אהבה (עצמית) עיוורת

בפרשתנו מתארת התורה מאורע שעם ישראל לא היה מודע לקיומו, אילו לא נכתב בתורה. בלק מלך מואב מתיירא מבני ישראל העוברים בסמיכות אליו, והוא מבקש לקללם. למשימה זו הוא מייעד את בלעם בן בעור, ושולח אליו שרים מכובדים כדי לשדלו להיענות לבקשה. בלעם מבקש מהשרים להמתין לילה, כדי לקבל אישור משמים ללכת ולקלל את עם ישראל.

אך משמיים לא הסכימו עם בלעם, והוא נאלץ לסרב לשרי בלק: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן ה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם: וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ: וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה" (במדבר כב, יג-טו).

המתבונן בפסוקים אלו שם לב שבדברי בלעם לשלוחי בלק מאן ה לתתי להלוך עמכם, המילה עמכם מיותרת. ופירש רש"י: "להלוך עמכם - אלא עם שרים גדולים מכם". כלומר, ה חפץ בכבודי, וסיבת סירובי לבוא לבלק משום שאינכם מספיק חשובים. זוהי הסיבה שבלק פנה אליו שוב, ושלח הפעם שרים רבים ונכבדים מאלה.והדבר תמוה, וכי בלעם לא חשש שלבסוף תתגלה האמת? ומה יהיה כאשר גם עם השרים הרבים והנכבדים הוא לא יקבל רשות ללכת, ויתבזה יותר לעיני כולם כאשר יתברר שלא זו היתה הסיבה שהקב"ה לא הרשה לו להצטרף אליהם כדי לקלל את ישראל?

אולם פרשה זו מלמדת עומק פסיכולוגי נפשי הקיים בנפש האדם. בלעם לא היה מודע כלל לעובדה שהוא משקר. הוא היה נגוע כל כך בהחשבת עצמו וברדיפת הכבוד, עד שהיה בטוח כי זו באמת הסיבה שהקב"ה אסר עליו ללכת ולקלל את ישראל!

זוהי כוחה של נגיעה אישית כתשוקה לכבוד. האדם יכול לשמוע דברים נכונים וברורים שכל בר דעת מבין ורואה את כוונתם האמתית, אך אם הוא בעל אינטרס, עלול הוא מאד לפרש את הדברים לפי הנראה והנוח לו. וכאשר יתפקח ויגלה את האמת, יהיה זה לאחר שכבר ניזוק מהדרך שבחר ללכת בה.

אז מה עושים? הרי כולנו בעלי צרכים שונים וממילא בעלי נגיעות אישיות?

כדי להימנע מטעויות ולהינצל מתקלות מביכות ולעיתים אפילו הרות גורל, על האדם להקדיש זמן מידי יום לשיעורי תורה שמוקדש בהם זמן גם ללימוד מוסר. לימוד המוסר מעמיד את האדם בקרן אורה, ומלמד אותו להכיר את חולשותיו ומדריך אותו כיצד לתקן את עצמו.

גם הקשר הרציף עם הרב, כדברי המשנה באבות עשה לך רב, יכול להציל מכשלונות רבים הנובעים מתוך נגיעות אישיות. וכבר נהגו חכמי ישראל להתייעץ בכל מקרה שבו התעורר חשש של נגיעה אישית, מבלי לסמוך על עצמם. כגון רבי אלעזר בן עזריה, שאמר "אלך ואמלך באשתי", כאשר הציעו לו לקבל את נשיאות ישראל, משום שאולי היא תראה מה שאני לא רואה מתוך הנגיעה האישית. ומהם ילמד כל אדם. שבת שלום.