפעמים מחשבות על
"רגע, אם אימא הייתה פה עכשיו,

392
00:27:58,440 --> 00:28:02,190
"היא הייתה אומרת שונה מאבא"?
"אם אבא היה פה הוא היה..."

393
00:28:02,235 --> 00:28:05,595
בקטע הפחות נוצץ, אני מתכוונת.
מבינות אותי?

394
00:28:05,620 --> 00:28:09,770
כאילו אם הוא היה מעצבן אותי עכשיו?
-כן, כן, כן. יש כזה?

395
00:28:09,770 --> 00:28:11,720
כן, הוא היה מעצבן אותי, סביר להניח.

396
00:28:11,720 --> 00:28:14,060
הוא גם היה מעצבן אותך בחייו.
-הוא עצבן אותי גם בחייו,

397
00:28:14,300 --> 00:28:15,890
ואני עצבנתי אותו חבל על הזמן.

398
00:28:17,270 --> 00:28:21,790
מה היה מעצבן אותו?
-אני חושבת שכאילו הייתי קצת קרצייה.

399
00:28:21,790 --> 00:28:25,480
כאילו הייתי ילדה של אבא,
הייתי באה אליו לחנות כאילו בלי הזמנה,

400
00:28:25,480 --> 00:28:27,250
וכאילו פשוט מתיישבת שם.

401
00:28:27,250 --> 00:28:31,360
לאבא של נעמה, אלישבע,
הייתה חנות ספרים. -כן.

402
00:28:31,540 --> 00:28:36,640
ברחוב אבן גבירול, יש לומר, בתל אביב.
חנות שנקראה "צו קריאה".

403
00:28:36,640 --> 00:28:39,400
"צו קריאה", נכון.
-ממש מול איפה שרבין נרצח.

404
00:28:40,090 --> 00:28:43,720
איש וספריו, מה שנקרא. -ממש. ממש.

405
00:28:43,870 --> 00:28:48,550
אז את מזהה לפעמים אזורים
כשהחיים המשיכו בלהגיד

406
00:28:48,550 --> 00:28:52,000
"פה אבא היה עוצר אותי
או מתנגד לאיך שאני נראית,

407
00:28:52,000 --> 00:28:55,210
"איך שאני מתלבשת".
את מזהה שלא הכול תותים

408
00:28:55,210 --> 00:29:00,880
לו הוא היה נמצא פה עכשיו.
-כן, ועם זאת אקח את זה כאילו.

409
00:29:00,880 --> 00:29:05,810
כן, כן, ברור. ברור.
-זה לא מושלם, בוא.

410
00:29:05,810 --> 00:29:09,410
בוא עכשיו ותתחיל להתווכח איתי.
-ממש. אבל כן,

411
00:29:09,410 --> 00:29:13,430
זאת אומרת אני מתארת לעצמי
שאותם חילוקי הדעות סביב זה שאבא שלי

412
00:29:13,430 --> 00:29:18,960
לא חזר בתשובה ואנחנו כן,
היו ממשיכים לכל התחנות האחרות.

413
00:29:18,960 --> 00:29:22,920
זאת אומרת, הכול המשיך.
אז אחי לומד בכולל - ויכוח חדש.

414
00:29:22,920 --> 00:29:23,820
אני זה - ויכוח חדש.

415
00:29:23,820 --> 00:29:27,960
זאת אומרת, דברים היו ממשיכים לקרות
מן הסתם אבולוציונית כזה בחיים.

416
00:29:29,720 --> 00:29:33,350
כן, אני חושבת שהיינו לא מסכימים
על דברים, זה ממש בסדר.

417
00:29:33,530 --> 00:29:40,020
אלישבע, איך את עם אבא, שברוך השם
עד 120 נמצא פה?

418
00:29:40,020 --> 00:29:46,050
היום בזמנים האלה הקשר די נהיה...
התחבר, נהיה סבבה.

419
00:29:46,690 --> 00:29:48,130
אבל בהתחלה...

420
00:29:51,060 --> 00:29:53,460
לא. -מה? כי מה?
-לא הלך כל כך,

421
00:29:54,500 --> 00:29:58,790
כי כזה לא יודעת, היה לי מוזר כזה
כל העניין הזה.

422
00:29:58,790 --> 00:30:01,370
אני רגילה שאימא שלי נמצאת.

423
00:30:02,330 --> 00:30:05,690
והיום בסדר, ברוך השם.
-איך זה קרה? ברוך השם.

424
00:30:06,970 --> 00:30:09,640
זה פשוט קרה. -פשוט קרה.
פשוט משהו גדל.

425
00:30:09,640 --> 00:30:14,560
שבתות ביחד לבד.
-לימדתם אחד את השני לחיות

426
00:30:14,560 --> 00:30:16,210
במציאות החדשה?

427
00:30:17,390 --> 00:30:19,910
כן, כמה שאפשר, אם אפשר בכלל.

428
00:30:21,950 --> 00:30:28,800
תעזרו לי להעז לשאול,
אנחנו מדברות פה הרבה על רגש ועל געגוע

429
00:30:28,800 --> 00:30:30,240
ועל אין ועל יש.

430
00:30:30,870 --> 00:30:36,650
אני טיפה נוגעת בנושא הפיזי,
במגע, בריח.

431
00:30:38,570 --> 00:30:40,070
את זוכרת חיבוק עם אבא?

432
00:30:40,640 --> 00:30:44,580
בטח. -כאילו, הם בדרך כלל גדולים
ועוטפים אותנו.

433
00:30:44,580 --> 00:30:45,810
תכף נגיע לאימא.

434
00:30:46,020 --> 00:30:50,100
אני רואה שגלגלי המוח פה עובדים.
-זה הבדל משמעותי בחיבוק, דרך אגב,

435
00:30:50,100 --> 00:30:51,660
החיבוק של אבא ושל אימא.

436
00:30:51,660 --> 00:30:54,690
שאבא מחבק...
-בטח, זה משהו אחר. -תסברי.

437
00:30:54,690 --> 00:30:58,590
אבא זה חיבוק דוב כזה.
את מרגישה הכי מוגנת.

438
00:31:00,110 --> 00:31:01,370
אני ממש זוכרת.

439
00:31:01,760 --> 00:31:06,120
עד היום, עד היום זה הכאב.
-כמובן, זה חיבוק מאבא.

440
00:31:06,270 --> 00:31:10,410
זה מה שזה אומר,
זה חיבוק, מגע, ריח.

441
00:31:11,430 --> 00:31:16,290
הכפכפים במסדרון, כל האלמנטים הפיזיים
של הנוכחות שלו בחיים שלנו.

442
00:31:16,350 --> 00:31:20,010
כפות הרגליים, המראה שלהן.
כפות הידיים. -הכול.

443
00:31:20,010 --> 00:31:24,750
כשאמרתי עכשיו "כפות רגליים", היה שם...
-אני צוחקת כי אני עשיתי צילום ברגל

444
00:31:24,750 --> 00:31:29,810
לפני כמה זמן ובצילום הוא אמר לי:
"וואי, איזה מבנה רגל מעניין יש לך.

445
00:31:29,810 --> 00:31:33,976
"למי את דומה?" והסתכלתי על כף הרגל
שלי ב... את יודעת בצילום, שזה נראה מוזר,

446
00:31:34,348 --> 00:31:37,149
אני כזה:
וואי, אבא, שלום. איזה גנים.

447
00:31:37,721 --> 00:31:40,550
הוא נמצא כאן בתוכי.
-הוא נמצא כאן בתוכי, כן, לא שמתי לב.

448
00:31:40,550 --> 00:31:44,600
אבל סתם, גם זה יפה
שאת מזהה לפעמים אותך...

449
00:31:45,830 --> 00:31:51,920
כאילו, אותו בך, בתווי פנים או בדברים וזה.
-נכון. -נגיד, אחותי היו לה עיניים כחולות

450
00:31:51,920 --> 00:31:55,040
לגמרי כשהיא הייתה תינוקת,
ופשוט אחרי שאבא שלי נפטר

451
00:31:55,210 --> 00:32:00,610
השתנה הצבע בול לעיניים של אבא שלי.
-וואו. -כאילו נשאר ממש כמו איזו

452
00:32:00,610 --> 00:32:02,830
מזכרת כזאת. -מדהים. מדהים.

453
00:32:02,830 --> 00:32:07,460
אלישבע, את זוכרת חיבוקים ונשיקות
וריח של אימא?

454
00:32:07,940 --> 00:32:10,790
ריח - ברור. לא יודעת, זה עומד פה איפשהו.

455
00:32:10,815 --> 00:32:15,372
ברור. ברור. -זה עומד פה איפשהו.
-פה, מתחת ל...

456
00:32:16,400 --> 00:32:23,460
חיבוקים אני זוכרת, ברור.
צהריים היא קמה משינה,

457
00:32:23,460 --> 00:32:24,630
את קופצת עליה כזה.

458
00:32:26,130 --> 00:32:28,170
כיף, יושבים, מדברים, צוחקים.

459
00:32:31,579 --> 00:32:33,186
זה קשה. -נכון.

460
00:32:37,263 --> 00:32:41,910
כל יום מתגעגים.
זה משהו שחסר.

461
00:32:41,910 --> 00:32:45,250
לא משנה מי יבוא וייתן לך חיבוק,
זה חיבוק אחר.

462
00:32:45,250 --> 00:32:48,310
זה כזה... זה ליפול בין הידיים.

463
00:32:48,400 --> 00:32:51,700
גם הייתי קטנה כזאת.
אני עדיין קטנה. -כן.

464
00:32:56,056 --> 00:33:00,110
אף אחד לא יהיה...
לא יודעת, זה משהו בידיים, זה...

465
00:33:00,110 --> 00:33:02,659
לא יודעת, זה משהו בהרגשה.
זה לא אותו דבר.

466
00:33:02,770 --> 00:33:05,024
בידיים שהן רק של אימא. -כן.

467
00:33:05,330 --> 00:33:10,360
וואו. היית מסתכלת על בגדים שלה
או על התיק שלה

468
00:33:10,360 --> 00:33:14,080
או את יודעת, דברים שתמיד
כשמדברים על אובדן של מישהו קרוב,

469
00:33:14,080 --> 00:33:18,880
מדברים גדול גדול, אבל עכשיו פתאום
אני חושבת על קטן קטן,

470
00:33:18,880 --> 00:33:25,480
על הארנק שלה, על התיק שלה,
על הגרביונים שלה, כאילו תכשיטים.

471
00:33:25,480 --> 00:33:27,580
כאילו משהו שהוא כל כך אישי כזה.

472
00:33:28,930 --> 00:33:33,730
כן, בטח, מה? אני חוזרת לבית
אחת ל... לא יודעת.

473
00:33:34,240 --> 00:33:40,010
אף אחד לא בבית בזכרון עכשיו.
את חוזרת, ואני מתיישבת שם

474
00:33:40,010 --> 00:33:45,750
על המיטה בחדר, פשוט בוחנת
את כל החדר כזה כמה שאפשר

475
00:33:45,750 --> 00:33:49,890
לפני שאני הולכת.
ואז כזה אני יושבת מול המראה

476
00:33:49,890 --> 00:33:52,740
והתמונה מאחורה כזה,
אז אני רואה אותה כאילו מאחוריי

477
00:33:52,740 --> 00:33:54,870
ואז אני מדברת איתה כאילו אנחנו ביחד.

478
00:33:56,680 --> 00:34:00,940
וזה מעניין, כאילו אני מריחה
את הבושם שלה ואני עושה: "בא לי אותו".

479
00:34:01,610 --> 00:34:02,420
בא לי אותו.

480
00:34:05,780 --> 00:34:08,390
זה מיוחד כזה, זו הרגשה מיוחדת.

481
00:34:09,160 --> 00:34:12,820
אני מסכימה איתכן.
אנחנו צריכות לארוז

482
00:34:12,820 --> 00:34:15,430
את השיחה המרתקת הזאת

483
00:34:15,630 --> 00:34:23,240
כי הייתי יכולה לדבר איתכן עוד שעות,
אבל מתחשק לי לשאול אתכן,

484
00:34:24,010 --> 00:34:25,540
אני באמת לא יודעת מה תענו,

485
00:34:27,150 --> 00:34:29,280
לסיכום את השאלה הבאה:

486
00:34:30,810 --> 00:34:32,370
אבא ואימא גאים בכן?

487
00:34:34,060 --> 00:34:36,377
וואו. -אממ...

488
00:34:38,686 --> 00:34:40,930
אני לא יודעת.
-את לא יודעת מה היא הייתה אומרת?

489
00:34:42,790 --> 00:34:47,080
יש דברים שאני יכולה להגיד
שהיא גאה בי על הדרך שעברתי וזה,

490
00:34:47,080 --> 00:34:53,890
אבל השתניתי מאוד אז אני לא...
-את לא בטוחה.

491
00:34:54,010 --> 00:34:57,910
אני מאמינה שעל האישיות שפיתחתי
ועל הבן אדם שאני היום

492
00:34:58,640 --> 00:35:00,950
היא תתגאה בי מאה אחוז.

493
00:35:01,850 --> 00:35:03,530
משפט שהיית רוצה להגיד לה?

494
00:35:05,850 --> 00:35:08,250
אני מתגעגעת אלייך.
אני אוהבת אותך.

495
00:35:11,410 --> 00:35:15,520
אני מרגישה אותך איתי.
-איזה יופי. אני מרגישה אותך איתי.

496
00:35:18,720 --> 00:35:21,570
נעמה, אבא גאה בך?
-אני מקווה.

497
00:35:22,860 --> 00:35:29,710
אני גם לא תמיד יודעת להגיד,
בגלל שאיבדתי אותו בגיל שעוד הרבה

498
00:35:30,130 --> 00:35:32,470
דברים לא השכלתי לשאול ו...

499
00:35:33,650 --> 00:35:36,710
כאילו, קשה לי לדעת.
נגיד, נורא מעניין אותי איך הוא התנהל

500
00:35:36,710 --> 00:35:38,990
עם דברים בגילי.
אם הוא היה עושה דברים אחרת.

501
00:35:38,990 --> 00:35:42,170
יש דברים, המון חסכים שאני לא יודעת.

502
00:35:42,850 --> 00:35:46,390
אני גם חושבת, כמו אלישבע,
שהוא היה גאה בבן אדם שהפכתי להיות

503
00:35:46,390 --> 00:35:50,260
ובאיך שהתמודדתי עם האובדן הזה.

504
00:35:53,133 --> 00:35:58,850
אני חושבת שכן.
אבל את יודעת, אני מקווה. אני מקווה.

505
00:35:58,880 --> 00:36:00,830
יש דברים שאני גם חושבת
שיכולתי לעשות,

506
00:36:00,830 --> 00:36:04,480
אולי שאני לא גאה בהם.
אז קשה לי להאמין שהוא היה גאה בהם.

507
00:36:05,020 --> 00:36:09,040
אבל אני חושבת שגם הורים רואים
יותר חמלה בנו ויותר רואים...

508
00:36:09,190 --> 00:36:11,380
אולי מאמינים בנו יותר
ממה שאנחנו בעצמנו.

509
00:36:11,380 --> 00:36:15,760
אז אני חושבת שאולי גם החלקים
היותר חשוכים שבי שאני לא גאה בהם,

510
00:36:15,760 --> 00:36:19,600
אולי הוא דווקא גאה בהם.
אני לא יודעת, אני לא יודעת להסביר.

511
00:36:19,630 --> 00:36:22,020
עכשיו זה עולה לי,
אבל אולי זה ככה.

512
00:36:22,045 --> 00:36:23,300
יש ביניכן הסכמה.

513
00:36:26,600 --> 00:36:30,700
זאת אומרת, תראו מה זה,
אתן שתיכן מסכימות על זה

514
00:36:30,910 --> 00:36:41,040
שיש בהם גאווה על מי שהפכתן להיות,
בגלל או בזכות האובדן הזה. -כן. -וואו.

515
00:36:41,040 --> 00:36:45,040
טוב, אנחנו יהודים שתמיד מסתכלים
על הצרות ועל הכאבים כ...

516
00:36:45,270 --> 00:36:51,130
מה עוד יש לנו? תקווה. -כהזדמנות ל...
-לג'מפינג של טרמפולינה אישיותית.

517
00:36:51,130 --> 00:36:54,790
וואו. אני ממש מודה לכן על השיחה הזאת

518
00:36:55,570 --> 00:37:01,133
ועל האמת שיצאה לכן מהעיניים כאן.
לא קל, גם לי לא. -תודה לך, זה כל כך חשוב.

519
00:37:01,510 --> 00:37:02,440
תודה לכן.

520
00:37:02,620 --> 00:37:08,380
אני גדלתי בבית שבו אימא שלי
איבדה את אבא שלה כשהיא הייתה בת 12.

521
00:37:08,380 --> 00:37:13,840
הוא נפל מבניין כשהוא היה בנאי.
הוא בנה בניין שנמצא ברחוב הרא"ה,

522
00:37:13,840 --> 00:37:16,960
פינת רחוב הרצל, ליד כיכר ביאליק
ברמת גן.

523
00:37:17,440 --> 00:37:21,430
והיא תמיד הייתה מספרת לי
שהיא חזרה מבית ספר...

524
00:37:23,820 --> 00:37:29,450
היא עוד לא חזרה מבית ספר.
דפקה היועצת בדלת של הכיתה שלה.

525
00:37:29,450 --> 00:37:34,610
לימד מורה שם, מורה מיתולוגי של הרצלייה
של בית ספר מסוים,

526
00:37:34,610 --> 00:37:37,430
קוראים לו יהושע פרלמוטר,

527
00:37:37,430 --> 00:37:39,230
נפטר לא לפני הרבה שנים.

528
00:37:39,620 --> 00:37:43,550
והיא תמיד סיפרה שהיא הראתה
איזה משהו בגיאוגרפיה על הלוח,

529
00:37:43,880 --> 00:37:49,040
והיועצת קראה למורה יהושע,
והיא אמרה לו: "אבא של ורדה",

530
00:37:49,040 --> 00:37:52,880
היום היא ורד, "נהרג.
תגיד לה, תקרא לה".

531
00:37:52,880 --> 00:37:57,500
ואז הוא אמר לה: "לא. היא עכשיו
מציגה על הלוח.

532
00:37:58,820 --> 00:38:04,494
"בואי ניתן לה עוד כמה דקות
להיות ילדה רגילה". -וואו.

533
00:38:06,350 --> 00:38:09,980
וככה גדלתי.
-איזה איש. -איזה איש מדהים, באמת.

534
00:38:10,310 --> 00:38:12,890
וככה גדלתי עם אימא
שלא היה לה אבא.

535
00:38:13,050 --> 00:38:19,080
לא דיברנו, אולי עוד נדבר פעם
על איך מושפעים שאר הקשרים שלנו בחיים,

536
00:38:19,430 --> 00:38:27,560
מהפחדים של הניתוקים,
כמה אנחנו בונות את החברויות שלנו.

537
00:38:28,040 --> 00:38:33,080
עלו לך דמעות כאלה חזקות
כשדיברת על אבא שמברך ילדה לחתונה.

538
00:38:33,700 --> 00:38:37,780
זאת אומרת, איך אנחנו בונים
את היחסים הזוגיים שלנו אחר כך

539
00:38:37,780 --> 00:38:40,540
כשאנחנו גדלנו בלי אחד מהם.

540
00:38:40,540 --> 00:38:42,790
אבל בעזרת השם אולי עוד נדבר.

541
00:38:43,990 --> 00:38:45,340
תודה, יקרות.

542
00:38:46,730 --> 00:38:49,010
"נפשי בשאלתי",
המחלקה בהידברות

543
00:38:49,010 --> 00:38:51,710
שמחכה לטלפונים שלכם.

544
00:38:51,710 --> 00:38:54,310
איפה שקשה, איפה שרוצים להביע

545
00:38:54,310 --> 00:38:55,840
ולא תמיד יודעים איך.

546
00:38:56,020 --> 00:38:58,690
איפה שצובט ואיפה שאפשר,

547
00:38:58,970 --> 00:39:00,410
עם האנשים הנכונים

548
00:39:00,410 --> 00:39:02,540
לדבר את הפנימיות שלנו.

549
00:39:03,470 --> 00:39:04,790
שיעורי בית אולי.

550
00:39:04,820 --> 00:39:06,804
אני חושבת, אני מסתכלת על שתיכן,

551
00:39:06,828 --> 00:39:10,439
ואני אומרת לעילוי נשמתם של אהובינו

552
00:39:11,130 --> 00:39:14,520
לא חייבים לבנות בית כנסת
או לכתוב ספר תורה,

553
00:39:14,520 --> 00:39:21,380
אפשר אם יש, אבל ביום-יום הפשוט
של בייגלה, ביסלי וארוחת צהריים,

554
00:39:21,610 --> 00:39:26,440
אפשר לעילוי נשמתם של אהובינו
לעשות דברים מבורכים

555
00:39:26,620 --> 00:39:30,670
ולהגיד במחשבות שלנו:
"זה לזכותו של אבא".

556
00:39:31,007 --> 00:39:35,290
"את זה למדתי מאימא".
"אני עכשיו מברכת ברכת המזון

557
00:39:35,290 --> 00:39:39,910
"כמו שאימא הייתה שמחה שאני אברך".
"אני עכשיו עושה ארוחת צהריים

558
00:39:39,910 --> 00:39:43,720
"את האוכל שאבא הכי היה אוהב"
בשמחה כזאת.

559
00:39:43,720 --> 00:39:48,620
ואולי הדבר הכי חשוב, לפחות עבורי,
אחרי שאני מדברת איתכן,

560
00:39:49,085 --> 00:39:55,505
זה לבלות יותר זמן עם אבא ועם אימא,
לא משנה בני כמה הם, לא משנה איפה הם.

561
00:39:55,643 --> 00:39:57,500
הם אמיתיים והם איתנו.

562
00:39:57,500 --> 00:40:00,770
אחר כך רוצים לשאול אותם שאלות,
ואין את מי.

563
00:40:01,050 --> 00:40:04,980
אחר כך מתגעגעים לחיבוק, למגע, לריח,
ואין את מי.

564
00:40:05,220 --> 00:40:11,550
לעזוב את כל ה"וואי, איך אנחנו עסוקים"
וללכת איתם אפילו לגן שעשועים.

565
00:40:12,030 --> 00:40:13,410
תודה שהייתם איתנו.

566
00:40:13,410 --> 00:40:17,000
מדברים את הפתוח של עצמנו. להתראות.

567
00:40:18,380 --> 00:40:23,000
כשאנחנו עובדות בבית או עובדות בעבודה,
כל אחת של עצמה,

568
00:40:23,810 --> 00:40:28,550
תוך כדי שאת עושה דברים,
גם אלמנטריים הכי פשוטים,

569
00:40:29,030 --> 00:40:34,400
תסבירי מדי פעם בקול רם לחלל הבית,
בהנחה שיש שם אנשים קטנים,

570
00:40:34,920 --> 00:40:36,510
תסבירי מה את עושה.

571
00:40:37,380 --> 00:40:40,140
"אני קודם מסבנת את הכלים

572
00:40:40,140 --> 00:40:46,320
"ונותנת לסיר עם שומנים למטה
לקבל שאריות סבון".

573
00:40:47,340 --> 00:40:51,750
"אני מקלידה עכשיו את המכתב
שביקשה ממני זו מהעבודה.

574
00:40:51,990 --> 00:40:57,090
"רגע, אני אעבור קודם על כל המיילים
כדי לראות שלא שכחתי אף אחד".

575
00:40:57,180 --> 00:40:59,580
"רגע, קודם אני אטאטא
ואחר כך אני אשטוף".

576
00:40:59,580 --> 00:41:01,440
קצרים קצרים קצרים כאלה.

577
00:41:01,780 --> 00:41:06,040
כשאנחנו מסבירות בקול רם
לילדים שלנו דברים שלנו נראים

578
00:41:06,040 --> 00:41:10,111
מובנים מאליהם, אנחנו מלמדות אותם היגיון.

579
00:41:10,790 --> 00:41:14,350
אנחנו נותנות להם ארגז כלים לחיים.

580
00:41:14,490 --> 00:41:17,220
אנחנו מלמדות אותם מה לפני מה,

581
00:41:17,530 --> 00:41:18,820
מה אחרי מה.

582
00:41:18,830 --> 00:41:21,075
אנחנו מלמדות אותם להתלבט,

583
00:41:21,460 --> 00:41:23,400
לעשות סדר חשיבויות

584
00:41:23,400 --> 00:41:25,360
של מה עכשיו ומה אחר כך.

585
00:41:25,790 --> 00:41:28,280
אנחנו מלמדות אותם חיים.