הראשל"צ משיב: האם מותר לשבת בשבת בשולחן של מעשנים?

ראשית, נקדים כי העישון אינו טוב לבריאות, ועל כן יש להימנע ממנו אף בימי החול, וכל שכן - אם הוא שומר תורה ומצוות - שעליו להישמע לציווי התורה של "ונשמרתם לנפשותיכם", אחר שהרופאים כולם מודים כיום, שהדבר הינו סכנה משמעותית לבריאות האדם וסובביו, ואכמ"ל. אולם בד בבד, כאשר עדיין לא התגבר על יצרו, והוא שואל שאלה כזו, עלינו לענותו מהבחינה ההלכתית, והיא כי הנה בנידון דידן יש לדון מצד ב' עניינים, אם יש לחוש שמא ייקח סיגריה ויבוא לידי חילול שבת, וכן מצד הנאה ממעשה שבת. והנה אם המעשן הוא ישראל, יש לדון בזה מצד הנאה ממעשה שבת, בעצם יום השבת. ואם המעשן הוא נכרי, אם הוא נהנה מהעשן ושואפו אל קרבו, יש לחוש שמא הנכרי ירבה בשבילו, אבל אם אינו נהנה מהעשן, אין לחוש שמא ייקח סיגריה ויבוא לידי חילול שבת, דהא במידי דאיסורא בדילי מיניה אינשי, וכמבואר. וכבר כתבנו בזה בילקוט יוסף שבת כרך א' (עמוד שכז). ועיין בשו"ת אדמת קודש חלק א' (סימן ד') שנשאל בכיוצא בזה, במי שלהוט הרבה אחר שתיית העשן [נרגילה], אם מותר שילך בשבת אצל הגוי וייהנה מהעשן היוצא מפי הגוי, ועושה כן לרוב צערו שאינו יכול לישן בלא זה. ולמד דין זה ממה שאמרו בגמרא שבת (פרק כל כתבי קה.) גבי נכרי שבא לכבות וכו', ובגמרא אמרו, דכוותא גבי גוי דעביד לדעתיה דישראל משרי, דגוי אדעתיה דנפשיה קעביד. ופירש רש"י, דאפילו שיודע שנוח לו לישראל הוא להנאת עצמו מתכווין, שיודע שלא יפסיד. וראה עוד ביבמות (קיד.). ואם כן הוא הדין לנידון דידן שאף שהגוי יודע שהישראל נהנה מהעשן, הרי מתכווין לטובת עצמו.

ועוד ראיה לזה ממה שכתב הטור (סימן רעו) בגוי שהדליק אש לצורכו או לצורך חולה שאין בו סכנה, אסור להתחמם כנגדו שמא ירבה בשבילו. וכתב מרן ז"ל, דהטור סובר כספר הרוקח, שאסר לישב אצל האש שתיקן הגוי, פן יבער עצים או יחתה בגחלים עבור הישראל. אבל הסמ"ג והמרדכי וספר התרומה וההגהות פליגי, ומתירים להתחמם כנגד אש שעשה הגוי לצורכו, או לצורך חולה שאין בו סכנה. וע"ש בב"ח שכתב דאין כאן מחלוקת אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דמה שהתירו הסמ"ג והתרומה וכו' מיירי שהודלק אש מערב שבת, שנעשה בהיתר בשביל ישראל, ובא הגוי ונתן בשבת באש הרבה עצים, דכיוון שהגוי עשה כן מעצמו, ולא ציווה אותו הישראל, וגם לא היה צריך למלאכה זו, כיון שמתחלה היה יכול ליהנות קצת מהאש, ליכא איסור דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו, דכבר הרבה עצים באש, ואין צריך עוד להרבות בשבילו. ע"ש. וראה באדמת קודש הנ"ל שדחה דברי הב"ח ויישב דעת מרן בטוב טעם, וכתב, שדברי מרן נאמנים בצדק אין בהם נפתל ועיקש, ואין בהם שגגה, ושארי ליה מארי. וביאר שם, דאף לדעת המחמירים גוי שהדליק אש לצורכו דאסור להתחמם, הווי טעמא שמא ירבה הגוי בשביל הישראל.

אמור מעתה בנידון דידן דליתא להאי טעמא שמא ירבה בשבילו, דכולי עלמא מודו דשרי. ע"ש עוד. ובחסד לאלפים, הובא בבן איש חי (שנה ב' פרשת תרומה סעיף יז) אסר במי שלהוט אחר שתיית הטוטון שאסור לו ללכת אצל הגוי ולקבל העשן בפיו, וכן כל כיוצא בזה. ע"ש. ומשמע דאם אינו מקבל העשן בפיו, אין לחוש שמא ייקח סיגריה ויעשנה בשבת. וראה עוד בשו"ת הלל אומר (סימן ריא). ע"ש.

לסיכום: מי שנקלע בשבת לשלחן שיושבים בו אנשים המעשנים סיגריות, אף על פי שהוא רגיל לעשן בימות החול, מעיקר ההלכה מותר לו לשבת עמם בשלחן אחד, ואין לחוש שמא ייקח סיגריה כדי לעשנה  בשבת.  ולכן  כשעורכים  סמינרים  לאנשים חילוניים,  על  מנת  לקרבם  אל חיק היהדות, מותר להסב עמהם בשלחן אחד, אף שהם מעשנים בשבת.