הרב יצחק זילברשטיין
משלוח מנות שנאכל על ידי השליח
לקראת ערב, שאל ראובן את חבירו האם ביצע שליחותו. בוש ונכלם אני, השיב שמעון, לקחתי בעוונותיי את המנות ואכלתי אותם בעצמי...
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם כ"ו שבט התשע"ה
לפני שנים רבות אירע המעשה בעיר מקנס שבמרוקו.
ביום פורים ביקש ראובן משמעון שיהיה שליח עבורו, כדי למסור משלוח מנות מפואר לדוד ידידו.
ויהי בדרך, ריחות התבשיל הטעים חדרו לאפו של שמעון, ובהיותו מבוסם במקצת פתח את המשלוח, וירא את התבשיל הנחמד למראה וטוב למאכל... נטלו לעצמו ואכלו עד תומו, ואף את בקבוק היין המשובח גמע.
לקראת ערב, שאל ראובן את חבירו האם ביצע שליחותו. בוש ונכלם אני, השיב שמעון, לקחתי בעוונותיי את המנות ואכלתי אותם בעצמי...
התבונן ראובן בשעון וגילה כי לא נותר לו זמן רב כדי להספיק וליתן שוב משלוח מנות (בהיות שלא שלח משלוח נוסף מלבד משלוח זה), ולכן אמר: אם כן, יהיו המנות שכבודו אכל כמשלוח מנות... וכאן קם אחד הנוכחים והעיר שלא יתכן שיצא במה שכבר נאכל, ולא ניתן המשלוח לאוכל בתורת משלוח מנות אלא אכלו ללא רשות, וברור איפוא כי לא ניתן לצאת ידי חובה למפרע על ידי שיחליט השולח כעת שיהיה זה משלוח מנות...
מהו אכן הדין? האם צריך ראובן לשוב ולשלוח משלוח מנות, או שמא יצא כבר ידי חובה?
תשובה
בספק זה עמד ונסתפק רבינו המלאך רפאל בירדוגו זצוק"ל, בספרו "משפטים ישרים" (סימן ק"כ), ולא הכריע בדבר[1].
והגאון האדיר רבי יוסף ענגיל זצ"ל (גליוני הש"ס, מגילה דף ז' ע"א), הביא את דברי המשפטים ישרים, וכתב שאין מקום לספק, שהרי כשאכלם השליח, הוא היה גזלן ונתחייב ממון, וכשאומר עתה שיהיה משלוח מנות עבורו, אין זה רק מחילה לשליח על הממון שנתחייב לו. ואפילו אם תאמר שנחשבת מחילה זו כמתנה, מכל מקום הרי אינה אלא כנתינת ממון ולא כנתינת מנות, ואם כן פשוט שאינו יוצא בכך ועליו לחזור ולשלוח מנות שוב[2].
[1] ויעויין בשערי תשובה סימן תרנ"ח סק"ו.
[2] ובביאור ספקו של המשפטים ישרים נראה לומר, שמכיון שכל חפצו של הנותן היה לזכות במצוה ולהרבות אהבה ואחווה, אם כן מי יקבל את המשלוח זה רק עניין שולי, ולכן אין הפירוש שכעת בא לקיים למפרע את המצוה, אלא הוא רק מגלה כי כל כוונתו היתה לקיים את המצוה, ואם זה לקחה לעצמו גם ברוך יהיה.
ויש להוסיף עוד ולשאול: מה היה הדין, לו יצויר ששמעון היה רוצה לקיים את שליחותו, ולמסור את המשלוח לדוד, אך דוד לא היה בביתו. והיה שמעון מנסה במשך כל היום למסור לו המשלוח, אך לא היה משיגו. לכאורה הסברא אומרת, שודאי היתה דעתו של ראובן ששמעון יקח את המשלוח לעצמו, כדי שיקיים את מצות משלוח מנות. נמצא איפוא, שכשראובן שלח את המשלוח, לא היה בדעתו שהמשלוח יהיה אך ורק לדוד, אלא היה בדעתו שבמקרים מסוימים יהיה מוכן שהמשלוח יהיה עבור שמעון, שהרי עיקר כוונתו היתה שיקיים את המצוה, אלא שלכתחילה רצה להביא את המשלוח לפלוני, אך בדיעבד מתרצה בקבלת האחר. ולפיכך יש מקום לומר שיצא ידי חובתו.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>