הערימה על בעלת גמ"ח כדי שתשמור ותטפל בבנה

מעשה שהיה באשה שהגיעה למעונו של מורינו הרב שליט"א, וביקשה שיורה לה דרך תשובה על מעשיה.

באחת השבתות, סיפרה האשה, הוזמנתי להשתתף בשמחת 'שבת חתן'. לא עלה על דעתי ליקח עמי את בני השובב בן השנתיים, שהרי בודאי יפריע את שמחת המסובין, וחיפשתי אחר שמרטפית שתשמור עליו. משלא מצאתי אף אחת, החלטתי לעשות מעשה...

הנה בשכונתנו קיים בשבת 'גמ"ח ילדים', לגמ"ח זה שנמצא באחת הדירות, מובלים ילדים שאבדו במהלך השבת ולא ידוע היכן הוריהם. על מנת לחסוך להורים את הדאגה והטרחה בחיפושים אחר בנם, הקימו יהודים צדיקים גמ"ח נפלא זה, וכאשר הולך ילד לאיבוד ח"ו, מביאים אותו לדירת הגמ"ח, עד שמגיעים הוריו לקחתו.

ובכן, הסכיתו ושמעו מה עשתה אותה "פיקחית".

 יצאתי לעבר דירת הגמ"ח יחד עם בני, המשיכה האשה לספר, ופניתי לילד ששיחק שם למטה, וביקשתי ממנו: אנא, עלה לגמ"ח ושים שם את הילד הזה שאבד, עד שהוריו יגיעו...

וכך היה. הילד העלה את בני והודיע כי ילד זה נמצא נטוש ברחוב...

וכך הלכתי "לשמח חתן וכלה" רגועה ושלווה, ביודעי כי ילדי נמצא בידיים טובות, ובודאי מטפלים ודואגים לו בגמ"ח.

לאחר שעות ארוכות, כשהשמחה נגמרה, חזרתי לגמ"ח. "אני מודה לך ומברכת אותך מקרב לב, כמעט ולבי יצא מדאגה לגורל בני..." אמרתי לבעלת הבית, ולקחתי את בני בחזרה...

והנה, בערב יום הכיפורים הרהרה האשה בתשובה, חיפשה דרכיה, ולאחר שנזכרה במעשיה באותה שבת התעורר מצפונה.

עתה באה ונפשה בשאלתה: האם חייבת אני לשלם לבעלת הגמ"ח את תשלום דמי הטיפול, או שמא פטורה אני?

תשובה

תחילה יש להדגיש, שאף אם אין על האשה חיוב תשלומין, מכל מקום הרי הערימה וגנבה את דעת חברתה, ולכן חייבת לבקש ממנה סליחה ומחילה. ויש להמליץ בזה את הפסוק בפרשתנו (ויקרא ה', כ"ג): וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל, ופירש רבינו חיים ויטאל זצ"ל בספרו "עץ הדעת הטוב": אדם שגוזל את חבירו, עבר כאן עבירה כפולה, עבירה שבין אדם למקום ועבירה שבין אדם לחבירו. ואמרו חז"ל (יומא פ"ה:), שעבירות שבין אדם לחבירו, אף החלק שבין אדם למקום שבעבירה זו - אינו מתכפר לפני שירצה את חבירו. וזהו שאומר הפסוק: "והיה כי יחטא" - זוהי העבירה שיש כאן בין אדם לחבירו, שגזל אותו. "ואשם" - זו העבירה שבין אדם למקום, שעבר על "לא תגזול". כי אז בראש ובראשונה יכפר על העוון שבינו לחבירו, רק אז יוכל לבקש מחילה על העבירה שיש כאן בינו לקונו!

ובעיקר שאלת האשה בענין התשלומין, דן מורינו הרב שליט"א בספר "חשוקי חמד" (יומא פ"ה:), ולאחר אריכות דברים העלה כי נראה שאם בעלת הגמ"ח לא הוציאה על הילד הוצאות - פטורה האמא מתשלום, אולם אם הוציאה ממון עבור הטיפול, אפילו מעט - חייבת האֵם לשלם לה את כל דמי השמירה, משום שדומה הדבר לנפסק בשולחן ערוך (חו"מ סימן שס"ג ס"ז) דזה נהנה וזה חסר אפילו מעט - מגלגלין עליו (על הנהנה) את הכל.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.