"הקב"ה החזיר לי בגדול"

 

 

 

 

 

"אני לומד בבוקר ובערב. יש לי גם את החברותות הקבועות שלי. בשאר הזמן אני מצייר. מבחינתי, גם הציור הוא לימוד תורה. שלא כמו צַבָּע שמסיים לעבוד והולך ללמוד, אצלי זה משולב. יש לי את הלימוד לשמו, שזה לימוד לצורך לימוד, ויש את הלימוד לשם הציור. בכלל, בגלל המקצוע שלי, כשאני לומד אני מדמיין את זה ברמה של ציור, זה עוזר לי להוריד א הדברים לרמה מעשית".

 

"חזרתי בתשובה באזור גיל 38, כשכבר הייתי אומן די מצליח. היה לי שובע מזה והרגשתי ריקנות, כאילו חסר לי משהו בחיים. התעניינתי בהרבה מאוד דברים שיכלו אולי לתת לי סיפוק כמו תורות הודיות למיניהן, יוגה ומדיטציה אבל לא מצאתי את עצמי שם. אחר כך המשכתי לחפש את המהות בטיבעונות ובצימחונות, וגם זה לא היה זה. עד שפגשתי בעלי תשובה, והדברים ששמעתי מהם מאוד מצאו חן בעיניי. נמשכתי לזה מאוד, ולאט לאט זה כבש אותי".

 

"נכון. שנתיים למדתי יום שלם ולא חשבתי שאמשיך יותר בציור".

 

"ביקרתי פעם אצל הרב שך זצ"ל. הוא אמר לי שאסור לי לעזוב את המקצוע, ושאני חייב להמשיך עם זה לפחות כמה שעות ביום".

 

 

"יש כמה סוגי איורים, כשהקשה ביותר הוא איור רעיוני בו יש להמחיש סיפור על הדף. אני מתמקד בנקודה חשובה בסיפור וכותב לי על הדף, בצד, לאן אני חותר להגיע. אחר כך אני מעביר מול עיניי הרבה רעיונות, זה יכול לקחת שעות, ככה הראש רץ עד שפתאום אני נעצר על משהו, על איזה כיוון שאני שמח בו. אז אני מתיישב ומקשקש את זה על הנייר, וכשכבר מונח משהו על הדף, כבר קל יותר להתקדם".

 

"נכון. הציור בשבילי הוא כלי לחינוך ילדים בכלל, ובני תורה בפרט. כל המטרה שלי היא לעזור בחינוך, ואני מביע את השתתפותי על ידי כושר הציור שלי. הציורים שלי נמצאים בתוכניות בתלמודי תורה, בתי ספר וסמינרים למיניהם". 

 

"אני מניח שבכתיבה, כי אני אוהב כאמור לבטא דברים ולספר סיפורים. גם בילדותי הייתי מעין שחקן עם חוש דרמטי".

 

"יש לי עוד אינסוף תוכניות. עוד לא עייפתי, אני מרגיש כל כך צעיר ויש עוד המון דברים שארצה לפתח. אם כי אני מודע לכך שלא הכל אני יכול לעשות בעצמי, ולכן אני מכשיר אנשים בתחום כדי שהענף הזה יפרח. בכל אופן, כעת אני בשאיפה לאייר את כל חמשת חומשי התורה, לפחות את הסיפורים המרכזיים שבהם".