ברכה אחרונה על שתיית משקה עם סם הרדמה

סיפר נהג מונית ירא שמים למו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א את המעשה הנורא הבא, וביקש מענה לשאלה שהתעוררה בעקבותיו:

אדם שלבוש היה בצורה מכובדת עצרני בתל-אביב וביקש לנסוע עד לעיר טבריה, לרגל פגישה דחופה. באותו יום שרר בחוץ שרב כבד, ובאמצע הנסיעה ביקש הנוסע לעצור בצד הדרך ליד אחד הקיוסקים, על מנת לקנות שתייה קרה משום שהיה מאד צמא.

עשיתי כבקשתו, ועצרתי במקום מוצל בצד הדרך, (וכמובן שהמונה המשיך לעבוד). שב הנוסע עם פחית 'קולה', והגישה לי, "מן הסתם ביום חמסין שכזה אף כבודו צמא, התכבד נא ושתה את המשקה המרענן שקניתי עבורך... דע לך, שבחום נורא שכזה קיימת סכנת התייבשות". בתחילה סירבתי משום הבושה, אך המשיך להפציר, והוסיף: "אפילו את המכסה כבר פתחתי עבורך, אל תעליב אותי..."

האמת היתה שהייתי נורא צמא, וגמעתי את כל הפחית בבת אחת. ומכאן איני יודע להמשיך את הסיפור, הואיל ורק לאחר מספר דקות התעוררתי משינה עמוקה, ומצאתי את עצמי מוטל במונית במעבה היער, וכל הממון הרב שהיה ברשותי נעלם!!

מה התברר?

הנוסע לא היה אדיב כל כך. לתוך הפחית החדיר סם מרדים (כדור היפודרום מפורר), שהשפיע עלי מיידית. הנוסע נטל את ההגה לידיו, החנה אותו ביער, ושדד ממני את כל כספי. כנראה שעקב אחרי עוד קודם לכן, מכיון שבאותו בוקר יצאתי מן הבנק עם סכום גדול של דולרים, על מנת לשלם את חלקי בדירת בִּתי הכלה!...

סיים הנהג בהתרגשות: אמנם בטוח אני כי יבוא הרשע על עונשו, אם בגילגול זה אם בגיגולים אחרים, אך גם יודע אני נאמנה כי עגמת הנפש והצער שנגרמו לי הם חסדי ה' יתברך. והוסיף להסמיך על כך את הפסוק בפרשת "מצורע": כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת (ויקרא י"ד, ל"ה), ויש להבין: מהו "נראה לי", המילה לי נראית כמיותרת?

וביאר רבינו האלשיך הקדוש זצ"ל: הורה לנו אבינו מלכנו אלקינו דרך אמת, למען נשכיל לעבוד את ה'. והוא, שכאשר קורה לאדם נזק או הפסד ממון, ישים אל לבו שהכל בהשגחה פרטית ותשלום עונש על עוון, ויקבלו באהבה. ובהיותו חדור בהשקפה זו יבין שהעונש ראוי היה לבוא עליו, עונש גוף או נשמה, והבורא ברוב חסדו המירו להפסד כספי גרידא, ויודה לו על כך. וזהו שנאמר: "כנגע נראה לי" - עבורי ובשבילי, והיה ראוי לבוא על גופי ואינו אלא "בבית"!...

ומה השאלה שצצה אצל הנהג הצדיק מיד בהקיצו משנתו?

האם צריך אני לברך את ברכת "בורא נפשות" על שתיית הקולה, שכן עדיין מרגיש אני רווה, ושברתי את צמאוני בשתיית המשקה הערב, אך מאידך, התברר שהשתיה הזיקה לי מאד וגרמה לי הפסד גדול, ובודאי שאילו ידעתי מה הוא מכיל לא הייתי לוגם ממנו ולוּ טיפה אחת! ולפיכך אולי אין לברך עליה?

תשובה

השיב מורינו הרב שליט"א: לכאורה צריך לברך, והדבר דומה קצת לדין המבואר במסכת ברכות (דף ס' ע"א, ובשולחן ערוך סי' רכ"ב סעיף ד'), שאדם שמצא מציאה, אף על גב שרעה היא לו, משום שאילו ישמע המלך על ידי עלילה אודות מציאתה, הרי שיטול את כל אשר לו, בכל זאת מברך, כיון שעל כל פנים עתה טובה היא עבורו. ואם כן גם בענייננו נוכל לומר כן, שמאחר והמשקה הרווה את הנהג, אף על פי שעל ידי זה נגרמה לו רעה אחר כך, בכל זאת חייב לברך לה' יתברך על הטובה של עכשיו[1].

מאידך גיסא, מאחר והסם מזיק לגוף, אולי הדבר דומה למבואר במסכת ברכות (דף ל"ה ע"ב) שאין מברכים על שמן זית כלל משום שמזיק, ואם כן במשקה הטעים שיש בו סם שמזיק, יש מקום לומר שאין מברכים עליו ברכה אחרונה. במיוחד שבמקרה שלפנינו ישן הנהג קצת אחר השתיה והיה חשוף לסכנה. אלא שיש לדחות ולומר כי הפחית הכילה למעשה ב' דברים: משקה וסמים, ולפיכך למעשה יש לברך על המשקה[2].

היצר המרדים מנסה לשדוד כל אדם

סיים מורינו הרב שליט"א: עלינו לדעת, כי יש בסיפור זה מוסר השכל גדול, שכן גם היצר הרע הינו שודד מסוג זה. הוא מזמן אדם לחברה לא טובה, מפתה ומשקה את האדם במשקה טוב וערב לחיך, אולם בתוכו מניח סם המוות לעבירות חמורות...

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.