מה יעשה החתן שנכנס לשבת חצי מסופר מחמת התעלפות הסַפַּר?

שאלה נדירה ומוזרה ביותר התעוררה לאחרונה.

מעשה אירע בחתן שהגיע אל הספר לפני כניסת שבת, וביקש להסתפר לכבוד השבת-חתן שלו[1]. "כבר מאוחר מדי", הודיע הספר, שעמד ממש לפני סגירת המספרה.

"אני מתחנן לפניך, לא אוכל להופיע מגודל שיער בשבת-חתן ובעלייתי לתורה", ביקש הבחור. והספר ניגש למלאכה.

במהלך התספורת נפל לפתע הספר מעולף על הרצפה... מהומה גדולה התעוררה במקום, עד שהובהל הספר על ידי אנשי ההצלה לבית החולים.

מיודענו החתן, נותר מסומר למושבו, התבונן במראה, וחשכו עיניו!

הנה הוא מגלה את חצי ראשו מסופר, ואילו החצי האחר נותר מגודל בשערות[2]!

בעוד החתן ההמום יושב ותוהה 'מה אעשה כעת', כבר נכנסה לה השבת...

בודאי שלא יעיז עתה לצאת מפתח ביתו מחמת הבושה הנוראה, וחשב לעצמו: היאך אשתתף בשמחה הגדולה שאני העומד במרכזה... האפשרות היחידה שעלתה במוחו היתה לסיים את התספורת על ידי גוי.

ולכן מיהר הבחור ושלח לשאול את רבו: האם רשאי אני להביא נכרי ולומר לו שיגמור לספר אותי, או שמא כרוך מעשה זה בחילול שבת?

תשובה

הגוזז שערותיו על מנת ליפות את עצמו - הרי זה בכלל איסור "גוזז", כמו שפסק השולחן ערוך (או"ח סי' ש"מ ס"א): "אסור ליטול שערו או צפרניו, בין ביד בין בכלי, בין לעצמו בין לאחרים, וחייב על שתי שערות". ומשמע מדבריו, כי תספורת בשבת נחשבת למלאכה האסורה מן התורה, ולכן אף במקום צורך גדול אין לומר לנכרי לעשותה, שכן רבותינו אסרו לומר לנכרי לעשות מלאכה עבור ישראל בשבת (כמבואר בשבת ק"נ.)[3].

אולם, יתכן ובכל זאת יש מקום לומר שרשאי החתן להסתפר על ידי גוי (ויש להעדיף אמירה לנכרי אחד שיאמר לנכרי אחר שיעשה את המלאכה[4]), וזאת מחמת הטעמים הבאים:

א. רבינו ה"כף החיים" (סי' ש"ב ס"ק נ"ו) הביא בשם בעל ה"שואל ומשיב", שאדם שנתלכלך בגדו בצואה, שאסור על ידי זה בתפילה, ואינו יכול לפושטו - מותר לו לכבס מקום הטינוף על ידי נכרי, "מטעם גדול כבוד הבריות"[5]. ואולי הוא הדין לנידון דנן, שניתן לומר לגוי לעשות מלאכה משום "כבוד הבריות".

ב. יש לצרף את השיטות הסוברות כי תספורת בשבת כרוכה רק באיסור דרבנן[6], ולפי דעה זו יתכן וניתן להקל באמירה לנכרי, משום שנחשב הדבר כ'שבות דשבות במקום צורך גדול', שהואיל והאיסור הוא רק מדרבנן, והאמירה לנכרי גם היא רק 'שבות', לא גזרו רבותינו באופן זה[7].

ג. אולי ניתן לצרף עוד את שיטת 'בעל העיטור', המתיר אמירה לנכרי במקום מצוה אף במלאכה האסורה מדאורייתא[8], (אך יש לציין כי רוב הפוסקים נחלקו על שיטה זו, יעויין במשנה ברורה בסי' ש"ז ס"ק כ"ד). ולמעשה צריך עיון.

כיצד התגלח יוסף הצדיק ביום טוב?

והנה, נאמר בפרשתנו: וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה (בראשית מ"א, י"ד), ופירש רש"י: "מפני כבוד המלכות".

מתי אירעו הדברים? בחז"ל (ראש השנה י':) מבואר שיום זה, בו יצא יוסף מבית האסורים, היה ראש השנה[9].

והקשו המפרשים: הלא קיימו האבות את כל התורה כולה, וכיצד איפוא הניח יוסף שיגלחו אותו ביום טוב?

וביאר רבינו החתם סופר (בספרו תורת משה), כי על פי שיטת הפוסקים הנ"ל (המוזכרת בסעיף ג'), שאפילו מלאכה גמורה מותר לעכו"ם לעשות במקום מצוה, מובן מדוע התגלח יוסף על ידי נכרי, שכן כבוד המלכות מצוה היא, ויש להתיר עבורה אמירה לנכרי. (ובדרך אחרת ניתן ליישב על פי השיטות בסעיף ב', שבגזיזה שאינה לצורך השערות, אין איסור תורה, וממילא מותר משום מצות כבוד המלכות להתגלח).

כמה מצוות יכול אדם לקיים בתספורת אחת?

כתב רבינו הכף החיים (סימן רל"ב אות ט"ו): "וכשאדם מסתפר, יכוין לקיים מצות לא תקיפו פאת ראשיכם, ולא תשחית וכו', והם שתי מצוות בפאת הראש, אחת מכאן ואחת מכאן. וחמש מצוות בפאת הזקן, כמו שאומרת הגמרא שחייב על כל אחת ואחת. וגם יכוין שהוא מספֵּר שער ראשו להיותן דינין תקיפין (שער המצוות). וכשהוא נותן שכר המגלח - יכוין שהוא מקיים מצות ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וכו'. וכשהוא ערב שבת או יום-טוב - יכוין שהוא מסתפר לכבוד שבת או יום-טוב.

נמצא המגלח מקיים י"ד מצוות: ז' מצוות לא-תעשה בפאות, ועוד יש שתים שכתב בעל החינוך, והם: בחוקותיהם לא תלכו, ולא ילבש גבר וכו', הרי ט'. ומצות-עשה של ביומו תתן שכרו, וב' לא-תעשה: לא תבוא עליו השמש, ולא תלין, כשנותן שכר המגלח. ואם הוא עני יש עוד לאו אחד: ולא יקרא עליך וכו', הרי ד', ו-ט', הרי י"ג. ומצות עשה דרבנן כשהוא מגלח לכבוד שבת או יום-טוב, הרי י"ד מצוות".

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.