שוחרר מהכלא בעל כורחו - האם יברך הגומל?

מעשה שהיה בשמעון, יהודי עני, שטרם זכה לשמור תורה ומצוות, שהגיע למצב של חרפת רעב. נצנץ במוחו רעיון שעל ידו יוכל להיחלץ ממצבו הנורא.

מה עשה?

הלך באישון לילה לחנות תכשיטים מפוארת, וניפץ את שימשת החנות... המתין שמעון עד בא השוטרים לתופסו ולהכניסו לבית האסורים, שם יזכה למזון, לביגוד ולתנאי מחיה!...

ואכן התכנית הצליחה, שמעון נכנס לכלא, ותחי רוחו...

במהלך שהותו בכלא, זכה שמעון לחזור בתשובה שלימה, וכעת כעבור שנתיים ימים, סיים את ריצוי עונשו, ולמגינת ליבו הריצוהו מן הבור...

כמובן שהשחרור היה למורת רוחו, מאחר והיה מעדיף להישאר בכלא, שם זכה לכל טוב, ולעומת זאת מחוץ לכלא אין לו אפילו לחם לאכול ובגד ללבוש, אך כמובן שלא עלה על דעתו לבצע שוב פשע נתעב כבעבר על מנת לשוב לכלא.

אי לכך, פנה האיש למורינו הרב שליט"א, ונפשו בשאלתו: האם בנסיבות שחרורי מבית האסורים, בעל כורחי, מוטל עלי לברך את "ברכת הגומל"?  

תשובה

השיב מורינו הרב שליט"א: נלענ"ד שלא יברך שמעון את ברכת הגומל, מכיון שהיא לא שמחה עבורו, וברכה זו הלא באה לבטא את ההתרגשות והשמחה מהטובה שעשה לו הקב"ה. ואף על פי שקיימת קצת סכנת נפשות בבית האסורים, בכל זאת אי אפשר לברך על כך, כי הרי מדעת עצמו פיצץ את חלון הראווה כדי להיכנס לכלא, והיאך יברך על השחרור שהוא בניגוד לרצונו?![1].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.