צעירים בארה"ב: התבוללות - לא אישיו

אם באמריקה חצתה ההתבוללות את החמישים אחוז כבר מזמן, והצליחה להדאיג לא מעט יהודים ברחבי העולם, דאגה חדשה דופקת במרץ על הדלת, והיא מעיקה הרבה יותר. יהודים באמריקה סבורים שנישואי תערובת אינה התבוללות. ההורים מגדלים את ילדיהם כיהודים, גם אם האם נוצרייה, ולא ברור להם מדוע אינם נחשבים יהודים. אחרים דווקא מבקשים כן להיחשף ליהדות ולהכיר יותר, אבל האם הם מבינים את המשמעות? עד כמה זה מדאיג?

בכתבה שהתפרסמה במקור ראשון, מובאים סיפורים של צעירים בצפון ארה"ב שהגיעו לישראל לתוכנית היכרות עמוקה יותר עם המדינה. האם הם גאים להיות יהודים? מה דעתם בנושא מדינת ישראל? שלושה מהמרואיינים הם ילדים של נישואי תערובת. לשניים - אם לא יהודייה, ולאחת אב לא יהודי. מבחינתם כלל לא מדובר ב"אישיו".

המרואיינים בראיון המדאיג הם סם בלוסטון (22) ממיניאפוליס מיניסוטה, חובש כיפה סרוגה, אך לא ממש מייצג את הציונות הדתית. סמנתה אפריל (22) מהאליפקס נובה־סקוטיה שבקנדה גדלה אף היא בקהילה קונסרבטיבית, מתיו קולמן (22) מלונג־איילנד ניו־יורק סיים לפני כמה חודשים לימודי תואר ראשון בביולוגיה וחינוך מיוחד, ומולי קראם (23) שמגיעה מיוג'ין שבאורגון. "גדלתי בבית כנסת רקונסטרוקציוניסטי באורגון. מדובר בענף של התנועה הרפורמית, אבל שמאלה יותר.

קולמן מספר: "הקשר שלי ליהדות בעצם נגמר כשחגגתי בר־מצווה. היו לנו עניינים פנים־משפחתיים שגרמו לעניין היהדות להיות מסובך. סיפור ארוך. אני כאן כדי להתחבר מחדש, כדי ללמוד ולהבין מה תהיה המרכזיות של היהדות בחיים שלי".

מולי קראם: "בבית הכנסת שלנו לא דיברנו בחיים על ישראל". מסתבר שלא דיברו על ישראל כדי לא להרחיק אף אחד מהקהילה. הנושא, כך עולה, שנוי במחלוקת, אז יש עדיפות שלא לדבר על ישראל כלל.

האם הם מרגישים שמקבלים אותם בישראל? קראם מרגישה שלא. "כשבאתי לישראל כיהודייה רקונסטרוקציוניסטית לראשונה חשבתי שיהיו כאן יהודים מכל הסוגים, שאוכל ללכת לכל מיני בתי כנסת. אולי אפילו לגרסה ישראלית לבית כנסת כמו שלי. חשבתי שיהיה כאן כמו בניו־יורק, שיש הכול מהכול ברמה היהודית ושאתה יכול לחיות איך שתרצה. אבל אמרו לי 'את לא יהודייה בכלל'. עבורי זה היה עצוב מאוד. זה גרם לי להתחבר לזהות היהודית־אמריקנית שלי הרבה יותר מאשר לישראלית. כל כך מקוטב פה".

"לפי ההלכה היהודית אני לא יהודי", אומר קולמן. "גדלתי כרפורמי וכך אני רואה את עצמי, אבל אני לומד מכל הזרמים. לאחרונה, למשל, החלטתי לחבוש כיפה. זה עוד צעד שאני נוקט כדי לראות איך זה ישפיע עליי". בלוסטון רוצה להקים עמותה לקירוב ליהדות: "הפוקוס שלי יהיה על חינוך הורים. בעיניי, הקשר ליהדות צריך להתחיל בבית, ורק אז יש סיכוי שהילדים יתחברו. הרי ארבע שעות לימוד בשבוע לא מספיקות כדי להשריש את היהדות. במקביל אני רוצה ליצור תוכנות וטכנולוגיות שינגישו את הטקסטים היהודיים העתיקים כדי שהם יהיו מובנים יותר לדור הבא".

אפריל מספרת שהיא שומרת פתק קטן עם מנהגים יהודים חדשים שהכירה ורוצה לאמץ. "אני מקווה שבעוד עשרים שנה יהיו לי בעל יהודי וילדים יהודים. תמיד אתמוך בישראל, והיהדות תהיה אחד הערכים החשובים שלי בחיים".

קראם, בת לאם נוצריה, שלא רואה את עצמה כזו, וגידלה את ילדיה כיהודים, אף על פי שלפי ההלכה הם אינם כאלו. קראם מרגישה בנוח עם הזהות המעורבת. "אני חושבת שהזהות נבנית דרך הקהילה ובית הספר, אבל אם לא גדלת על זה – זה חסר אצלך. ביהדות הליברלית בארה"ב יש משבר זהות קשה מפני שישראל זזה ימינה, ונראה לי שבגלל זה יהודים ליברליים לא מדברים על ישראל".

פרון: "אמי גידלה אותנו בצורה יהודית מסורתית ויש לי אבא נוצרי, כך שאני לא לגמרי סגורה על הכיוון היהודי שיהיה לי", אומרת פרון, ומדגישה אולי מבלי מישים את המצב הרוחני הקשה שרבים מיהודי התפוצות חווים בתקופה זו.