גֵר שמל ולא טבל - האם רשאי לשמור שבת?

לפני כמאה וחמישים שנה אירע המעשה, שעורר פולמוס הלכתי בעולם התורני כולו.

מעשה שהיה בירושלים, בגוי שהגיע ממדינת מרוקו וביקש להתגייר, ולאחר ש'בד"צ קהל אשכנזים' מצאוהו ראוי לגיור, הוא עבר ברית מילה כדת וכדין וקיבל עליו עול תורה ומצוות. בהגיע יום השבת בא הגר ושאל: האם רשאי אני לנהוג כיהודי לכל דבר ולשמור שבת, אף על פי שעדיין לא טבלתי, לפי שעדיין לא נרפאתי ממילתי?

השאלה הסעירה את כל חכמי עיר הקודש. שהרי מבואר במסכת סנהדרין (נ"ח:) שלבן נח[1] אסור לשבות ממלאכה ביום השבת, ואם שבת חייב מיתה (בידי שמים), ונלמד הדבר מהפסוק: וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח', כ"ב). וממילא יש לדון בנוגע לגר זה, שטרם השלים את תהליך גירותו, האם עליו לחלל את השבת, כדין נכרי, או שמא מאחר וקרוב לכניסתו ליהדות רשאי או מוטל עליו לשמור שבת?

תשובה

רבי אשר לעמיל זצ"ל, אחד מחברי הבד"צ, סבר כי גר זה אינו רשאי לשמור את השבת, מפני שכל עוד לא טבל גירותו לא חלה! שהרי הרוצה להתגייר צריך למול ולטבול. משכך, אינו רשאי לשמור שבת, שכן "גוי ששבת - חייב מיתה". בעיצומה של השבת שיגר שליח אל הנימול, ויצווהו לעשות מלאכה באותה שבת! בעל כורחו עשה הגר מלאכה על ידי שכתב את שמו בלשון הגויים, תוך שהוא מבכה על שלא זכה לקיים את השבת.

למחרת השבת, ותהום העיר.     

כל חכמי ירושלים, ספרדים כאשכנזים, עמדו כנגד הרב על אשר פסק כך! שכן, לא יעלה על הדעת שנצווה על גר צדק זה לחלל שבת, לאחר שקיבל על עצמו את כל המצוות בשעת המילה, ועומד ומצפה בכל רגע לטבול לכשיתרפא...

הכרעת ה'בנין ציון'

בשו"ת 'בניין ציון' (סימן צ"א) פורס הגאון רבי יעקב עטלינגר זצ"ל את תשובתו בנושא בהרחבה. תחילה הוא מציין, כי בדק וחקר במקומות בהם מקבלים גרים, ונאמר לו כי מעולם לא הקפידו שגר שמל ולא טבל יחלל את השבת. תוך כדי שעיין בנושא, מציין ה'בניין ציון' כי "מצד הסברה יהיה מתנגד אל השכל" כי גר זה יאלץ לחלל את השבת, שכן מילתו מכונה "ברית", ואף מברכים על כך "כורת הברית" (שבת קל"ז:), והיאך יתכן שלאחר שכרת ברית עם הקדוש ברוך הוא, יאלץ לחלל את השבת שאף היא ברית "ביני ובין בני ישראל".

נותר איפוא לבאר, הן אם נפסק להלכה כי תהליך הגרות כרוך במילה וטבילה, מדוע בכל זאת המל ואינו טובל, אינו חייב לחלל את השבת? ה'בניין ציון' מסביר כי גוי שמל אך לא טבל, אומנם אינו גר גמור אך כבר אינו גוי גמור! כלומר, משעה שמל עצמו נבדל מבני נח, אך עדיין לא בא לכלל ישראל, לפיכך אינו חייב לחלל את השבת, כי הציווי לבלתי שמור את השבת נאמר לבני נח בלבד[2].

וכדבריו משמע בדברי הרשב"א בחידושיו למסכת יבמות (ע"א.) שכתב כי גר שמל ועדיין לא טבל אף על פי שלא נגמרה גירותו "מכל מקום התחיל ונכנס קצת בדת יהודית".

נכרי אינו שייך בקדושת השבת

ראיה נוספת לנידון דנן, נוכל למצוא בדברי הילקוט בפרשת כי תשא (שצ"א): "אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כותי ששמר את השבת עד שלא קיבל את המילה - חייב מיתה. למה? כיון שלא נצטווה עליה, ואינו משמר אותה כתיקנה, ומה ראית לומר מי ששמר את השבת חייב מיתה? אמר רבי חייא בר אבא: בנוהג שבעולם מלך ומטרונא שיושבין ומשיחין זה עם זה, מי שבא ומכניס ראשו ביניהם אינו חייב מיתה?- כך השבת היא אות בין הקב"ה ובין ישראל, שנאמר (בפרשתינו, שמות ל"א, י"ז): בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם - לפיכך כותי שבא ומכניס עצמו ביניהם חייב מיתה".

הרי לנו כי גוי השובת בשבת הרי הוא מחלל את קדושת השבת שיסודה מונח במה שביום השבת נכרתה הברית שבין הקב"ה לעם ישראל, אבל גר שכבר מל את עצמו (ואפילו רק קיבל על עצמו למול את עצמו), ועומד להיכנס לקדושת ישראל אינו אדם 'זר' אצל השבת, הוא אינו נחשב כמי ש'מכניס ראשו', ולפיכך נראה שרשאי לשמור את השבת[3].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.