סיפור לשבת: ביכורים? על שום מה!

החסיד שנכנס אל חדרו של האדמו"ר שפשף עיניו בתימהון. לא שפשוף בידיו ממש, שכן מול הצדיק ניצב הוא, אבל הוודאי עפעף בהן פעמיים ושלוש לראות האם אינו הוזה. על שולחנו של הרה"ק רבי יהושע מבעלזא (כג שבט יום פטירתו) מונחת הייתה סלסלה ענקית ובתוכה שומים. שומים גדולים ויפים מאוד.

האדמו"ר לקח מדי כמה רגעים שום נוסף בידו מן הסלסלה, הביט בו, סובבו, הראה אותות התפעלות והניחו בצד, ושוב לקח שום נוסף.

"מילא", חושב החסיד לעצמו, "היו אלו תפוזים, או פירות אחרים בעלי ריח או צבע. אבל שום?! מה מיוחד בו כל כך שהרבי מראה סימני התפעלות ומחבב אותם".

את הרבי עצמו לא העז החסיד לשאול. דרך ארץ הייתה בו וידע שרבו עוסק בעניינים טמירים ונעלים שאין לו כל השגה בהם. אבל כאן החליט האדמו"ר בעצמו לגלות את אוזן החסיד על שום מה משתעשע הוא בשום כל כך.

"יהודי מהונגריה היה כאן לפני מספר רגעים, עימו הביא סלסלה גדולה של שום. יהודי תמים זה בוודאי חשב שמביא הוא לי ביכורים", שיבח הצדיק את תמימותו של היהודי הכפרי, "אם יהודי מביא עימו שום במחשבה של ביכורים – כלום לא ראוי להשתעשע רבות בשום זה כחפץ של מצוה?!"

החסיד שעמד בחדר חשב שרבו מתכוון בפועל למצות הביכורים כפי שהייתה נהוגה במקדש, ומי שמביא ביכורים בזמן הזה יכול להביא זאת לצדיק וייחש לו הדבר כביכורים. לכן החל לשבח את השום הגדל בהונגריה, ולספר ששם השומים צומחים גדולים, לבנים ויפים. נאה ויאה להביא מהם ביכורים.

בת-שחוק עלתה על פניו של רבי יהושע. "אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים", אמר לחסיד. "אלא שיהודי תמים זה בוודאי חשב שהצדיק הוא במקום הכהן הגדול, והשום הוא במקום ביכורים".

יצא החסיד מחדרו של רבי יהושע והלך לחפש את החקלאי ההונגרי, חפץ לשאול את פיו על השום שהביא. משמצא אותו שאלו האם הוא זה שהביא את השום לאדמו"ר. ההונגרי הנהן בראשו.

"האם אמרת לו שהבאת ביכורים?" שאל החסיד. הכפרי מהונגריה נענע בראשו לשלילה. "השום הינו הגידול המוצלח ביותר מבין תבואת השדה שלי בשנה זו, משום כך החלטתי להביאו אל הצדיק כדורון בכדי להנותו. לעצמי חשבתי שיהיה השום כביכורים והצדיק במקום כהן"...

נפעם החסיד לנוכח תמימותו של הכפרי מחד, ונשתאה על רוח הקודש של הרבי מבעלזא.

* * *

פעם נוספת חזו החסידים בראייתו המרחיקה של רבם הקדוש:

בפסח, כידוע, מחמירים בעדות ישראל חומרות מחומרות שונות בענייני אוכל. בבעלזא החמירו שבערב פסח יביאו דגים חיים ואותם יבשלו בחג הפסח עבור כל יום.

מדי שנה היו שני חסידים מהעיירה סיגעט שבהונגריה מגיעים לחצרו של רבי יהושע בערב הפסח בכדי לחגוג שם את החג, ועימם היו מביאים דגים טריים חיים שקנו טרם הגיעם לבעלזא. שנה אחת לא עלה בידי החסידים להביא עימם דגים.

אך הנה, בערב החג, בחצות היום הגיעו לנהר שעבר בבעלזא, שבדרך כלל לא היו בו דגים, דגים רבים ממקומות מרוחקים. שלל רב הביאו החסידים המאושרים למטבח הבית של הרבי.

בליל הסדר התבטא האדמו"ר: "דרך ארוכה עשו הדגים כדי להגיע עד אלינו". ולחסידים מסיגעט הפטיר: אתם לא הבאתם השנה דגים, לכן הגיעו הדגים לכאן...