שינתה מהאמת על מנת שבנה יקבל טיפול טוב יותר

מעשה שהיה באֵם שבנה הקטן הובהל לבית החולים, ומיד הוחלט לנתחו. האם המבוהלת פנתה בהתרגשות אל הרופאים: אנא, טפלו בו במסירות, זהו ילד יקר שנולד לאחר 15 שנות נישואין...

בשמוע הרופאים את תחנוניה נחמץ לבם. הזעיקו לאלתר את טובי המנתחים, ותכונה רבה היתה לקראת הניתוח הגורלי. הטיפול נעשה תוך הקפדה יתירה, ואכן לבסוף עבר, בס"ד, בהצלחה.

והנה, בימי החלמתו של הילד הבחינו הרופאים, שמבקריו הרבים אינם אלא... אחיו ואחיותיו! לתמיהתם הסבירה האם: לא שיקרתי כלל, הילד אכן נולד כעבור 15 שנות נישואין...

ויש לשאול: האִם נהגה האֵם כהוגן?

תשובה

מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, השיב לנו כדלהלן:

אף על פי שמדובר בפיקוח נפש, בכל זאת נראה, כי לכתחילה אין לנהוג כן, שהרי זו גניבת-דעת, וה' אלוקים אמת, וכדי שהרופאים יצליחו בדרכם צריכים לסייעתא דשמיא, והיא ניתנת להולכים לפניו באמת. לכן אין צריך לשקר או לגנוב דעת כדי להצליח. [והוסיף הרב, כי ישנם טעמים נוספים שלכתחילה אין לנהוג כך].

אולם, נראה כי אין תביעה כלפי אותה אם, שאמרה כן בשעת צרתה. וכבר מצינו כעין זה בפסוק בירמיהו (ל"א, י"ט) הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה', ופירש רש"י: הבן יקיר לי אפרים - הן דברי שכינה, כלומר, הוא (עם ישראל) מתנודד ואני ליבי נהפך עלי לרחם, שמא בני יקירי הוא כמו שאין לו אלא בן אחד שהוא עושה לו כל רצונו, עכ"ל. הרי שה' יתברך קורא לעם ישראל 'בן יקיר', בן יחיד, מתוך אהבה למרות שיש לו עוד שבעים עמים בעולם[1].

ברם, עלינו לדעת כי גם בלי הגניבת-דעת, חזקה על רופאי ישראל, שלוחי ההשגחה העליונה, שיעשו מה שמוטל עליהם. לפיכך אין צריך לגנוב דעתם. ומאידך אין להאשים את האם שאמרה מה שאמרה.

והנה, ישנם מקומות בעולם שבהם מזניחים הרופאים את הטיפול בזקנים מעל גיל שבעים או שמונים, ושם מצוה לשנות מהאמת על מנת שיצילו את חייהם. עד כאן לשון מורינו הרב שליט"א.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.