הרמב"ם פוסק בהלכות מכירה שדרושה גמירות דעת (הבנה מוחלטת) ואם לא כך המכר בטל. האם ניתן לומר גם כאשר בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" לא היתה הבנה מוחלטת ואולי אין תוקף להתחייבות? בנוסף לתשובה מביא הרב אלון אבידר סיפור מצמרר מתקופת רבי יונתן אייבשיץ שמתגלגל עד זכריה הנביא.
