המפגש על הבאר

בפרשת חיי שרה מסופר על המפגש המפורסם בין אליעזר לרבקה על שפת הבאר, שהוליד בעקבותיו את השידוך בין יצחק לרבקה.

וכה כותבת התורה "ויברך את הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות" (בראשית כ"ד,י"א) אליעזר מגיע בראש שיירה המונה עשרה גמלים, הנושאים כל טוב אדוניו אברהם, התחנה הראשונה שלו, היא ע"י באר המים ושם הוא פוגש את רבקה ואט אט מרגע לרגע, הוא מבחין כי זאת הנערה המתאימה ליצחק אבינו.

יעקב בנו של יצחק, אף הוא בבורחו מעשו אחיו, מגיע לחרן "והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן" הוא מנהל דו שיח עם הרועים וכאשר רחל בתו של לבן מגיעה, מגל יעקב את האבן בהינף יד מעל הבאר ובזה מאפשר לרועים להרוות ולהשקות את צאנם, ממעמד זה בעצם יצא השידוך, בין יעקב לרחל ואח"כ גם נישא ללאה בעקבות נתינת הסימנים ע"י רחל, עד להעמדת 12 שבטים.

עשרות שנים לאחר מכן, בורח משה רבנו מחרב פרעה ומגיע למדין, שם הוא עוזר לבנות יתרו ומגן עליהם מפני רועי האזור, "ויקם משה ויושיעם וישק את צאנם" (שמות ב,י"ז) ההמשך ידוע, הוא מוזמן לבית יתרו כהן מדין לאכול לחם, ושם נולד בעצם השידוך של משה וציפורה.

מצינו א"כ את גדולי האומה, שזיווגם היה דווקא על המים, על הבאר, ויש להבין מה המסר הטמון בסיפורים הללו, התורה נקראת בלשון זאת כי היא הוראה לדורות כיצד עלינו לנהוג, להפיק וללמוד את הלקחים המתבקשים.

כאן טמון יסוד עצום לאלו הבאים להינשא ולאלו שכבר באו בברית הנישואין. התכונה המרכזית של המים היא, שהם הולכים ממקום גבוה למקום נמוך, מפלי ענק נופלים מרכסי הרים אל עמקים וגאיות, ימים ונהרות זורמים דווקא במקומות נמוכים, כי במים ישנה תכונה של פשטות, של עממיות, כולם צריכים את המים, להרוות את צימאונם, הם משרתים את האדם לצרכיו הפרטיים, לצרכי נקיון, כיבוס, יצור חשמל ועוד, הם חלק חיוני ובלתי נפרד מחיינו. נסו להיזכר כיצד הרגשתם והסתדרתם כאשר הייתה הפסקת מים זמנית בשכונה...

והמים... על אף השימושים הרבים שיש בהם. נשארים נמוכים ושפלים זורמים בכל מקום ולכל מקום.

כאשר בעל ואישה באים להינשא עליהם ללמוד מתכונת המים ושזו תשמש עבורם לאבן תשתית ובסיס עליה יקימו את ביתם העתידי.

השגרה בחיינו רודפת, שוחקת, דורשת כוחות רבים הן בבית והן מחוצה לו, חשוב א"כ שבתוככי הבית כאשר סוף סוף נמצאים בני הזוג יחד, לשמוע, להקשיב, לפייס, לזרום, להעניק, לעזור ולסייע, להיות תכונה של מים לרדת למקומות הנמוכים והפשוטים ביותר, ושם לתת ולהעניק.בדרך כלל יש תפקידים המוגדרים ומבוצעים ע"י הבעל, ויש תפקידים המוגדרים כתפקידי האישה, אבל יש פעמים זמני מצוקה, האישה חולה, הילד מאושפז, אירוע משמח או להיפך ל"ע, ישנם זמנים הדורשים שילוב כוחות של הבעל והאישה כאחד, וכאן צריך להיות כמו מים, לעזור ולהעניק לשני ככל שיצטרך, וזה המסר שהתורה מעבירה לנו בסיפור זיווגם של גדולי האומה.

יצחק. השפיל עצמו והלך בצווי האלוקים להיעקד ע"ג המזבח, הוא לא היה ילד קטן, הוא כבר היה בגיל 37, ובכ" המים.

יעקב . עבד בבית לבן עבור בנותיו 14 שנה, התמסר לעבודה בכל כוחו, כפי שהוא עצמו מתאר באזני לבן, "הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה ותדר שנתי מעיני" (בראשית ל"א, מ) יעקב עבד את לבן בכל כוחו על אף שרימה אותו הוא לא שבר את הכלים אלא המשיך לעובדו בנאמנות, רמז לכך זיווגו היה על המים.

משה רבינו. ברח מחרב פרעה כי ירד לראות בסבלות העם ואף התערב בקטטה שפרצה אי שם באתרי פתום ורעמסס וטמן את המצרי בחול, כשרעה את הצאן רץ אחר הגדי והעמיסו על כתפו להשקותו מים, הנהיג בעצמו מנהג של מים הנמיך עצמו ותרם מכוחו למען הזולת, רמז לכך, זכה וזיווגו נעשה ע"י מים.

דוגמא מאלפת לכך. מצינו אצל מרן החפץ חיים זצ"ל, אחר נישואיו השניים בנה את סוכתו, אשתו שבאה לראות את מעשיו, אמרה לו, לא מתאים המיקום הזה,אני רוצה בפינה זו והצביעה על מקום אחר, והחפץ חיים פרק את הסוכה ובנאה במקום שאשתו רצתה, אחר כן באה שוב לראות ואמרה, איני רוצה כאן המקום הקודם בו עמדה הסוכה יותר טוב, והחפץ חיים פרק את הסוכה ובנאה במקום הראשון שעמדה ללא אומר וללא אנחה. עד שנחה דעתה והסוכה עמדה כרצונה.

זהו מנהג של מים לזרום ולהעניק, גם אם אשתך מבקשת משהו שקשה לך לעשות ולא נוח לך, התנהג כמו מים שזורמים לכל מקום, וכן אם בעלך מבקש ממך ארוחה חמה או סתם טובה העניקי לו מכל הלב, הנהיגי בעצמך מנהג מים להעניק ולתת בכל זמן ומצב.

ומה שצריך להנחות את כולנו זה תפילה.

מי שכבר בא בברית הנישואין ומי שעדין מחזר אחר אבידתו, עליו לישא תפילה יום יום, שעה שעה, שהקב"ה ינחנו בעצה טובה מלפניו, וייתן לו חן בעיני הבריות.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת חיי שרה – כל הסרטים ב-VOD הידברות