התגנב לבית הכנסת והחליף את מעילי ספרי תורה...

יהי נא חסדך להאיר עינינו בשאלתנו הדחופה...

כך נכתב בראשו של מברק שנפלט ממכשיר הפקס בבית מדרשו של מו"ר שליט"א.

מעשה במשפחה אחת מנכבדי קהילת היהודים בעיר לונדון, שהכניסה ברוב פאר והדר ספר תורה חדש לבית הכנסת. הגבאי בדק את הספר ומצא כי אינו מהודר. אמנם כשר הוא ללא פקפוק, אך ספר התורה הישן שבבית הכנסת מהודר יותר.

פנו בני המשפחה ודרשו מהגבאי שידאג שיקראו בציבור בספר התורה החדש שהכניסו אחר כבוד להיכל, ואם לא בכל שבת, אזי לפחות פעם בחודש. וכאן נתקלו להפתעתם בסירוב מצד הגבאי!

הגבאי הסביר, כי חפץ הוא לקיים את מצוַת הקריאה בציבור בספר תורה היותר מהודר... וכך הוה. בבית הכנסת המשיכו לקרוא על פי הנהגת הגבאי רק בספר התורה הקודם.

ויהי באחת הלילות, החליט אחד מבני המשפחה לעשות מעשה. הוא התגנב לבית הכנסת באישון לילה, פתח את ארון הקודש, ופשוט החליף את המעילים של ספרי התורה! כלומר, את מעיל הספר תורה הקודם, הוא הלביש על הספר תורה החדש. כוונתו היתה להטעות את הגבאי, כדי שיקראו בציבור בספר החדש שמשפחתו הכניסה.

ואכן התכנית הצליחה.

הגבאי הוציא בשבת את ספר התורה החדש, מתוך מחשבה שהוא הספר המהודר. והנה לאחר שהניחו ופתחו, נתגלתה העורמה...

מה עשה הגבאי הזועם? - הוא גלל את הספר תורה והכניסו בחזרה לארון הקודש! תחתיו הוציא את הספר המהודר, לעיניהם המשתאות של הקהל הקדוש.

הציבור המתפללים שראו את ביזיון ספר התורה וחילול שם שמים הנורא, עמדו כולם ועזבו את בית הכנסת, והגבאי נותר במקום לבדו...

לאחר השבת התאספו כולם, והוחלט פה אחד לסלק את הגבאי ממשרתו ולמנות אחר במקומו. אלא שעתה הגבאי התחרט, והבין שעשה מעשה אשר לא יעשה, אך טוען כי עצם סירובו לקרוא בספר תורה שאינו מהודר, בו בשעה שיש ספר תורה מהודר, נכון הוא, שהרי נאמר: זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ (שמות ט"ו, ב'), ודרשו רבותינו (במסכת שבת דף קל"ג ע"ב): התנאה לפניו במצוות, ספר תורה נאה, דיוֹ נאה, בקולמוס נאה, בלבלר נאה... ולפיכך, אף שהעביר על המידה בזה שהשיב את הספר תורה החדש, בכל זאת נחשב הוא ל'טועה בדבר מצוה' ולא מגיע לו שיסלקוהו ממשרתו.

בני קהילת הקודש התלבטו מה לעשות, ולבסוף החליטו לשטוח את הדברים לפני מורינו הרב שליט"א, ולמעשה שאלתם התחלקה לשניים: 

א.  האם נהג הגבאי כשורה בזה שלא רצה לקרות בספר התורה החדש, כשיש ספר תורה מהודר ממנו?

ב.  האם צריכים אנו לסלק את הגבאי שסרח ממשרתו?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א, כי הגבאי טעה בשני דברים:

1) בזה שלא קרא בספר תורה החדש בשבוע הראשון שנכנס לבית הכנסת, שכן יש חיוב מן הדין לקרות בו, וכמו שמבואר בשו"ת בית יהודה (סימן קכ"ב), שכתב כי יום זה הוא יום חתונתו של ספר התורה החדש, ולכן קודם לשאר הספרים.

2) בזה שעבר על בזיון הספר תורה, הגם שאינו מהודר, וכמו שמצינו ששאול נשאל הגאון רבי יצחק שבדרון זצ"ל (בנו של המהרש"ם, בשו"ת מהרש"ם ח"ו סימן ג'), אודות בית כנסת שיש בו כמה ספרי תורה, ישנים גם חדשים, ויש כמה מהודרים ויפים, ומהם שאינם כל כך מהודרים, האם מותר לקרות רק במהודרים ולהניח את שאינם מהודרים ולא לקרות בהם כלל, ובזה יקיימו הקוראים והעולים לתורה את מצות 'זה א-לי ואנוהו'?

והשיב הגר"י שבדרון: מצוה זו של התנאה לפניו במצוות, אינה שייכת אלא במקום שעל ידי זה שיקח לקיום המצוה את ההדור והיפה, לא יצמח מזה שום ביזיון לקדושה, אז נכון הדבר שמחוייב להתנאה במצוה, אבל באופן שיצמח ביזיון לקדושה, שוב לא שייך לומר התנאה במצוה, ובמה שירצה להרבות בכבוד שמים יפחת כבוד שמים על ידי גרמת הביזיון, ולפיכך לא שייך כלל לומר כאן 'זה א-לי ואנוהו'. לפי זה, כשיש לו ספר תורה וימכרנו כדי לקנות אחר מהודר ונאה הימנו, הלא גורם בזה ביזיון לקדושת הספר תורה, וממעט בכבודו להראות שאינו רוצה ללמוד מתוכו, ושוב לא נוכל לומר שיעשה זאת כדי לקיים מצות 'זה א-לי ואנוהו', כיון שלא מעלה אותו בזה לקדושה מעולה. אף על גב שאינו עושה שום הורדת קדושה, בכל זאת גורם הוא להורדת כבוד התורה, ורק במקום שמעלה אותו לקדושה מעולה, אין זה נחשב פחיתות כבוד.

ומעתה, יש להסיק, כי אם רוצים אנו לקיים את מצות 'זה א-לי ואנוהו', ולקרות רק בספרים המהודרים ולהניח את שאינם מהודרים שלא לקרות בהם כלל, ייגרם על ידי זה ביזיון לכבוד הספרי תורה שאינם מהודרים, שעושים אותם כמו פסולים. ואדרבא, זה עצמו יהיה 'זה א-לי ואנוהו' אם לא יגרמו ביזיון ולא יביישו את ספרי התורה להוריד ח"ו כבודם. אי לזאת, בכל שבוע יקראו בספר אחר, כפי החשבון מהספרים שיש שם בבית הכנסת, ואחר כך יחזור חלילה.

והוסיף עוד מורינו הרב לומר בשם חמיו מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, שאפילו ספר תורה שאינו כשר אלא בדיעבד, הנמצא בבית כנסת שיש בו עוד ספרי תורה מהודרים וכשרים לכתחילה, יש לומר כי מאחר ופסקנו להכשיר את הספר תורה, ממילא חייבים אנו לקרוא בו כדי לא לפגמו, כדברי התרומת הדשן [ח"ב פסקים וכתבים סי' צ"ג, הו"ד בב"י ביו"ד סי' רע"ג] שכתב: "...נראה שאין להקפיד בדיעבד, שכבר נכתב הספר תורה... ואם היינו מונעין לקרות בו אפילו כשיש אחרת כשירה, היינו פוגמים את זה, והוי כמו דיעבד. כדאיתא ביומא (פרק בא לו) שמקשה הגמרא: ונייתי ספר תורה אחריני? אמר רב הונא: משום פגמו של ראשון. והכי נמי אם לא יקרא בספר תורה כלל הוי פגם...". ובשו"ת חתם סופר (סימן קע"ח), דן בנוגע לספר תורה שנמצא בו פסול, ותקנוהו על ידי תעשה ולא מן העשוי וחק ירכות, והכשירו בצירוף כמה סברות, והוסיף החתם סופר וכתב: מה תאמר, מכל מקום כיון שישנם ספרים אחרים כשרים, אם כן הקריאה בספר זה לכתחילה אסורה משום 'הקריבהו נא לפחתך', נלענ"ד לסמוך על הסברות הנ"ל ולברך עליו ולקרות בו בציבור, כדי שלא להביא את הספר לידי גניזה!

לאור זאת, הגבאי טעה בשיקול הדעת שלו, ואין כאן מצות 'זה א-לי ואנוהו' לקרות רק מהספר המהודר. אמנם בפרשת 'זכור', שנאמר בה 'כתוב זאת זיכרון בספר', יש מצוה לקרות מהספר המהודר, ולכן נראה כי בפרשת זכור לא יחשב פגם אם יוציאו את ספר התורה המהודר, שהרי כך המנהג שמהדרים אחרי ספר תורה מהודר לקריאה זו, ועוד שקריאה זו היא רק פעם אחת בשנה, ואם כן אין בזה פגם אם דוקא לקריאה זו לא יקראו בספר שאינו מהודר.

ובנוגע לשאלה אם לפטר את הגבאי, אמר מורינו הרב, כי נראה שמאחר שיש בגבאי את המעלות האמורות בגבאי, אלא שטעה בשיקול הדעת, לכן יבקש מחילה מספר התורה ברבים, וישאר על כנו. ובפרט לפי המבואר בשולחן ערוך (סי' נ"ג סכ"ה) שאין מסלקין חזן, והוא הדין לכל התמנות (כמבואר במשנה ברורה ס"ק ע"ג), אלא אם כן נמצא בו פסול. וכאן לא נמצא בו פסול אלא טעות. 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.