האב הגוי ביקש מבנו הגֵר לשמש כ...סנדק בברית של נכדו. האם עליו להסכים?

מעשה בנער נכרי שהחליט לנטוש עמו ולהסתפח אל עם הקודש. אביו התנגד נחרצות וניסה בכל כוחו למנוע אותו מלהתגייר, אך ללא הועיל. הבן עבר תהליך גיור, עקר מושבו לארץ הקודש, שינה את שמו 'מייקל' ל'מיכאל', והחל בלימודי יהדות, עד שהפך לבן-עליה אמיתי!

על אף התקוממותו של האב, לאורך כל הדרך תמך בבנו ושלח לו סכום כסף נכבד מידי חודש בחודשו, וגם קיבל על עצמו את כל הוצאות נישואיו. וכך גם לאחר החתונה, האב המשיך לסייע במסירות לבנו בכל מכל כל. הודות לכך, יכל הבן לשקוד על דלתי התורה, ועלה ונתעלה.

ויהי היום, נולד למיכאל ורעייתו בן זכר. בשמוע האב את הבשורה המשמחת, מיד הגיע לארץ ישראל לשמחת הברית, פנה אל בנו ואמר לו: "שמעתי כי קיימת סגולה נפלאה בסנדקאות... אני מבקש ממך שתכבד אותי בזכות זו בברית נכדי!..."

מיכאל שלא ציפה לבקשה שכזו, עמד נבוך לנגד תביעת אביו. מחד גיסא, מחובת הכרת הטוב קשה היה לו לסרב. אך מאידך, הרי הוא גוי ערל, והיאך יכבדנו בתפקיד כה רם ונישא.

סר אפוא האיש לבית-המדרש 'בית-דוד' בחולון, ושאל את פי מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, האם ניתן לכבד את אביו במצות הסנדקאות?

תשובה

תחילה יש לציין כי כבר מצינו סמך למצות הסנדקאות מן התורה, והוא בפסוק בפרשת השבוע: וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף (בראשית נ', כ"ג). ובתרגום 'יונתן בן עוזיאל' נאמר: וַחֲמָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין דָרִין תְּלִיתָאִין אוּף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶׁה כַּד אִתְיְלִידוּ גְזִירִינוּן יוֹסֵף. וביאר ב'פירוש יונתן' בב' אופנים: א) יכול להיות שדעת יונתן בן עוזיאל כי מל אותם יוסף על ברכי הסנדק. ב) יתכן שהפירוש הוא, שיוסף עצמו היה הסנדק, וזהו על ברכי יוסף היו נימולים. 

ובנוגע לשאלתנו השיב מו"ר שליט"א: חס ושלום מלכבד נכרי בסנדקאות, כמבואר בשו"ת 'דברי מלכיאל' (ח"ד סי' פ"ו ד"ה וע"ד). הטעם הוא, מכיון שנחשב הסנדק כמסייע במצוות הברית, ודומה הדבר כאילו הגוי מל. ומוטב שישאר הילד ערל [וידאג למול עצמו כשיגדל] - ובלבד שלא יכובד הגוי בסנדקאות![1].

והוסיף מורינו הרב, כי שמע מהאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, שזקנו ה'דברי-חיים' זצ"ל נשאל: האם למול תינוק כאשר חפץ אביו לכבד נכרי בסנדקאות, ואף מאיים שאילו לא יכבדוהו - יישתמד! והשיב: יישתמד, ואל ימול המוהל תינוק כשנכרי משמש כסנדק!

והנה, מסופר על בעל תשובה, שאביו טרם זכה לקיים תורה ומצוות, ואף היה מחלל שבת, ובכל זאת דרש האב לשמש כסנדק. פנה הבן אל מרן הרב שך זצ"ל, ויעץ לו הרב, כי האב יֵשב על כסא הסנדק, אולם טרם החיתוך יניח אדם כשר את ידיו מתחת לכר שעליו מונח התינוק, ויחזיק בו באופן כזה שאפילו אלולא עזרת הסנדק יוכלו למול את התינוק. נמצא איפוא, כי האדם הכשר המחזיק בפועל בתינוק הוא למעשה הסנדק, ולא הסב שיושב על הכסא. (וכמובן שיעשו כן בחכמה ובתבונה, באופן שלא ייפגע הסב).

והסתפק מורינו הרב, האם אף בנידון דידן ניתן לייעץ כך לבן, שהלא קיים חשש שהציבור שנוכח במקום יסבור שמותר לנכרי להיות סנדק, ולא ידעו שהערימו עליו, ויתכן שהדבר בגדר חילול ה', (ולכן ראוי לשכנעו בערמה ובתבונה כי קיימת 'סגולה' חלופית, כגון בהרמת התינוק לאחר הברית או להיות הראשון שמצטלם עם התינוק וכדומה...).

מה עושים כאשר ישב גוי כסנדק?

סיפר חכם אחד שליט"א, כי דרש את הדברים הנ"ל בפני הציבור, ולאחר השיעור ניגש אליו אחד השומעים, כשדמעתו על לחייו, וביקש להמתיק עמו סוד. סח לו אותו יהודי, כי נודע לו שהסנדק שלו היה קצין רוסי. והוסיף: "הדבר לא נעשה מבחירת אבי, אלא איים הקצין שאילו לא תינתן לו הסנדקאות - הרי שישחט את אבי...". מעתה יש לשאול: האם יצא ידי חובת מילה, או שמא לא יצא ועליו לעשות הטפת דם ברית[2], (על פי דברי ה'דברי מלכיאל' הנ"ל)?

ובכן, השיב על כך מורינו הרב שליט"א: "סיוע שנעשה בעל כרחו של אבי הבן והמוהל, לאו שמיה סיוע, כי המוהל נקעה נפשו מסיוע זה, ומסתבר שמילתו היתה נעשית גם בלי סיועו של הנכרי. ויותר מזה, נראה שגם אילו היה האב בא לשאול אותנו במצב כזה, האם להתבטל מהמילה או לעשותה בסיועו של הנכרי, מסתבר שהיינו מורים לו לעשות בסיועו מאשר לא לעשות, כי כל העושים מתאמצים לא להשתמש בסיוע זה, ולאו שמיה סיוע. ועדיין צ"ע".

השפעת הסנדק על התינוק

סיפר הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א (דרך שיחה ח"א עמ' ס"א): נכנס אלי אדם עם שני ילדיו, האחד נראה הגון, והשני נראה כגוי גמור! זה שנראה צדיק - אבא זצ"ל (הסטייפלר) היה הסנדק שלו. ואילו אצל השני - איני רוצה לומר מי היה הסנדק... והוסיף, שהחזון-איש הקפיד מאד שהסנדק יהיה הגון.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.