היהודי ארב לגוי העוין והשליכו מהגשר אל הכביש הסואן. האם ישלם לבעל הרכב שניזוק?

מעשה שהיה באחת הקהילות היהודיות בחו"ל, בגוי עמלקי רע מעללים בשם 'איוון', שהטיל חיתתו והציק במאוד-מאוד לאנשי הקהילה. הדברים הגיעו עד לירידה לחייהם של היהודים באותו מקום. אנשי הקהילה סבלו ממנו מרורות, אם בגלל הלשנותיו המקוממות, ואם בגלל ההתנכלויות הישירות שלו.

בשל קרבתו לשלטון, פחדו כל חברי הקהילה להתעסק איתו, וכשראוהו ברחוב, מיד עברו ברעדה לצד השני.

משהגדיל הרשע את הסאה, החליט אחד מחברי הקהילה, איש אמיץ וגברתן, שיש לשים קץ להתעללות הזו, ולהעבירו אחת ולתמיד מן העולם...

הוא ארב לו בדרכו, וכשראה שהוא עולה על הגשר, שהיה מיועד להולכי רגל ומתחתיו היה הכביש הראשי, הביט היהודי אנה ואנה, וירא כי אין איש, ויבא חרישית מאחריו, הרימו והשליכו אל הכביש הסואן, אל בין מכוניות נוסעות!

כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' (הפטרת בשלח).

למחרת התפרסם בעיתונים המקומיים כי הגוי ההוא איבד עצמו לדעת...

היהודי שלנו שעשה את המעשה, לא סיפר על כך לאף אדם, גם לא לחבריו הקרובים ביותר בקהילה, כדי שהדבר לא יתפרסם והוא יושלך לכלא עד סוף ימי חייו.

למחרת, כאשר הגיע לתפילת שחרית בבית הכנסת, פגש האיש חבר שסח לו לפי תומו, כי כאשר נסע אמש מתחת לגשר בכביש הראשי, שמע לפתע חבטה עזה על גג מכוניתו החדשה. "מיד יצאתי לבדוק מה אירע, וגיליתי את הגוי המנוול ש'נחת' על תקרת מכוניתי!... אמנם שמחתי לראות כי שֹם האיש קץ לחייו, אך הצטערתי מאד שהדבר אירע על ידי פגיעה קשה במכונית היקרה שממש התרסקה..."

אותו יהודי שהשליך את הגוי, מיהר לשאול את רבו: האם חייב אני לגלות לחברי בעל הרכב כי אני למעשה האחראי לנפילת הגוי ולהיזק הנורא, ובעצם - האם עלי לשלם על הנזק שנגרם למכונית כדין אדם המזיק?...

תשובה

להלן תשובתו של מו"ר שליט"א בנידון:

מבואר במסכת בבא קמא (קי"ז:) כי אדם שרץ אחר הרודף (שעומד על יהודי אחר להורגו), ואותו מציל הזיק תוך כדי ריצתו - הדין הוא שפטור, "ולא מן הדין, אלא שאם אי אתה אומר כך אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף", כלומר, הפטור שלו אינו מעיקר הדין, אלא תיקנו כן משום שאילו היה חייב המציל בתשלומי הנזק, אם כן היה קיים חשש שימנע מלהציל את חבירו, ויאמר לעצמו מה לי ולצרה הזו, מדוע שארוץ להציל, ולבסוף עוד אצטרך לשלם עבור נזקי ההצלה.

לאור הדברים, נוכל ללמוד שהוא הדין בנוגע לשאלתנו, שפטור היהודי שהציל את כל אנשי הקהילה.

ויש להוסיף ולשאול: יתכן מאד שהיתה קיימת אפשרות להשליך את הגוי באופן שלא היה נגרם כל נזק, כגון לשולי הכביש, האם כעת שהשליכו האיש היישר לתוככי הכביש חייב לשלם לחבירו עבור ההיזק?

השיב מו"ר שליט"א: נאמר בגמרא בבבא קמא (דף ל"ב.)[1]: איסי בן יהודה אומר, אדם שרץ ברשות ברשות הרבים וניתקל באדם אחר שהיה מהלך שם והזיקו - הרץ חייב, מפני שהוא משונה - כלומר ריצתו ברשות הרבים משונה היא, לפי שאין דרך בני אדם לרוץ שם. ומודה איסי בן יהודה שאם אירע הדבר בערב שבת בין השמשות, שהוא פטור, מפני שאז  רץ ברשות, כדי לטרוח ולהכין לכבוד שבת, ואינו נחשב 'משונה'.

מעתה הקשה ב'חידושי אנשי שם' (ב"ק קי"ז:, מ"ד. בדפי הרי"ף): מדוע אומרת הגמרא שהפטור של המציל מן הרודף אינו מן הדין, הרי נחשב הוא ל'רץ ברשות', שאין לך מצוה גדולה מזו שרודף להציל נפש מישראל?!

ויישב, כי הדין של הרץ בערב שבת בבין השמשות, מתייחס למקרה שהאדם בהול מאוד ואין לו שהות כלל[2]. ואכן בשאר מצוות, כגון שרץ לבית הכנסת או לבית המדרש שיש לו פנאי, אם הזיק חייב[3]. לפי זה, נוכל להבין מדוע אומרת הגמרא שהפטור של המציל אינו מן הדין, שיתכן ובאה הגמרא להורות שהרודף אחר הרודף על מנת להציל את הנרדף ושיבר כלים, פטור בכל מקרה, אף כאשר היתה לו אפשרות להציל מבלי לשבר את הכלים, משום שיכל להיזהר ולהימנע מהנזק, מכל מקום קבעו רבותינו שפטור, והטעם הוא: שאם אין אתה אומר כן, אין לך אדם שיבא ויציל את חבירו, ויאמר בלבו שצריך יהיה לירד בדינא ודיינא על מנת לברר שלא היה באפשר להציל מבלי לגרום להיזק. ע"ש.

נמצאנו למדים, אמר מורינו הרב, כי בנידון דנן פטור היהודי שהרג את הרודף, גם באופן שיכול היה להורידו שחת במקום שאין עוברות בו מכוניות!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.