ספר את העומר בחלום - האם יצא ידי חובה?

בעיר איזמיר שבתורכיה הקפיד יהודי ירא שמים לקיים את מצות ספירת העומר מידי יום ביומו. כך היה עד היום השלושים וחמשה לספירה. בערב יום זה הגיע מיודענו לביתו תשוש כח עד ששקע בשינה עמוקה טרם הספיק לספור את העומר.

ויהי בחלום הלילה, נזכר האיש שלא קיים את המצוה. קם ועמד בחלומו ובירך על ספירת העומר, והמשיך: "היום חמישה ושלשים יום לעומר שהם חמשה שבועות. הרחמן..."

למחרת שכח לגמרי את דבר החלום, ואף לא זכר לספור (ללא ברכה) במשך כל אותו היום. רק בתפילת ערבית (לאחר צאת הכוכבים), בעודו קורא את ה'לשם יחוד', נזכר לפתע כי לא ספר את היום הקודם בהקיץ אלא בתוך חלומו.

פנה האיש לרבינו חיים פלאג'י זצוק"ל ושאלו: האם רשאי אני להמשיך ולספור את שאר הימים בברכה?

תשובה

בספרו שו"ת "לב חיים" (ח"ג קכ"ו), פורס רבינו חיים פלאג'י את תשובתו לאותו צדיק, והכרעתו היא שאין החולם יכול להמשיך ולספור בברכה, משום שבספירה בחלום לא קיים את המצוה.

ראיה לכך ציין ה"לב חיים" מדברי הגמרא במגילה דף י"ח ע"ב, שם נאמר: קרא את המגילה מתנמנם יצא. ושואלת הגמרא: היכי דמי מתנמנם? אמר רב אשי: נים (ישן) ולא נים, תיר (ער) ולא תיר, דקרו ליה ועני (שקוראים לו ועונה), אך לא ידע לאהדורי סברא (אינו מסולגל להשיב על דבר התלוי בסברה), וכי מדכרו ליה מדכר (כאשר מזכירים לו את הסברה מיד נזכר). מבואר אם כן, שיש קצבה לשינה, ודוקא אם אינו ישן כל כך, אלא מתנמנם, או-אז יוצא ידי חובתו, וממילא נלמד כי בנידון שלפנינו, שהיה ישן ממש עד שיעור שמתוך שינתו חלם, בודאי שאין זה נקרא מתנמנם, אלא ישן ממש, ופשוט שלא יצא ידי חובתו במה שספר את העומר בחלום.

אשר על כן, הורה הגר"ח פלאג'י, ימשיך אותו האיש לספור בכל לילה אך ללא ברכה.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.