סיפור לפני השינה: הילד שהחזיר בתשובה את אביו

שָׁלוֹם יְלָדִים,

מָה שְׁלוֹמְכֶם? אֵיךְ אַתֶּם מַרְגִּישִׁים? הִנֵּה אֲנַחְנוּ שׁוּב לְיָדְכֶם כְּדֵי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר. אַתֶּם בְּוַדַּאי יוֹדְעִים שֶׁכַּאֲשֶׁר כָּל עַם יִשְׂרָאֵל עָמְדוּ תַחַת הַר סִינַי, ה' אָמַר לָהֶם: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ". כְּדֵי שֶׁכָּל הַיְּלָדִים יִשְׁמְעוּ שֶׁצָּרִיךְ לְכַבֵּד אֶת הַהוֹרִים. כָּל אָדָם הוּא יֶלֶד, גַּם אֲנַחְנוּ הַהוֹרִים -יְלָדִים שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ, וְכוּוּוּלָנוּ צְרִיכִים לְכַבֵּד אֶת הַהוֹרִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת (שֶׁיַּמְשִׁיכוּ..) אִמֶּךָ", מְצֻיָּן! וְעַכְשָׁו נִשְׁאַל אֶתְכֶם שְׁאֵלָה קְטַנָּה: מָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת יֶלֶד שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה? לְדֻגְמָא: אִם אַבָּא מְבַקֵּשׁ מֵהַבֵּן שֶׁלּוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּת, הַאִם הַבֵּן צָרִיךְ לִשְׁמוֹעַ לוֹ? דֻּגְמָא אַחֶרֶת: אִם אִמָּא מְבַקֶּשֶׁת מֵהַבֵּן אוֹ הַבַּת שֶׁלָּה לֶאֱכוֹל בְּלִי לְבָרֵךְ אוֹ בְּלִי לִטּוֹל יָדַיִם, הַאִם הֵם צְרִיכִים לִשְׁמוֹעַ לָה? ה' כָּתַב בַּתּוֹרָה, שֶׁאִם הַהוֹרִים מְבַקְּשִׁים מֵהַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה - אָסוּר לִשְׁמוֹעַ לָהֶם. וְלָמָּה? כִּי גַם הַהוֹרִים צְרִיכִים לִשְׁמוֹעַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמָה יֶלֶד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אִם הוּא רוֹאֶה אֶת אַבָּא אוֹ אִמָּא עוֹשִׂים חַס וְשָׁלוֹם עֲבֵרָה, הַאִם הוּא צָרִיךְ לְהָעִיר לָהֶם אוֹ לֹא? כָּתוּב בַּהֲלָכָה שֶׁהַיֶּלֶד צָרִיךְ לְהָעִיר אֲבָל בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת.. וְעַכְשָׁו תִּשְׁמְעוּ אֶת הַסִּפּוּר הַיָּפֶה שֶׁכַּמּוּבָן קָשׁוּר לְכִבּוּד הוֹרִים.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, הָיָה יֶלֶד קָטָן שֶׁקָּרְאוּ לוֹ דָּוִד בֶּן בֹּאַרוֹן. לְאַבָּא שֶׁלּוֹ הָיְתָה מִסְפָּרָה וּבִגְלַל שֶׁהוּא גָר בְּחוּץ לָאָרֶץ הוּא הָיָה מְסַפֵּר גַּם יְהוּדִים וְגַם גּוֹיִים. בְּכָל יוֹם הַמִּסְפָּרָה הָיְתָה פְּתוּחָה עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת כְּמוֹ שְׁאַר הַחֲנֻיּוֹת. אֲבָל בְּיוֹם שִׁשִּׁי כָּל הַחֲנֻיּוֹת הָיוּ מִזְדָּרְזוֹת לִסְגּוֹר יוֹתֵר מֻקְדָּם. אַתֶּם יוֹדְעִים לָמָּה? נָכוֹן, כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן לְשַׁבָּת.. לְהִתְקַלֵּחַ, לְהִתְלַבֵּשׁ וְגַם לָנוּחַ מְעַט לִכְבוֹד שַׁבָּת. פַּעַם אַחַת, בְּיוֹם שִׁשִּׁי, כָּל בַּעֲלֵי הַחֲנֻיּוֹת הַיְּהוּדִים כְּבָר סָגְרוּ, אֲבָל אַבָּא שֶׁל דָּוִד הָיָה עֲדַיִן בַּמִּסְפָּרָה.. לָמָּה? מָה קָרָה? פָּשׁוּט, נִכְנְסוּ אֵלָיו הַרְבֵּה גוֹיִים וְרָצוּ לְהִסְתַּפֵּר.. הוּא הָיָה מְאֹד זָקוּק לְכֶסֶף, וְלָכֵן לֹא אָמַר לָהֶם לָלֶכֶת..

וְהִנֵּה, מִישֶׁהוּ הִגִּיעַ בְּרִיצָה לַמִּסְפָּרָה. אַתֶּם יוֹדְעִים מִי זֶה הָיָה? זֶה הָיָה הַבֶּן שֶׁלּוֹ: דָּוִד. הוּא אָמְנָם הָיָה רַק יֶלֶד, אֲבָל הוּא נִכְנַס בִּמְהִירוּת לַמִּסְפָּרָה וְאָמַר: "אַבָּא, אַבָּא.. הַשַּׁבָּת נִכְנֶסֶת, צָרִיךְ לִסְגּוֹר וְלָבוֹא הַבַּיְתָהּ לְהִתְכּוֹנֵן לְשַׁבָּת.." אֲבָל אַבָּא שֶׁלּוֹ אָמַר: "שְׁשְׁשְׁ.. לָמָּה אַתָּה צוֹעֵק? אַתָּה לֹא רוֹאֶה כַּמָּה אֲנָשִׁים יֵשׁ כָּאן? הֵם רוֹצִים לְהִסְתַּפֵּר, וְהֵם מְשַׁלְּמִים הַרְבֵּה כֶּסֶף.." דָּוִד הִסְתַּכֵּל עַל אַבָּא שֶׁלּוֹ וְאָמַר: "אֲבָל זֶה אָסוּר! רַבִּי שְׁלֹמֹה לִמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁאָסוּר לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אֲפִילוּ בִּשְׁבִיל כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם.." אֲבָל אַבָּא שֶׁלּוֹ לֹא שָׁמַע, הוּא הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר אֶת הַגּוֹיִים. וְאָז דָּוִד הַקָּטָן הָלַךְ לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת.. "לָמָּה? לָמָּה אַבָּא שֶׁלִּי מְחַלֵּל שַׁבָּת? עַכְשָׁו, מָה אֲנִי אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי מִי שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת, אִם הוּא נוֹגֵעַ בְּיַיִן אוֹ מוֹזֵג אוֹתוֹ אָסוּר לִשְׁתּוֹת אֶת הַיַּיִן הַזֶּה? עוֹד מְעַט מַגִּיעַ לֵיל הַסֵּדֶר.. וּבְלֵיל הַסֵּדֶר צְרִיכִים לִשְׁתּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת יַיִן. אֵיךְ אֶהְיֶה אֵצֶל הַהוֹרִים שֶׁלִּי בְּלֵיל הַסֵּדֶר?.." הוּא כִּמְעַט לֹא נִרְדַּם. מָה עָשָׂה? לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הָלַךְ דָּוִד לְרַבִּי שְׁלֹמֹה. רַבִּי שְׁלֹמֹה הָיָה הָרַב שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתוֹ תוֹרָה.. הוּא סִפֵּר לוֹ הַכֹּל. וְהָרַב אָמַר לוֹ: "אַל תִּדְאַג, קֹדֶם כָּל אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה תִהְיֶה בְּעֶזְרַת ה' צַדִּיק גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. וְדָבָר שֵׁנִי, בְּקֶשֶׁר לְלֵיל הַסֵּדֶר, אֲנִי מַזְמִין אוֹתְךָ לִהְיוֹת אֶצְלִי בַּחַג.." וְרַבִּי שְׁלֹמֹה חִבֵּק אוֹתוֹ חָזָק.

דָּוִד הַקָּטָן שָׂמַח מְאֹד, חַג הַפֶּסַח הִגִּיעַ וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה כֻּלָּם הָלְכוּ לְבֵיתָם כְּדֵי לַעֲרֹךְ אֶת לֵיל הַסֵּדֶר. גַּם אַבָּא שֶׁל דָּוִד הִגִּיעַ הַבַּיְתָהּ וְיָשַׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן. הוּא יָדַע שֶׁהַמִּצְוָה הֲכִי חֲשׁוּבָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר הִיא: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", כְּלוֹמַר, שֶׁצְּרִיכִים לְסַפֵּר לַיְּלָדִים עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם, לָכֵן, הוּא חִפֵּשׂ אֶת דָּוִד, הוּא צָעַק: "דָּוִד, אֵיפֹה אַתָּה? בֹּא, אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים אֶת לֵיל הַסֵּדֶר.." אֲבָל אַף אֶחָד לֹא עָנָה לוֹ: "הֵי, דָּוִד, אֵיפֹה אַתָּה? לְאָן נֶעֱלַמְתָּ?.." אֲבָל אַף אֶחָד לֹא עָנָה לוֹ. יְלָדִים, אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיפֹה דָוִד נִמְצָא? נָכוֹן, אֵצֶל רַבִּי שְׁלֹמֹה. וְאָז אַבָּא שֶׁלּוֹ אָמַר: "טוֹב, אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ כְּבָר, הוּא תָמִיד הוֹלֵךְ לָרַב שֶׁלּוֹ.. אֲנִי אָרוּץ מַהֵר וְאֶקְרָא לוֹ.." הוּא יָצָא מֵהַבַּיִת כּוֹעֵס וְרָץ לְכִוּוּן הַבַּיִת שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה.. בַּדֶּרֶךְ הוּא חָשַׁב: "אוּלַי הוּא רָצָה לוֹמַר 'חַג שָׂמֵחַ' לְרַבִּי שְׁלֹמֹה.. טוֹב, גַּם אֲנִי אֲבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּ'חַג שָׂמֵחַ' וְנַחֲזֹר יַחַד הַבַּיְתָהּ.." הוּא דָפַק בַּדֶּלֶת, וּכְשֶׁפָּתְחוּ לוֹ, רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה יוֹשְׁבִים סְבִיב שֻׁלְחָן מְפֹאָר, הֵם יָשְׁבוּ עַל כָּרִיּוֹת נוֹחוֹת, כִּי זוֹ הַמִּצְוָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר לְהִתְנַהֵג כִּבְנֵי חוֹרִין. וְאֶת מִי הוּא רָאָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן? נָכוֹן, אֶת דָּוִד הַבֶּן שֶׁלּוֹ.

הוּא אָמַר לוֹ: "חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ. מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן? בֹּא אִתִּי מִיָּד הַבַּיְתָהּ!" דָּוִד, הוֹרִיד אֶת הָעֵינַיִם לְמַטָּה וְאָמַר בְּלַחַשׁ: "אֲנִי לֹא יָכוֹל לָבוֹא..." "מָה? לֹא יָכוֹל? לָמָּה?" שָׁאַל הָאַבָּא.. וְדָוִד לֹא רָצָה לוֹמַר לוֹ לְיַד כֻּלָּם אֶת הַסִּבָּה כְּדֵי לֹא לִפְגֹעַ בּוֹ.. הוּא הִסְתַּכֵּל עַל רַבִּי שְׁלֹמֹה, וְרַבִּי שְׁלֹמֹה קָם מֵהַשֻּׁלְחָן, לָקַח אֶת אַבָּא שֶׁל דָּוִד בַּיָּד, נִכְנַס אִתּוֹ לַחֶדֶר וְאָמַר לוֹ: "דַּע לְךָ, שֶׁהַבֶּן שֶׁלְּךָ יִהְיֶה תַלְמִיד חָכָם גָּדוֹל. הוּא מַקְפִּיד עַל הַמִּצְווֹת מְאֹד. וְהוּא לֹא יָכוֹל לִשְׁתּוֹת אֶת הַיַּיִן שֶׁאַתָּה נוֹגֵעַ בּוֹ. לָכֵן, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלִשְׁמוֹר אֶת הַשַּׁבָּת, וְאָז הוּא יוּכַל לַחֲזֹר אִתְּךָ הַבַּיְתָהּ.."

אַבָּא שֶׁל דָּוִד הֵבִין אֶת הַדָּבָר, הוּא נִגַּשׁ לַבֶּן שֶׁלּוֹ וְאָמַר: "אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁמֵּהַיּוֹם אֶשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת. בֹּא, נֵלֵךְ הַבַּיְתָהּ יַחַד.." דָּוִד נָתַן לְאַבָּא שֶׁלּוֹ נְשִׁיקָה בַּיָּד וְאָמַר: "אֲנִי מְאֹד שָׂמֵחַ שֶׁשְּׁנֵינוּ שׁוֹמְעִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.."

יְלָדִים יְקָרִים, דָּוִד הַזֶּה גָדַל וְנִהְיָה "רַבִּי דָוִד בֶּן בֹּאַרוֹן" אֶחָד מֵחַכְמֵי תּוּנִיס הַגְּדוֹלִים. שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם לַיְלָה טוֹב, וְכָעֵת נֹאמַר יַחַד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". (חַכְמֵי תּוּנִיס)