האסטרטגיה הנכונה להקניית הרגלים חדשים

עם נולד יצא ממצרים.

עם של עבדים שהיה שקוע עמוק במדמנת תועבות מצרים.

העם הזה אמור היה לקבל את התורה הקדושה, ובכלל זה גם את האופי התורני ואת ההכלה של קיום המצוות, ובמילים אחרות - משהו רחוק מאוד ממה שהם היו עד אז.

מצינו שהקב"ה חישב מתי, איך וכיצד להנחיל להם את התורה, שאם יעניק להם אותה ללא הכנה נפשית ראויה, שמא  לא יחפצו בה, ואף אם ירצו אולי לא יצליחו לעמוד ברמה הרוחנית המתבקשת ממנה. 

"אמר הקדוש ברוך הוא עדיין לא בא זיוום של בני, והן מקבלין את התורה?! אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ומן ובשלָו ואח"כ מקבלים את התורה..." כך מתאר בילקוט שמעוני בפרשת השבוע. בעל האור יחזקאל ביאר, שהרי המן והבאר כמו גם השלו שירדו לבני ישראל מן השמים שדרגו אותם באופן יום יומי באמונה ובטחון ואף באהבת הבורא, וכך הייתה הכוונה, שזו היא ההכנה הראשונית לרוממות התורה והפנמתה אצל העם, שיתרומם כך באמונתו ובדביקותו בנותן התורה.

אולם לא היה די בכך, הבה נתבונן במילות המדרש הבאות:

"אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צוויתי אלא לאדם הראשון, ואחר כך נצטווית חוה ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה... לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב..."

חבל להבין את המילים הנשגבות הללו כפשוטן. בכדי להבין את המסר המופלא הטמון בהן יש להרחיב ולהעמיד ראשית חכמה כמה תובנות תחילה.

* * *

בני אדם הם קרוצי חומר. מודרכים לפי רגשות, הרגלי גוף וטבָעים, כמו גם מושכלות הנטועים בהם על ידי סביבתם וחבריהם. אדם המושל בנטיותיו באופן מוחלט הריהו נדיר. בפרט אנשים שלא טעמו תורה, הריהם מודרכים מנטיותיהם הבסיסיות באופן בלתי נשלט בעליל.

משרדי הפרסום מנצלים את הנתונים הללו כדי ללמוד מראש את הלקוחות שלהם, כדי להתאים להם את הקמפיין המדויק, וכך לכבוש את הרגלי הקנייה שלהם ואת רכישת המוצרים שהם אמונים על שיווקם.

ללא אסטרטגיה התחלתית נכונה של הנחלת הרגל חדש, לא ניתן יהיה לקבוע את השתרשותו באופן ובאופי הנכון. חשוב להשקיע 'לפני' כיאות כדי שה'אחרי' יהיה חלק יציב נכון וקיים.

כאן חובה עלינו להציב את העובדה, כי התורה לא ניתנה למלאכי השרת, והאדם באשר הוא אדם, וכל שכן באותם ימים שבהם יצא ממצרים, היו טבָעיו 'פשוטים' ובסיסיים כפי הרגליו וסביבתו, וממילא כדי להעניק לו הרגלים חדשים ואופי נעלה יותר, היה חשוב לעשות זאת בחכמה תחילה.

והנה במדרש רבה (יתרו פרשה כח) מבואר כי החכמה העליונה נקטה כאן באסטרטגיה מיוחדת כדי להנחיל את התורה אל נכון. משום כך הנשים קיבלו את חלקן בתורה תחילה לפני הגברים. בהקדמה זו היו נעוצות ארבע תובנות שנרמזו בפסוק "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל.." "תאמר" מלשון "אמיר" כלשון הפסוק בישעיהו (פרק יז) "שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר". ואמיר הוא הלבלוב הראשוני הרך והמקדים, המצוי בראש הענפים ובצמרות העצים. היינו המילה אמיר מכילה בקרבה משמעות של הקדמה וראשוניות, רכות ובכירות. ואלו הן ארבע התובנות כפי שניתן ללמוד ממפרשי המדרש:

א. "אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע" כלומר: המסר חייב להיות קליט וברור

ב. הגברים צועדים אט בעקבות שכלם, ואילו הנשים מקדימות ומתפעלות תחילה ברגש המתפעל. והנה הרגש מתפעל במהירות ואף כבה במהרה, ואילו השכל נדרך אט אט בדרכו היציבה יותר, וכיוון שהמסר היה מיועד עבור שני המגזרים הללו כאחד, הרי שהשילוב המנצח יהיה לשוחח תחילה עם בעלות הרגש כדי שיפנימוהו במהירות ובהתלהבות של אש קודש, ואז כשהגברים יצטרפו בשלב שני עם השכל ה'איטי' יותר, הם יבואו אל אותה התלהבות קדושה ובעצם יחזקו את הנשים גם כאשר הרגש שלהם כבר יירגע... כך התכונות השונות משלימות זו את זו. את התובנה הזו מכיל המדרש במילים "למה לנשים תחלה, שהן מזדרזות..."

ג. "כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה", כלומר הן שולטות בניואנסים של הבית, באווירה ובדקויות האופפות את סביבת האדם, המפנמת לו את טבעיו והרגליו. האם מעניקה ממתק לילד ולוחשת לו 'גדל בני שתהיה תלמיד חכם...' במילותיה היא יוצרת וגוזרת את דמות הבית כולו, ולעיתים הרבה מאשר אמירה דעתנית הנזרקת בחלל הבית, והדברים ידועים.

ד. השלב הרביעי הוא זה שפתחנו בו: העמדת האחריות והמודעות: "אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צוויתי אלא לאדם הראשון, ואחר כך נצטווית חוה ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה..."  והיינו כי חווה, שלא הצטוותה תחילה בעצמה, סברה שכנראה המצווה שייכת לגברים, ושהיא אינה מחויבת בה, וממילא התרפתה בשמירתה... עד כי לבסוף אף פיתתה את בעלה. וממילא מובן כי יש להבהיר את המודעות והאחריות באופן ברור ובלתי משתמע לשני פנים, ובייחוד למתרפים שבמחנה, וזאת כדי שהללו לא ילמדו לעצמם היתרים ופטורים...

אם נסכם זאת הרי לנו ארבע תובנות מנצחות להנחלת הרגל חדש:

א. מסר קליט ב. התאמתו לגווני האוכלוסייה באופייהם המשתלבים ג. יצירת אוירה תואמת ומשלימה ד. מודעות ואחריות

לא בכדי מסיים המדרש ואומר: "בטכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל. למה כך, בזכות שאמרו נעשה ונשמע". האסטרטגיה המותאמת הזו, שהייתה בעצם "טכסיס מלכים", הוענקה לבני ישראל אחרי שאמרו 'נעשה ונשמע'. הם עשו מסירות נפש בשלב ראשון, והשלב הבא היה דווקא מותאם ומתקרב אליהם. כי זו הדרך ברוחניות, פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם.

* * *

התובנות הללו חשובות לכל אחד מאתנו כשהוא בא להנחיל ואף לעצמו קבלה חדשה והרגלים חדשים, וכל שכן כשקהל היעד שלו הוא האחרים, כמו בני ביתו או שאר הסרים למשמעתו. נשים לב שיהיו מסרים קליטים, התאמת הדיבורים לקהל היעד, אוירה חיובית והבהרת האחריות.

כי האחריות מחייבת ואין אנו יכולים להתחמק מפניה. זכרו: מחוסר מודעות ואחריות - התחולל החטא הראשון בעולם. זהירות.