תשורות-שי שנתקבלו בראשון לינואר למניינם

להיכל בית המדרש "בית-דוד" בחולון נכנסה גברת ושאלה מרתקת בפיה, אשר מוכיחה עד כמה העם היהודי מעוניין לקבל דעת תורה ולציית למורי ההלכה.

ספרה האשה כי בליל שבת, (פרשת שמות, שנת תש"ס), ילדה בשעה טובה בן זכר בבית החולים 'וולפסון' בחולון.

זמן הלידה היה בדיוק בחצות הלילה - בשעה 12.00. והנה ליד חדרי הלידה עמדו עיתונאים וציוותי צילום בהמתנה ליולדת הראשונה ב"אלף החדש" (שנת 2000) למניינם.

מיד לאחר הלידה פנו אליה והודיעו לה כי בהיותה היולדת הראשונה ב"אלף השלישית", רוצים הם לראיינה ולצלמה. "שבת קודש היום! אני אוסרת עליכם בתוקף לחלל שבת מחמתי!", זעקה האשה.

אנשי התקשורת שמעו לקולה ומיד יצאו מהחדר, אך במוצאי שבת הגיעו שוב יחד עם אנשי הנהלת בית החולים, והעניקו לה מתנות רבות יקרות ערך - לכבוד הלידה הראשונה, בשנה החדשה למניינם....

שואלת היולדת: האם מותר לי לקבל את המתנות אשר נתנו בשל יום שמסמל חג שאינו יהודי?

תשובה

השיב מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:

מן הדין מותר לקבל מתנות ביום אידם. אמנם כתוב בשו"ע (יור"ד קמ"ח סעיף ה'): "עובד-כוכבים ששלח ביום חגו דורון לישראל - לא יקבלנו ממנו", אבל מאידך נאמר שם (בסעיף י"ב): "יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה הגויים אינם בקיאים בטיב אלילים, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם, וכל שאר דברים... ועוד שיש בזה משום איבה".

ובפרט שנותני המתנות כאן הם יהודים ואינם מתכוונים לעבודה-זרה כלל, אלא שבעוונותינו-הרבים יום זה אצלם נחשב תחילת השנה[1].

אולם אם היא אשה בעלת נפש, יש לה לומר לנותנים: תודה רבה לכם על המתנה, אולם אני אתן אותה ליולדת עניה אשר תלד בראש חודש ניסן, שהוא ראשון לחודשים אצלנו, וכמו שאומרת התורה בפרשת בא (שמות י"ב, ב'): הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, וכתב הרמב"ן: "וטעם החדש הזה לכם ראש חודשים - שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש, כדי שיהיה זה זיכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החודשים יהיה הנס נזכר... וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כך הזכירה ביציאת מצרים". והוסיף מרן החתם סופר (בספרו תורת משה): "וזה תוכחת מוסר שנקפיד לכתוב במכתבים וכדומה יום ראשון בשבת וחודש ראשון, להעיד על בריאת שמים וארץ בששת ימים וינח ביום השביעי, ועל יציאת מצרים, ולא ח"ו כמספרם של אומות העולם!". וכשם שאסור לנו לקרוא לראשון בינואר 'החודש הראשון', וכמו כן, כשם שאסור לנו לכתוב על פי מספר החודשים שלהם בצ'קים, כך לא ראוי לנו לקבל מתנות בראשון לינואר, כי אם להשאירם לראש החודשים שלנו שהוא ראש חודש ניסן, או בראש השנה - א' בתשרי!...

ומסופר במסכת עבודה זרה (דף ו' ע"ב): ההוא מינאה (מין) דשדר ליה דינרא קיסרנאה לר' יהודה נשיאה ביום אידו - ששלח ביום אידו לר' יהודה דינר שעליו חקוק דמות עבודה-זרה. הוה יתיב ריש לקיש קמיה - היה יושב באותה עת ריש לקיש לפני ר' יהודה. אמר (ר' יהודה) היכי אעביד - מה אעשה כעת? אשקליה - אטול את המתנה, אזיל ומודה – ילך ויודה לעבודה זרה. לא אשקליה - הוי ליה איבה - יביא הדבר לאיבה. אמר ליה ריש לקיש: טול וזרוק אותו לבור בפניו. תמה ר' יהודה: אטו (הלא) כל שכן דהויא ליה איבה! השיב ריש לקיש: כלאחר יד הוא דקאמינא, ופירש רש"י: כלאחר יד - שלא יבין העכו"ם שמדעת השלכתו, וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח.

וכעין זה נוכל לומר גם בענייננו, אם תאמר היולדת שהיא תתן את התשורה לאשה עניה לקראת פסח ותקדש שם שמים, הרי שלא יראו בזה חילול ה' על שאשה שומרת מצוות מקבלת מתנה ושמחה ביום אידם.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.