לפני כשמונים שנה אירע הסיפור המצמרר.

בירושלים עיר הקודש, בסמוך לביתו של המרא דאתרא, הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, נמצא תינוק מוטל בעריסה, ועליו מונח פתק, ספוג בדמעות, שבו נכתב:

תינוק זה הוא בן להורים יקרים, אשר נולד להם בשעה טובה לפני כחמישה ימים. לדאבון לב, אין באפשרותם לגדלו, לעת עתה, מחמת המחסור והרעב הנורא שסורר בביתם. אשר על כן, מתחנן אני לפניכם, יהודים רחמנים בני רחמנים, אנא הצילו את התינוק...

וסיים כותב המכתב: מאחר ונולד הילד ביום שבת קודש האחרונה, ממילא יש להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה בשבת הקרובה, הבאה עלינו לטובה.

הכותב וחותם בדמע

ומצפה לרחמי שמים

פלוני בן פלוני

משנודע דבר הימצאו של התינוק ושל הפתק המצורף עליו, התחוללה סערה גדולה בעיר הקודש סביב השאלה החמורה: האם ניתן למול את הרך הנולד ביום השבת, על סמך הכתב שנמצא?

תשובה

תחילה נקדים, שכידוע מילה בזמנה דוחה את השבת, ונלמד הדבר מהפסוק בפרשתינו: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא י"ב, ג'), ודרשו רבותינו (שבת קל"ב.): ביום - אפילו בשבת. אולם ברית שזמנה חל ביום חול ובוצעה בשבת - כמוה כחילול שבת גמור (וחייבים על כך סקילה)! ואפילו כאשר קיים ספק שמא היום השמיני חל בשבת (כגון שנולד בערב שבת בין-השמשות) - בכל זאת אין מלין אותו בשבת, שכן אין מחללין שבת מספק[1]. 

ובכן, בשאלתנו החמורה דן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, בספרו "הר צבי" (או"ח סימן ר"ב), וכתב כי יש לפשוט את הספק בפשטות על פי הכלל: "עד אחד נאמן באיסורין", וציין עוד לדברי התלמוד הירושלמי[2] בו נאמר: "אמר עד אחד: נולד איש פלוני בשבת - מלין אותו על פיו".

ואף על פי שבנידון דידן העדות אינה נאמרת בעל-פה, אלא רשומה בכתב, והכלל בעדות הוא: "מפיהם ולא מפי כתבם", מכל מקום לעניין כשרותו של עד אחד הנאמן באיסורים, ניתן לסמוך אף על עדות בכתב. והואיל ונמצאת שם חתימת העד - הרי זו חשובה כעדות שעד אחד נאמן בה בענייני איסורים[3].

ומסיים בעל ההר צבי, שבאופן שהפתקה אינה חתומה - יש לעיין בזה, האם ניתן לסמוך על הכתוב לעניין חילול שבת החמורה[4].

* * *

ונביא לנידון נוסף שהועלה בעקבות ברית מילה שנערכה בשבת:

מל את התינוק בשבת, ולבסוף התברר שהוא נכרי

מעשה נורא אירע לפני כמאה שנה בעיר מינכן שבגרמניה.

יהודי מתבולל היה נשוי לגויה, רח"ל, ונולד לו ממנה בן ביום שבת קודש. היהודי, שעדיין פעמו בו רגשות יהודיים, רצה מאד למול את בנו. כיון שידע שר' לייב הלוי, המוהל של קהילת מינכן, לא יסכים למולו, 'הסתיר' את אשתו... והמציא סיפור על העדרותה. ואכן ר' לייב מל את התינוק בעצם יום השבת.

כעבור מספר ימים, שמע המוהל 'מאחורי הפרגוד' כי אמו של התינוק הינה גויה. ר' לייב נרעש, ומיהר לשלוח מכתב אל רבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלט זצ"ל, לשאול מה דינו.

"אני מוהל, וזכיתי בס"ד להכניס מאות ילדים בבריתו של אברהם אבינו... ועתה חיללתי בעוונותי שבת קודש בברית הזאת, כי מלתי את בן הנכריה בשבת. ועתה אשובה על השגגה הזאת, ואבקש ממעלתו לכתוב לי במהרה מה אעשה לכפרת עוון..."

השיבו רבי שמואל סלנט: "הנני להרגיע את רוחו הטהורה ולהשיבו כהלכה, כי באם לא שכיחי פרוצים בבני קהילתו, ולא היה לו מקום לחוש ולחקור אם התינוק הוא בן הישראלית, אם-כן הוי אונס גמור. וגם דהוי אנוס בדבר מצוה וזמנו בהול - ביום השמיני, ולכולי עלמא פטור מקורבן.

ולכן בזמן הזה אינו צריך לקבל סיגופים וכדומה. ועוד יש לי טעם נכון לפטרו מסיגופים, ואין להאריך בזה... רק מעתה יהיה זהיר וזריז לחקור היטב!" (תורת רבינו שמואל סלנט).

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.