עובדי הידברות מציגים: ניסים בסערה

שמואל לוגאסי: בחסדי השם ובהשגחה פרטית, אתמול אחה"צ, כשהיו רוחות חזקות. בני היה למטה ולידו עמדה ילדה של השכנים, בגיל שבע.

נפל ענף גדול מעץ, והם התקרבו לראות מה קרה. באותו הרגע נפלה כל צמרת העץ, יחד עם כל הענפים הגדולים והכבדים.

העץ ריסק תחתיו שני רכבים. בתמונה שלפניכם מופיע אחד מהם, אבל אתמול היה שם גם רכב קיה חדש (לשעבר). בנוסף היה עוד עמוד חברת חשמל מבטון, ש'התכופף' לרצפה.

העץ נפל על הילדה והיא נלכדה מתחת, כאשר אביה ומשפחתה עדים למחזה המזעזע. ארבע גברים ניסו לחלץ אותה, אך לא יכלו להרים את העץ מעליה. עם הרבה סיעתא דשמיא הם משכו אותה חזק עד שהיא חולצה. בני, שעמד במרחק כמה סנטימטרים ממנה, נשאר עומד המום, בריא ושלם, בחסדי השם.

כמה צריך להודות ששום דבר לא מובן מאליו, וכל יום הוא מתנה, ושהכול בהשגחה פרטית ממש.

תודה להשם יתברך שזה לא נגמר גרוע יותר.

הילדה, נעמה בת ברכה, צריכה לעשות ניתוח לחיבור העצם בירך, שנשברה לשניים. תתפללו עליה בבקשה, ואל תשכחו להגיד תודה כל היום על הכל. שום דבר לא מובן מאליו.

תודה לשם יתברך.

רביב ז'ק: שלשום, בעיצומן של הרוחות החזקות, בשעה 21:00, בנותיי ישנו בחדרן כהרגלן, למעט העובדה שאשתי שתחייה אמרה להן לישון עם הראש לכיוון הקיר ולא החלון, כפי שהן נוהגות.

בשעה 21:00, הרוח פשוט עקרה את החלון ממקומו, והעיפה אותו מהמסגרת לתוך הבית.

החלון עף על המיטה והתנפץ, בדיוק לכיוון שבו נמצאים ראשיהן של בנותיי. משם הוא המשיך להתנפץ על הרצפה. 

בתמונה המצורפת, רואים את החלון אחרי שעף. מצד שמאל של התמונה ניתן לראות את קצה המיטה של בנותיי.

באותו ערב התעקשה אשתי שאלך לשיעור, למרות שלא ראיתי את הילדים באותו היום והגעתי הביתה רק ב-19:45 (השיעור ב-20:00).

אין לי ספק שבזכות התעקשותה שאהיה בשיעור למרות הקושי, הטתה את הדין לכף זכות, ומשמיים הכניסו לה לראש שתאמר לילדות לישון הפוך.

תודה לשם יתברך על הניסים הגלויים ועל המתנה שלו, לתת לנו לראות ולהבין שהכל ממנו.

דוד חניה: אתמול בלילה נסעתי לבקר דודה ששוכבת בבית חולים בבאר שבע. חזרתי לקראת 12 בלילה הביתה, ואז התברר לי שהמפתח של הבית נמצא עם המפתח של הרכב. הרכב היה אצל חבר טוב, וכך נתקעתי בלי מפתח. דפקתי אצל השכנים, שיש אצלם בדרך כלל מפתח של הבית, והתברר שהמפתח שלהם נמצא בכלל אצלי בבית. בשורה התחתונה, נתקעתי בלי מפתח. ניסיתי לדפוק ולא היתה תגובה, ואז התחלתי לחשוב למי יכול להיות מפתח של הבית שלי.

בעיקרון אין סיכוי שיהיה למישהו, אבל אז נזכרתי שנתתי לחבר לצבוע לי את הבית לפני כחודש וחצי, ונתתי לו מפתח של הבית. התקשרתי אליו, ותוך 2 דקות כבר הייתי בבית..

סיפור קצר ולא מיוחד? נכון.

אז אציין פרט חשוב. לעולם לא הייתי נזכר בו, בטח לא כשאשתי הביאה לו את המפתח, ואני בכלל לא ידעתי. אז איך נזכרתי בו בכל זאת? ביום שלישי הוא פגש אותי במכולת (אנחנו נפגשים אולי פעם בשלושה שבועות בממוצע) ואמר לי "אחי, לא החזרתי לך את המפתח של הבית שלך... בהזדמנות תקפוץ תיקח..". אתמול זה קפץ לי בראש בדיוק כשהייתי צריך.

אז זהו, הקב"ה מלמעלה דאג לי לפני חודש וחצי שיהיה לי מפתח אצל השכן, כדי שלא אשן בחדר מדרגות באמצע הסערה :-)