לומר דברי גנאי על אב כדי להציל אחרים מנזקיו

אל מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, ניגשה בחורה ובפיה ספור מצער:

אבי הינו רופא בכיר העובד בבית חולים מפורסם, ויש לו גם מרפאה פרטית, שם אני עובדת כאחות. והנה, רואה אני שהמרפאה מלאה במכשור רפואי יקר ואביזרי רפואה, כגון: תרופות, מזרקים, תחבושות, מספריים וכדומה. אני בטוחה שנלקחו החפצים מבית החולים מבלי רשות, ופעמים שאף ראיתי במו עיני כיצד 'סוחב' הוא בהחבא פריטי רפואה מבית החולים ומביאם למרפאתו. פעמים רבות ניסתי להעיר לאבי בעדינות על כך. אך הוא הכחיש. ולכן החלטתי שאין טעם להמשיך ולדבר עמו שוב.

עתה מסתפקת אני, האם לעורר את תשומת לבו של האחראי לכך בבית החולים, כי שמא לא הותר לדבר קלון וגנאי על אב גם לתועלת, שהרי בזה עובר המספר על מצוות כיבוד אב, וגם הוא בכלל 'ארור מקלה אביו'?...

תשובה

טרם נשיב על שאלתנו, הבה ונציג מקרה נוסף שהגיע אל שולחנו של מו"ר שליט"א:

האם חובה על הבן להודיע ללקוחות שאביו גונב מהם?

שאלה

מעשה שהיה באדם שהעסיק את בנו במכולת. הבן הבחין כי פעמים רבות אביו כותב בפנקס הרבה יותר ממה שמכר, וכך למעשה גובה סכומים גבוהים בהרבה מלקוחותיו.

בא ושאל הבן: האם מותר לי להבליג משום כבוד אבי ולהמשיך לעבוד אצלו (באופן שאיני משתתף בגניבותיו), או שמא חייב אני להודיע ללקוחות התמימים על כך שאבי עושק אותם?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

נראה להוכיח שיש לדבר לשון הרע לתועלת גם על אב, והבת חייבת לעורר את תשומת-לב של השומרים שבבית החולים, (כשיתקיימו כל התנאים להיתר דיבור לתועלת המבוארים בחפץ חיים). וראיה לכך ניתן למצוא בדברי ה'ספר חסידים' (סימן תתרפ"ז) שכתב: "אם רואה אדם שמפקידים ביד אביו או אמו או רבו, והוא מכירם (את הוריו) שלא יעשו נאמנות, אם המפקיד חכם והגון יאמר לו שלא יתן בידם, ויגלה לו האמת. ואם המפקיד אינו חכם והגון לגלות לו, יאמר: לא תתן בידם. ואל יאמר על אביו ועל אמו ועל רבו רשע הוא, אלא לטובים יאמר האמת".

ויתכן שהמקור לדברי הספר חסידים הוא מה שנאמר במסכת מגילה (דף י"ג ע"ב), לגבי רחל אמנו שאמרה ליעקב: 'אבא רמאי הוא, ולא תוכל לעמוד כנגדו'. ולכאורה יש לעיין, הרי בספר חסידים נאמר שלא יאמר על אביו רשע, ואיך אמרה על אביה "רמאי"? ויש לומר, שהיתה צריכה להזהיר את יעקב על עוצמת הרמאות של אביה, שאין הוא מרמה לעתים, אלא כל עצמותו היא רמאות, הוא "רמאי" מקצועי ומהותי.

ולכן נראה שהבת חייבת לספר את מעשי אביה לשומר בית החולים, אם הוא חכם והגון. ואם הוא לא חכם והגון, תאמר לו רק ברמז שישים לב למעשיו.

טעם ההיתר לספר בגנות האב, הוא כדי להצילו מחטא. הגע עצמך, אב חולה שכדי לרפאותו חייבים להפשיט בגדיו ויתבייש, פשוט שחייבים לעשות זאת כדי להציל את חייו. כך גם חייבים לדבר בגנותו כדי להצילו מאבדון לנצח. ועוד, שגם החולים לא היו מסכימים לבוא למרפאתו אילו היו יודעים שהוא מרפא בחטא, כי יש בזה עבירה, וכן אין בגזל סייעתא דשמיא. ולכן, אף על פי שהרופא מורה היתר לעצמו, ואומר "לא תחסום שור בדישו"[1], חובה עליה לגלות.

ואם יודעת שכאשר תאמר לאביה שהיא הולכת להלשין, יפסיק מלגנוב, אך ישנא אותה ויפטר אותה מעבודתה אצלו, מסתבר שחייבת לסבול זאת ולא לבזותו. ואף על פי שכיבוד אב משל אב, בזיונו אסור, גם כשיהיה לבת הפסד. והוא הדין בנוגע לשאלתנו השניה.

והצעתי את הדברים לפני מו"ח מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, ואמר לי כי בשני הנידונים אסור לילד לשתוק, וחייבת הבת (בנידון הראשון) לומר לאביה: 'לימדתני שאסור לגנוב, ואני חייבת למסור את הדבר לשומרי בית החולים'. ואין לה להימנע מכך בגלל הפסד פרנסתה, כי אין כאן הפסד אלא מניעת ריווח[2]. וגם אסור לה לעסוק כאחות באביזרים גנובים. ועל כל פנים, צריכה הבת לעשות הכל כדי למנוע את אביה מגניבה וגם לא לביישו ולהכלימו.

וכמו כן בנידון השני של המכולת, חייב הבן לומר לאביו: 'הלא לימדתנו אבא שאסור לגנוב!' ואם הדברים לא יועילו, עליו לעזוב את המכולת!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.