נישוק לקטן בבית הכנסת לצורך אהבת תורה

מעשה באב שלמד יחד עם בנו הקטן בבית הכנסת. במהלך הלימוד הקשה הבן קושיה חמורה על דברי התוספות. חיפש האב ומצא כי כיוון בנו לקושיית הגאון רבי עקיבא איגר. מרוב התפעלות והתרגשות קם האב ונישק את בנו ב' נשיקות על ראשו!

לכשנשאל היאך עבר על דברי הרמ"א (או"ח סימן צ"ח ס"א): "אסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת", השיב האב כי טעמו של דין זה הוא "כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום", אך נשיקותיו לא נבעו מאהבה, אלא כדי להראות לבנו מהי אהבת תורה והרגשת מתיקות ועריבות בלימוד.

האם אכן מותר לנשק את הבן בבית הכנסת כדי ליטע בו אהבת תורה?

תשובה

שאלנו שאלה זו את מורינו הרב שליט"א, והשיב לנו כי בזאת יבחן:

אם אהבת התורה יוקדת בו או אהבת עצמו (שהרי 'ברא כרעא דאבוה' וכאילו מנשק את רגלו). דהיינו, אם היה מנשק גם ילד זר שאינו בנו - מותר לו לנשק את בנו. אבל, אם בן אחר לא היה מנשק, שמע מינה שאת עצמו מנשק והוא בזיון.

ויש לציין, כי כבר מובא בחז"ל שגדולי הדורות נישקו בבית המדרש את תלמידיהם וחבריהם לאחר שהתפעלו מדבר חידוש שאמרו, כמו שמצינו באבות דרבי נתן (פ"ו): "נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר בן הורקנוס ואמר לו פתח ודרוש! אמר לו איני יכול לפתוח. דחק עליו ודחקו עליו התלמידים, עד שעמד ופתח ודרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו...". וכן מסופר במסכת נדרים (ט':) אודות שמעון הצדיק: "עמדתי ונשקתיו על ראשו", (ע"ש, ומן הסתם אירע הדבר בבית המקדש).

וכמו כן במסכת כלה (פרק א', כ"א): "אמרו עליו על ר' טרפון שהיה עשיר גדול, ולא היה נותן מתנות לאביונים, פעם אחת מצאו ר' עקיבא, אמר לו רבי רצונך שאקח (אקנה עבורך) לך עיר אחת או שתים? אמר לו הן. מיד עמד ר' טרפון ונתן לו ארבעת אלפים דינרי זהב. נטלן ר' עקיבא וחילקן לעניים! לימים מצאו ר' טרפון, אמר לו: עקיבא, היכן העיירות שלקחת לי? תפסו ר' עקיבא בידו והוליכו לבית המדרש, והביא ספר תהלים והניחו לפני התלמידים, והיו קורין והולכין עד שהגיעו לפסוק זה: "פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד", עמד ר' טרפון ונשקו לר' עקיבא על ראשו, אמר לו: רבי אלופי, רבי בחכמה, ואלופי בדרך ארץ". [ויעויין בספר פסקי תשובות סימן צ"ח הערה 70].

נשיקתם של התנאים הקדושים, נבעה מחשקת ואהבת התורה שיקדה בלבם, ואם אכן זו הרגשת האב, ללא תערובת אהבת בנו - אכן רשאי לנשק לבנו.

וידוע לי, הוסיף מורינו הרב, שהגה"צ ר' דוד בהר"ן זצ"ל הגיע לבית הכנסת, ושמע כי הגביר הנדיב מר וקסלר שידך את בתו עם הצורבא מרבנן היתום ר' בצלאל ז'ולטי (שהוא הגאון בעל משנת יעב"ץ, רבה של ירושלים), ונשקו על מצחו בתוך בית הכנסת.

נשיקה זו דומה לנשיקת אהרון את משה המתוארת בפרשת שמות (ד', כ"ז): וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ, ופירש הספורנו: "כמנשק דבר קדוש", והיינו כמנשק ספר-תורה. נשיקה זו מותרת גם בבית כנסת כשם שמותר לנשק ספר-תורה.

וסיים הרב: עוד נראה לענ"ד, שילד שנפל וקיבל מכה בבית הכנסת, ונשיקתו תביא להרגעתו מהבכי - מותר לנשקו בבית הכנסת, כיון שאין זה גילוי אהבה, כי אם 'פעולת הרגעה' שמותר לעשותה בבית הכנסת. 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.