ברכת הנס על מעיין שנברא בנס ונעלם

מסופר על הגאון הקדוש המלומד בנסים ר' ישראל אבוחצירא זצ"ל, "הבבא סאלי", שפעם כשהיה גר במרוקו הוצרך לנסוע לעיר מרוחקת ממקום מגוריו. בני ביתו הזמינו עבורו מונית, אך לאחר כברת דרך הרגיש הנהג שמיכל המים שבמכונית ריק! הנהג שרעד מפחד, החנה את המונית בצד הדרך שהיתה בתוך מדבר שומם ויבש ממים, בתקווה כי בדרך נס תעבור מכונית ונהגה יוכל לנדב לו מעט מים. "חושש אני לחיינו", פנה הנהג לצדיק, "אין לנו לא אוכל ולא משקה ואנו תקועים במדבר השמם, רעבים גם צמאים... מאין יבוא עזרנו?..." 

"הסר דאגה מליבך", הרגיעו הבבא סאלי, "בקרבת מקום יש מעיין מים חיים". הנהג היסס ואמר: "כבוד הרב, אני מכיר היטב את המקום, אין כאן שום מעיין". עם כל זאת ביקש הרב שיבדוק את הדבר, ולבסוף נסע לעבר המקום שציין הבבא סאלי, ואכן להפתעתו מצא שם מעיין מים חיים. הוא מילא משם מים, והשניים המשיכו בדרכם.

ויהי בדרכם חזרה, כשעברו באותה דרך, עצר הנהג והלך לכיוון מקום המעיין, והנה להפתעתו גילה כי אין שום מעיין בכל אותו אזור! ברור איפוא שעשה ה' יתברך נס לבבא סאלי, וברא שם מעיין!...

ועתה יש לשאול: האם הנהג (שהיה נתון בסכנת התייבשות) צריך לברך את ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה' כאשר הוא עובר במקום שבו נברא המעיין (כמבואר בשו"ע סי' רי"ח ס"ד)? צדדי הספק הם: במקרה זה אינו יודע את המקום המדוייק שבו אירע הנס, ואולי באופן זה אין לברך. או שמא - מכיוון שעל כל פנים נמצא באותו אזור שבו אירע הנס - צריך לברך. 

תשובה

ראשית חכמה יש לציין, כי כבר מצינו מעשה כעין זה במסכת ברכות (נ"ד.), שם מסופר שהאמורא מר בריה דרבינא, הלך במקום ששמו ערבות, והיה צמא למים, משום שהיה אותו המקום צחיח ואין בו מים כלל. והנה נעשה לו נס ונברא לו מעיין מים. שתה ממנו וניצל ממוות. ואומרת הגמרא כי כאשר היה עובר שם היה מברך: שעשה לי נס במקום הזה. אולם עדיין יתכן שאין ללמוד מדברי הגמרא לנידון דנן, שיתכן ששם מדובר שראה את אותו מעיין ניסי ועליו בירך.

והנה, נאמר בשולחן ערוך (סי' רי"ח ס"א): הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, כגון: מעברות הים, ומעברות הירדן, ומעברות נחלי ארנון, ואבני אלגביש של בית חורון, ואבן שביקש עוג לזרוק על ישראל, ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק, וחומת יריחו, מברך: שעשה נסים לאבותינו במקום הזה[1].

וכתבו הפוסקים[2] כי כל אלו המקומות אין אנו יודעים את מיקומם המדויק, ולכן חוששים אנו לדברי ה'כפתור ופרח', שכתב כי כדי לברך יש לראות את מקום הנס המדויק, ולא די שרואה את ים סוף (ואינו רואה את המקום המדויק בו עברו אבותינו), או את נהר הירדן וכו'. אך מכל מקום יש לברך בלא הזכרת שם ומלכות 'ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה', כדי להודות לה' יתברך על חסדיו עם אבותינו ועמנו[3].

ולפיכך נראה, כי אף בנידון דידן יש להזכיר חסדי ה' יתברך, השם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים, אך את הברכה יאמר בלא שם ומלכות. 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.